מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
מונדיאל MENU
מתחת לשורת MENU מטרו
אינסטגרם
עופר אבניר קוביה שמאל
הווסקוורנה באנר שמאל
קונה אופנוע
מטרו באנר שמאל הכי עליון
לרט
לרט
KTM עליון קוביה
rok-straps רצועות קשירה 140
סטפן
ברקום שמאל
פרפקט קוביה שמאל
תמוז
אישימוטו באנר קוביה שמאל
הארלי שמאל
HJC
מתלה לקסדה
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
מונדיאל קוביה

דו"ג אישי: אל תשאלי אם…

דו"ג אישי: אל תשאלי אם…

דורון וקנין

השאלות והמבטים החלו להיות מופנים אלי באותה שנייה בה בישרנו לכולם שאנחנו בהריון. מי שתמך בי בעניין האופנוע הביט בי במבט מבין ומשתתף בצער של "לא מקנא בך עכשיו". אלו שפחות כבר היו יותר בוטים ונחרצים בקביעה שזהו! עכשיו "אתה כבר חייב לרדת מאופנוע".
לי כלל לא ברור לי מדוע עלי לקבל החלטה הקשורה בהחלפת אהבה אחת באהבה אחרת, לא שיש מקום להשוואה בין אהבה לתינוקת ובין אהבה לאופנוע. ומה לא בסדר בלאהוב את שניהם? הרי אין נורמה או חוק המחייב שמירת מונוגמיה כשאוהבים משהו.

דלתות מסתובבות
לא פעם במהלך חיינו אנו נאלצים לקבל החלטות שמשפיעות עלינו בצורה זו או אחרת. לא פעם אנו מתחבטים אחר כך בשאלה האם ההחלטה שקיבלנו היא הנכונה ומה היה קורה אם היינו בוחרים אחרת.
בשנת 1998 אף יצא סרט קאלט בריטי בשם "דלתות מסתובבות" שדן בנושא. הסרט תיאר שתי עלילות שונות ומקבילות בחייה של הדמות הראשית הלן (גווינת' פלאטרו) שגורלה מתפצל למספר עלילות מקבילות בגלל איחור או הגעה בזמן לרכבת שתיקח אותה לבייתה, כשמייד לאחר שפוטרה ממשרתה ותעמת אותה עם בן זוגה הבוגדני.

אני מודה כי מהיום בו בישרה לי זוגתי שהיא עומדת "להשמין קשות" בתשעת החודשים הקרובים כבר אז החלו לנקר בייני לבן עצמי מחשבות מטרידות ומדירות שינה בנושא האופנוע והשאלה "פנינו לאן"?
מעבר למחשבותיי היו לא מעט "נשמות טובות" והוגי דעות שהיו בטוחים שחשיבתם והמלצותיהם ישפיעו על החלטתי. לעומתם, זוגתי בחרה למלא פיה מים ולהניח לי להגיע להחלטה שלמה בעצמי ולא ליטול חלק בוויכוח האם עלי לרדת מהאופנוע או שלא. בפאן הרציונאלי צפו בי לא מעט מחשבות שעכשיו צריך למזער סיכונים ככל שניתן ולהיות אחראי, מוגן, ומגונן לקראת הנסיכה המתעדת לבוא. אך עוד לפני ששקעו המחשבות הללו עלה הפן האמוציונאלי וזעק "מה קרה לך?" הרי בלי הריגוש, ההנאה, והחברים הרוכבים תהיה מתוסכל וכבוי והרי אתה לא רוצה שהנסיכה תכיר אותך ככה.

המשפט
אפשר לקחת את הסיטואציה הזו ולעשות לה הקבלה לבית המשפט שבו אני נאלץ לכהן כשופט. הרגש הרציונאלי בתפקיד התובע והרגש האמוציונאלי בתפקיד הפרקליט. והאופנוע, איך לא, בתפקיד הנאשם. 
במהלך כל ימי הדיונים דאג עו"ד "רציו" להציג טיעונים משכנעים שנשענו והתבססו על תקדימי עבר וניסיונות הפחדה שכללו עדים מיומנים שהציגו תמונה קודרת על אופיו והיתכנות התנהגותו של הנאשם.

עו"ד "אמוציו" מטעם ההגנה דאג לקעקע ולהפריך כל עדות והוכחה שהועלתה ע"מ לבלבל את השופט ולגרום לזיכויו המלא של מרשו. זכור לי במיוחד דיון קולני וסוער בשלב סיכום הטיעונים לקראת הכרעת הדין ושבו הפליג הסנגור בתיאור אופיו הנורמטיבי של הנאשם וכמה חשובה תרומתו לחברה בשמחת החיים  ותחושת העילוי והאושר שהוא מסב. דבריי הסנגור נקטעו באחת על ידי התובע שבקול מתריס פנה אלי והשתמש בטיעון הכי מלוכלך שניתן היה להביא לבית המשפט עת שאל אותי: "ומה תעשה או תגיד ביום בו הנסיכה תבקש גם היא להכניס אופנוע לחייה?" 
מאחר ומבית המשפט לא תבוא הישועה (מכירים איזה אופנוען שהגיע לבית המשפט ויצא מרוצה?) החלטתי לעשות רשימת בעד ונגד הרעיון של לזנוח את האופנוע ולרדת על ארבע.

בעד: נוחות, מזגן בקיץ, חימום בחורף,  לא קר, לא חם, "האפטר שייב" נשאר על הגוף גם לאחר נהיגה של שעתיים, מערכת סטריאו, אין קסדה, אין כפפות, אין מעיל, אין מגפי רכיבה, אין מנעול דיסק, אין מנעול חוליות, אין כיסוי, אין טקס לפני ואחרי כל רכיבה קצרה. הביטוח זול, לוחצים על השלט ונכנסים הביתה, לא קופצים בלילה מכל רשרוש שרשרת, לא צריך לישון עם הביפר ליד הכרית, המון מקום לקניות בדרך הביתה, נוסעים לבקר חברים עם כפכפים ומכנס קצר, יש מקום לכוס קפה בדרך למשרד, חרקים לא מתאבדים עליך, אין חשש מאגזוזי משאיות ואוטובוסים, אפשר לעשן, אפשר לחטט באף ברמזורים (חס וחלילה, זה לא מנומס).

נגד: פקקים, חנייה, אבדן תחושת החופש, הגעה לערד לצורך טיפול באסטמה בלבד, מה שרואים מעבר למשקף לא רואים מעבר לשמשה, אף אחד כבר לא מהנהן לך ברמזור, ולא עוצר לידך באיילון על מנת לשאול "הכול בסדר"? את/ה מאבד/ת את האני האמיתי שלך ומקנא/ת ברוכב שזה עתה עקף אותך. פחות זמן איכות עם המשפחה ויותר זמן איכות עם הנהגים בפקק. ו.. את/ה כבר לא מתויג/ת כאופנוען/נית (אאוצ' זה היה כואב).

הכרעת הדין:
לאחר שהובאו בפניי שלל הטיעונים והראיות בתיק סבוך זה, הן מצד ההגנה והן מצד התביעה, הקשבתי בקשב רב לשלל העדים והמומחים אשר הובאו בפני ולאחר שדנתי ודשתי בחומר הרב שנתקבץ לתיק זה החלטתי לזכות את הנאשם זיכוי מוחלט מכל אשמה ולהותירו בתפקידו המכובד ככלי התחבורה העיקרי של אבי הנסיכה.
החלטתי התבססה על חוק חופש האדם וחירותו  אך בעיקר על טובת הנסיכה שאביה יגיע אליה במהירות, שמח וטוב לב מעבודתו לאור זאת שלא התעכב בפקקים, ניקה את מחשבותיו ועייפותו במהלך הרכיבה ובבואו הביתה כל תשומת ליבו תהיה אליה מבלי שום כעס, טרדה, ותחושת תסכול על כך שכבר אינו רוכב.

יתרה מכך אני רואה חשיבות רבה לכך שאבי הנסיכה לא יחשוב, יהרהר או יאמר כי "שילח אופנועו למען ביתו".בד בבד לאור לידתה של הנסיכה וחשיבותה הרבה אני מחייב את אבי הנסיכה ליטול חלק באינטנסיביות ובקביעות בהדרכות והשתלמויות לרוב, לרכוב במשנה זהירות, ובכל מהלך רכיבתו לחשוב ולנבא ולנהוג על פי תורת "מה יקרה אם" למען ישוב בשלום לבייתו ולבתו.

סיכום
את הרעיון לכתיבת טור זה הגיתי מספר שבועות לפני הולדת ביתי בעקבות הלבטים שחוויתי תקופה ארוכה ושלל ההצעות שקיבלתי לרדת מדו גלגלי. הצעות שבאמת התישו אותי, בלבלו, הפחידו, ולעיתים אף הכעיסו. את הטור כתבתי מתוך מחשבה שמה שעובר עלי בהחלט עבר/עובר/יעבור על שאר חבריי הרוכבים ביום זה או אחר. אין משום דבריי המלצה זו או אחרת לנהוג כמוני. יתרה מכך, בהחלט סבור אני כי מי שראוי להיות הורה בהחלט ראוי לכלכל את מעשיו והחלטותיו לבדו וכל החלטה שיקבל תהיה ראויה ובתנאי שקיבל אותה על דעתו. 

לאחר כתיבת הטור הוא נשלח לעורך האתר על מנת שיכין אותו לפרסום עם אזהרה חמורה שהוא יועלה אך ורק ביום בו תיוולד נסיכתי.
מבט חטוף על שם משפחתי יבהיר לכם את הסיבה (מרוקאי למתקשים).לכן, ברגעים שאתם קוראים שורות אלו אני חובק את בתי החדשה אחות לשלושה בנים מקסימים שקדמו לה.
ולך נסיכתי, אל תשאלי אם אני אוהב, כי אוהב מאוד שמח ומאושר אני. 

– – – – – – – – –
דורון'קה היקר
בתור אחראי מבוגר כדאי שתשמע את זה ממני (אריק ר.) … תרגיע עם הדיבור הזה (נסיכות וחששות) ומהר ותשוב לנסיעות מבחן עד סוף השבוע!
מזל טוב ענקי מכל חברי דו"גרי, אוהבים אתכם דקלה אוריאן ודורון.
המון אושר ובריאות לכם ול"פשושית" שכרגע זה שמה הזמני.

25 תגובות ל דו"ג אישי: אל תשאלי אם…

  1. מזל טוב וחיבוק ענקי, שמח בשמחתכם, כן ירבו. דורון… תתחיל לתכנן לוגיסטית איך אתה מביא מהסופרסל חבילות טיטולים ענקיות על האופנוע. צח

  2. המון אושר, בריאות, שלווה ו… נחת מהילדים!

  3. מזל טוב לדקלה דורון ולאוריאן הקטן. איזו שמחה לקבל הביתה מתנה חדשה שכזו. הרבה בריאות אושר ושעות שינה…….עם התינוקת החדשה. יומולדת שמח לכל משפחת ועקנין…

  4. ואל תפסיק להנות מהחיים. אפשר להנות משני העולמות.

  5. למה עלו המחשבות עם הולדת הבת ולא עם הולדת הבן הראשון או השני?

  6. מרגש לקרוא אותך.
    ממה שמשתמע כאן, תוכן הכתבה מצריך אחריות כבדה עוד יותר מבעבר ועל כן צריכים להשקיע יותר ברכיבה שלך.
    אני לשרותך בעניין, אז תן סימן כשתוכל ואדאג למתנה לכבוד הארוע.
    מזל טוב ענק, עצום בגודלו
    סטפן

  7. כתמיד, הכתיבה שלך מעולה… מאוד מאוד נהניתי לקרוא! המון מזל טוב לך ולדקלה, לאוריאן וגם לאחים אבירן וירין.

  8. נהנתי לקרוא והזדהיתי עם תוכן הדברים.
    אכן היטבת לתאר ולשתף.

  9. הסיכום היה פשוט-מקפיד הרבה יותר, לא מחפש גבולות, לא רוכב על אופנוע שהוא לא 100% מושלם (יצאת בערב מהמשרד והצמיג נראה חשוד? נוסע במונית-מחר בבוקר נבדוק אם זה באמת בעיה למשל).
    על האופנוע הקודם שלי סמכתי ב100%.
    עכשיו אני מחפש אופנוע חדש בלא מעט חשש, הרי בהתחלה תמיד יש את תקופת ההסתגלות, מה אם הוא לא מושלם?

  10. נזכור שרוב הסיכון ברכיבה הוא עד גיל 24, ועבור כאלו שלוקחים את המפלצת שלהם למגבלות (רוכבים מקצועיים, ובפרט לא מקצועיים). אתה באוכלוסיית סיכון רק אם "תשתולל" בערד סדום, אז לא לוותר רק לא להשתולל, ואז הסיכון לא גדול מזה הקיים ברכב!!! רק בריאות ושתהנה עוד שנים רבות מילדיך ומאופנועיך – להבדיל, שגם אתה מבין שיש הבדל 🙂

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל