מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית
מוטו בוחן | סאן-יאנג Mio 115 – המיו החזק
כתב: עמית משיח | בחנו: עמית משיח, קטי זולוטריוב, אסף לביא | צלם: גלב סמירנוב
מתוך מוטו מדריך, גיליון 360, ינואר 2018, לקריאה דיגיטלית כאן.
שורה תחתונה: קטנוע מעוצב, קלאסי ועדין אבל בפנים מסתתר קטנוע מגניב, חזק, זריז וקל לשליטה.
סאן-יאנג מיו 115 החדש – גרסה מעודכנת למיו 100 החביב והמעוצב שהוסיף מעט צבע לקטגוריה הקטנה. לא שונה במיוחד בממדים אך חזק יותר בכ-14% והעיצוב זוכר את הדור הקודם אך מביט קדימה אל העתיד – עם תצוגה דיגיטלית נאה וברורה (בלילה במיוחד אך גם לאור היום) הכוללת שעה ותצוגה מתחלפת של מד דרך מתאפס וקבוע, טמפ' חיצונית ומרחק מצטבר עד לטיפול הבא.
הסוויץ' הוא סאן-יאנגי טיפוסי ושולט גם על מכסה מילוי הדלק ועל פתיחת הכסא, ומצוייד במנגנון כיסוי הסוויץ' ע"י לוחית – למניעת הצטברות מיותרת של אבק, חול או סתם וונדליזם.
הכידון חשוף והמתגים במראה רטרו מתבקש ויפה, ביחד עם מראות בעלות מפרק כיוונוני נהדר המספקות שדה ראיה נרחב. האיכות של המכלולים הללו – מתגים וידיות גבוהה ובסטנדרט מודרני לחלוטין.
הכסא קצר ונוח, לא רך מדי, ומתחתיו נמצא מקום אכסון קטן יחסית שיכיל קסדה – אבל לא שלמה…
אז המנוע חזק יותר על אותם נתוני גודל ומשקל וזה אומר שמתחת למראה הבייביצ'י, הכאילו_תמים_ובתולי, מסתתר מר חסון המאיץ מעמידה חזק כמו כל קטנוע 125 מקורר אויר אחר בקטגוריה ומחזיק את התאוצה הזו יפה ולינארי – לפחות עד למהירות המותרת בשטח עירוני בנוי, למשל דרך נמיר צפונה (80 קמ"ש) – משם ימשיך בשמחה עד שייעצר על מעט מעל 100 קמ"שים 'על השעון' – מה שמתרגם לבערך 95 קמ"ש במציאות. לא רע בכלל בהתחשב בנפח המנוע הצנוע (115 סמ"ק, אם זה לא השתמע משם הדגם).
מבחינת התנהגות כביש, דינמיות וכל המונחים האלה, לא ציפיתי מהמיו הקטן להישגים כלשהם – גלגלי "10 קטנטנים, מתלים פשוטים ומרווח גחון בלתי קיים – כל הנתונים "היבשים" הצביעו על קורקינט ממונע שסכנה לרכוב עליו… ולא כך הוא הדבר! המיו מרגיש יציב. השלדה קשיחה ומגיבה היטב לכוח המנוע, המתלים קשיחים ומספקים התנהגות בטוחה ויציבה, המשרה בטחון רב ברוכב.
הכידון רחב מספיק כדי לשמש מנוף נוח לתמרונים והגובה הנמוך מאפשר לעבור מתחת למראות רוב המכוניות וכמובן שלהוריד שתי רגליים יציבות אל הקרקע, לא משנה מה גובהך. המרווח שבמדרס הרגליים מאפשר תנועה על המושב ויתאים לגבוהים לא פחות מלנמוכים, מבלי שהברכיים ייתקלו בכידון או בכל פינה אחרת. משובח.
בלם דיסק מקדימה ותוף מאחור, שריד פרה-היסטורי שכזה, עדיין ללא ABS אבל עם מערכת לבלימה משולבת (CBS) המאפשרת בלימת חירום ללא נעילת גלגלים ותאמינו לי שניסיתי… אחרי מאמצים נאות הצמיג האחורי להשמיעה צווחונת קטנה וגם זה לא הוציא את המיו מהקו שלו. מה שמאפשר קצת להתפרע – ואז התגלה אופיו האמיתי של הזאטוט – נעילות גלגל בכל עצירה, במיוחד על קרקע חלקה, השתחלות מהירה-עד-כדי-חוליגנית בין הרכבים, הטייה עד לג'ק צד ושמירה על מצערת פתוחה עד העצר לאורך הרכיבה הן גם מנת חלקו.
אז מה היה לנו שם? גלגלים קטנים – טוב להיגוי זריז, לא להיט ליציבות. מתלים קשיחים – לא טוב למהמורות אבל מצויין ליציבות, גם בתוך פניה. ומושב נמוך – טוב להורדת רגל יציבה בעצירה, לא להיט בעליית מדרכות. ואתר אינטרנט בו אפשר לעצב את הקטנוע הספציפי שלכם – עוד לפני שתקבלו אותו.
ובמשפט אחד: ה-Mio ממשיך להוות אלטרנטיבה מעוצבת וראויה בקטגוריית הפתיחה ועכשיו, עם כוח עזר.
אבל, עם כל הכבוד, אני סה"כ גבר מזדקן, מה אני כבר מבין בקטנועים מעוצבים… הנה, תקראו מה שהיה לקטי שלנו לומר עליו:
"בחניה עומד לו מיו לבנבן ומקסים מחכה לי לסיבוב, על כך לרגע הרמתי גבה. אני? 1.82? על מיו? איך אני נכנסת לשם? הרי הפעם האחרונה שעליתי על מיו הייתה חצי שעה בשיעור הנהיגה הראשון שלי ומיד הבנתי שכשהברכיים נוגעות בכידון זה אומר שאני לא ממשיכה לרכוב עליו. מגיעה לכלי, והפתעה! לא עוד צורה מיושנת, המיו החדש עבר מתיחת פנים ונראה יפיוף מהרגע הראשון.
החלטתי לקחת אותו לסיבוב בעיר, צריכה לקפוץ לעשות סידורים במרכז, המיו נותן לי לשבת בנוח, לשים את כל הדברים שלי מתחת למושב , לא מבקש למתוח רגליים קדימה ולא מבקש להתכופף, פשוט שבי וסעי.
תודה ל- Ink Donkey Tattoo בתל-אביב
על כל 115 הסמ"ק שלו, יש לו תגובה לא רעה למצערת ובכללי אפשר לכנות אותו כ-"לא פראייר", אני פחדנית מקטנועים קטנים מלידה, גם מטעמי גודל כפי שכבר הסברתי וגם מטעמי הספק מנוע, וכאן דווקא היה לנו כיף, יש לו מספיק כוח בשביל לעקוף בתוך העיר, ועדיין הוא קל במשקל ופשוט מאוד תפעול. לא היינו פאריירים גם בהתמודדות עם כבישים פחות מוצלחים, למרות הגלגלים הקטנים, נראה שאיש (או אף בור בדרום העיר) לא יפר את שלוותו.
סובבנו מבטים יחד, זו האמת, הוא מעוצב מספיק בשביל להרגיש בבית ברחובות העיר בין כל הווספות והקטנועים הקלאסיים
נהניתי משעתיים ומשהו של נסיעה בוויב כל-כך שליו, שהתחלתי להתגעגע לקיץ".
עוד פרסומת אחת כמו זאת, ויגמר לי ממכם לחלוטין. פחחח…כולה מיו, שזה וספה גנרית, תראו איזה סיפור ארוך ומקושקש כתבתם, הזוי. הנה המבחן(ולא צריך יותר מזה):
המיו להיט בחו"ל לא בישראל. נפח 110 סמ"ק פופולרי מאוד בחו"ל, בעיקר משיקולי אוויר נקי. המיו נמכר בחו"ל במחיר רגיל של 5 אלף ש"ח, מחיר על הכביש. בישראל קרטל האופנועים ברשות מטרו מוטור קבע גם למיו תג מחיר קרטלי, וללא תחרות(כי גם קימקו, ושאר יצרנים מייצרים את הוספה הזאת, אבל הקרטל חוסם את הייבוא המתחרה, כדי למנוע תחרות)!
למיו גיר אוטומטי וריאטור שמכוון לטובת תאוצות פתיחה נאות, על חשבון בלאי גבוה בתמסורת, ואורך חיי מנוע קצרים. ככה זה כשמוציאים ממנוע מקורר אוויר את המקסימום שהוא יכול לתת בכל רגע נתון(זה נכון לכל מקוררי האוויר, שנחשבים לסופר אמינים, אבל לא כאשר קורעים אותם על בסיס קבוע במצערת מלאה). המיו הוא וספה קלסית עם גלגלים קטנים שתורמים את תרומתם למסוכנות ממשית ומידית, ולהחלקה וודאית. מרווח גחון קטן מחייב עלית מדרכות בזהירות רבה. המיו מתאים לאנשים נמוכים(דוגרי, די לבלבל לנו במוח עם רוכבים בגובה מטר שמונים על הצעצוע הקטן הזה!!!).
לסיכום: המיו מבוקש בחו"ל בגלל העיצוב הקלסי, שגם תורם את תרומתו למסוכנות ממשית ולהחלקה וודאית, ומבוקש בחו"ל גם בגלל המחיר העממי והזול כ- 5 אלף ש"ח. המיו לא זול בישראל!!! כאן מחירו כ- 13 אלף ש"ח, בגלל מטרו מוטור הגנבים!!!