fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

voge מוטו24 רביעי מתחת לתפריט
פאנטיק קוביה 3 מתחת לתפריט
דוקאטי מתחת לתפריט – אמצע 2
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
cristalino קובית צד xi
מטרו באנר שמאל הכי עליון
מוטוטאץ דקר
תמוז
מידלנד שחורי 140 על 70
אישימוטו באנר קוביה שמאל
לרט
לרט
עופר אבניר קוביה שמאל
סטפן
HJC
voge מוטו24 באנר
אודי דגן 140 על 70
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
MV קוביה

יומן מרוצים | גיא יצחק לריאה – שנת עשרים-עשרים

יומן מרוצים | גיא יצחק לריאה – שנת עשרים-עשרים

גיא יצחק לריאה | צילום: אופק דנון, קסניה גלפרין, אריאל רותם, בני דויטש

לא פשוט להבין את מצבך הפיזי. כל כך לא פשוט שאינך מודע להשלכות – ואני מדבר על הגבלה רגשית ופיזית. שנת 2019 חלפה לה עם שני תארים נוספים בסופרמוטו – סגן אלוף ישראל (פעם שנייה) ואלוף פירלי קאפ.

לראשונה יצאנו לייצג את מדינת ישראל באליפות העולם לאומות בסופרמוטו שהתקיימה בצרפת, כן אליפות העולם, בייבי. היה מטורף בכל מובן, הכל פתאום מתנקז, איך לצלוח אירוע שכזה, לסיים מבחינתי, ואם אפשר גם לא להגיע אחרונים יהיה אששש, והכי חשוב – מבלי להיפצע בדרך, לסיים את האירוע בכבוד ועל הגלגלים. אישיתי, לי היה ידוע מראש שבאנו כמובן להנות, אבל גם להרים את הכפפה ולהכריז שאפשר לעשות את זה במגרש של הגדולים, שלושת המקומות הראשונים מכל מדינה, הכי מוכשרים, הכי מהירים, הכי הכי הכי בעולם. היה מטורף. למדתי המון, בעיקר מהדרך.

רכבתי מלא. מלא מלא. מוטוקרוס, סופרמוטו, אנדורו, אופניים, הוספתי ריצה, קרוספיט, תזונה ומה לא, הייתי ממוקד. אני וכל הסובבים אותי היינו באמוק. זה הצליח. יחד עם אילן ברוורמן ואסף בן אהרון – שלושת המקומות הראשונים באליפות ישראל – ייצגנו את מדינתינו באליפות העולם לאומות בסופרמוטו. סיימנו וגם לא הגענו אחרונים.

לשנת 2020 ד.ל.ב מוטוספורט יבואני KTM, מחתימים אותי לשנה נוספת כרוכב קבוצת המרוצים. החלום ממשיך להתגשם. הכנות לאליפות ישראל וה-350 SX-F שלי עובר שדרוג ממוקד סופרמוטו הכולל: מתלים מקוצרים ומשוסתמים, מחשב ניהול חדש, קוויקשיפטר, משולשים ועוד כמה פיצ'רים, התוצאה: האופנוע שינה עורו וזה מדהים. החלקים החדשים מקבוצת MTR העולמית וההרכבה בניצוחו של שחר ממוסך הפודיום.

מתכוננים למרוץ הראשון.
רכיבה ראשונה על המכונה המחודשת הייתה בהדרכה של הרוכב מארק ריינר שמידט מקבוצת הונדה L30 של איוון לזריני, אגדה חיה בעולם הסופרמוטו.
הרכיבה השנייה – המרוץ, אני מתפוצץ באופן הכי קשה שהיה לי בחיים, איבדתי את הקדמי בקטע השטח, האופנוע עליי, הכל קרה מהר אבל בראשי הילוך איטי. אני קם. יוצא מהמסלול כדי שלא ידרסו אותי והכל מתחיל להסתבך. אני נאנק מכאבים. מחזיק את היד וצורח. אמבולנס נכנס למסלול. חשבתי שאני בעולם הבא. נסיעה ארוכה תחת משככים ומגיעים לבית חולים. בצילום רואים שלושה שברים בעצם הבריח, עם תזוזה, את הפצצות שחטפתי מסביב לא רואים בצילום. איזו סמטוחה, יאללה לניתוח בהרדמה מלאה, פלטה ושמונה ברגים (לא 9, כנראה לא מכירים אותי) וקדימה הפועל להחלמה.

הכל נעצר יחד, עם הפציעה גם הגיעה הקורונה. אני, מה אני, מי אני? אב לשני ילדים עם אישה, משפחה ובוס כועס. כולם כועסים וגם אני. "איך עכשיו הכל נופל עליי", אומרת אשתי, "איך?!". החברים והרוכבים תומכים, פציעה בעצם הבריח, משהו קומפלט – כתף ושלושת חלקיה, טרפז, חזה, שכמות – הכל עבר הפצצה ו… הבנתם, בקושי יכול ללכת או לשכב. הכל גועש רוגש ודלוק. מנסה להכניס לעצמי לראש שזו פציעה נפוצה בקרב האופנוענים. פאק. שמעתי על רוכבים שעברו פציעות דומות אבל ככה?! אף אחד לא הכין אותי לכזה דבר. אפ'חד!!

הליך ההחלמה וההרגשה של רוכב מתחרה בגדר פצוע היא גם פגיעה מנטאלית. כל תנועה אפשרית הופכת לסיוט. תחושה בלתי פוסקת של הרגשה כאילו קשרו אליי עז. התהלכתי עם "עז" כל יום, כל היום. אין דקה אחת מנוחה בראש, נייט. אין רגע אחד שלא חושבים על מה קרה ואיך ולמה ועל העז שיושבת לך על הכתף.
חושב לעצמי איך אוכל לחזור לרכוב? הרי אין כמו רכיבה בתכלס, תאכל, תתאמן, תתאמץ, תישן טוב אבל, כשזה מגיע לרכיבה, במיוחד תחרותית, הכל מתעצם ברמות. כמעט כלום לא משתווה לזה. דיכאון.

הלכתי הרבה, עם הכאבים. הבנתי שחשוב להזיז את הגוף וכמה שיותר, בלי "לקרוע" את עצמי, ההיפך. לתת לגוף להחלים ולעשות את שלו. הרגשתי שאני יכול לרוץ. כך התחזקתי. אכלתי טוב, שתיתי מלא מים וחזרתי להיות פעיל בבית.

התחלתי פיזיותרפיה אצל איל כהן כחודש לאחר הניתוח, בעיקר כי רציתי שהברגים יתפסו כמו שצריך.
הטיפולים היו פוריים, איל מדרבן ומטפל במקומות הנכונים. במיוחד מבין בקרוספיט וברכיבה. כך הטיפולים היו ממוקדים בהדמיית רכיבה ופתיחת טווחי תנועה. את החיזוקים עשיתי בקרוספיט ובבית, כמובן בלי יותר מדי משקלים. חזרתי לשגרת אימונים כדי לנסות ולהעלות על האוכף כמה שיותר מהר, קצת הזכיר לי את הימים שלמדתי להרים גלגל. התהפכתי כמה פעמים, בעיקר בהתחלה ובעת העברת הילוכים, כשהתהפכתי חזרתי לאופנוע והרמתי שוב גלגל כדי לא לתת לפחד להשתלט עליי. כנ"ל בסטופי ורולינג סטופי. זה נראה כזמן לטור יומן נפרד.

4 חודשים וחזרתי לרכוב. את המרוץ השני צפיתי מהצד. החלטה קשה מאוד שלא להתחרות. אני אומר שזהו חלק מהמשחק וכשזה קורה המשחק לא פייר. זאת האמת מבחינתי. לבטח ישנם רוכבים שחזרו מהר יותר וכאלו שלא רוכבים בכלל. כל מקרה לגופו של אדם ומקורביו, לא כל אחד חייב לרכוב תחרותי וזה בסדר גמור, המלצתי היא לרכוב במסלול סגור, לאו דווקא נגד השעון או מול רוכבים אחרים אלא, באמת לרכוב ולחוש את תשדורת האופנוע. להיכנס למחשבה שזהו כביש חד סטרי, קצת מפותל. כביש שמתחיל ומסתיים באותה נקודה. עלו על הכביש החד סטרי הזה ותהנו.. הנאה מובטחת פי כמה מלרכוב רכיבה ספורטיבית בכביש ציבורי.

בראש ובראשונה תודה למשפחתי.
ותודה לצוות מגזין מוטו, ד.ל.ב מוטוספורט, מוסך הפודיום, התאחדות הספורט המוטורי, עמותת הסופרמוטו, איל כהן, אטקאשאקה קרוספיט, מוקיר ומעריך!

שלכם,
#המהנדס

כל החדשות המוטוריות ישירות ל-WhatsApp

3 תגובות ל יומן מרוצים | גיא יצחק לריאה – שנת עשרים-עשרים

  1. מחזק אותך אח יקר ברק בריאות מכל הזויות
    אתה אדם מדהים ואחד החזקים גם במסלול וגם בפן האישי
    זוכר שתמיד היית אחד החזקים על האופנועים עוד (מקטנות)אוהבים אותך ❤️????????????????

    • אדם יקר אתה ????
      ריגשת ברמות על חלל.
      נתראה במסלול!

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל