מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
מונדיאל MENU
מתחת לשורת MENU מטרו
אינסטגרם
מטרו באנר שמאל הכי עליון
מידלנד שחורי 140 על 70
הווסקוורנה באנר שמאל
עופר אבניר קוביה שמאל
קונה אופנוע
תמוז
rok-straps רצועות קשירה 140
לרט
אגוסטה HM קוביה הכי עליון
ברקום שמאל
לרט
פרפקט קוביה שמאל
אישימוטו באנר קוביה שמאל
סטפן
HJC
הארלי שמאל
מונדיאל קוביה
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
מתלה לקסדה

שני חברים יצאו לדרך

שני חברים יצאו לדרך

דורון וקנין


המחשבה והכמיהה לטיול שכזה התהוותה אי שם בשנות ה-90'. בערך 10 דקות אחרי שאחזתי  ברישיון נהיגה לאופנוע ללא הגבלת סמ"ק ("אופנוע כבד" ע"פ דרגות הדינוזאורים ממשרד התחבורה באלף הקודם). תמונות סרטוני נופים וסיפורי אלף לילה ולילה שקראתי ושמעתי אודות כבישי אירופה והנופים עוצרי הנשימה גרמו גם לי לצאת בזמנו בהצהרה "יום אחד" אטוס לאירופה לטיול אופנועים הרפתקני משלי.

העניין היה "שהיום אחד" שלי הלך נמשך ונמרח על פני יותר משני עשורים ואלמלא חבריי אורי יופה, אריק רוזנבלום ואופיר דואק "שדחפו" אותי והתחילו להזיז עניינים בסל"ד גבוה לשם מימוש החלום שלי, הייתי מצוי עד היום תחת הסטאטוס "יום אחד". פעילותם ורצון הבולדוזר שלהם לעומת תרדמתי בהחלט נתנו משנה תוקף למטאפורה הידועה "בשביל להגשים חלום צריך קודם כל להתעורר".

אם לסכם מראש את החוויה  אקדים ואומר שהיה בה הכל מהכל. אופנוע מדהים, נופים משכרים, כבישים טכניים שרוכבים ספורטיבים ילקקו שם את אצבעותיהם, תקלות, גשם שוטף ואפילו ויכוחים בריאים. בנוסף התפעלתי מתרבות הנהיגה והנימוס המוטורי. בפעם הראשונה בחיי חשתי רצוי ומקובל  כאופנוען בכביש ושלא כמו בארץ שאנו סוג של ניצודים.

שלב ראשון במשימה היה לסגור את נושא האופנוע עליו ארכב בטיול ולמשימה נרתמה "ליגל" יבואנית דוקאטי בישראל, שלמרות ההתרעה הקצרה מצידי ובזמן שחצי אירופה בחופשת קיץ הצליחה לשריין עבורי את ההיפרמוטארד שימתין לי בחנות המפעל של  דוקאטי בבולוניה. כמובן שלצורך טיול טורינג שכזה עם טווח רכיבה של 300-400 קילומטרים ביום ביקשנו את המולטי-סטראדה, אך כפי שציינתי עקב קוצר זמן והחופשה השנתית אופנוע זה לא היה בנמצא ומצאתי את עצמי מתעתד להניח את ישבני המפונק על גבו של היפר-סטראדה האם זוהי תחילתה של תחרות איירון באט? אדע רק לכשאתיישב על גבו.

טיסות שכר- אזהרת מסע: ישנה סברה/דעה/עובדה ולעיתים בצדק שטיסות שכר מאחרות, נדחות, מפחידות וכו'. אבל יש נתון נוסף שיש לקחת בחשבון כשטסים בטיסה שכזו והיא איכות המזון. ככלל ומתוך ניסיוני האחרון אני ממליץ להגיע לשדה התעופה שבע ומדושן כי המזון בטיסה שלי היה אפעס, איך לומר, בעייתי משהו. הטיסה המריאה בשעה 5:30 וכבר בשעה 2:00 התייצבנו בנתב"ג. מה לעשות שבשעות אלו קיבת האדם צועקת "אם לא ישנים אז אוכלים". לאחר שהאיטלקייה המעופפת החלה לעבור עם עגלת התקרובת ולהציע את מרכולתה לשכניי בטיסה, ציפיתי בכיליון עיניים להגעתה אלי ומבלי שביקשתי הניחה על המגש שמלפניי "סנדביץ". אותו סנדביץ' הגיע באריזת ניילון תפוחה וקשה וסיור מקדים על כיתוב האריזה סיפק נתונים על תכולתו באיטלקית, אך תאריך תפוגה קריא וברור גלובלית 14/02/2014. בעוד אני עוסק בתחקור הסנדביץ' וחישוב איכותו ביחס למוצר עם חיי מדף ללא קירור של יותר מחצי שנה עסק חברי בפתיחת האריזה ונגיסה בריאה בדבר הזה שהיה בפנים.

אחרי היכרות של חמש עשרה שנה, אני קובע חד משמעית שמעולם לא ראיתי אותו כל כך מלא אימה מהטעם שהתפזר אצלו בפה. לא אלאה אתכם בתיאורים לסיטואציה שהתחוללה באוויר אבל אם בטיסה הבאה שלכם לאיטליה תראו מבעד לחלון אי קטן שצף על המים מתפשט ומתכווץ זהו לא אי אלא ערמות של הסנדביץ' שלהערכתי במשך שנים מושלך בדיוק באותה נקודה ע"י כל הטסים באזור.



בים  

למחרת היום התקבלתי אחר כבוד בחנות המפעל של דוקאטי בבולוניה כיאה "לעיתונאי רכב בכיר מישראל" (ליגל קצת הגזמתם עם הסיפורים לאיטלקים בטרם הגעתי, אבל זה בסדר). כעבור מספר דקות של "סמול טוק", קפוצ'ינו וחתימה על המסמכים הרלוונטיים מצאתי עצמי מול היפר-סטראדה האדום והבוהק. אני שמורגל לרכוב בארץ על מפלצות גודל ומשקל הבטתי על "החמוד הקטן" וסיננתי בעברית "וואי עלי עם הבימבה הזאת". המארח האיטלקי שלי פנה אלי לשמע המשפט בעברית והגיב ב"מי סקוזי" משלו. "אמממ…", חייכתי במבוכה, שילחתי אותו לדרכו והתחלתי בהעמסת וקשירת ציודי האישי על גבה של הבימבה האיטלקייה. 

סקופ: היפר-סטראדה מבין עברית ויש לו רגשות אחרת אין הסבר לרעש המנוע הנעלב העצבני ומחריש האוזניים שבקע ממנו בעת שהתנעתי אותו. "אחי, צחקתי איתך, אתה יפיוף אמיתי, אנחנו הולכים לבלות יחד, יהיה סבבה אתה תראה", ניסיתי להתחנף אך ההיפר הזה כבר היה כעוס ונרגן והמשיך לגעור בי בקול הבס החד מפלטי שלו. על מנת להוסיף חטא על פשע עוד כיניתי אותו "דוקי הקטן" וזהו היה שמו במהלך כל ימי הטיול שבילינו יחדיו.

לאחר מספר סיבובים סביב המפעל לשם התרגלות והכרת "דוקי" פניתי לצאת לדרכי לקראת מפגש מתוכנן עם אורי חברי שהמתין לי בעיר מסטרה (Mestre) שנמצאת בסמיכות לוונציה. על פניו המשימה נראתה פשוטה וברורה רכיבה רציפה על כביש מהיר למרחק של 170 ק"מ תביא אותי תוך שעה ורבע מבולוניה למפגש המיוחל. אז זהו שלא! כמו אחרון הטירונים בעולם וחסרי יכולת ניווט ולמידת הציר בעל פה נכנסתי בטעות פנייה אחת מוקדמת לכביש המהיר אבל זה שמוביל לפירנצה במקום לוונציה. הטעות הזאת עלתה לי באיחור של ארבע וחצי שעות למקום המפגש, ולחברי לכרס נוראית מכל כוסות הקפה, הקולה והפחמימות שהוא בלס שם בעת שחיכה להגעתי.
כאשר התייצבתי לבסוף בנקודת המפגש הייתי לבושתי מותש, מיובש ומורעב. בלית ברירה ובעיקר מתוך תחושת אחריות דחינו בשעה נוספת את יציאתנו צפונה עד שאשוב וארגיש ערני ומפוקס. 

בם 
כשיצאנו צפונה לכיוון הרי הדולומיטים תוואי הנוף החל לקבל גוון ירוק משכר והכבישים שהתפתלו בין ההרים מה שגרם לי להכריז מיידית "התחיל הטיול". מבט רחוק לפסגות ההרים חשף שיירי שלג שנותר מהחורף האחרון. התכנון למה שנותר מיום זה כלל רכיבה מהירה בכבישי האגרה עד ליעד הסופי שלנו לאותו היום העיירה "קורטינה דה אמפאצ'ו".

ישנו איזה שהוא קסם וייחוד בעיירה הקטנה והוא מתחיל עוד בפאתי העיירה עת ניבטים אליכם שלטים מאירי עיניים מכל מלון, מלונית, ואף מצימר חד חדרי ""Welcome Bikers – ברוכים הבאים אופנוענים. עושה רושם שתושבי קורטינה זיהו את הפוטנציאל הגלום באופנועים המגיעים אליהם והם יוצאים מגדרם על מנת להעניק לשוהים בה חוויה ייחודית לרבות גאווה במחסנים יעודים לשמירת האופנועים במהלך השהות והלינה במקום. יתרון נוסף וחשוב שיש לעיירה נובע בזכות מיקומה הגיאוגרפי שמהווה בסיס יציאה לסוגים שונים של טיולים ורכיבות באזור. על דרך המטאפורה שהתגלתה כאמיתית "רוצים רכיבה רגועה עם נופים עוצרי נשימה ומקומות עצירה לצילום ומנוחה? בכיכר המרכזית פנו ימינה ותנו לכביש להוביל אתכם. רוצים רכיבה טכנית? פנו בכיכר שמאלה וטפסו לעבר "פס גיאו".

לאן פניתי בכיכר? אקדים ואזכיר שאני אוחז בין הרגליים היפר-סטראדה עצבני שגם ככה העלבתי אותו ביום הראשון. אם רק הייתי מעז לפנות ימינה בכיכר היה מקיץ הקץ על יחסיי עם דוקי הקטן. כמובן שבחרתי שמאלה והתחלנו לדהור בכביש טכני משובח ביותר ועם ראות טובה ורחוקה. תוסיפו למשוואה הידוק ופס נכון של הכלי בפנייה ותקבלו הנאה צרופה שאני אישית לא חוויתי בשום מקום בארץ. אני מודה ומתוודה כי בשנייה בה הגעתי לפסגת הגיאו וירדתי מעל גבו של דוקי הקטן החלו לעלות בי הרהורי כפירה באופנוע הטורינג שלי שנטשתי בארץ והתחלתי לפנטז על נייקדים וסטריט פייטרים.

בירידה מהגיאו החלנו את דרכנו צפונה לכיוון דרום אוסטריה לקראת מנוחה והתארגנות בעיירה הייליגן בלוד כשהיום הבא אמור להיות פסגת הרכיבה בכבישים המובילים עד לפסגת "הגרוס גלוקנר". טוב מאחר ואני לא אייל פלד ולא מדריך טיולים אסכם את הנושא במשפט קצר, בעלייה לגרוס גלוקנר תנו בראש עם האופנוע ותהינו מהרכיבה ובירידה רכבו ברגוע ותהינו מהנוף שנשקף לכם מבעד למשקף הקסדה. בעצם העלייה לגרוס גלוקנר כבר התבררה העובדה שדוקי הקטן שכח מהעלבון וכל רצונו הוא לשרת את אדונו ולהעצים את החוויה שהתבטאה בגמישות מנוע מופלאה, אחיזת כביש משובחת, מתלים מדוייקים ולהפתעתי גם המושב התברר כנוח ותומך.
"טוב תקשיב! ותקשיב לי טוב" פניתי לאורי שהיה אחראי ניווט ויעדים לאורך כל הטיול, לא שבעתי תמצא לי פה עוד כביש טכני כזה דחוף ועכשיו. אורי שחייך אלי כבר ראה את הנולד והתכונן מבעוד מועד לתסריט ע"י כך ששינה את הנתיב המקורי ומשך אותנו לכיוון "הגרלוס פאס" שהוא גן עדן נוסף לרכיבה טכנית. הרי לא יעלה על הדעת לקחת ילד ללונה פרק ולהגיד לו היום רק מתקן אחד.
לאורך כל השהות באוסטריה ישנם שני פרטים שהדהימו אותי והיו "צורמים" לעין זרה ומזרח תיכונית כמו שלי, האחד זה כמויות המים הנחלים והנהרות שמבצבצים ומתגלים בתום כל סיבוב ופנייה וכמות הירוק שצובע כל צלע הר ועיירה מזדמנת. לא סתם נאמר כי "הדשא של השכן ירוק יותר" וזה גוון ירוק מדהים וחי יותר מהדשא באצטדיון טדי. 


בום 

מאחר והיה עלינו להשיב (בצער רב) את דוקי הקטן לחזקת מפעלי דוקאטי בבלוניה קיבלנו החלטה להתחיל להתקדם לכיוון איטליה על מנת שלא להותיר ביום הרכיבה האחרון טווח של 800 ק"מ בקירוב. ההחלטה הזאת שהתבררה כנכונה בטיחותית ולוגיסטית הסתברה כמשגה ברומטרי. כבר בבוקרו של היום בנקודת המצאנו בעמק זילר העידו השמיים על ריכוז ענני זעם שחורים ומאיימים. להזכירכם מדובר בחודש אוגוסט וכשבארץ חבריי לרכיבה רוכבים עם ביגוד מינימאלי אנחנו הצטיידנו בביגוד חורף מלא. מסתבר "שחוק מרפי" גם התלווה אלינו לטיול מבלי שהוזמן והחליט להשפיע על מהלכו מבלי שנתבקש. כמובן שבצאתנו מהמלון מזג האוויר היה טפטוף טורדני אך בשנייה בה עלינו על הכביש המהיר לכיוון "ברנר פאס" שמוביל לגבולה של אוסטריה עם איטליה התחיל לרדת גשם זלעפות שהדגים לי אישית גשם אירופי מהו. וכשאני מדבר על כביש מהיר כשמו כן הוא כביש מהיר ללא כל נקודת מסתור ולו הקלה ביותר שלא כמו כביש 6 אצלנו או נתיבי איילון שבהם כל 3 ק"מ מצוי גשר שניתן להסתתר מתחתיו עד יעבור זעם.

בנקודה זו חלה עלי חובה לציין את האחיזה המצוינת של דוקי באספלט המשובח ולמרות הממטרים הכבדים אפשר והקנה ביטחון לרכוב עליו במהירות שאינה כמו הסבתות בכביש גהה.
את יום הרכיבה האחרון עשינו בהקפת אגם גארדה (שעתיים רכיבה והם קוראים לו אגם) תוואי דרך שמוביל לכל אורך גדת האגם ומשולב בפניות חדות וכניסה ויציאה ממנהרות רבות.
אין ספק כי לגביי הדרך לבולוניה לוותה בהרהורי פרידה ועננת עצבות קלה על שעלי להיפרד מדוקי הקטן ולהשיבו לבעלות דוקאטי.




סוף דבר  

אחת ההחלטות הראשונות שגמלו בליבי בעודי ממתין לטיסה חזרה לארץ הוא לשוב לכאן שוב ויפה שעה אחת קודם. שום טיול משפחתי בפחית לא ישתווה לריגוש ולעוצמה שקיימת בטיול אופנועים. לעולם, אבל לעולם לא ישתקף מבעד לשמשת מכונית הנוף שישתקף מבעד למשקף הקסדה. החוויה הייתה עצומה מעצימה ומגבשת. ממש שני חברים יצאו לדרך בים בם בום.



תודות: 

ליגל סוכנויות: יבואנית דוקאטי לישראל
עמי קרסו:      יחצ"ן דוקאטי ישראל
אורי יופה:      מוביל הטיול, ונווט בחסד עליון
מערכת דו"גרי 



  
"טוב תקשיב! ותקשיב לי טוב" פניתי לאורי שהיה אחראי ניווט ויעדים לאורך כל הטיול, לא שבעתי תמצא לי פה עוד כביש טכני כזה דחוף ועכשיו. אורי שחייך אלי כבר ראה את הנולד והתכונן מבעוד מועד לתסריט ע"י כך ששינה את הנתיב המקורי ומשך אותנו לכיוון "הגרלוס פאס" שהוא גן עדן נוסף לרכיבה טכנית. הרי לא יעלה על הדעת לקחת ילד ללונה פרק ולהגיד לו היום רק מתקן אחד.
                                                                                             


























 
אני מודה ומתוודה כי בשנייה בה הגעתי לפסגת הגיאו וירדתי מעל גבו של דוקי הקטן החלו לעלות בי הרהורי כפירה באופנוע הטורינג שלי שנטשתי בארץ והתחלתי לפנטז על נייקדים וסטריט פייטרים.    
                                  
 
רוצים רכיבה רגועה עם נופים עוצרי נשימה ומקומות עצירה לצילום ומנוחה? בכיכר המרכזית פנו ימינה ותנו לכביש להוביל אתכם. רוצים רכיבה טכנית? פנו בכיכר שמאלה וטפסו לעבר "פס גיאו".  
                

27 תגובות ל שני חברים יצאו לדרך

  1. לפני 4 שנים ביולי עשיתי את זה על BMW, זה לא משנה אם הייתי נוסע גם על גאווה, האוויר, הכבישים, הצבעים, להשתגע.

  2. אני כמעט כל שנה עושה טיול בחול, האם אפשר להצטרף אליכם לטיול הבא? כל יעד הולך בחשבון, קבוצה שרוכבת זה הכיף הכי גדול.

  3. האופנוע נראה "קטן" האם יש בארץ כזה לנסיעת מבחן, עשית לי חשק

  4. בחורף הקודם הורדתם לי את הלב באיילון כשאני קולט במראה אופנוע דו"ש לבן, קסדה לבנה וסרבל זוהר דוהרים אחריי עד שהוא עקף אותי וראיתי את הסרבל צוות הזה.
    מצד אחד מלחיץ מצד שני בטיחותי ובולט.

  5. התענגתי על התיאורים הציוריים ועל החוויה שהעברת לי.
    אין ספק שקריאת הסיפור יכניס אותי בקיץ הקרוב להוצאה כספית גדולה על מנת לחקות טיול כפי שעשית.

  6. מדהים לגלות איך המקום הזה מביא אליו רוכבים מקשת רחבה של גילאים מנערים פוחזים ועד לפנסיונרים שרוכבים בצוותא.

  7. כיצד ניתן לקבל פרטים ונקודות ציון מדוייקות למסלול שעשיתם.
    התרשמתי שזה אופטימאלי להתחיל ולסיים באיטליה דרך אוסטריה.

  8. תתבגר כבר! די לדעות הקדומות. דוקאטי של היום ,זה לא דוקאטי של פעם והסיכוי להתקע עם כל אופנוע חדש באשר הוא ,נמוך מאוד.

  9. מגיע לי יותר מאשר קפה בעין כרם בלילה 🙂
    אחלה טיול.

  10. אחלה כתבה. ככה מביאים סיפור על טיול עם נגיעות של מה שקרה.
    וקנין שאפו על דרך ההמחשה והתיאורים המבודחים.
    המשפט שהכי נחקק לי בראש הוא הככר המרכזית של העיירה קורטינה.
    ימינה רגע
    שמאלה להתגרזן.

  11. עלויות, לוגיסטיקה, חברת השכרת אופנועים מומלצת. טווחי רכיבה מומלצים, איזה ציוד לוקחים ועל מה בשום אופן לא מוותרים.
    תודה

  12. למערכת דו"גרי האם מתוכנן מבחן על האפנוע שיתן היבטים טכניים ותחושות?
    המבחן הזה נחוץ לי כמתעניין עתידי בכלי.

  13. אחרי תאור כזה אין ברירה חיבים לעשות את המסלול הזה
    אני חושב שאתה צריך לכתוב אזהרה שמי שקורא את התור שלך לוקח סיכון על עצמו ולכותב אין אחריות לתןצאות
    אין עליך

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל