קיוואי זהרה 125 במבחן ארוך טווח – דיווח שלישי

כמעט מסכמים את שירותו של הקטנוע אצלנו ולכן נעבור על נושאים בהם לא נגענו עד כה: נתחיל בתיקון מהחודש שעבר – מיכל הדלק, עפ"י המפרט הטכני, בנפח 7 ליטרים. בפועל נדלקת נורת הדלק לאחר שנגמעים 3 ליטרים  מהמיכל והמד מגיע לסופו לאחר 4. הכי הרבה שהצלחנו למשוך עם הקטנוע לפני שהחל לקרטע ולזעוק לעוד אוקטן 95 הניב תדלוק של 5.5 ליטרים, כך שלגבי 7 ליטר אנחנו לא בטוחים, אבל לגבי 4 אנחנו בטוחים שלא.

ולשאר הדברים עליהם טרם דיברנו – הסבל המקורי איתו מגיע הקטנוע: מעבר למראה שימושי מאוד, ניתן להרכיב עליו ארגז או לקשור עליו שקית, תיק או חבילה; רגליות המורכב ממוקמות נכון ונסתרות כשלא בשימוש, קצת קשות לשליפה אבל בכלל לא דיל ברייקר, בעיקר כי סביר להניח שמי שירכוש קטנוע כמו הזהרה ירכיב רק לעיתים נדירות; תאורת הדרך נמצאת על הכידון ומאירה בחוזקה בשתי העוצמות, פלוס גדול; מערכת הבלימה המשולבת, להבדיל מהרבה כלים אחרים, לא מורגשת בתפעול המנופים, אך מורגשת בהחלט בפעולתה, אין קשר בין המשאבות כמו בכלים רבים, שחלקם אף יקרים מהזהרה בהרבה – ואם כבר נגענו בכלים יקרים יותר, אז לזהרה יש מתחרים רבים, בראשם הווספה של פיאג'ו, שאומנם חזקה, יפה ואיכותית יותר אבל גם עולה כמעט כפול מהזהרה, המיו של הסאן יאנג יקר מהזהרה אבל מפצה בכיסא עוד יותר קרוב לקרקע והמתחרה העיקרי, הארומה של דיאלים, קרוב מאוד במחירו לזה של הזהרה אך ניתן לרכישה רק כרשום יד ('יד ראשונה, 0 ק"מ').

הזהרה מפנקת אותנו תמיד בדבר אחד, יכולות התמרון המדהימות, לדוגמה, ומקשה עלינו באחר, מצב "משמעת הדלק" אליו היא הכניסה אותנו, למשל. אבל מספר עובדות עומדות לנגד עינינו ומובילות אותנו לאהוב את הקטנוע בסופו של יום – הוא יפה וזול, מגיע מבית טוב וזריז מאוד בתנועה העירונית.