מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
ברקום
מתחת לשורת MENU מטרו
אינסטגרם
הווסקוורנה באנר שמאל
קונה אופנוע
מטרו באנר שמאל הכי עליון
מידלנד שחורי 140 על 70
עופר אבניר קוביה שמאל
סטפן
פרפקט קוביה שמאל
rok-straps רצועות קשירה 140
תמוז
לרט
אגוסטה HM קוביה הכי עליון
ברקום שמאל
לרט
אישימוטו באנר קוביה שמאל
מונדיאל קוביה
מתלה לקסדה
HJC
הארלי שמאל
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון

מוטו בוחן | ב.מ.וו C600 ספורט, ימאהה טי מקס והונדה אינטגרה

מוטו בוחן | ב.מ.וו C600 ספורט, ימאהה טי מקס והונדה אינטגרה

 

פורסם לראשונה במגזין מוטו, גיליון 296, נובמבר 2012.

הטלפונים במוטו לא הפסיקו לצלצל, תיבות המייל כמעט קרסו. כמות הפניות שקיבלנו לאחרונה לא הייתה מביישת את מוקד ההזמנות לגמר הצ'מפיון ליג. כל הפניות עסקו בנושא אחד בלבד: מתי אנחנו עורכים מבחן השוואתי לקטנוע החדש של ב.מ.וו, C600 מול ימאהה טי-מקס, השוואה המייצרת באופן מיידי תחושת מסי-נגד-רונאלדו והדבר האחרון שהיינו צריכים זה עידוד, גם אנחנו רצינו, רק שכלים לא היו בנמצא.

כשהגיעה ההזדמנות לא היססנו לרגע, לקחנו את C600 של ב.מ.וו, צירפנו ימאהה טי-מקס וגם הונדה אינטגרה, כדי להגדיר את המבחן ואת התוצאות במדויק. שאלות רבות עמדו על הפרק: מה זה קטנוע ספורטיבי ולמה צריך כזה? מי משלושתם ספורטיבי יותר? מי טוב יותר? איזה כלי מתאים לאיזה רוכב? והחשובה מכולן: האם קם יורש או לפחות מישהו שמאיים על המלך, על הטימקס? שאלות רבות שלכולן תקבלו תשובה.

ב-2009, כשב.מ.וו. ייצרה את S1000RR, היא ניצחה את את היפנים בנשקם-הם: S1000RR הוא אופנוע ארבע-צילינדרי רוחבי טוב יותר מכול מה שיש ליפנים; לקראת 2012 הם החליטו להתנפל על מעוז יפני נוסף, ימאהה טי-מקס. ב.מ.וו. לקחה על עצמה משימה רצינית; ואם בדרך כלל אנחנו סומכים על הגרמנים הללו שיעשו בדיוק, אבל בדיוק, מה שהם תכננו, הרי שהפעם יצאנו מתוך הנחה קצת יותר חשדנית. ניסיונה היחיד של ב.מ.וו עם קטנועים עד כה, C1, הסתיים בכישלון מהדהד.

זאפטות שוות ערך לכאפות בינוניות

אין כמו אופנוע עם מראה שגורם לך להתחיל את היום עם חיוך. ובמקרה של שלושת הקטנועים הללו, אנחנו הרגשנו שצבעי המט משביחים את המראה, והאופנה הנוכחית של צורת החרטום לא ממש מדליקה אותנו. אמנם, נועם עופרן צלם המערכת העדיף את מראה הב.מ.וו, אבל השאר בחרו בעיצובו של הטי-מקס פה אחד. הבשלות והרעננות של העיצוב המקורי עושים, גם אחרי שנים רבות, חשק לעלות עליו עם חברה במיני ולטוס לסופ"ש באילת. בימאהה השכילו ללטש את מראה הטי-מקס ולעשות ממנו קטנוע נחשק, כמעט כמו אופנוע.

בחרנו למבחן הזה את מגוון הכבישים המקובלים בישראל, כולל כאלה שניתן לרכוב בהם מהר וספורטיבי. המאפיינים של כל אחד מהקטנועים היו ברורים די מהתחלה. היכולת של ההונדה ושל הימאהה כאחד להתמודד עם אספלט ישראלי משובחת מאוד (הרבה יותר מהאספלט עצמו). בכל טווחי הכבישים לא תרגישו חבטות או טלטלות בעמוד השדרה. הב.מ.וו, לעומת זאת, נוח מאוד על כבישים חלקים, למרות המזלג ההפוך מלפנים והמתלה האופקי מאחור – כשהוא נתקל בשיבושים הוא מעביר אותם לרוכב, בהתחלה בצורת נדנודים, וכשהכביש מקצין אפילו בחבטות עד זאפטות שוות ערך לכאפות בינוניות.

מבחינת מנוע, הקטנוע של ב.מ.וו הוא החזק בחבורה, עם נפח של 647 סמ"ק לעומת ה-530 של הטי-מקס, הספק של 60 כ"ס ל- C600 לעומת 46 כ"ס בטי-מקס, מומנט של 6.6 קג"מ לעומת 5.2. אולם מנוע הימאהה בכל זאת עדיף בזכות בחירה טובה בהרבה במידות הבוכנה: בעוד הב.מ.וו מצויד במנוע אובר-סקוור מעולם אופנועי הספורט עם קוטר אדיר ומהלך בוכנה קצר, ימאהה (וגם הונדה אינטגרה) בחרו לקטנוע מידות בוכנה עם מהלך ארוך בהרבה מהקוטר, וזה מה שהופך את מנוע הטי-מקס לעדיף ברוב המצבים, עד שהב.מ.וו מגיע לסל"ד גבוה – שם הוא טוב יותר. ההספק והמומנט של הב.מ.וו גדולים יותר, אמנם, אך מתקבלים גבוה יותר בסל"ד, מה שהופך את הטי-מקס למנצח בטווח שבין 0 ל-100 קמ"ש, וגם בתאוצות ביניים בסל"ד נמוך-בינוני, מעל 80 קמ"ש ב.מ.וו הוא הטוב מכולם.

כל המתמודדים מגיעים עם מערכת ABS עם הבדלים קטנים ולא ממש חשובים בתפקוד שלהם. כל האופנועים יודעים גם לבלום מצוין, רק שימאהה והונדה עושים זאת עם המון רגש ותחושה – מה שיאפשר לכם לבלום איתם בבטחה ובצורה חזקה ומדויקת. הב.מ.וו, לעומתם, דורש לחיצה אגרסיבית על המנופים לצורך בלימה, מה שמפחית מהרגש ומגביל במיוחד בבלימה לתוך הפניה.

אחד הנושאים שמייחדים אופנוע הוא כיצד הוא פונה וכמה הרוכב חש במתרחש כאשר הוא מטיל אותו לתוך הפניה. יש חשש שאם האופנוען לא יחוש בפנייה, זאת תהיה דווקא הפנייה שתחוש בו. לכן, בבקשה, תרחיקו את הפסקה הבאה מהורים חרדתיים, מילדים חסרי אחריות, ומסתם חורשי-רעת-אופנוענים ותזכרו את הדבר הבא: הכניסה לפניה וההחזקה של האופנוע נמוך בתוך הפניה הם-הם הדברים שמייצרים את החוויה הזו שנקראת אופנוענות.

הפערים בין הקטנועים שאנחנו משווים ביניהם גדולים ממש, והם חלק ממהותו של המבחן. טי-מקס מרגיש כמו אופנוע ספורט, עם חלוקת משקל מדויקת, כידון נמוך, תחושות טובות וקלות מדהימה בתמרון – הוא מחמיא ליכולות הרכיבה של הרוכב. ב.מ.וו הוא בסדר, קצת יותר טוב מקטנוע רגיל אבל רחוק מלהזכיר אופנוע. ההיגוי מעורפל והתחושה היא שקשה לשלוט בדיוק בהיגוי. אחרי שמתרגלים, הוא הרבה יותר זמין, אבל לא ברמה של הימאהה. אינטגרה נמצא רחוק מאחוריהם. למרות שזהו אופנוע בתחפושת, חווית ההיגוי שלו ואיכות התחושות רחוקים מאוד מימאהה.

פוקר, זה ספורט?

אין פלא שהעולם המערבי הולך ומשמין. הרי כבר לא צריך להזיע ולהוציא אנרגיה כדי להרגיש ספורטאי, שכן ערוצי הספורט מרחיבים את ההגדרה של מה זה ספורט: אליפות מקומית בפוקר, תחרות ביליארד או אולי טורניר דוקים בבית אבות זכאים להיות משודרים בשידור ישיר בפריים טיים של ערוצי הספורט שם ראינו אפילו הילוכים חוזרים בהילוך איטי של "אבן נייר ומספרים".  על פי הגדרה זו גם הג'וימקס החדש, ואולי אפילו דגמים מסוימים של הארלי, יזכו לתואר "ספורטיבי" אבל אנחנו קצת יותר שמרנים. למרות שהיצרנים נלהבים לכנות את הכלי שלהם "ספורטיבי", אנחנו מצמצמים את היריעה. בעינינו, אופנוע ספורטיבי הוא כזה שיגרום לרוכב לקרוא תיגר על דת ה"פוליטיקלי-קורקט" ולרצות להיות חוליגן, וגם מאפשר לו להתחבר לאופנוע בקלות ולהוציא את השדים החוצה ללא פילטרים. למה בכלל צריך קטנוע ספורטיבי היא שאלה מעניינת לפחות כמו השאלה האם צריך אולימפיאדה לנשים בהריון בלבד. כמי שמעדיף באופן מוחלט אופנועים, אני לא מוצא לכך סיבה. אך מכיוון שהציבור ברובו עבר לקטנועים, ובכל זאת, לחלק מהרוכבים, אפילו הסולידיים, יש נשמה ספורטיבית, יש מקום לקטנועים ספורטיביים – ככה זה בעידן הכול-כלול.

בסופו של יום, רק ימאהה טי-מקס רשאי לשאת את התואר "קטנוע ספורטיבי". החל מהסאונד המשובח, דרך לוח המחוונים עם מד סל"ד גדול, כידון נמוך, חלוקת משקל מדויקת, תקשורת מענגת עם השלדה, מנוע המספק כוח באופן מיידי ורצון עקבי להיות על הצד. ההונדה אינטגרה הוא האנטיתזה: סולידי, רגוע, חסכוני בדלק, מעדיף קו ישר על עקומות, בולע היטב את תחלואי הכביש.

באמצע הדרך, ועדיין לא ראוי לתואר ספורטיבי, נמצא ה- C600. המנוע, אמנם, חזק, הכי חזק בין שלושת הקטנועים, אבל האם פיזיק (הענק החזק הזכור מ"הנסיכה הקסומה") הוא ספורטיבי? ההתנהגות, הבלמים, המשקל והגודל, המתלים – כל אלו מתאימים לקטנוע מנהלים ולא לקטנוע שמתיימר להיקרא ספורטיבי.

 

כולם ספורטיביים, אבל מי המנצח?

למרות שיש לנו מנצח ברור במבחן, לכל אחד מהכלים כאן יש זכות קיום ברורה מאוד. כולם כלים איכותיים ויעילים שמאפשרים ניוד יום-יומי מוצלח ומהיר. הונדה אינטגרה מתאים לרוכבים סולידיים שמכסים כמה עשרות ק"מ בכל יום בתנאי כביש משתנים ורוצים לעשות זאת ביעילות, בנוחות בבטיחות, ובעלויות נמוכות במיוחד. הוא הכי זול מהמתמודדים, הכי חסכוני בדלק ובעל מרווח הטיפולים הגדול ביותר – מתאים לימים של צדק חברתי.

ב.מ.וו נהנה מהתדמית היוקרתית של היצרן הגרמני, זה הכלי הכי זול שתוכלו לרכוש כחדש ולהתהדר בסמל הפרופלור היוקרתי. אני מכיר רבים שיהיו מוכנים להוסיף 10% מעל למחיר ההונדה וליהנות מהתדמית של הב.מ.וו. ה-c600 למרות שכאמור, אינו ספורטיבי, הוא באופן כללי מוצלח מאוד: חזק, מהיר, מרווח ועתיר טכנולוגיה – ולכן יתאים לרוכבים בורגנים שרוצים להרגיש שהצליחו בחיים, הם יחזיקו בקטנוע שילטף להם את האגו.

אבל ימאהה טי-מקס הוא זה שמתאים לאופנוענים. הוא הכי ספורטיבי, הכי כיפי, נראה סקסי, עצבני. כזה שלא רק יגרום לכם להגיע במהירות ליעד אלא שבדרך גם תיהנו. טי-מקס מתאים לרוכבים שעבורם הדרך לא פחות חשובה מהיעד.

חשבנו שנצטרך זמן רב כדי להחליט מי ניצח כאן במבחן, ולהפתעתנו הדברים היו ברורים די מלכתחילה. לפני כמה חודשים ראינו כיצד טי-מקס מנצח את הונדה אינטגרה למרות מעלותיו הרבות של האינטגרה. גם הפעם אנחנו רואים שאין לנו מלך חדש, קריאת התיגר לא הצליחה.

ב.מ.וו יצטרכו ללמוד בדרך הקשה שכדי להביס קטנוע מוצלח כמו ימאהה טי-מקס צריך זמן, הרבה זמן. לא מספיק להיות יצרן מכוניות ואופנועים מהמובילים בעולם, כל כניסה לנישה חדשה גובה דמי לימוד. ב.מ.וו C600 אינו מלוטש מספיק, איכות החומרים בו לא אחידה, המתלים לא מספיק טובים וההיגוי לא מספיק מדויק. למרות כל אלו מדובר בקטנוע טוב מאוד, אפילו כזה שיכול די בקלות לנצח יריבים של יצרנים אחרים, אבל בבואו להתמודד עם ימאהה טי-מקס על התואר המלך החדש של השכונה, ברור לנו שהוא רחוק מהמטרה.

ימאהה טי-מקס בגרסת 530, מי שהמציא ומוביל בגאון את קטגוריית הקטנועים הספורטיביים עדיין יכול לנוח בשקט על זרי הדפנה – למתחרים יש עוד פער גדול לסגור. אם בהתחלת היום עוד חשבנו שהיבואן 'מטרו' יאלץ להוריד מחירים כדי להתמודד עם התחרות מגרמניה, היום ברור לנו שאם תהיה ירידת מחירים הדבר ינבע מכוח הקניה של הצרכנים ולא מהתחרות בשוק.

דברים נוספים שכדאי לדעת לפני ביצוע החלטת קניה:

  • רגליות האמצע באינטגרה וב- טי-מקס הן מעולות. בב.מ.וו רגלית האמצע אחורית מדי והמנוף קטן מידי, וצריך להתאמץ כדי להרים את הקטנוע.
  • הב.מ.וו נועל את הבלם האחורי למניעת תזוזה בהורדת רגלית הצד, ל- טי-מקס יש בלם יד ידני ולאינטגרה כלום.
  • לוח המחוונים של הטי-מקס מגדיר היטב את זהותו: שני שעונים גדולים אחד למהירות והשני לסל"ד ועוד קצת מידע דיגיטלי, בשניים האחרים תמצאו את מד המהירות ואת כל השאר בקטן כמידע דיגיטאלי, בב.מ.וו תתקשו אפילו לקרוא את מד הסל"ד.
  • המראות בכל הכלים קטנות מידי. בהונדה הן קרובות מספיק כדי שניתן יהיה לכוון אותן בקלות, בשני הקטנועים האחרים הן רחוקות מאד, מה שמקשה על כוונון מדויק, במיוחד בזמן רכיבה.
  • בימים של עומס כלכלי יש חשיבות רבה לצריכת הדלק, ההונדה חסכוני בדלק ובפער גדול משני מתחריו כמעט 10 ק"מ לליטר טוב יותר ובכ-1,200 שקלים לשנה חיסכון, הב.מ.וו קצת יותר חסכוני מה- טי-מקס.
  • במאוץ הקלאסי ל- 100 קמ"ש ימאהה מנצח די בקלות, השני הוא ב.מ.וו והאחרון – אינטגרה. הווריאטור של טי-מקס משתלב במהירות ביחס הינע קצר, המנוע זריז מטפס לסל"ד גבוה והמשקל הנמוך מאפשרים לו להיות ראשון.
  • בהאצות במהירויות הביניים ימאהה מצליח להחזיק מעמד בהתחלה אבל אח"כ ה-C600 מוביל בבטחה, בזכות כוח המנוע העדיף שלו, עד למהירות סופית של 175 קמ"ש. וגם כאן, מגביל הסל"ד של אינטגרה (6,500), מונע ממנו לאתגר את האחרים.
  • מרווח הטיפולים בהונדה הוא כל 12,000 ק"מ, בב.מ.וו כל 10,000 ק"מ ובימאהה כל 5,000 ק"מ. ככה זה: על תענוגות צריך לשלם.
  • תא המטען של הב.מ.וו מרווח, עם פטנט ייחודי של תא מתרחב לאחסון קסדה נוספת בחניה. ב- טי-מקס התא סביר, מכיל קסדה שלמה, ובהונדה רק קסדת ביצה או ארנק – חובה להתקין ארגז חיצוני.
  • מחירי הקטנועים דומים למדי. אינטגרה, הזול בחבורה, עולה 70,000 שקלים, טי-מקס עולה 5,000 שקלים יותר כלומר 75,000 שקלים, ועבור C600 תצטרכו להוסיף עוד 2,000 שקלים.

 

במשפט אחד – מבחן לקטנועי מנהלים מרשימים ואיכותיים משאיר אותנו בסופו של יום עם הידיעה: מה שהיה הוא שיהיה יחי המלך הישן

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל