fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
פאנטיק קוביה 3 מתחת לתפריט
cristalino מתחת לתפריט xi
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
מטרו באנר שמאל הכי עליון
cristalino קובית צד xi
מידלנד שחורי 140 על 70
לרט
לרט
אישימוטו באנר קוביה שמאל
עופר אבניר קוביה שמאל
תמוז
מוטוטאץ דקר
voge מוטו24 באנר
סטפן
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
אודי דגן 140 על 70
MV קוביה
HJC

לילה של אחוות רוכבים

לילה של אחוות רוכבים
כתב וצילם: שחר עמי מזרחי

מהרגע שקיבלתי את ההזמנה לאירוע הרכיבה למצדה בערב ראש השנה החלה לקנן במוחי השאלה: מה גורם לכל כך הרבה רוכבים לצאת לרכב ביחד, בליל ערב ראש השנה, את כל הדרך עד למצדה, סתם ככה בשביל לראות את הזריחה? מסתבר שישנן הרבה תשובות אותן אנסה לפרוש בפניכם.

השעה 00:30, האייפון מתחיל לנגן את השעון המעורר. אחרי הכל הצלחתי לגנוב שעת שינה אחרי ארוחת החג, יש! מקלחת זריזה, קפה טוב, פרוסת עוגה ואני מוכן לצאת לדרך. אני עולה על ההונדה אינטגרה ומתחיל דרכי דרומה על כביש 4 לכיוון ראשון לציון, שם הייתה נקודת המפגש, לא לפני שאני עוצר לתדלק ולבדוק שמן, מים ואוויר בצמיגים בתחנת סיירים.
עם כניסתי לתחנה, עמד בחור עם ימאהה טנרה ליד אחת המשאבות. אני מתקדם לעבר צידה השני של המשאבה ומתחיל גם אני במלאכת התדלוק. לשנינו ברור מאוד מה הולך לקרות הלילה, לאן נוסעים ואיפה מסיימים. זה לא מונע מהבחור לברך אותי בברכת שלום ושנה טובה ברגע שיצרנו קשר עין. אני חושב שזאת פעם ראשונה שלי, בין אם היותי נהג או רוכב, שמישהו בכלל מסתכל לעברי בתחנה ואומר שלום.
פה אני מגיע לתשובה הראשונה. משהו באווירת החג, משהו בשעות הלילה האלו, משהו בכל הרכיבה הזאת מצליח לאחד את כל הרוכבים שבאו לאותה מטרה – רכיבה משותפת אל מצדה. אחוות הרוכבים (כפי שאני אוהב לכנות אותה) היא משהו שמעולם לא נתקלתי בו בארץ זאת לעומת התרבות באירופה או בארה"ב שם בכל מקום שלא תלך, יברכו אותך לשלום בשל היותך רוכב, שלא נדבר על מה שקורה כשאתה על הכביש. משהו בכל ההתנהגות הזאת, עושה טוב על הלב. חבל שזה לא ככה גם בכל ימות השנה…
משם, המשכתי לכיוון מערב ראשון שם גר עמוס, חבר טוב ושותף לרכיבה, ואז הלאה אל נקודת האיסוף. בדרכנו לשם כבר אפשר היה לשמוע גרגורי מנועים וקולות האגזוזים שמילאו את העיר. נכנסנו לחניון והוא היה מלא עד אפס מקום באופנועים וקטנועים, כמעט מכל דגם, מכל סוג ומכל צבע. פגשנו כמה מכרים, צילמנו קצת ונהנינו מאווירת החג וכמות האופנועים הנכבדת.
יצאנו לדרך. עמוס ואני חשבנו שיהיה מהנה יותר לרכב דרך ערד וכך עשינו. התחלנו ברכיבה על כביש 4 לכיוון דרום כשהכביש מלא אופנועים מכל הסוגים. כולם רכבו בסדר כמעט מופתי, שורה אחת, שומרים מרחק, לא עוקפים. ואז כמובן שהיו כמה ח'ברה שחייבים להרוס את הכל. אבל מלבדם הרוב נסעו בצורה רגועה ובטוחה.
מכביש 4 התחברנו לכביש 41 לכיוון מזרח ומשם אל כביש 40 שהמשיך לקחת אותנו דרום. העצירה ראשונה שלנו הייתה בצומת בית קמה בסניף הארומה המפורסם שהיה מלא יותר מאי פעם. כמות האופנועים שעצרו שם הייתה בלתי נתפסת. מעולם לא יצא לי לראות כמות כזו של אופנועים מרוכזת במקום אחד, בפרט בישראל. כמה ח'ברה דאגו למוזיקה והאווירה הייתה מחשמלת. למזלי, עמוס הביא קפה שחור של השבוי ודאג לשנינו לקפה מהיר ללא המתנה בתור. בזמן שעמוס הכין את הקפה דאגתי להנציח את המאורע בתמונות ובוידאו. הקפה מוכן, אנחנו מתדלקים בזריזות וממשיכים בדרכנו דרומה.
אמרנו תודה לכביש 40 והתחברנו לכביש 31 לכיוון דרום מזרח. עצרנו לפעם נוספת עצירה אחרונה עד למצדה. בכניסה לתחנת פז, ממש במשאבה מולנו, עמד Vmax חדש דנדש. כמובן שההתרגשות ביחד עם כל האנרגיות המטורפות בשיאה, ועצרנו לדסקס קצת עם המפלצת – ישן אל מול חדש.

התחלנו את הירידות לערד. הכבישים חשוכים ברוב הדרך והמראה היחידי שאפשר לראות עוצר נשימה. שורה ארוכה של נקודות אדומות שנראות באופק, מתקדמות עם הכביש. בצידי הכביש מידי כמה קילומטרים עצרו צלמים לצילומים מהירים ותמונות חשיפה ארוכה. אנחנו ממשיכים עם הכביש, הפיתולים משעשעים למדיי, מידי פעם יוצא אופנוען שמאס בתור הענקי לעקיפה.
לא נשמעו צפצופים, הכביש של רוכבי הדו גלגלי בלבד (למען האמת היו כמה מכוניות, אבל מספרם לא עלה על יותר מאצבעות יד אחת)
כשהתקרבנו אל ים המלח כבר אפשר היה לראות את הילות האור מאיזורי המלונות ואט אט ראינו את האורות עצמם. המשכנו אל כביש 90 דרך עין בוקק ממשיכים למצדה. לפתע נעצרנו על ידי חבורה של רוכבים שהזהירו אותנו על נקודה שבה יתכן ואחד הרוכבים החליק. כמובן שנכנסנו למשנה זהירות, אחרי הכל הגענו בחתיכה אחת עד פה, אז למה להרוס? 
עוד כמה קילומטרים והגענו אל מרגלות המצדה. רוכבים מכל עבר, אנשים מכוסי מעילים וקסדות לידיהם, אני שואל את עמוס אם הוא בטוח שאנחנו עדיין בישראל.

פה אני מגיע לתשובה השניה שלי. הרוכבים הישראלים רוצים שתהיה בארץ תרבות רכיבה. זה נכון שישנם לא מעט מועדוני אופנועים מצפון ועד דרום, אבל זה עדיין לא זה. באותו הרגע הבנתי את זה – יש כמיהה למשהו אחר. משהו שאין לנו היום כרוכבים. משהו שככל הנראה קורה באותו לילה קסום של רכיבה למצדה ביחד עם עוד כמה אלפי רוכבים.
קצת לפני 06:00 בבוקר עצרנו את האופנועים בצד. זה זמן טוב לקפה. עמוס כבר מתורגל, אני מנגד, מכין את המצלמות. בשמים עט לו רחפן שמתעד את האירוע. אחרי הקפה המשכנו להפנינג העצום. כמה חבורות רוכבים דאגו להתקבץ להם יחדיו: מועדון הארלי הישראלי, כמה נינג'ות ואפילו ה-Wingים של הונדה. פינק פלויד מתנגן ברקע, אנחנו דקות מהזריחה…
בכריזה מכריזים על תקיעת השופר, ולאחר מכן מכות גז לזכר הרוכבים שלא זכו להיות איתנו שם. לאחר מכות הגז הקצובות כמה אופנוענים, שלא שמו לב שדקת ההתייחדות נגמרה, המשיכים לתת מכות גז עד שהוציאו אש מהאגזוז.
זה מביא אותי לתשובה השלישית. נראה שלמרות שלא נתקלנו בהם במהלך הרכיבה זה לא אומר שהם לא היו שם. אותם אופנוענים שבאו לחפש להשתולל, לעקוף בצורה מסוכנת ולטוס במהירות. באופן אישי, אין לי בעיה עם אותם רוכבים. אין לי גם בעיה עם אותם אלה שרוצים לרכב / לנסוע מהר אבל כל זאת בתנאי שהם לא מסכנים אף אחד אחר מלבד עצמם.
חבל היה לשמוע שהיו כמה כאלה שדאגו לעקוף בצורה כזאת שאם אחד מהרוכבים היה סוטה, טוב זה לא היה נגמר. הרבה רוכבים באו לנצל את היום לפרוק קצת קריז מצבר מהשנה שעברה.
אבל אחרי הכל ולמרות הכל, הרכיבה למצדה 2013 היה אירוע אדיר. יצאנו בשלום וחזרנו בשלום וזה מה שחשוב. 
שתהיה לכולנו שנה טובה ובטוחה, בלי תאונות שריטות ושטויות מיותרות. סעו בביטחון, השאירו את האגו בבית ואל תשכחו את המיגונים!
זה קטנוע או אופנוע?

כאמור לטיול יצאתי עם הונדה אינטגרה באדיבות מאיר יבואנית הונדה. את האמת, הופתעתי. מי היה מאמין כמה כוח אפשר להוציא מקטנוע, אם בכלל אפשר לקרוא לו ככה, עם גלגלי 17" ושרשרת הינע. זה קטנוע?
ניתן לרכוב על האינטגרה בשני מצבים אוטומטיים, מצב רכיבה אוטומטי (DRIVE) ומצב ספורט. כמו כן, ניתן לשנות את האפשרות לשינוי הילוכים באופן ידני תוך כדי רכיבה באופן פשוט ביותר באמצעות לחצנים הנמצאים על ידית הכידון השמאלית, דבר שהתגלה כפתרון נוח ואמין ביותר להאצות או בלימות פתע. 

גובה הקטנוע בכלל, וגובה המושב בפרט, נראים מטרידים במבט ראשון, כ-80 ס"מ. אך מרגע העלייה עליו מבינים שהשד לא כל כך נורא, ואפילו מפתיע, במובן החיובי. המושב רחב למדיי, ולא אסתכן כשאומר שהוא גם נוח יותר בהשוואה לקטנועים אחרים בקטגוריה. בשל גובה המושב תנוחת הרכיבה מאפשר ישיבה זקופה, כאשר ניתן לשבת עם הרגלים ב-90 מעלות או אפילו לזרוק אותן קצת קדימה. לשמחתי, האינטגרה כל כך יציב שלעיתים נדירות מצאתי את עצמי מוריד רגליים לקרקע.

בקשר לתא האחסון, בהנחה ולא הצטיידתם בארגז או תיק גב מכל סוג שהוא, תמצאו שעל אף גודל הקטנוע מתחת למושב יש מקום שמספיק לאחסן את טפסי הביטוח, אפוד זוהר וכלי עבודה בסיסים. אם היה לך מזל אם גם את המפתחות לבית. למרות העובדה שמשקף לא ניתן לכיונון, מצאתי אותו מכוון פרפקט גם בשביל אדם בגובה 1.90, ומאפשר נסיעה שקטה למדיי.

דבר נוסף שקסם עד מאוד, ואפשר לומר שהרשים גם את הסובבים הוא צליל המנוע הייחודי. כן, כן, אותו מפלט שמגיע אם האגזוז מהיצרן. גרגור נמוך שכזה, הצליח לסובב לא מעט ראשים בדרך. צריכת הדלק עמדה על כ-20 ק"מ לליטר כך שעם מיכל דלק בנפח של 14 ליטר מתאפשר טווח נסיעה של כ-280 ק"מ בין תדלוק לתדלוק.

קרוב ל-20 פעמים, עצרו אותי רוכבים וכמה נהגים, במבט משתהה. "מה זה היצור הזה?" 
חברים, לאופנוע/קטנוע הזה יש סטייל, איך שלא תהפכו את זה. ובזמן שאנשים עוד משתהים במחשבה האם זה קטנוע? האם זה אופנוע? אתם כבר מזמן תהיו ברמזור הבא…

תודה לחברת מאיר יבואנית הונדה לישראל שהשאילו לנו את האינטגרה כדי להשתתף בטיול

17 תגובות ל לילה של אחוות רוכבים

  1. היה מחשמל לראות את כוווווולם במצדה. אחלה דרך.

  2. שמעתי שהחליקו יותר מעשרה חברה. מזל שלא נגמר באסון.

  3. לצאת כל כך הרבה אנשים לטיול כזה בלילה זה מסוכן ברמה גבוה.

  4. לא היה יוצא לכזה טיול. כי לאף אחד מהמשתתפים אין מספיק ניסיון לרכיבת לילה עם כל כך הרבה רוכבים.

  5. וואלה בתקווה שנה הבאה אני איתכם אשמח אם תעלו תמונות תודה

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל