fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

voge מוטו24 רביעי מתחת לתפריט
קאברג שחורי 205 על 35
cristalino מתחת לתפריט xi
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
מטרו באנר שמאל הכי עליון
cristalino קובית צד xi
תמוז
עופר אבניר קוביה שמאל
לרט
מוטוטאץ דקר
אישימוטו באנר קוביה שמאל
לרט
מידלנד שחורי 140 על 70
סטפן
אודי דגן 140 על 70
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
MV קוביה
HJC
voge מוטו24 באנר

מתמודד מספר 9 – מנצח על התזמורת

מתמודד מספר 9 – מנצח על התזמורת

גיא יצחק לריאה

צילום: יוסי גוזלן

מרוץ מספר 2 בליגת הסופרמוטו התחיל עבורי מיד עם סיום מרוץ מספר 1. כוונתי הייתה להתאמן כבר ביום למחרת אך בין הרצוי למצוי יש הבדל ובכלל, להתאמן לבד פחות ממומלץ כי הטעויות מתחברות טוב עם העייפות ואז הן לא מאחרות לבוא. לכן, "הסתפקתי" בזמן איכות עם המשפחה (ברור) ובעבודה, כן עבודה. אחרי הכל היא הבאר  הפיננסית ממנה אני שותה על מנת ליישם את החלום להתחרות. 
הבנתי שחשוב להמשיך ולשפר את ההיכרות שלי עם האפריליה, להבין את ההבדלים המשמעותיים בין הממשק רוכב-אופנוע. אחרי הכל, כל יום הוא יום חדש בו מזג האוויר משתנה, מצב רוח שונה והמצב פיזי, מנטאלי והמכאני של האופנוע משליך עליי כרוכב באופן ישיר לתקשר איתו כנדרש.  את הלוגיקה בממשק הרוכב-אופנוע והחיבור, כך אומרים חברי הקומונה סופרמוטו מרכז, תרכוש עם הזמן. אבל לזמן אין זמן אני אומר ולהתאמן צריך זמן וכסף ששווה דלק, צמיגים, שעות מנוע ובקיצור, תזמורת מוטורית אחת מרתקת מאין כמוה שיש לנצח עליה באיזון. 

התזמורת התחילה לנגן באימון הראשון שבו העברתי את חוסר התקשורת שלי עם האופנוע ומהפרונט בפרט, לחברי סופרמוטו מרכז: אלעד אליהב המכונה פשוטטיפש, אור רפפורט רוכב קבוצת 'עופר אבניר' ואביזריון המכונה פאצוץ ואדם מחרוק. כולם רוכבים בחסד עליון שעל העזרה הזו אני אומר שאפו. פאצוץ כייל לי את המתלים למצב סטוק ואחר כך שני קליקים למצב רייסינג. בהמלצת אלעד ואדם הנמכתי את המשולשים בסנטימטר לטובת זריזות ואת הצמיג הקדמי החלפתי לאחד משומש עם פחות מחזורי חימום קירור. תוך כדי  פאצוץ חידד לי את האופציה הזכורה לי ממספר קורסים שעברתי בפרוריידינג ואת מילותיו של  כפיר לוין: "עלייך לייצר סינרגיה עם האופנוע  על ידי העברת משקל לקדימה בזמן תאוצה ואחורה עם הגוף בבלימה". התחלתי את היישום במהירות נמוכה יחסית ואז הגברתי. וואו כמה שזה עובד. 
הקרשנדו לפסנתר המשיך ביום המרוץ עם אווירה מאוד נעימה פיטס ושמש מפנקת. לאופנועים מחממים מנועים, בודקים לחצי אוויר, דלק, שמן. אנחנו הקשבנו לתדרוך שהשופט הראשי העביר ובכלל כולם עוזרים וכולם בגובה העיניים, חשוב לכל דבר ועניין. יש אנשים שלנצח זה חזק מהם אבל רובם גם חולקים ידע שלבד לא בטוח שהייתי משיג אם בכלל. התייעצתי בעיקר עם מתחרים שירדו מהמסלול לגבי, קווים, לחצי אוויר בצמיגים, נקודות בלימה, האצה ועוד. 

קצת לפני מקצה הדירוג אישתי, לימור,  וריי ריי בני הקטן הגיעו לרחבת הפיטס. התרגשתי. ריי היה רגוע וחברותי למרות רעשי המנועים החזקים לאוזניו הרגישות. לימור איחלה בהצלחה והראתה פניי הערצה. נוכחותם השרתה תחושה חודרת וחשובה מאוד עבורי וכמתחרה פרט.
מקצה החימום ארך כ-15 דקות. באופן כללי ההרגשה הייתה טובה עם הסט אפ החדש.  זריז יותר, אוחז יותר ואני עובד יותר עם הגוף שזה מגניב ופשוט נכון לאללה. כאשר ירדתי מהאפריליה הרותחת הכיסא החל לעלות עשן וריח שרוף של פלסטיק. מהר הבאתי מים ושפכתי בעדינות על הכסא. מסתבר שזוהי תופעה שכיחה שכן הבידוד לא במיטבו או כמו אומרים: "מחלה שלה". דני בלחסן הספונסר שלי והבעלים של פיינל טאצ' ביצע בידוד מאולתר ובהתייעצות עם ישראל וויליגורה מנהל מותג אפריליה הסתבר כי אני צריך לעדכן את תוכנת ההזרקה. אבל זה לא מה שיעצור בעדי להיות חזק על הגז.

למקצה הדירוג אני עולה עם הרגשה של מנצח על תזמורת, ממש בטון פורטיסימו. מוריד יותר את האופנוע ופונה יותר מהר בסיבובים. דודו מחרוק, אבא של אדם, מנופף לי עם היד בתנועות של "סע סע", תוך כדי עקפתי את מספר 85, רותי המכונה סופר-רותי. לכל הרוחות, היא רוכבת מהר, ובפנייה הכי מהירה קול פנימי מזכיר לי שאני "חייב לה" מהמרוץ הראשון בו סיימתי רביעי והיא במקום השלישי. פתאום בישורת של הסטארט-פיניש שמעתי את הכרוז אומר: "גיא לריאה בהקפה הכי מהירה רוכב קבוצתו של דני בלחסן". שמחתי על ההישג והיוקרה כביכול. בירידה לפיטס רון דצינגר, מוביל קטגוריית המתחילים, חולק איתי שהיה לו קשה להדביק אותי. למרבה הצער קיבלתי הורדת מיקום בגלל שהמשכתי הקפה יותר אחרי סיום המקצה. נו מילא, אחרי הפרגון של רון זה לא ממש הזיז לי. להפתעתי נודע לי לפני המרוץ שאני מזנק שביעי מהגריד! הייתכן? אחרי ההקפה הכי מהירה שעשיתי? מסתבר שהייתה בעיה במדידת הזמנים אך לא התרגשתי. ידעתי שזינוקים הם הצד היותר טוב שלי עכשיו וכך היה.

למרוץ זינקו 12 רוכבים ועל הגריד כשאני כאמור ממוקם שביעי. זינוק טוב ואני מתמקם רביעי לפני "החוב" (סופר-רותי). שתי הקפות הראשונות היו גרועות מבחינתי. אני נכנס למצב רכיבה בנאלי לא ברור, מצב קפוא ולא מהיר. סופר-רותי שישבה עליי עקפה אותי בפנייה המהירה של המסלול ובשיקיין אחרי הישורת טון התזמורת עובר לפיאנו כלומר, אנחנו בהקפה הרביעית ואני עדיין רוכב כמו בתוך צינור. בלי קווים, בלי העברת משקל בלי כלום, על גבול המנותק. איפה אני ואיפה הרכיבה, האופק  מהאימונים ממקצה דירוג???? הלכו לאלף ******.  נכנסתי להקפה החמישית וכמתחרה מתחיל לא ידעתי כמה הקפות נשארו. ידעתי שעכשיו זה הזמן ועכשיו  הכי טוב לתת בגז ולהתאפס. ראיתי את סופר-רותי נכנסת לשיקיין כשאני מתחיל את הישורת. בכניסה לפניית  "ראש הסיכה" ביציאה לישורת ניערתי את הראש בקסדה והקיפאון הבלתי מוסבר בעליל הזה השתחרר. בדינמיקה של התזמורת חזרתי לפורטיסימו. לקחתי פניות רחבות ונשקתי מאוחר  את שיא הפנייה. קו זה אפשר לי לפתוח גז מוקדם יותר מרותי ולהיות מהיר יותר במיוחד בישורות. כעבור שתי הקפות אני יושב על זנב האדום לבן של ה-HM 450 המלוקק שלה. צללתי בפנימי תוך כדי שאני מייצר עקיפה על הברקס. לפנייה שאחריה אני נכנס קצר כדי להקשות עליה לעקוף. "פיייייי מהלך טוב" אמרתי לעצמי והייתי מבסוט.  מטרתי ליעד הבא ברורה: מספר 88.  עכשיו, כשסופר -רותי כבר לא עליי, הגברתי עוד יותר ואז התזמורת ניגנה קונצ'רטו לפסנתר ואני בקצב יחד איתה. לפתע הונף דגל צהוב בעקבות החלקה של אחד הרוכבים, לא זיהיתי ולא עניין אותי מי מה מו רק ידעתי את  החוקים שאוסרים לעקוף. המרשל הבא לא הניף דגל משמע- האירוע עבר, מותר לעקוף, אז תפרתי גם את 88 בפנימי. כשעצרתי, הורדתי את המשקף והקסדה על יד דני בפיטס שמענו את הכרוז אומר: "גיא לריאה מפתיע מהמיקום השביעי והוא מסיים במקום השלישי".  קפצתי וחיבקתי חזק את דני והוא אותי וכשלחץ לי את היד אמר לי באוזן: "ברוך הבא למשפחת הגביעים". עברו כשתי שניות  עד שנפל לי האסימון. מיד הרגשתי תופעה שמתחילה בעיקרון העתיק הקרוי Fight or Flight, או בקיצור פרפרים בבטן, על כך  שהצטרפתי למשפחה. העלייה לפודיום הראשון והזכייה בגביע הקטן שלא איחרו יותר מדי לבוא.

אחרי הישג כזה המוטיבציה להמשיך גדולה עוד יותר ואני מקווה למנף את הפודיום ולהמשיך במומנטום לקראת המרוץ הבא. זה לא יהיה קל אך אני מצפה לכך. להתראות בהמשך וחזק על גז

המהנדס

גלריה

18 תגובות ל מתמודד מספר 9 – מנצח על התזמורת

  1. וכן, לא ציפיתי והפתעת אותי הכי שרק אפשר.
    יישר כח

  2. ול 9 על הסיקורים. אמנם נבצר ממני להגיע אך בזכות התאור המרשים אני קולט את האווירה. כן ירבו

  3. תשתכלל ותשתפר. תענוג לקרוא בגטבה העיניים את האופן בו אתה מסביר את המהלכים שלך ושל המירוץ

  4. היי סמדר, ככל שידוע לי אין תמונה משותפת לדוגרי לצערי.

  5. מרגש לקרוא את תגובות כאלה
    חזק על הגז :))

  6. אין ספק הציפיה היתה שווה!
    אחלה של כתבה, מנוסחת היטב, אני ממש מרגיש במירוץ… 😉
    יאללה מתי הכתבה / המרוץ הבא?!
    אני מקווה לראות אותך ממשיך בעליה למעלה במירוץ.
    דרך אגב, אהבתי את ה nickname המהנדס! 😉

  7. גם אותי הפתעת עם התגובה
    פשוט תענוג, תודה.

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל