fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

voge מוטו24 רביעי מתחת לתפריט
קאברג שחורי 205 על 35
אודי דגן מתחת לתפריט
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
cristalino קובית צד xi
מטרו באנר שמאל הכי עליון
מידלנד שחורי 140 על 70
מוטוטאץ דקר
עופר אבניר קוביה שמאל
תמוז
לרט
לרט
אישימוטו באנר קוביה שמאל
MV קוביה
voge מוטו24 באנר
אודי דגן 140 על 70
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
HJC
סטפן

מספר 10 חוזר למסלול

מספר 10 חוזר למסלול

גלעד בן-זקן

תמונות: מור דואניס

בדיוק לפני שבועיים, בשעות הבוקר המוקדמות מאוד של יום ראשון, ישבתי לכתוב את סקירת מרוץ האספלט הראשון לשנת 2012, הראשון מבין שניים שהתקיימו באותו החודש. הכתבה התפרסמה באינטרנט ותגובות החלו להציף אותי במסרונים, בהודעות וואטסאפ ובכל דרך דיגיטלית אפשרית. כל אותו השבוע עבדתי על סגירת גיליון ינואר 2013 של לוי יצחק אותו אני עורך. כיוון שהירידה לדפוס מתבצעת שבוע לפני תום החודש ידעתי שאת המרוץ השני שצריך להתקיים ב-28 לחודש לא אספיק לסקר לטובת הדפוס. כל שנותר לעשות זה לחפש תמונת שער מרהיבה מהמרוץ ולעבוד. פניתי לגלריה של רב האומן רונן טופלברג ומצאתי תמונה חזקה ביותר של כרמון (27) מנצח בקטגוריית S1 המקצועית בסופרמוטו. אחרי שהגרפיקאי וטופלברג אישרו לי "אששש" על הכריכה ירדה המתיחות, סיימנו עוד גיליון, טיפה תוכן לפה, טיפה תוכן לשם, אבל הגיליון סגור וחתום ויזואלית ואני מרוצה מאוד. מביט בתמונה ונזכר ב-2009. אז ב-2009 נכנסתי לעולם הסופרמוטו בעקבות עומרי בנדטי. הבנדט הזה כישרון, עילוי של ממש תרתי משמע, כיוון שהיום נטש אותנו לחלוטין והפך להיות כישרון חדש בענף עילוי המפרשיות המעופפות, מצנחי הרחיפה.

אז, בדצמבר 2009 השתתפתי במרוץ הראשון שלי שהתקיים בכוכב יאיר, בתקופה המחתרתית. סיימתי מקצה באטרף של אדרנלין, כמעט שנפלתי מהרגליים מרוב שהאדרנלין הציף אותי, עקפתי, נעקפתי, עקפתי בחזרה ולבסוף סיימתי שני באותו המרוץ בקטגוריית המתחילים. באותו הזמן אכלתי את הלב על אותו שקלול שדירג אותי במקום השני שכן נפלתי למיקום השני על ניקוד. יש רגעים שבהם המבט של הבנאדם בך נחקק לנצח, בנדטי ניגש אלי ואמר לי באלו המילים: "אתה יודע למה אתה מתבאס על התוצאה? כי אתה רייסר!".

בנדטי, שהיה כמו מנטור בשבילי בזמן ההוא, אמנם פרש סופית אך אני נשארתי בתודעת התחום, פחות או יותר. כלומר שמרתי על קשר עם החבר'ה, החלפתי את הארבע פעימות הראשון שהיה לי וכיום אני על ק.ט.מ 200 דו-פעימתי בעיקר רוכב אנדורו מאז כשאת סט הסופרמוטו תליתי על הקיר לייבוש. בחזרה חדה מהעבר אל ההווה. בשבת הקודמת שבין שני המרוצים התחיל לבעור לי משהו, אותו רייסר שבנדטי סיפר לי עליו התחיל להציק. הכל התחיל לפני חודשיים אחרי שבני דויטש, צלם פולגז פרסם תמונה שגרמה לי מאוד להתבייש בכרס שפיתחתי, ולכן התחלתי בדיאטה. הורדתי את חליפת הרכיבה שנתלתה מאחורי הארון בחדר שבו יום אחד מתישהו אחבק את צאצאי ומדדתי אותה. הופה, הדיאטה השתלמה ונכנסתי בחזרה אל החליפה. זהו, רגע מכונן זה, נראה לי כדורש פרס עצמי. באותו הרגע החלטתי להצדיק את הרישיון התחרותי שהוצאתי. נקצר תהליכי סיפורים ורק נאמר שיום ראשון התחיל והסתיים ביום רביעי. כל ארבעת אלה כמו מרוץ בפני עצמו אל מול הביורוקרטיה החדשה שנוצרה סביב חוקיות הספורט המוטורי בישראל.  אך רביעי בצהריים הגיע, הרישיון לכלי התחרותי הגיע, זן אופנועים סיימו את ההכנות הטכניות לאופנוע, ורשמית אני יוצא למרוץ.

לא הספקתי להתאמן פרט לחצי יום אימון בשלישי בבוקר בכוכב יאיר. עקב הטוויסט של החיים מ-2009 ועד היום גם לא פיניתי תקציב לצמיגים, התחריתי עם מה שיש. תחרות עממית מבחינתי שווה לתקציב נמוך. להפתעתי גיליתי שמתוך גריד של 12 אופנועים לתשעה מהם יש צמיגי סליקס איכותיים ואני עם צמיגים משומשים שירדו מאופנועי ספורט. קיבלתי פיק בירכיים ואלמנט ההפחדה של המקום ממנו התנתקתי לכל כך הרבה זמן החל להכות בי. לאחר סיום הרישומים של שעות הבוקר נכנסנו להקפות החימום. כבר בתוך החימום רציתי לראות איפה אני עומד מול הרמה הקיימת היום בקטגוריה העממית. הגעתי למסקנה אחת ויחידה והיא שהמתחילים של היום זה לא המתחילים של פעם. כולם מוכן למרוץ, מאומנים ומצוידים. נכנסתי לקרבות מול עוז ספיר (65), מרפק למרפק פעמיים בתוך הקפות החימום בלבד והבנתי שהמשפט האלמותי "To finish first, first you have to finish" הכי תקף כאן. את המרוץ הזה בוא נסיים קודם כל לפני הכל. במקצה דירוג הזמנים התנהגתי הכי ירוק שיש ועשיתי טעות קלאסית. במקום להתחרות מול השעון, שוב התחריתי מול עוז ספיר בכדי לרצות את האגו שלי שאומר "אתה יכול לעקוף אותו, היום הוא על הכוונת שלך". בסופו של דבר התמקמתי שמיני על הגריד ועוז שביעי. בזבזתי את מקצה דירוג הזמנים על מלחמות סיפוק עצמי. יהיה בסדר, זה מה שיש ועם זה ננצח. סתם, לא חייתי באשליה הזו, עם זה לפחות נסיים את המרוץ.


צילום וידאו: שי ברקנבליט

רגע האמת מגיע. דגל השחמט יורד עלי והקוף עולה. משחרר את המצמד ומזנק צפוף לגלגל האחורי שלפני. נדחק אל המקום השביעי ונכנסים לפניה שמאלה בשורה ארוכה כשברור לכל אחד איפה הוא. אין יותר את נחיל הדבוקים שזינק לפני רגע מהגריד אלא שורה ארוכה. במשך 2 עד 3 הקפות ישבתי חזק על ישבנו של השישי ולחצתי עליו בבלימות מאוחרות כשלבסוף הצלחתי לעקוף בהרפין הראשון מתוך השלושה שבקצה המסלול. גיליתי שהישיבה מאחור הרחיקה אותי מאוד מהדבוקה של חמישיית החוד. לחצתי ולחצתי, אך ההרגשה הייתה כאילו שאני מתחרה לבדי ונגד הסמנים האחוריים שעל פניהם אני חולף. שאלתי את עצמי, האם הבדלי רמות הרכיבה כאן באמת משקפים מתחילים מול מתחילים או שיש כאן כמה מקצוענים של ממש שפשוט עשו הנחות לעצמם?
המרוץ הסתיים. מתוך גריד של 12 סיימתי שישי וניצחתי את עוז ששימש כקו שבאותו היום עלי היה לעבור. בהתחשב בכך שלא התאמנתי שנה שלמה ונעמדתי על הגריד עם דו"פ האנדורו המובהק היחידי עם צמיגים משומשים, אני יכול להוריד מתח ולטפוח לעצמי על השכם. הצלחתי לסיים את המרוץ, ומבחינתי בתוצאה טובה בהתאם למצב הנתון ולטעויות הטקטיות של היום.

המסקנות שלי הן שאפילו עממי זו כבר ממש רמה גבוהה כיום ואי אפשר לבוא סתם כך בכדי ליהנות אם ברצונך לראות גביע מפלסטיק מעטר מדף גבוה מעל הארון שעליו תלויה החליפה. מעניין מאוד מה יאמר על זה בנדטי. זה המקום להביע המון תודות ליוחאי חכם שהדריך אותי בכל שלבי ההכנות של האופנוע, לאלעד אליהב שעזר לי בכמה פתרונות מהירים, לרועי סבן שדרבן אותי להצליח ולעשות, לגולדי שהצליח לסיים את רישוי הכלי בזמן בכדי שאוכל להשתתף בתחרות ולזן אופנועים על הכנת האופנוע למרוץ. יומיים אחרי המרוץ ואני עדיין חי את הרגע, וואו כמה שזה היה שווה את זה.

גלריה

10 תגובות ל מספר 10 חוזר למסלול

  1. רואים את הקרב שלי עם עוז לאורך מספר הקפות. (שני האופנועים שלפני האופנוע המצלם).

  2. כל הכבוד לך גלעד, תמשיך להביא כבוד ותמשיך לפעול בענץ הדו"ג

  3. תענוג שחזרת!!! נהניתי מהכתיבה ומהרכיבה שלך. חזק על הגז

  4. שנה אזרחית פוריה ובטוחה לכל הרוכבים באשר הם: כביש, סופרמוטו, אנדורו, מוטוקרוס.

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל