מוטו פרימיירה | KTM אדוונצ'ר 790 – ציפור מדבר

כתב: דני קושמרו, מרוקו | צילום: KTM

שורה תחתונה: פחות זה יותר. אופנוע האדוונצ׳ר הומצא מחדש.

"אופנוע אדוונצ'ר".

מה עובר לכם בראש כשאתם שומעים את זה? שני ארגזי צד, ועוד אחד למעלה, מגני מנוע ועליהם אולי עוד קצת ציוד, שני פנסים ועוד כמה פנסי ערפל, שיהיה, מיכל דלק שלושים ליטרים, וקילוגרמים, וגובה, הרבה גובה.

אז תשכחו מזה.
קבלו את האדוונצ'ר 790 החדש של ק.ט.מ, שעושה הפוך מכל מה שחשבתם, והוא אופנוע האדוונצ'ר המפתיע של התקופה האחרונה, אחד כזה שיגרום לכם  להבין שאפשר גם אחרת, שאולי צריך אחרת.
צריך להודות על האמת – משהו רע קרה למה שהיה פעם 'אופנועים דו שימושיים' שצמחו להיקרא 'אופנועי תיור והרפתקאות'. הם נהיו נוחים יותר ויעילים יותר למרחקים גדולים אבל במקביל הם הפכו חזקים (מידי?) ובעיקר העלו פימה וכרס, נהיו פשוט כבדים מידי.

בואי איתי רגע לסיור זקנים, לגעגוע האינפנטילי למה שהיה פעם: לימאהה XT550 של תחילת האייטיז היו 38 (!) כ"ס ו-138 ק"ג בלבד. נתוני מנוע חלושים לכאורה שלא הפריעו לו להגיע ליותר מ-160 קמ"ש.
לסוזוקי DR600 האייקוני של אותו עשור היו 44 סוסים ורק 136 ק"ג  וגם הם ידעו לקחת זוג לטיול ולהגיע ליותר מ-160 קמ"ש.

נתקדם – סתם כי אני נהנה להיזכר בכלים האלו שעליהם חלמתי בנערותי, ונלך לאייקון אחר: לב.מ.וו R80GS, זה שקרע מדבריות והביא אליפויות דקאר היו – אתם יושבים? –  רק 50 כ"ס, עדר קטן שבתוך שלושים שנה קפץ ליותר מפי שניים וחצי ל-136 כ"ס. התשלום על כך היה משקל שזינק מ-186 ק"ג לקרוב ל-300 (!) באדוונצ'ר החדש כשהוא מתודלק, וזו כבר בהמה שמוציאה לך כל חשק לחשוב על משהו שהוא לא אספלט, מהסוג האוטובאני.

נעצור את הנוסטלגיה, ושלא תבינו לא נכון – אני שמח שהאופנועים נהיו טכנולוגיים יותר, מהירים יותר, אבל גם משהו פחות טוב קרה בדרך.

אז החבר'ה הנחמדים של ק.ט.מ שזכו לאחרונה באליפות ה-18 (!) ברציפות (!!) של הדקאר, ישבו להם ואמרו לעצמם מה צריך לעשות אחרת – הם החליטו לפנות לרוכבים ולשאול את הלקוחות –  מה הם רוצים. הלקוחות – שזה אנחנו הרוכבים – ענו, האוסטרים הקשיבו, והתחילו מדף נקי לבצע את הדרישה החדשה והפשוטה – אנחנו רוצים אופנוע אדוונצ'ר קל ונמוך.
האוסטרים לקחו דף חלק והתחילו כמעט מהתחלה, ואכן יצא באמת אופנוע, איך נאמר – אחר, או במילים אחרות – ראינו כלים מוטורים נאים ממנו. אז מה. האלמנט העיצובי הבולט ביותר נמצא לצידי המנוע, למטה, בדיוק במקום שבו בולטים בב.מ.וו הצילינדרים של מנוע הבוקסר, בולטים בק.ט.מ שני גושים גדולים של פלסטיק שחור שהם בעצם מיכלי הדלק של האופנוע.
זה לא רק בולט לעין – זה גם הדבר שמשפיע על כל החשיבה של האופנוע הזה, רוכב טוב מחפש  יעילות ושימושיות לפני פוזה.

ואכן –  מיכלי הדלק האלו, המוזרים מעט במבט ראשון, יודעים לשאת עימם עשרים ליטר מרשימים שיודעים לספק גם יותר מ-450 ק"מ של רכיבה. זה הרבה, וזה חשוב כשאתה מבקש לצאת למדבר, כי שם באמצע השממה יש קצת פחות תחנות דלק וסניפים של יילו. המכלים האלו נותנים יתרון נוסף, כמו מרכז כובד נמוך מאוד שמקל על היציבות ומאפשר הרמה של אופנוע במקרה של נפילה – ואופנוע שיוצא לשטח נופל מתישהו. במקרה הזה אם יפול זה יהיה על הפלסטיקה החזקה של מיכלי הדלק, מה שאומר פחות נזק – והנה מצאנו עוד יתרון.  השימושיות נמשכת ל'כנפיים', לצידי הפלסטיקה של האופנוע שהצבע מוטבע ביציקה שלהם והם מוכנים כבר לשריטות שבוא יבואו. שליפה קלה שלהם תציג מאחור סט כלים שפעם היו היצרנים מתקינים בכל כלי ולמרבה הצער הפסיקו, מתחת למושב גישה נוחה לקופסת הנתיכים ויש אפילו שקע טעינה נוסף על זה שבלוח השעונים.

ה-790 מגיע בשתי גרסאות כשהקרבית יותר לשטח היא זו שמצויידת באות R ויש לה כנף קדמית רחוקה מהגלגל, משקף קצר לעומת הגבוה אצל האח המתורבת יותר (שעולה או יורד למרבה הצער רק עם מברג), כשההבדל המרכזי הוא מתלי WP עבים יותר, בקוטר 48 מ"מ במקום 43 מ"מ וניתנים לכיוונון מלא, מרווח הגחון עומד על 200 מ"מ בדגם הרגיל בעוד ה-R מציע 40 מ"מ נוספים.
עוד שינוים תמצאו במושב האופנוע העשוי חלק אחד בדגם ה-R ומצב הראלי שאקסקלוסיבי לאותה הגרסה.

המנוע בשניהם הוא אותו טווין מקבילי מהדיוק 790 עם כמה שינויים קלים, המומנט גדל מעט ל-9 קג"מ והוא גמיש יותר וההספק הורד מ-105 כ"ס ל- 95 כ"ס.
זה מנוע גמיש מאוד, כוחני במידה, שאוהב גם סל"ד גבוה כשרוצים והוא כל מה שצריך לשטח בשטח או לכביש – שבו ראיתי 170 קמ"ש על השעון. גובה המושב נמוך בצורה יוצאת דופן לתחום ויודע לרדת מ-905 מ"מ עד ל-800 מ"מ, וזה בונוס ענק משום שזה נותן הרבה ביטחון גם לרוכב פחות מנוסה כשיורדים לשטח. אם תרצו – זו פעם ראשונה שהאוסטרים המגודלים יוצרים אופנוע שהוא, נו, לא רק לאוסטרים מגודלים.

המחשבה למען השימושיות והרוכב ממשיכה גם באלקטרוניקה שמציעה שלושה מצבי רכיבה של כביש, גשם, ושטח אבל אליהם מצטרף גם מצב 'ראלי' ייחודי שמאפשר לשלוט בפרמטרים השונים, כמו בקרת המשיכה, בלחיצת כפתור פשוטה תוך כדי רכיבה. דוהר במהירות על שביל כורכר סלול? שים את זה על מצב 5 מתוך עשר. יורד לשביל חול של דיונה? האגודל לוחץ תוך כדי רכיבה ארבעה קליקים זריזים למטה למצב מנותק כמעט לגמרי ושום דבר לא יפריע לגלגל להתחפר ולתת את כל מה שיש לו.

האוסטרים לקחו אותנו למקום הכי מרגש שאופנוען שטח יכול לחשוב עליו – הדיונות הגדולות של מרזוגה, הסהרה, מרוקו. דיונות של חול כמו בגלויות וסקרין-סייברז, כמו באגדות של הדקאר.

חלום רטוב של דיונה עם אופנוע אנדורו יכול להפוך לסיוט כשמדובר באופנוע אדוונצ'ר, אבל האוסטרים ביקשו יפה – אז נכנסנו, ומה אומר לכם – הצגה: ברכיבת דיונה יש משהו מדיטטיבי, אתה צריך להגיע למצב שבו אתה זורם עם החול, להרחיק את ההרגל הקבוע של אצבעות יד ימין על הבלם הקדמי, לשמור על גז פתוח כל הזמן, לא להפסיק אותו בפתאומיות, הגוף חייב להיות דרוך אבל צריך לשחרר אותו, לזרום, לגלוש על החול, לעמוד, לחבק עם הברכיים, להעמיס משקל על הגלגל האחורי, להיות מהיר מספיק כדי להגיע לראש הדיונה אבל להיות איטי מספיק כדי שבפסגה תוכל לבדוק אם הדרך נמשכת או שמא יש שם מצוק מסוכן. אסור לחשוב על הבוס, על הבחירות, לנקות את הראש באופן מוחלט מכל דבר שהוא לא ריכוז מוחלט בכמה המטרים הבאים, להיזהר מאבן מיותרת, משיח 'קאמל גראס' שמרכז סביבו חול קשה והופך בעצמו לסוג של אבן, לא להסתכל על הנוף, רק לנוע הלאה, קדימה, להיות בתנועה, כי כל היסוס יגמר בנפילה אל החול.

"זו השעה הכי דפוקה לרכוב בה על דיונה" אומר Jordi Viladoms, שמוביל אותנו עכשיו, מישהו שראה כמה דיונות בחיים שלו ולו בגלל שהשתתף בעשרה (!) ראלי דקאר. וג'ורדי אומר שבשעה הזו של הצהריים יש בחול אפס אחוז לחות – מה שגורם לו להיות רך למגע שזה כיף אם אתה הולך עליו יחף, אבל קצת פחות כשאתה על אופנוע עמוס בשמן ובדלק וברוכב עם סתם הרבה זיעה.

אבל מה שקורה כאן הוא משהו שהוא מאוד לא ברור מאליו, האדוונצ'ר הקטון לא מתרגש, ופשוט מרחף על החול, תופרים דיונות בקלות עם מכונת טיולים והרפתקאות, אופנוע אדוונצ'ר שהוא סוג של מהפכה קטנה.

'Adventure Harder', אומר הסלוגן שהמציאו האוסטרים והם הביאו להשקה אחד שרכב 1,900 ק"מ של שטח מאיזה אגם נידח בצ'אד, ממקום שסוליית צמיג אופנוע לא דרכה בו, כשאישתו במושב האחורי. אין יותר אדוונצ'ר מזה.

ה-790 הוא כלי שמייצר סוג של מהפיכה, של חזרה למקורות, של דו-שימושיות שבַּמרוץ לעוד הישגים וסוסים קצת אבדה, כלי כיף עם משקל וגובה נמוכים בלי לוותר על מרווח גחון מכובד, כזה שיודע לקחת אותך עם בת הזוג לאילת אבל בדרך מוכן לחתוך לשביל מדברי וחולי. כרגע אין לו באמת שום מתחרים, ואין ספק שיבואו כלים אחרים בסגנון שלו, מיצרנים אחרים, בהמשך. וגם אם יש לו קצת פחות פוזה והוא לא הבחור הכי יפה בשכונה, הוא יהיה אופנוע למבינים, כזה שיהיה מהיר ויעיל מכולם, שיעשה את הרוכב טוב יותר, כלי שפשוט בא לעשות את העבודה.