מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
מונדיאל MENU
מתחת לשורת MENU מטרו
אינסטגרם
מידלנד שחורי 140 על 70
הווסקוורנה באנר שמאל
עופר אבניר קוביה שמאל
קונה אופנוע
מטרו באנר שמאל הכי עליון
rok-straps רצועות קשירה 140
סטפן
לרט
תמוז
לרט
אישימוטו באנר קוביה שמאל
KTM עליון קוביה
פרפקט קוביה שמאל
ברקום שמאל
הארלי שמאל
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
מונדיאל קוביה
מתלה לקסדה
HJC

הדרכת הרכיבה של דו"גרי – תם אך לא נשלם

הדרכת הרכיבה של דו"גרי – תם אך לא נשלם

מערכת דוגרי

צילום: מיס הילה


חלקכם אולי מכירים את סיפור הרקע שלי; נערה בת 14 עומדת על מרפסת בשכונה אמידה ולומדת לזהות אופנועים לפי הצליל שמפיק המנוע שלהם. הרבה עשורים עברו מאז, כמו גם הרבה מגבלות שהיו קיימות אז לבנות צעירות מבית טוב, שהיום כבר הוסרו. אבל היו גם ילדים שנולדו, לימודים, עוד לימודים, חתונות, עוד חתונות, בית, עבודה, כביסה, בישולים וכל מה שרשום תחת הכותרת "פולניה כשרה".
פתאום, ברגע אחד, כל הרשימה הזו נמחקה מסדר היום והחלום להוציא רישיון על דו"ג נראה אמיתי ומציאותי יותר מתמיד. כל המכשולים הוסרו אחד אחרי השני והנה אני אוחזת ברישיון A1גאה ושמחת לב בתעודה היחידה שבאמת גרמה לי לאושר של הגשמת חלום ילדות. הצטיידתי לי בחברים טובים שסייעו לקרב את הבייבי נינג'ה מ"מטרו" הישר אל החניה הפרטית שלי. מים רבים זרמו בנהר מאז. שנה של למידה, רכיבות בקבוצה קטנה עם חבר שרכב על הקצה, ואני, שאהבתי את הקצה הזה, התגריתי בו הרבה. הרבה יותר מידי. אין אחד שלא יגיד ששם נמצא האדרנלין ושם נמצאת האהבה לדו"ג. שני קורסי רכיבה ושנתיים על כבישי הארץ חלפו ביחד עם שבתות של רכיבה מצפון ועד דרום. שלוש פעמים מצדה, אילת, אחת סיירת, מחאה חברתית על כבישי הארץ והמסע הגדול.

עד כאן הסיפור נשמע טוב. אבל עם הטוב התחילה לחלחל תופעת הלוואי – עם הזמן נאספו סיפורים רבים מידי של אנשים יקרים ביותר שהקצה בדק אותם מקרוב. קרוב מידי. ושם, ברגע מסוים, הסתכלתי על התינוק השחור שלי, ליטפתי אותו, אפילו השארתי חותם של נשיקה עם שפתון על המשקף הקדמי, אבל לעלות עליו לא יכולתי. האמת היא ש"פחד" היא המילה המתאימה לתיאור המצב. הפחד הלך והעמיק וככל שחלף הזמן והמרווחים בין רכיבה לרכיבה עלו, כך ירד יותר ויותר הביטחון.

נרשמתי ליוזמה של "דו"גרי", אותה יוזמה שיזם טל שביט ז"ל. הגעתי להרצאה בבית "עופר אבניר" החדש בתל אביב וזכיתי עוד לשמוע את התובנות של טל לגבי נהיגה מודעת. סטפן המשיך ומה שנותר היה לחכות להודעה לגבי ההמשך בסדום ערד. האסון בו נהרג טל קטע את הכל ואני התחפרתי בתוך הפחדים עמוק עוד יותר, עד שכמעט וויתרתי.

רגע חידוש הביטוח הגיע. ברורים קצרים עם יודעי דבר (ותודה לבועז בר על המידע) העלו את השאלה- האם לחדש או לוותר? האם למכור ולהפרד מהכל- מהשבתות, מהטיולים, מהאדרנלין (ויסלחו לי ברדה וגם סטפן)?
בהחלטה מודעת שאת האהבה הזו אני לא יכולה כך סתם לזרוק לפח, וההודעה שהיוזמה של דוגרי מתחדשת, והנה שוב, אני עם התינוק, ביום קיץ נוזל וחם, על מגרש אימונים עם המדריכים של כפיר לוין. מסירות ראויה לשמה היתה שם (ותודה לאיתי, עשית עבודה אחראית והבנת את שורש הבעיה). קשה לדחוס לתוך 4 שעות מספר קורסים שנמשכים מספר ימים ועולים הון, אך התקציר היה טוב ומיקד את החשיבה במה שבאמת אקוטי וקריטי על הכביש.

שבת. השמש מסרבת להתעורר. גם אני. אבל את הדרך לנקודת המפגש עשיתי בנחישות כשאני רכובה על גבי האביר השחור שלי. ברדה כינה אותו "צרצר", אחר קרא לו "קורקינט", אבל לי לא אכפת, הוא החלום שלי וזר לא יבין זאת.
נחיתה בערד לאחר רכיבה קבוצתית על פי כל חוקי הרכיבה. אנשי "עופר אבניר" מגישים מים קרים, מצרך שיתברר כהכרחי לאורך כל היום. כמה כסאות, הנחיות לרכיבה והנה, אני מוצאת את עצמי בין סטפן לניסים ברדה, יורדים ועולים. סטפן מסמן ואנחנו מתחלפים במקום ועוקבים אחרי הקווים שלו. והוא, בסבלנות אין קץ, משייט במהירות שאותה הוא כנראה היה מתבייש לציין בפומבי, משקיע בדור הצעיר (לא בהכרח בגיל, אלא בעיקר צעיר במיומנות), מסמן מתי להיצמד לימין ומתי לשמאל. מתי אפשר להגביר מהירות ומתי להאט. מרגע לרגע הרכיבה הופכת לזורמת יותר ויותר. ברדה בוחן את הרוכבים מאחור וכשעולים בחזרה לערד, מפיקים לקחים, מסמנים מטרות, ושוב יוצאים למטה. פעמיים כאלה סיפקו אצלי את הסחורה. הפחד לא נעלם. אשקר לעצמי אם אחשוב לרגע שזה עניין של יומיים הדרכה. זו התמודדות עם השדים. אבל ההנאה, ההנאה הזו, הריכוז שברכיבה המדבר שכל כך קרוב, האויר החם שעטף וכמעט חנק. והריקוד. הריקוד הזה של הצעצוע שלי על האספלט.

תודה. תודה לטל שחשב שהדרכות הן דרך לחנך את הרוכבים ולהביא אותם לרכיבה מודעת.
תודה לחברים היקרים באתר דו"גרי שממשיכים את דרכו ובמיוחד לאלעד, שליווה אותי עד מצדה.
תודה לכפיר לוין ולצוות המדריכים של "פרו ריידינג" שלמדתי להכיר ולהעריך.
תודה לסטפן וניסים ברדה על אין סוף של סבלנות ועשייה אמיתית.
ול"עופר אבניר" שחברו עם כלים שיכלו להיות האבירים שלי ובינתיים מופיעים לי רק בחלומות.

יום של חלום.

9 תגובות ל הדרכת הרכיבה של דו"גרי – תם אך לא נשלם

  1. לילית את ענקית! מילים כדרבנות, זו היתה חוויה מדהימה וקשה מאוד להכיל את התודות לכל מי שלקח חלק בעשייה, יישר כח! 🙂

  2. על הנחישות, על ההתמודדות עם הפחד.
    כתבת נהדר והצלחת לרגש.
    מקווה שעוד יצא לנו לרכוב לטיולים יחד 🙂

  3. שוב לכל מי שיזם, השתתף, הדריך והכווין. נהנתי מאוד בערד ובהחלט נשאר טעם של עוד.
    רק ברכיבות טובות 🙂

  4. אני לא צוחק ! הקסמת אותי, אלופה. כל הכבוד על היוזמה, על הרכיבה, על הרצון, על הנחישות.

  5. הרבה תודות לכפיר,אביקם,תומר,סטפן וניסים.ההדרכה היתה מעולה ותענוג היה לרכב איתכם.

  6. כמובן הרבה ברכות לצוות של דוגרי וביחוד לאריק.

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל