מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
מונדיאל MENU
מתחת לשורת MENU מטרו
אינסטגרם
הווסקוורנה באנר שמאל
קונה אופנוע
מטרו באנר שמאל הכי עליון
מידלנד שחורי 140 על 70
עופר אבניר קוביה שמאל
פרפקט קוביה שמאל
לרט
סטפן
rok-straps רצועות קשירה 140
ברקום שמאל
KTM עליון קוביה
אישימוטו באנר קוביה שמאל
תמוז
לרט
מתלה לקסדה
HJC
מונדיאל קוביה
הארלי שמאל
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון

מי אמר מותק ולא קיבל… בראש!

מי אמר מותק ולא קיבל… בראש!

דורון וקנין

צילום: אסף רחמים

את דנה עמר הכרתי לראשונה בשנה שעברה עת שימשה כמדריכת רכיבה בקורס רכיבה של דו"גרי שנערך בערד. כבר במהלך ההדרכה דנה הקרינה ושידרה שקט ובטחון שהשפיעו על חבורת הרוכבים שהובילה והדריכה בלונה פארק של  סדום ערד. לקראת הראיון שכבר נדחה פעמים רבות דאגתי ליטול חופן תרופות מדכאות אגו, דעות קדומות, שוביניזם וטסטוסטרון .

מי את דנה עמר?
דנה עמר, בת 25, ומתגוררת בראשון לציון. היא אחות לשלושה אחים וסטודנטית להנדסת תרופות (ועכשיו מי הגאון שאמר שאין רוכבי דו-גלגלי אינטליגנטים?). בגיל 9, כן תשע, עלתה הילדה בפעם הראשונה בחייה כמורכבת על אופנוע הסופר ספורט של שנות השמונים, הסוזוקי GSX-R750 ומאותו יום האהבה לכלי ולריגוש שהוא מעניק גרמו לה לחפש ולנצל כל הזדמנות שנקרתה בדרכה על מנת לצבור עוד ועוד שעות מורכבת.
בגיל 16 האהבה לאופנועים כבר גרמה לה לבחור את החברים שלה על פי דרגת רישיון הנהיגה שלהם. באותו שלב החלה גם מלחמת ההתשה עם ההורים (כמו אצל רובנו) שהתחלחלו מהרעיון והידיעה שבתם שמה את נפשה בכפה או גרוע מכך, בכף יד ימין של הרוכב שעמה. מיותר לציין כי במלחמה זו הפסידו ההורים מאחר וכל מלחמה ומאבק על הזכות לרכוב משולה למאבק בכוחות גרילה ומסתיימת תמיד בניצחון הכוח הצבאי הקטן. יתרה מכך לא אסתכן אם אומר כי שלל האיומים בסגנון נשבור, נשרוף, נחתוך, ננסר וכדומה שקיבלו רוכבים מהוריהם בגיל זה לבל יעיזו "להביא" אופנוע הביתה בהחלט גרמו לפריחה ושגשוג והיוו מנוף לפתיחת שלל חנויות לממכר כלי עבודה בארץ.
במהלך הראיון נזכרת דנה בחיוך שאצלה האיום היה יותר קונקרטי וממוקד והתבטא בהבטחה ברורה ומפורשת מאימא כי ביום בו תביא אופנוע הביתה היא עוזבת את הבית יחד עימו.

אהבה ראשונה
במלאות לה 18 שנים עת קיבלה את בגירותה הוציאה דנה רישיון נהיגה ורכשה לעצמה את האהוב הראשון: GS500 ג'ינג'י כתום ונוצץ.
לאחר שקשרה וכיסתה את אהובה פתחה דנה את דלת הבית ונתקלה באימא במפתן הבית ששאלה בקול מקפיא "קנית אופנוע?" כן השיבה בעודה אוחזת במעילה וקסדתה וירתה חזרה שאלה בקול מקפיא לא פחות "לעזוב את הבית?"
קרב התרנגולות הסתיים בקול ענות חלושה של הסכמה שבשתיקה ואז החל הקרב האמתי. הלמידה, ההתנסות, צבירת הניסיון והעלאת רף הביצועים בצורה מדורגת ומושכלת. הבגרות הנפשית והתודעה שהשתרשו בה גרמה לרכיבות על בסיס קבוע לסדום ערד, והשכבת הג'ינג'י עוד ועוד.
אחת החוויות המעצימות והמכוננות היו לדבריה "ניצוץ הגשוש" הראשון בערד שלאחריו זכתה למחמאות משותפיה לרכיבה.
לא רחק היום בו הג'ינג'י הפך מעט קטן על תאוותה לריגוש להפוך לספורטיבית מלאה מה שהוביל לרכישת ה-CBR600. במשך שבתות רבות הובילה את הCBR- לאורכה ולרוחבה של הארץ בטיולי קבוצות, זוגות וכל מי שרק רצה לרכוב ולטייל. עם ההצלחה ושיפור היכולת והמיומנות החלו להתגלות בפניה המראות הפחות נעימים של שוביניזם וניסיונות להחזיר אותה למטבח.

בקטע זה היה חשוב לדנה להדגיש כי מרבית שותפיה לרכיבה תמכו עודדו והתפעלו מביצועיה ושליטתה בכלי אך היו גם שלא ידעו להכיל את התופעה שנקראת דנה עמר וניסו לדחוק אותה למפגשים כואבים עם האספלט וצבעי האופנועים. במהלך הראיון התרשמתי כי המילים הסקסיסטיות שהופנו לעברה והניסיונות המאצ'ואים לעוקפה תוך כדי סיכון בטיחותה לא השפיעו ולא פגעו בה. מה שהטריד ולעיתים הפחיד אותה יותר היה רצונם של רוכבים גברים לנסות ולעקוף אותה תוך סיכון ממשי של חייהם וגרמה להם לרכיבה בתנאים ובמהירות שאינה מתאימה לניסיונם וכישוריהם.
זה בהחלט המקום להדגיש בפן האישי שאני מאוד מתחבר לקביעה זו ובהחלט מעודד לקשור את האגו והשוביניזם עם שרשרת 12 מ"מ לחצר הבית בטרם עוזבים אותו עם האופנוע, או בשפתה של דנה: "כשרואים קוקו מבצבץ מאחורי הקסדה לא חייבים לרדוף אחריו על מנת לברר מה יש מקדימה"

המפגש עם הרופאים
המפגש הראשון של דנה עם הקהילה הרפואית הגיעה משום מקום ובחוסר היגיון מוחלט לאופי רכיבתה. בפעם הראשונה בה ירדה מאופנועה שנכנס לחידוש צביעה ושיפצורים נהגה במשך מספר ימים ברכב המשפחתי ואיתו חוותה את הטראומה הראשונה של תאונת דרכים שגררה פציעת גפיים לא קלה שבהחלט הותירה בה שמות ומזכרות כואבות. אולי זה המקום להסיק פרטנית כי רכב מהווה סיכון גדול עבורה מאשר אופנוע.
המפגש השני והקשה מבניהם אירע במהלך קיץ 2009 בחזרתה מטיול שבת בצפון. באחד העיקולים איבד אופנועה את האחיזה לאחר מפגש לא נכון עם במפר מה שגרם להתפוצצותו בצד אחד והתפוצצות גופה בצד השני. כאשר הציגה בפניי את מצבם של הקסדה ומעיל הרכיבה ששרדו מהתאונה לא הצלחתי להבין כיצד מהריסות ציוד המיגון עוד נותרה לי מרואיינת אך בהחלט שמחתי על כך.

את יום התאונה היא זוכרת בפרטי פרטים החל מהערב שקדם לה בה ביקש, דרש, התחנן בן זוגה דאז כי לא תצא לטיול. את הרגע הנוראי בו הבינה מניסיונה כי היא כבר לא תצא מהסיטואציה שנקלעה אליה עם האופנוע בשלום, וכלה בשבריר השנייה שבין איבוד האחיזה לאימפקט כשחלפה בה המחשבה מהירה כי זהו! היא הולכת להיהרג וכמה חבל שלא שמעה לבן זוגה שעת יוותר לבדו.
בטרם איבדה את הכרתה היא זוכרת את חבריה עוצרים ומסיטים את התנועה המהירה מקטע הכביש בו שכבה, לא מניחים לאף חובש מזדמן להסיר את קסדתה אך בעיקר את ניסיונות חבריה לקירור האספלט הרותח ששכבה עליו באמצעות מי השתייה שהיו ברשותם.
החוויה הטראומטית הסתיימה בפציעות גוף רבות ושבר בעצם בית החזה שגרמו לאשפוז ושיקום ממושכים.
באופן מפתיע הראשונה שרתמה את חוש ההומור בביקור הראשון אצל דנה הייתה אימא שפרצה לחדרה בבית החולים ושאלה: "רכב הרסת, אופנוע הרסת, מה השלב הבא מטוס?"

שאלה: ומה קרה כשהתעוררת?
תשובה: "אתה יודע מה הדבר הראשון שחשבתי עליו לאחר ששבתי להכרה? חשבתי מתי אני יוצאת מכאן ברכיבה ונוסעת לסוכנות להזמין את האופנוע הבא שלי"

בתום אשפוזה החלה מסכת ארוכה של שיקום ופיזיותרפייה שהיו בגדר הנסבל, אך הכאב שהתלווה לשיקום היה בלתי נסבל ויתרה מכך התרופות שנטלה לשיכוכו עשו בה שמות מתופעות הלוואי. באופן פרדוקסאלי מה שדחף וגרם לה לבחור את תחום לימודיה היה חיפושיה אחר תרופות חליפיות שתופעות הלוואי שלהן פחותות מהתרופות שהכירה. מאחר ולא מצאה כאלה קיבלה החלטה ובחרה ללמוד את מקצועה הנוכחי הנדסת התרופות.

מהווה לעתיד
כששאלתי את דנה לקראת סוף שיחתנו על דברים שמרגיזים ומטרידים אותה השיבה "שום דבר" מחויך. לגביי זה היה האות המוסכם להתחיל לחפור ולגלות שלדים באגזוז ולאחר לחץ פיזי מתון הגעתי למסקנה שבאמת קשה להרגיז אותה אבל ישנם בהחלט דברים שמטרידים ומתסכלים אותה עקב חוסר יכולתה להשפיע עליהם.
שאלה: אז מה באמת מרגיז אותך?
תשובה: "משתמשי הדרך שאינם מודעים לסובב אותם ומסכנים את חייהם וחיי רוכבים ונהגים אחרים. אני קוראת להם "רחפני הכביש".
הפושעים שמעודדים את חבריהם הרוכבים צעירי ניסיון לבצע רכיבה שבוודאות אינה מתאימה לכישוריהם"

לא פעם, מספרת דנה,  היו מקרים בהם ניגשה לאותו רוכב והמליצה לו בחום לבל יקשיב לחבריו. לא בכדי דבק בה הכינוי אמא אווזה על היותה הילדה הכי אימהית שקיימת.
בימים אלו חובקת דנה בן זוג שלשמחתה אינו רוכב בעצמו אבל בהחלט מסכים לפאר עם ישבנו את מושבו האחורי של ה-GSX-R600. כהורה לילדים סיקרן אותי לדעת על חשיבתה בנושא הורות ואופנועים והאם חלפה בה המחשבה כי תיאלץ לרדת מאופנוע בבוא היום בו שתהפוך לאם. דנה הביטה בי ממושכות וחייכה כשענתה שבאמת ובתמים אינה יודעת מה ילד יום ומה תהיה החלטתה בבוא היום.  אני התרשמתי שזו הייתה השאלה היחידה בכל הראיון שלא ענתה עליה בכנות מלאה וסירבה להתחייב מאחר ובתוך תוכה גם היא יודעת שלא ניתן ובטח לא מוסרי לוותר על אהבת הילד הראשון עבור אהבת הבן/ת הצעיר/ה שזה אך נולד/ה.

"כשרואים קוקו מבצבץ מאחורי הקסדה לא חייבים לרדוף אחריו על מנת לברר מה יש מקדימה"

40 תגובות ל מי אמר מותק ולא קיבל… בראש!

  1. "אופנוענית בנשמה".
    דנה, את גדולה. רק בזהירות החיים שווים יותר מהכל.

  2. כן ירבו בחורות כמוך שבאמת רוכבות מהנשמה ויודעות מה זה לסגור צמיג ומצערת

  3. כיף לראות מהצד את ההתקדמות שלך לאורך השנים. שיהיו לך עוד איזה 70 כאלה שנים

  4. איזה כיף של סיפור לשבת, מעניין לראות תגובה מדנה עצמה ולשמוע מה מרגישה ילדה בת 23 שפתאום עושים עליה כתבה.
    ודורון שאפו על הכתיבה הוכחת שאתה גם מפרגן ומקצוען

  5. אני מת לפגוש את דנה ולהכיר את האישיות מאחורי הרוכבת המוכשרת

  6. דנה ימלכה רכבתי איתך אולי פעם אחת אבל אין ספק שאת אחת האדירות אוהב אותך אחות גדולה!!!

  7. איזה תענוג לקרוא שהשוביניזם עבר מהעולם ומקבלים נשים עפ כישורהן ויכולתיהן

  8. לכם יש חברה שהיא מלכה ולי יש אחות שהיא מלכה דנה בריא עליך

  9. דנה תביאי ילד ואז נדבר על ירידה מהאופנוע ….

  10. תודה רבה לכולם וכולן על המחמאות והפיגון, אלון אני בת 25 אבל מאוד מחמיא לי לדעת שאנשים שהתחילו איתי את דרכי ואני מאוד מעריכה אותם כאנשים וכרוכבים (כמו ניסים וסטפן) מחמיאים ורואים את ההתקדמות.
    תמיד יש לנו מה ללמוד ולהמשיך להתקדם וכמובן לרכב בזהירות ולשמור על עצמנו כמה שיותר.
    שוב תודה רבה לכל המעורבים בכתבה ובעיקר לדורון וקנין המלך שתמיד מוציא ממני את המיטב 🙂

  11. תענוג לראות שיש רוכבות כמוך בארץ! את פשוט מלכה כן ירבו כמוך! :))))

  12. בחורה אמיצה, יפה, מוכשרת עם גננה.. בקיצור חלום!!

  13. מדהימה הדנה הזאת. ללא ספק חתונה מבחינתי.

  14. דנלה תמשיכי לרכב בדרכים טובות ולהינות כמו שרקאת יודעת

  15. צר לי באמת שאני לא כל כך מבין על מה כל ההתרגשות?
    סך כל העיניין- בחורה שנוסעת על אופנןע!!! מה ההתרגשות? התיעצות עם סטפן….ניסים!?נו מה ניהיה אפשר לחשוב טסת לחלל!!גם ככה היא תמכור את האופנוע עוד חצי שנה ותדבר עליו כל החיים….כל כך ברור
    יללה תמצאו לכם חיים מלבד כתבות של משועממים על כוסיות שנראות טוב עם אדום..
    שבוע טוב!

  16. מכיר אותך כבר קרוב לשבועיים שלמים, ויודע דבר או שניים יותר ממה שיש פה בכתבה!
    תמשיכי לחייך כמו שאת יודעת ולתת בראש לכל רוכבי העל שאת מכירה 🙂
    ורק בזהירות כמו שניסים פה אמר, החיים שווים יותר מהכל מותק!

  17. כתבה מעולה על רוכבת מדהימה עם נשמה "ענקית".
    אוהב אותך אחותי!

  18. תגיד ההורים שלך אחים??????
    איך יצאת כזה ממורמר ומתוסכל?
    בעיות בבית? עבודה? או סתם קופת חולים לא אישרה לך את הטיפול בקליניקה און?

  19. כל שם אפשרי קראו לך…
    כל הכבוד על הכתבה!
    סעי בזהירות ושמרי על עצמך.. הייתי אח תומך מספיק זמן (:

    ול25 (ברק)
    אתה אחד מיני רבים שחשבו כמוך, אם אתה לא מכיר אין לך זכות להביע דעה. לא טוב לך? אל תקרא!

  20. בסך הכל רוכבת מקומית. לא למדה בקורסים, לא רכבה במסלולים מסודרים, לא התחרתה בשום מקום אלא רק רוכבת על כבישים ציבוריים. תימצאו לכם דמויות אחרות לכתוב אליהם.

  21. הרבה גברים שרוכבים איתה סיפרו לי שהיא רוכבת יותר טוב מהרבה גברים אחרים. ושחוצמיזה היא גם בחורה חבל"ז. ישר כוח!!!

  22. ויאמר לזכותה שיש לה את הזכות המלאה.
    אז נכון שאתם חשים אחרי כתבה כזו שהצטמקו לכם האשכים אבל דחיל ראבק אם הגבריות שלכם חשה מאויימת כנראה המקום שלכם לא פה 🙂
    קטנה- גאה בך. אבל אני בהחלט בעד שתתחילי להתמקד בנושא ההורות 🙂
    אוהבת….

  23. It is very nice to know we have such kind of riders that enjoy from having the tool (bike) and it was nice to ride with you hope to return some time

  24. גם יפה וגם אופה. שניה רק לאלנה מאיירס. מצד שני, היא משלנו.

    הלוואי ואשתי הייתה כמוך.

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל