מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
מונדיאל MENU
מתחת לשורת MENU מטרו
אינסטגרם
קונה אופנוע
עופר אבניר קוביה שמאל
הווסקוורנה באנר שמאל
מידלנד שחורי 140 על 70
מטרו באנר שמאל הכי עליון
KTM עליון קוביה
תמוז
ברקום שמאל
לרט
פרפקט קוביה שמאל
סטפן
rok-straps רצועות קשירה 140
לרט
אישימוטו באנר קוביה שמאל
הארלי שמאל
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
מתלה לקסדה
HJC
מונדיאל קוביה

פרספקטיבה של חורף

פרספקטיבה של חורף

יובל נווה

סטפן חברי פרסם בפייסבוק שהוא מתכונן לסופה. זה די הצחיק אותי היות שנזכרתי במסרון שחבר ישראלי שלח לי כמה ימים קודם לכן -"רק בישראל סופה זה טפטוף של גשם וטפטוף זה מטח של טילים מעזה"

החורף של שנת 2017-2018 בצפון מזרח ארה"ב היה מהקשים שזכורים בהיסטוריה עקב תופעה מטאורולוגית שנקראת Bomb Cyclone. קור עז וכואב שבמשך שבועות ארוכים גרם לאקלים בניו ג'רזי להיות יותר גרוע מאלסקה! נסו ללכת לעבודה במינוס 20 עם רוחות. זוועה. במקומות מסוימים ב-Midwest, מערבה מפה, זה הגיע למינוס 60 והיה יותר קר מהמאדים. זה כבר לא אנושי.

חברים רבים מישראל מתקנאים במחירי האופנועים, הביטוח והדלק המצחיקים בארה"ב. אם אתה גר בטקסס או בדרום קליפורניה אז יופי לך כי אלה מקומות שהם גן עדן לרכיבה. אבל בניו ג'רזי לא הכל ורוד והאמת היא שלאופנוען אמיתי, אחד שהחיים שלו בלתי נפרדים מהאופנוע שלו, ניתוק של קרוב לחצי שנה מרכיבה זה מדכא. אני רואה את תמונות חבריי הרוכבים בישראל ב"חורף", שזו העונה הנעימה בישראל, ודי מתקנא ומתגעגע.

איזה כיף זה לרדת עם דו"ש לשבילים המוריקים, סינגלים ביער ובמדבר. יש רבים שהולכים לים.

הבעיה היא לא רק הטמפרטורה הנמוכה. הכבישים מלאים בשלג, קרח ומלח. חלק גדול מהשלג הלבן מתערבב עם המלח והלכלוך ונוצרת עיסה שחורה שמדי פעם קופאת חזרה למצב מוצק או חצי מוצק שנקרא BLACK ICE. קשה לראות אותה על הכביש והיא מהווה סכנת מוות לרוכבים, כי ההחלקה עליה מובטחת. גם המלח לבדו עושה נזקים רבים לרכבים ואם כבר רכבת חובה לשטוף את האופנוע אחרת הוא יחליד מהר מאוד.

מה אני אגיד לכם? הכל עניין של פרספקטיבה.

בעניין מידות החום, אם יצא לכם אי פעם להגיע לארה"ב אז בוודאי שמתם לב לסקאלה המוזרה לכאורה שנקראת פרנהייט. רוב הישראלים שבאים לביקור שורפים אנרגיה לא מועטה על המרות אינסופיות מפרנהייט לצלזיוס ובכיוון ההפוך. אני מזמן הרמתי ידיים ואימצתי את השיטה האמריקאית כי בעצם היא יותר הגיונית. במקום להשתמש במספרים מדעיים כמו בצלזיוס, בה אפס מעלות זו נקודת הקיפאון של מים ומאה מעלות היא נקודת הרתיחה של מים, שיטת פרנהייט היא אנושית ותוכננה לשימוש על ידי בני אדם שאינם מדענים. אפס מעלות זה קור צורב ונוראי ומאה מעלות זה חום כבד. זו למעשה שיטה שדומה לשימוש באחוזים. אם אומרים לכם שהטמפ' היא 70 מעלות אז זה כמו 70% וזו טמפ' מעולה ונעימה של 21 צלזיוס, אבל 40 זה כמו 40% שזה קריר. אלה היו שישים שניות על מידות חום.

החורף הוא הזמן לתכנן טיולים לעונה הבאה עלינו לטובה, לטפל באופנוע, לקנות Farkles, לאבזר ולשפצר אותו. בשאר העונות חבל על כל יום יקר שהאופנוע לא מוכן.

בסתיו החלפתי את השרשרת והגלג"ש האחורי בכוחות עצמי. זו לא בדיוק מכונאות מתקדמת אבל הידע, כלים והכישורים לנתק, לחבר וליישר שרשרת לבד הם חיוניים להמשך הדרך. את הגלגל"ש הקדמי החדש קניתי עם 16 שיניים, הפריט המקורי של טריומף, לאחר כמעט שנתיים עם 15 שיניים. הגלגל"ש הקטן יותר אמנם נתן יותר מומנט ותאוצה אבל זה בא על חשבון סל"ד גבוה יותר בכביש המהיר ואובדן מהירות סופית. אני מתכוון להחזיק את שניהם ולהחליף על פי הצורך. אבל, מעשה שטן, ולא הצלחתי בשום פנים ואופן לשחרר אותו. קפצתי עליו עם לום, התחננתי שייפתח, הזלפתי WD-40, חיממתי אותו – כלום, מסרב פקודה. הייתי מחזק ופותח ברגים של טנק עם יותר עוצמה ואילו זה הגלג"ש הקטן עושה ממני צחוק. אין לי כרגע קומפרסור ואין לי שימוש בכזה – סתם חבל להחזיק כלי במחסן בשביל פעם בשנה, אולי.

למזלי, גם בעונה הקשה הזו מבליחים להם מדי פעם ימים נדירים ו"חמימים" במושגים מקומיים בהם הכבישים מתנקים מרוב הג'יפה שעליהם ואפשר לשלוח את הטייגר לבדוק האם קלו המים מעל פני האדמה.

רכבתי לדילר טריומף המקומי שנמצא רק 30 דקות ממני, הוא כבר מכיר אותי היטב. זה הטייגר הכי גבוה ומקוסטם שהם אי פעם ראו. One of a kind

חצי שעה ו-35 דולר מאוחר יותר העסק היה מסודר. פירקו, ניקו, שימנו,הרכיבו, איזנו.. אם כבר אז כבר. זה לא בדיוק זול אבל אני רואה בזה תמיכה חיובית בדילר. זה טוב לי שהוא באזור ולא פושט את הרגל.

אחרי הטיפול, רכבתי לאזור האגמים, מגרש המשחקים הקבוע שלי. בכל עונה הוא נראה לגמרי אחרת. הפעם הכל היה לבן, חום ושחור. האגמים קפאו כמעט לגמרי. הסלעים בצידי הדרך מכוסים בנטיפי קרח אימתניים.

בלב אגם גדול הבחנתי בקבוצת אנשים יושבת עליו. עצרתי בצד והלכתי לדבר איתם. קצת מפחיד ללכת על אגם קפוא. לך תדע אם השכבה לא דקה במקום מסוים ואז תיפול ותטבע.  הגעתי לארבעה דייגים שישבו עם חכות דייג שפיתו דגים שחיים מתחת למעטה הקרח. הם חפרו חורים בקרח באמצעות מקדחה גדולה ידנית מיוחדת. חששתי לחינם. הקרח היה עבה מאוד, כמה עשרות סנטימטרים, ללמדני כמה עז היה הקור בשבועות האחרונים.

יש משהו מאוד נעים ברכיבת חורף. ראשית, הרכיבה מאוד בודדת. בקיץ באותו מקום יהיו רכבים רבים עומס על הכביש אבל הפארק כמעט נטוש. שנית, האוויר הקר והדחוס מוסיף כמה סוסונים למנוע והוא שש להאיץ ולדהור.

אחרי שעתיים של מדיטציית רכיבה עם מוזיקה במכשיר ה-SENA ונופים נהדרים ומרגיעים חזרתי הביתה מרוקן ממחשבות שליליות ומלא אנרגיה חיובית.

סטפן, תן לי סופה ישראלית בכל יום. אני שם בגד ים והולך לשחות. כשיש פה סופה זה אירוע מכונן ומסיבי שאחריו אנשים רבים צריכים למצוא מקום מגורים חדש אם לא גרוע מזה.

4 תגובות ל פרספקטיבה של חורף

  1. עם כל הכבוד, בארץ לא ערוכים לגשם, עכשיו 3 ימים גשום, חצי מדינה מושבתת

  2. הנופים שם, להשתגע. כיף, חוויה שרשמתי ביום מן הימים לרכוב בחו"ל בכלל. לא משנה איפה.

  3. חחח 35 דולר לא זול …
    אתה מוזמן לביקור מולדת מדי פעם – תקבל פרופורציות אמיתיות על החיים …

    • תודה ארז
      תאמין לי עשו לי הנחה
      כשזה מגיע למכונאות אופנועים אירופיים העלות היא בשקט $110 לשעת עבודה

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל