fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

voge מוטו24 רביעי מתחת לתפריט
קאברג שחורי 205 על 35
דוקאטי מתחת לתפריט – אמצע 2
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
cristalino קובית צד xi
מטרו באנר שמאל הכי עליון
תמוז
מוטוטאץ דקר
מידלנד שחורי 140 על 70
לרט
אישימוטו באנר קוביה שמאל
עופר אבניר קוביה שמאל
לרט
HJC
voge מוטו24 באנר
MV קוביה
סטפן
אודי דגן 140 על 70
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון

לטרוף את החיים

לטרוף את החיים

עוד משחר ילדותי אהבתי אופנועים. אני זוכר את עצמי כילד וכנער יודע את כל השמות של הרוכבים, וקווין שוואנץ, מיק דוהאן ומקס ביאג'י הם רק חלק קטן מאוד מהרשימה הארוכה הזו.


בגיל 14 הייתי מתמוגג על כל שידור טלוויזיה ביורוספורט, מרותק למסך ומנותק מהעולם. לא היו אז שידורי HD (בקושי שידורי SD), לא היו מסכים ענקיים של 50 אינץ', ואם היו- הם היו עולים כמו בית. האהבה לספורט המוטורי המדהים הזה היתה ונשארה אהבה אמיתית.

מטבע הדברים, כבר בגיל 18 קניתי את האופנוע הראשון שלי- 250 RGV. הסברתי לאבי שזה בסך הכל 250 סמ"ק והחזקתי אותו במשך כשנתיים ללא התפוצצויות. השנים עברו, הרוכבים השתנו, ואני עדיין עקבתי רוב הזמן באדיקות משתנה אחרי קטגוריות המוטו GP, לפעמים יותר ולפעמים פחות.

אני עוצר כרגע את שטף התיאורים והולך לספר לכם מה גרם לי לרצות להגיע לפני כשלושה חודשים לולנסיה, למירוץ האחרון של עונת 2015, הרבה לפני כל הבלאגן בין ולנטינו רוסי למארק מארקז:  שכלתי את אימי ממחלת הסרטן לפני 6 שנים כמעט. כאשר המוות התדפק על דלת ביתנו, קיבלתי משמעות חדשה למושג "לטרוף את החיים". על הכאב באובדנה לא ארחיב ולא אלאה אתכם בפרטים מיותרים, רק אומר שזהו הדבר שגרם לי להחליט לנסוע לשם לאותו המרוץ, להגשים את החלום שלי- ביחד עם אבא שלי. כן כן חברים. עם אבא בן 73 שתמיד תמיד תמך ופרגן לי, אותו אדם שקנה לי את ה- RGV ואותו אדם שעזר לי לקנות לפני שלוש שנים R1000 מדהים. היכולת המופלאה הזו שלו למצוא את האיזון בין האהבה הגדולה שלי לבין הסכנה שבאהבה הזו, הפכו את האיש הזה לגדול מהחיים. סביר להניח שהזמן נישאר לי להיות איתו הוא לא רב, ולכן החלטתי לקחת אותו כדי לחלוק איתו רגעי אושר, לצבור חוויות ולהנות איתו כל עוד הוא עדיין כאן איתי… ושלי.

לאחר שקיבלתי את ההחלטה לנסוע, רכשתי כרטיסים, הזמנתי טיסה ולקחתי איתי שני אנשים אהובים. תכננתי הכל, את כל החוויות שנעשה ואת הזמן הקסום שיהיה לנו להיות ביחד.

והנה רצה הגורל, ושבועיים לפני שאנחנו טסים מגיע האירוע בין ולנטיו רוסי למארק מרקז והופך את החוויה למשהו לא נתפס. 
עלינו על המטוס ב 5 נובמבר, נחתנו בברצלונה בצהריי יום חמישי, לקחנו את המכונית ששכרנו והתחלנו בנסיעה לכיוון ולנסיה (מי שלא יודע זו נסיעה של 450 קילומטר). היה חשוב לי לנסוע עם אבי, להיות איתו ולהרגיש את הבן אדם הזה שכל חייו גידל אותי ורצה תמיד בטובתי. מצאנו לפנות ערב אכסניה קטנה והלכנו לישון. בבוקר קמנו ונסענו עוד כברת דרך מלווים בשיירות אופנועים והגענו למסלול בוולנסיה. כאן הבטן התחילה להתכווץ, הידיים התחילו להזיע והלב התחיל לדפוק- זה ה- MONEY TIME. את רעש המנועים ניתן לשמוע כקילומטר מהמסלול, את כמות האופנועים שהיו במגרש החנייה לא ניתן לאמוד- בהערכה עדינה מדובר בשטח של כ- 6 מגרשי כדורגל מפוצצים באופנועים, מכל הסוגים ומכל המינים ובכל הגדלים והצבעים שרק ניתן לתאר.

אנחנו מחנים את הרכב ומתחילים ללכת לכיוון המסלול. הרגליים רועדות, כל זיכרונות הילדות שלי עולים כבאחת. כל שאר הדברים נעלמים- אתה בחלום, וזהו חלום שמרגע לרגע הופך למציאות…

אתה נכנס לתוך המסלול הענקי הזה, ומתחיל לעכל לאט לאט את מה שאתה הולך לעבור בשלושה הימים הללו. מיד נזכרתי בקרב שהולך להיות בקטגוריה הבכירה, והבנתי שאני אולי אהיה חלק מההיסטוריה…

התיישבתי בטריבונה ומייד נוכחתי לדעת שאת המרוץ הזה אני הולך להעביר ביחד עם ריח חזק מאוד של "כיף". לא ניתן להתעלם ממנו ולא משנה היכן תשב. אבי היקר חייך בהנאה לנוכח הניחוחות…


בין מקצה למקצה ישנה הפסקה בת 25 דקות לערך, שבה ניתן לטייל בדוכנים ולאכול נקניקיות, מאכלי ים, סטייקים וכל מיני דברים ערבים לחך. חלק מערמות הבשר לא מפריס פרסה ולא מעלה גרה וצריך לקחת את זה בחשבון. האוהדים שבאים לראות את תחרויות המוטו GP הם מכל הגילאים- מגיל 3 עד 80 ולבושים בצבעי ומספרי הרוכב האהוב עליהם. לא פעם נוכחתי לראות שבמכונית מגיעים חמישה אנשים שכל אחד מהם לובש את צבעי הרכיבה של רוכב אחר… אחד הדברים היפים שניתן להשיג זה את חולצותיו, כובעיו ושאר אביזריו של כל רוכב כמעט במוטו GP. כל האזור מפוצץ בדוכנים דוכנים כמו בבזאר ענקי ובלתי נגמר; כל החברות, כל הספונסרים, כולם משתתפים בחגיגה הזו. ניתן לקנות כל דבר העולה על רוחך כאשר ההגבלה היחידה היא הכסף. דבר נוסף שהבחנתי בו הוא מקום של כבוד עם נגישות מלאה לכל יושבי כיסאות הגלגלים.היו שם לא מעט  בחורים ובחורות צעירים שחלקם הלא מועט הגיע לכיסא הגלגלים מאותו רכב דו גלגלי שהם רכבו עליו. לראות אותם שם היה קטע מאוד מרגש, עם המון חומר למחשבה.

הגענו ליום המרוץ. מירוץ המוטו GP התחיל בשעה 14:00 שעון ספרד. יצאנו בשעה 9 כדי להגיע למרוץ בזמן. את כמות הרוכבים שראינו בדרך לא ניתן לספור ואת אורך הפקק בכניסה למסלול לא ניתן לתאר… התיישבנו במושבים כחצי שעה לפני תחילת המרוץ, וכאן מתחילה החוויה האמיתית: 120 אלף מקומות מלאים ועוד כ- 20 אלף אנשים שנשארו בחוץ כי כל הכרטיסים אזלו. על כל ההמולה הזו רק רעש המנועים מצליח להתגבר והשידור החי משודר על מסכי ענק, כשכל פעם רוכב אחר מקבל את זמן המסך שלו לקול תרועות האוהדים. 

אט אט שעת המרוץ מתקרבת. המתח עולה, צמד הכרוזים מלהיבים את הקהל כשמדי פעם עושים גל בקהל, שבו מופעלים כולם- אבל כולם!- ללא יוצא מן הכלל. לאחר כמה דקות זה סוף סוף מתחיל: חבורת אופנועים יוצאת בדהרה מהפיטס להקפת החימום, כשרעש המנועים נשמע יותר כמנוע 2 פעימות מאשר מנוע 4 פעימות מרובע בוכנות. הקפת המסלול בעיצומה, המכונית הקוצבת האחרונה מנתקת מגע מן המסלול- ואז זה קורה: כל החבורה שועטת בישורת הארוכה של המסלול בולנסיה, ורק אז אתה מבין באמת למה הגעת… איזה רעש מחריש אוזניים, כמה עוצמה. מיד אחרי הישורת הם נכנסים במבנה אחד אחרי השני לפניה השמאלית הראשונה.

היה פשוט לא יאומן לראות כמה מאוחר הם מורידים את האופנוע וכמה מאוחר הם בולמים. קשה לרוכב מן הישוב לנסות להבין את קווי הרכיבה שלהם, כיוון שהאופנוע יכול לרדת כל כך נמוך כך שהטיית האופנוע נעשית מאוד מאוד מאוחר- ממש בתוך הפניה. חייבים לראות כדי להבין. בכל אותה העת דגלי הרוכבים מתנוססים ביציעים וכל עקיפה מלווה בצרחות אוהדי הרוכב העוקף. האווירה מחשמלת ומיוחדת כל כך, לא דומה לשום אירוע ספורט שהייתי בו- והייתי בהרבה… אפילו אבי היקר הראה סימני התלהבות. הסתכלתי עליו מדי פעם והייתי פשוט מאושר להיות שם איתו. זה בשבילי היה דבר מופלא ומיוחד וכמעין סגירת מעגל. את תוצאת סיום המרוץ כולנו יודעים.

בפודיום המנצחים שריקות הבוז החרישו כל קריאה אחרת, אבל זה כנראה הספורט… לאחר המרוץ קנינו עוד מספר פריטים והלכנו לעוד יומיים של כיף בברצלונה.

חברים יקרים, הגשמתי חלום. זהו חלום שנרקם משחר ילדותי, חלום שהייתי חייב להגשים אותו. למסע הזה לקחתי את האהובים עלי מכל, את היקרים לי מכל- ואת האחד והיחיד, אבא שלי. 

אני מאחל לכולכם רק דבר אחד, והוא הגשמה אמיתית של כל החלומות שלכם- ולא משנה איזה חלומות אתם חולמים. חשוב מאוד לזכור כי לא תמיד המחר יגיע, וגם הקרובים אליכם ביותר לא יישארו לנצח. נצלו את הרגע, נצלו את החיים, תטרפו אותם לפני שתצטערו על דברים שלא עשיתם. היתה לי חוויה מדהימה עם אנשים מדהימים ואהובים, וביום שאבי לא יהיה יותר בין החיים אני אדע לבטח שניצלתי כל רגע ורגע איתו, ולא אפספס אותו כפי שפספסתי את אימי.

13 תגובות ל לטרוף את החיים

  1. ומי שהשכיל לראות את הדברים קודם שפר מזלו.
    תיהנה ידידי ממה שאתה עושה ותצליח.

  2. תודה רבה. כאב לילדים אני יודע כמה זה קשה למצוא את האיזון בין הצורך לגונן ולשמור עליהם מכל משמר לבין ההכרח לתת להם כנפיים ולאפשר להם ללמוד לבד מטעויות. אשריך שזכית לחוויה המשותפת הזו עם אבא ומאחל לכם עוד חוויות משותפות רבות.

  3. לאורך השנים.
    אין ספק שאנו צריכים להקיר תודה ואהבה להורים ולהראות להם זאת ללא הפסק.
    איזו חוויה טובה

  4. מרגש מאד אבל קבל תיקון המירוץ בוולנסיה היה לפני שלושה שבועות ולא חודשים,אבל מקנא בך שיכולת לחוות את זה עם אבא שלך

  5. עמית. אהבתי מאוד מה שרשמת במיוחד על אמא … שתמיד אהבת אותך אהבת אמת… ואבא שתמיד תמיד דאג לך ודואג…♥️
    הם אלה שנתנו לך את החופש לגדול ולאהוב את החיים … תמשיך לעשות טוב…

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל