רכיבה ראשונה: ARIIC 318

כתב: אסף לביא | בחנו: אריק רוזנבלום, רון לב, אסף לביא | צילום: רונן טופלברג, אריק רוזנבלום

שורה תחתונה: אל תתנו לאנונימיות לתעתע בכם, ה-318 הוא קטנוע מנהלים מצוין, איכותי ונוח, עם מנוע חזק וחזות קשוחה.

לא היינו רוצים להיות בנעליו של יבואן חדש בענף הדו"ג הישראלי, בטח אחד שמייבא מותג חדש, צריך מידה רבה של אומץ וסיכון של הרבה מאוד כסף בשביל לעשות כזה מהלך. הלקוח הממוצע – ולא רק בתחום האופנועים – לא קונה כל לוקש, או לפחות זה מה שהוא חושב שמוכרים לו – "הוא לא הוכיח את עצמו בשוק" זה משפט שאנחנו שומעים כמעט בכל הזדמנות כשהנושא הוא מותג חדש בישראל, גם אם הוא לא כזה בעולם, גם אם הוא בא 'עם תעודות' הוא לא יקבל את אמון הציבור או לפחות את חמת הספק – ואם אין לו את זה, הוא גמור. למה כל ההקדמה המעייפת הזאת? בגלל שרכבנו על קטנוע מיצרן לא מוכר, שמיובא ע"י יבואן חדש, והוא גם במקרה אחד הקטנועים הטובים ביותר שרכבנו עליהם בתקופה האחרונה ואם במקרה היה לו סמל אחר, מוכר יותר ללקוח הישראלי – תוך חצי שנה הוא היה יושב בחלקה העליון של טבלת המכירות.

תכירו את אריק, ARIIC, ולפני שאתם מסתבכים עם השם תחשבו על הזמר אריק ברמן ולא על סיני, ככה מבטאים אותו נכונה. למותג אריק יש כלי אחד ב'ליין' הדגמים, בינתיים לפחות, אבל שנות יצור רבות מאחוריו, או יותר נכון, מאחורי חברת האם Jinlang שמאז 1998 מייצרת מנועים לקטנועים וטרקטורונים, עם 700,000 יחידות שיצאו ממפעלה. את יצור הכלים הדו-גלגליים החלו ב-2006, כשהם משווקים אותם רק בשוק המקומי ומשמשים מפעל ופס ייצור לכמה מהחברות הגדולות בסין, כשהיום החברה מייצרת לפולריס את מנועי ה-150 סמ"ק שלהם ומפתחת מנוע בוקסר 1,500 סמ"ק ואת האופנוע בתוכו ישכון לחברה האיטלקית Omi Milan.

מאחורי חברת Jinlang עומד Wu Huacong, איש עסקים סיני בעל חזון ואספן עם מעל 200 פריטים מיוחדים ונדירים, ב-2015 החליט הו וואצונג שהוא רוצה להפוך ליצרן אופנועים מן המניין ומקים את אריק כמותג האופנועים שייצג אותו בשאר העולם, ולשם כך הוא מתחיל בפיתוח דגמים חדשים שיעמדו בסטנדרטים האלו, הראשון הוא ה-318, קטנוע מנהלים שהיה בפיתוח 4 שנים והחל את שיווקו השנה, בינתיים זהו גם הדגם היחיד של אריק, שכן מר הו לא מערבב את הכלים המיועדים למזרח עם אריק. מי שמעורה ברכילות העולמית יכיר את הו וואצונג מעסקת המכר של נורטון, רגע לפני שפעילות החברה נעצרה, הו נפגש עם סטיוארט גארנר וקנה את הזכויות לייצור מנוע ה-961 של המותג הבריטי.

על פיתוח ה-318 אותו אנחנו בוחנים אחראיים שני מהנדסים – הראשון הוא קוניאקי ווטנאבה, עם 37 שנים בשירות הונדה מאחוריו וצ'ן מינגן מקימקו. על העיצוב – אלסנדרו טרטריני, בנו של מייסד חברת איטלג'ט, עיצב את דגמי הדראגסטר והפורמולה המפורסמים של המותג, עיצב את קטנועי למברטה בגילגולם הנוכחי, את אופנועי ה-HPS של מונדיאל ועוד – כשהוא מספק שירותים לעשרות מותגי רכב ודו-גלגלי. מחצית מהחלקים המרכיבים את ה-318 מגיעים מספקים מוכרים כמו ABS של בוש, כיסא מתוצרת SHAD, מערכת הזרקת דלק של Delphi ועוד, בעוד החצי השני מייצור עצמי של ARIIC, ביניהם המנוע והשלדה.

אריק היא חברת מתפתחת, הם רוצים להפוך ליצרן סיני גדול ומוכר במערב, הסיבה לכך – לדעתנו – נמצאת במשחק השידוכים שהיצרנים האירופאיים משתתפים בו עם יצרני המזרח – לונסין, בעלת מותג חזית שמשווק במערב, ווג, מחזיקה בקשר הדוק עם ב.מ.וו, כל כך הדוק שהוא כנראה הביא לפירוק השותפות עם אמ.וי אגוסטה, זאת בתורה מחזקת קשרים עם חברת האם של מותג בנלי, QJ מוטור, שמשתפת פעולה גם עם הארלי דוידסון, CF מוטו חברה כבר לקונצרן KTM, שנמצא בבעלות חלקית של בג'אג' ההודית, פיאג'ו בעלת נתח גדול מענק הייצור זונגשיין שמייצר לה חלקים רבים ומייצא טכנולוגיות לחברות אחרות, מעין דרך עקיפה של פיאג'ו 'להשקיע' במותגים אחרים – וזאת רק ההתחלה, מה יקרה כשדוקאטי או יצרן גדול אחר יתעורר וירצה למצוא זיווג הגון במזרח? כאן נכנסת לתמונה ההשקעה הרבה באריק, שתחשוף בשנים הקרובות דגמים נוספים, וכשאנחנו אומרים השקעה רבה, אנחנו מתכוונים לזה בכל הרצינות, בכל פינה באריק ישנה הקפדה ומחשבה, החל מהריפודים הפנימיים של התא הקדמי ומתחת למושב ועד לסימן של כף רגל (של כלב, או שבעצם חתול) המסמנת איפה נמצא ג'ק הצד.

אז איך מרגיש הדגם הראשון של היצרן? טוב, מאוד אפילו. ולפני שנתחיל בהליך פירוק השלם למרכיביו נציין שכל אחד מהבוחנים שעלו על הקטנוע – ומכיוון שה-318 בילה במערכת יותר מ-3 שבועות וכמה מאות קילומטרים זה מספר גדול של אנשים – ירד ממנו עם התרשמות חיובית על סף פליאה, אנחנו מורגלים בבחינת כלים חדשים מהמזרח ורובם צריכים קצת חסד, פה "טוב נו, זה סיני", שם "זה לא כל כך רע", לפעמים גם "בהתחשב במחיר…" אבל ה-318 לא ביקש שום חסד, יותר מזה, בזמן שהקטנוע עוד היה בחזקתנו, קיבלנו למבחן קטנוע מנהלים בנפח 400 סמ"ק, איכותי לעילא ולעילא ואחד מהטובים שרכבנו עליהם עד היום ובמחיר כפול משל ה-ARIIC, וגם כשרכבנו על שניהם לסירוגין ה-318 נותר מרשים.

ועכשיו, נפרק:

ה-318 הוא קטנוע מנהלים די מתקדם, הוא מצויד במנוע סינגל מקורר נוזל עם 4 שסתומים בנפח 276 סמ"ק שמייצר 24 כ"ס ב-8,000 סל"ד ומומנט של 2.6 קג"מ ב-5,000 סל"ד. המהירות הסופית שלו לא גבוהה במיוחד ונמצאת טיפ-טיפה צפונה מ-130 קמ"ש, לעומת זאת 24 הסוסים שעל הנייר מרגישים במציאות כמו הרבה יותר מזה, המנוע בשרני ומאיץ חזק כמעט בכל מהירות, הווריאטור הנהדר נותן תחושת חיבור בין יד ימין לגלגל האחורי כאילו היה מדובר באופנוע עם הילוכים, למעט חיבור ראשוני קצת מאוחר. מעבר לכך המנוע מרגיש טיפה מחוספס, מווברץ טיפה יותר ממנועים אחרים באותו הנפח, אבל לא משהו שמפריע במיוחד.

הגוף הגדול של הקטנוע נמתח על פני 2,215 מ"מ ובסיס גלגלים של 1,540 מ"מ, גובה המושב עומד על 790 מ"מ, מקדימה תמצאו גלגל בקוטר 14″ עם צמיג 120/70-14, צמד דיסקים בקוטר 296 מ"מ וקליפרים רדיאליים עם 4 בוכנות וצנרת בלם שזורה. מאחור גלגל 13″ עם צמיג 150/70-13, דיסק בקוטר 220 מ"מ וקליפר עם בוכנה אחת. מבחינת התנהגות ותחושה ברכיבה, הקטנוע מהודק ומרגיש חבילה אחת, אם היינו עוצמים עיניים (מסוכן, אל תנסו בבית) ולא מתייחסים לרגע למנוע, היינו יכולים לטעות ולחשוב שאנחנו על מקסי-סקוטר מפואר, עם תנוחת רכיבה יחסית ספורטיבית – אבל מאוד נוחה, המושב קשיח ונדיב בממדיו והכידון רחב וגבוה, תחושה שהזכירה לנו את כל מתחרי הטימקס שרכבנו עליהם לאחרונה, למעט המנוע כמובן. המתלים מכוונים על הצד הקשיח, זה יוצר קופצנות מסויימת ברכיבה עירונית איטית אבל מפנק ביציבות מרשימה בהטייה, שאפילו גרמה לנו בדרכנו למסלול פצאל לסיקור סבב של אליפות ישראל לחשוב איך מעלים את הקטנוע הזה על המסלול בסוף היום. אם אנחנו חייבים למצוא נקודת תורפה בכל החבילה הזאת אז למרות המפרט המרשים הבלמים מקבלים ציון 2 מתוך 3, התחושה של הידיות (המתכווננות) מצוינת, אפילו טובה יותר מכל כלי סיני אחר שרכבנו עליו, יש הרבה רגש בפעולה, אבל עוצמה או יותר נכון – נשיכה, אין.

ה-318 הוא הקטנוע הראשון בעולם שמצוייד במצלמה קדמית מובנית. איכות הצילום לא גבוהה במיוחד, 720P סבירים לחלוטין וניתן להגדיר את משך לולאת הצילום ולחלץ את החומרים מהקטנוע דרך אפליקציה, אך זאת לא ידידותית במיוחד ודורשת סוויץ' פתוח לאורך כל ההעברה. מעבר לכך כל שאר האבזור סטנדרטי – אבל ברמה הגבוהה ביותר: מיגון הרוח רחב וגבוה ומספק הגנה נהדרת; לצידי המשקף צמד מראות רחוקות ורחבות שמעבירות תמונה נהדרת וכמעט פנורמית; מקדימה יש שלושה תאים – שניים קטנים יחסית בצדדים ואחד גדול באמצע, עם מקום יעודי לטלפון ושקע USB לטעינה; מתחת למושב יש מקום אחסון נדיב ומואר, מוט טלסקופי דו-שלבי שיחזיק את המושב פתוח, שקע טעינה ואחד מהדברים המיוחדים ביותר בקטנוע הוא צמד פתחי אוורור שיכולים להסיט את האוויר החם מהרדיאטור לרגלי הרוכב, אנחנו אהבנו, אבל עזבו – בחנו אותו בימים יחסית נעימים בישראל הכמעט-טרופית, אבל הו, בעל המפעל – שסיפר לנו על חוויותיו – רכב עם ה-318 מהמפעל בטייזו עד לתחתית הר האוורסט בטיבט, מסע שהוא תיעד בעמודי המדיה החברתית של החברה, סה"כ 6,000 ק"מ באזורים הקרים של סין – הרגליים שלו דיווחו בשמו שהפטנט הזה עובד.

היבואן האמיץ מהפסקה הראשונה הוא AGM מוטורס, שנכנס לראשונה לתחום הדו-גלגלי ובחר בשני מותגים: TARO ו-ARIIC, כשלטארו יש מגוון רחב של כלים להציע ואריק, כאמור, עם דגם אחד בלבד, אבל רק בינתיים, שכן כבר ב-2021 צפויים להצטרף אליו עוד דגמים. המחיר של ה-318 מכוון לחלק הרחב ביותר של קטגוריית ה-300 סמ"ק ועומד על 27,900 ₪, בערך כמו מחירם של המתחרים הטאיוונים.

ועכשיו, נרכיב מחדש:

ה-318 הוא אחד הקטנועים שהכי הרשימו אותנו לעומת הציפיות שהיו לנו ממנו, ראינו אותו בתערוכת מילאנו בשנה שעברה והתעסקנו בעיקר בזה שהשם שלו דומה לשם של המנכ"ל שלנו, די פספסנו אותו – ואז פגשנו אותו בארץ, הסתכלנו עליו יותר טוב, ראינו את הפרטים הקטנים – תאורת החזית המרשימה, שפע מקומות האחסון והריפוד שבתוכם, ראינו את הטקסטורה של מכסה פילטר האוויר והווריאטור, את דוגמת העננים שמעטרת את חלקו הפנימי של המושב ומסמלת ברכה לשגשוג ומזל בתרבות הסינית, הבטנו יותר טוב באיכות הבניה והגימור, בתאורת ה-LED הנהדרת, אהבנו את המושב הנוח, את העיצוב הקשוח ואת שילובי הצבעים ואת ההשקעה הרבה בכלי הראשון של המותג. גם שבועות אחרי שרכבנו עליו וניסיון עם כלים רבים אחרי, ההתרשמות נותרה כשהייתה – לא רק שה-ARIIC לא נופל ממתחריו הטאיוונים, הוא גם מתעלה על חלקם.

כל חדשות מגזין מוטו ישירות לסלולרי