מחירון אופנועים מוטו - בגרסא דיגיטלית, בחנויות ובעסקים

קיוואי בנלי
מונדיאל MENU
מתחת לשורת MENU מטרו
KTM MENU
קונה אופנוע
אבניר קוביה שמאל
מטרו באנר שמאל הכי עליון
שרקו
הווסקוורנה באנר שמאל
סטומפ
לרט
אישימוטו באנר קוביה שמאל
1 על 1
ברקום שמאל
תמוז
KTM עליון קוביה
סטפן
רפידו
פרפקט קוביה שמאל
הארלי שמאל
מתלה לקסדה
אינדיאן קוביה שמאל
HJC
מונדיאל קוביה

פינת הנוסטלגיה: הכי כיף לקלף

פינת הנוסטלגיה: הכי כיף לקלף

טל שביט


הכי כיף זה לקלף את העטיפה מגליון חדש. לא משנה אם זה הגליון החדש של Sport Rider או Dirt Rider, או מצדי Big`uns. אין כמו הריח של דפוס טרי. אין כמו האנטיסיפ-פ-פ-יישן המתוק הזה. מה הפעם צופן הגליון בחובו?
במיוחד כיף לקלף את העטיפה ממשהו שבדרך כלל אין לך. כמו למשל, אם להשתמש בדוגמה קונקרטית מימים אלו, הגליון החדש של Fighters שהביא לי חברי הטוב בועז קורפל, נשמה. אני לא מנוי לעיתון הזה כי הוא ממוצא גרמני; עם כל אוצר המלים הטכני שליקטתי בכל מיני שפות במרוצת השנים, יש לגרמנים נטיה להשתמש במלים כמו Uberdoppelscheinferrerzylinderkopf רגע, אני צריך לקחת אוויר. אוקיי, ממשיכים  sturmbahnfuhrerbremsebahn. זו מילה אחת, נשבע לכם (אוקיי, בעצם המצאתי אותה כרגע, אבל היא יכלה להיות אמיתית), וזה ממש לא עושה לי את זה.

אינך יודע מיהם חבריך האמיתיים עד שאתה שולח אותם להתרוצץ בשבילך בסמטאות אפלות בניכר, ולהביא לך משהו שקשור באופנוע – במלים אחרות, משהו שאין להם שום זיקה אליו, שום ענין, ושום הבנה. אנשים נורמליים עונים לבקשה כזו "לך תחפש מי ינענע אותך. נסה בנענע. או גוגל". חברים אמיתיים, לעומת זאת, מוכיחים את עצמם בשעת משבר, נענים לקריאה לדגל, ומשפיטים את עצמם לטובתך. אני כבר יכול לראות בעיני רוחי את התמונה. שימו לב:

המקום: הגרסה הגרמנית לסטימצקי.
מוכרת: ביטה?
בועז: אה… פוֹרגיב מי… איי אֶמ לוּקינג פוֹר פּייפֶּר, יוּ נוֹ, אבּאוּט, אה,… ווֹריוֹרס.
מוכרת: אנשוּלדיגן-זי?
בועז: נוֹ, דֶט איז נוט דה ניים… סטריטווֹריורס, יוּ נוֹ. ויז ביג פיסטונס…
מוכרת: אה! איין מומנט… (חוזרת עם עותק של "די לעטצטה יונגער פראו מיט גרוסה בזז, אסן די גרוסה שטרונגול", או משהו כזה. על השער, שתי בלונדיניות ואחד סוס. בועז מסמיק).
בועז: ניין, ניין! פייטרז! (עושה עם היד תנועה של מצערת נפתחת) הנננננ… הנננננ… אוקיי? קפיש?
מוכרת: אממממ… יא…. קינקי… איי ווֹרק נאוּ, מיין ליבכען, באט מייבי אפטר, וי קאן פּלֵיי לייק זיס איף יו וונט…
וכן הלאה.
אבל בועז, כאמור, שיחק אותה, ואני מדפדף כעת בגליון דנדש שאולי אבל רק אולי לא הייתם רוצים להראות לאמא שלכם. קצת, בואו נאמר, אקסטרים. לא בדיוק פוליטיקלי-קורקט. אלא אם לעשות ברנאאוט כשחתיכות הגומי הלוהט עפות ישר בין רגליה של בחורה עירומה, עם אופנוע שמצויירת עליו אורגייה, נראה לכם מאד In ומקובל בימים אלו.
אבל האופנועים, האופנועים… אוי. האמת היא שעד היום חשבתי שמצבנו, מבחינת מצאי הכלים שנמצא בשוק, דווקא לא רע. בודאי בהשוואה למה שקורה במכוניות. שימו לב: האופנוען הישראלי יכול, עקרונית, להכנס לסוכנות ולקנות את האופנועים הכי טובים בעולם. אם זה בתחום הכביש R1000, R1 וכו' ואם בתחום השטח (ימאהה WR, ק.ט.מ מכל הסוגים). הכלים הכי-הכי נמצאים כאן, במחיר שווה לכל נפש, בערך. לעומת זאת, הנהג הישראלי לא ממש יכול לקנות למבורגיני או פרארי. גם בין היצרנים שכן מיוצגים כאן אי אפשר לקנות את הדגמים הכי יקרים והכי ספורטיביים שלהם, למעט יוצאים-מהכלל בודדים (פורשה, למשל). כך שלפחות מהבחינה הזו, כך חשבתי, מצבנו לא רע בכלל.
כך חשבתי, עד שהתחלתי לדפדף במודעות היד-שניה בסוף הגליון החדש של Fighters (שהביא לי בועז קורפל, חברי הטוב, כפרה. כבר הזכרתי אותו?). זה השלב בו הלב התחיל לכאוב.
מה דעתכם על R750 שנת 2000, ערוך ומוכן לקרב, המפקד? פייטר אמיתי, רק להניע ולתת גז. עם מושב קצרצר כזה שנמצא בזקפה תמידית, כידון גבוה, פיירינג קטנטן מלפנים, פנס כפול, צבע, הכל. מושקע בטירוף. והמחיר? 8,000 יורו. או CBR ישן עם  שילדת האריס, רזה וקרבי, בלי חתיכת מתכת מיותרת. 7,500 יורו וזה שלך. ההיצע ענק, המחירים גורמים לך לבכות.
ואם אתה בכל זאת רוצה לבנות כלי משלך, אופנוע-בסיס משומש יעלה לך בכלל גרושים, ואז אתה יכול לפנות לאחד מתוך עשרות סדנאות קטנות וגדולות שישמחו לבצע עבורך את העבודה, ברמה שלא תאומן. מה שבשבילך נראה סוף הדרך מהווה בשבילם משהו עלוב שהם לא היו רוצים לראות את חתימתם עליו. אל תתרגש משמות כמו Bimbos-Bikes זה לא קשור לבימבו'ז במובן של קלי באנדי. בימבו זה הכינוי של בעל הבית, או משהו כזה.

בקיצור, שוק היד-שניה הוא זה שעושה את ההבדל, יחד עם ההיצע הענק לשיפורים. פשוט גן-עדן. אז אולי המצב אצלנו לא כזה טוב כמו שחשבתי, למרות הכל.

* * * *
אבל הכי כיף לקלף. והכי הכי כיף זה לקלף את השכבה הקשה שנוצרת על פצעי שפשוף. הגלדים של פצעי-אספלט. ידיים למעלה כל מי שנהנה מלחטט סביב-סביב, למצוא את נקודת התורפה, להחדיר ציפורן, לתהות אם הגיע כבר הזמן לקלף, האם ללכת על זה… אנטיסיפ-פ-פ-פ-יישן. כבר שכחתי את התענוג הצרוף הזה. שנים שלא נפגשנו. עכשיו, בגלל פס-שמן אחד מיותר, והמעיל שלא היה עלי, יש לי ארבעה גלדים בצד שמאל (שניים ביד שמאל, אחד ברך שמאל, אחד קרסול שמאל), והרבה שעות-קילוף בעתיד הקרוב. ממממממממממ. או יסססססס.

 


אינך יודע מיהם חבריך האמיתיים עד שאתה שולח אותם להתרוצץ בשבילך בסמטאות אפלות בניכר, ולהביא לך משהו שקשור באופנוע


מוכרת
: אה! איין מומנט… (חוזרת עם עותק של "די לעטצטה יונגער פראו מיט גרוסה בזז, אסן די גרוסה שטרונגול", או משהו כזה. על השער, שתי בלונדיניות ואחד סוס. בועז מסמיק).


ידיים למעלה כל מי שנהנה מלחטט סביב-סביב, למצוא את נקודת התורפה, להחדיר ציפורן, לתהות אם הגיע כבר הזמן לקלף, האם ללכת על זה…

2 תגובות ל פינת הנוסטלגיה: הכי כיף לקלף

  1. יושבות לי כמה חוברות כאלו ,דווקא מהגירסה האנגלית [לטעמי המקור]מאמצע וסוף שנות ה90 שאני מעלעל בהם עד היום.

  2. על האתר החדש, ואולי גם על הגלדים, שיהיה בהצלחה.

תגובות

אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל 2