מונולוג: דני קושמרו | אופנועים של לאונרדו וגלילאו

כתב וצילם: דני קושמרו

פורסם לראשונה במגזין מוטו, גיליון 296, נובמבר 2012.

מפעל דוקאטי, בולוניה, איטליה. אנחנו עוברים בין המשרדים שבהם משווקים לכם את האופנוע והתדמית – החדר שבו ממציאים את שיתופי הפעולה שבסופם תראו את האופנועים של דוקאטי בסרטים כמו המטריקס טרוֹן ואפילו מדגסקר, המשרד שממנו ימכרו לכם משקפי שמש של אוקלי, נעלי פומה או סתם מכונת אספרסו מעוצבת. בכולם ישלוט הצבע האדום והלוגו של דוקאטי. זה טוב לעסקים – מניב לא מעט כסף ומחזק את המותג גם למי שנוסע במאזדה 3, הרי יום אחד הוא עשוי להגשים את החלום שלו.

בין החדרים הרבים יש שניים שאליהם לא מרשים אפילו לאורחים חשובים להיכנס. האגף שבו מייצרים את אופנועי המוטוג'יפי וחדר המחקר והפיתוח שנמצא מאחורי דלת לבנה ואטומה. כמעט והתפתיתי לנחש ולתקתק את הקוד שבכניסה, מי יודע, אולי זה היה מצליח.

כאן עובדים אנשים, לא רובוטים

באולמות הייצור עצמם רואים איך בכל רגע נולד דוקאטי חדש. תמיד מפתיע מחדש לראות את ההבדל בין המפעלים היפניים לבין אלו האיטלקים. ביפן יש רובוטים ואנשים דמויי רובוט שמרוכזים כל כולם בבורג שמולם, כשבַּאולם תמיד יהיה שקט חרישי, רציני, מפחיד לעיתים. במפעל איטלקי יש תמיד תחושה שתפסנו את העובדים בדיוק באיזה יום של חג משום שבאופן קבוע תמצא כמה עובדים מדברים בצד בקול, משועשעים, כאילו גם הם תיירים כאן.

הלכנו לאכול איתם, בחדר האוכל של העובדים. הרי גם זה חלק מהסיפור כשמדובר במפעל אופנועים איטלקי. המאכל העיקרי הוא, ניחשתם נכון – פסטה, והרוטב הוא – אתם כבר עם שתי נקודות, בולונז. מעל לקופאית ניצב בגאון דגם של דוקאטי משנות השישים ובשביל האספרסו של אחרי הארוחה תצטרך לעבור לחדר נפרד משום שבאיטליה, כמו באיטליה נותנים כבוד מיוחד לקפה וגם אם מדובר רק בחדר אוכל של פועלים – את הקפה יכין ויגיש בריסטה המומחה בתחום.

משם אתם מוזמנים להמשיך איתנו בסיור למוזיאון. ב.מ.וו ופיאג'ו הוא במקור מפעלי מטוסים. גם שלושת האחים לבית דוקאטי החלו במקור כמפעל למשהו שהוא די רחוק מאופנועים- מוצרי אלקטרוניקה כמו מכשירי רדיו.

גם דוקאטי, כמו מפעלים אחרים, שינו כיוון אחרי מלחמת העולם השנייה, ואפשר לשער  שהחלק הזה במוזיאון יעניין קצת יותר. יש שם תצוגה מרהיבה של דגמי דוקאטי, מהסינגלים הראשונים של שנות החמישים עבור במנועי ה- טווינס הראשונים של שנות השבעים (כמו האימולה דזמו, זה שפול סמית ניצח בו את המירוץ שעל שמו נקרא האופנוע) ועד כל הכלים שהשתתפו בסבבי המוטוג'יפי והסופרבייק לאורך ההיסטוריה.

"ב.מ.וו? חברת אופנועים אחת שניסתה לייצר קטנוע"

במשרד השיווק אנחנו פוגשים בדייגו סגורבאטי. הוא נראה כמו אחיו התאום של רוברטו בניני ומדבר בדיוק באותו המבטא, איש מלא להט ותשוקה לאופנועים שמתנסח בצורה שלא מאוד לא אופיינית לאנשים במעמדו בימי הפוליטקלי-קורקט המשמימים. מנהל השיווק הגיע לדוקאטי לפני חמש שנים ממה שהוא מכנה "חברת אופנועים גרמנית אחת", בלי לציין את שמה המפורש, אבל כדי שלא נפספס הוא אומר גם: "זו עם האופנועים האלו", כשהוא מכסה עין אחת ומחקה פזילה של הפנסים הלא סימטריים של אופנועי ב.מ.וו.

אבל זה היה מזמן. הנה, הוא כבר יורה: "ב.מ.וו? ניסו לייצר קטנוע, התעכבו שבעה חודשים עם ההשקה שלו ובסוף הימאהה טימקס מנצח אותו. אופנועים יפנים? ייצור המוני בלי נשמה. אפריליה? הכל שם מזויף, בכאילו. אתה חושב שאתה רואה שילדה, אבל זה פלסטיק. ומוטוגוצי? כל מה שנשאר מהם זה מוזיאון. אנחנו האיטלקים היחידים בשוק שנשארו בעיר המקורית, במפעל המקורי. את הפאניגלה קונים קודם כל בגלל שהוא יפה, ורק אחר כך גם בגלל הטכנולוגיה שלו. הוא מוכֶר באיטליה יותר מכל אופנועי הספורט היפניים גם יחד. זו רכישה רגשית, אופנוע שאתה חולם עליו בלילה. אני לא מכיר מישהו שהיו לו נדודי שינה בגלל איזה R1. יש לנו עיצוב ייחודי ששואב מהתרבות האיטלקית, זו מכונה שבאה מההיסטוריה של ליאונרדו וגלילאו, של ההמצאה והעיצוב. ואנחנו אף פעם לא נמכור בזול. מי שקונה דוקאטי לא רוצה אופנוע זול. אנחנו אף פעם לא נתפשר. אני לא מאמין שניצור אי פעם אופנועים קטנים או קטנועים. אלה לא הלקוחות שלנו. דוקאטי זה קודם כל אופנועי ספורט. אנחנו תמיד נהיה בתחרויות, משם אנחנו באים –  מהסופרבייק, מהמוטוג'יפי. רק אחר כך אנחנו נעשה טורינג, וקרוזינג ורטרו. אלו השדות שבהם אנחנו צריכים להתמקד".

סגורבאטי יהיר משהו, אבל שופע כריזמה. בינ השאר בגלל הכנות שלו:

"אם לא היינו ממציאים את הדיאבל ואת המולטיסטראדה, דוקאטי היתה מתה.

חד משמעית. הכלים האלו מהווים היום 45 אחוזים מהייצור שלנו.

"הלקוח שקונה בדרך כלל אופנועי ספורט הוא הקהל הצעיר. היום, בגלל המצב הכלכלי באירופה, אין לצעירים כאן כסף. מי שקונים הם בני הדור המבוגר יותר שרוצים אופנוע שיהיה גם חזק, אבל גם נוח – וזה המולטיסטראדה,  ביצועים של אופנוע ספורט במסווה של אופנוע טורינג. יש לו יותר כ"ס מ-998 של 2006!"

ובכל זאת – הפעם אני מקשה עליו – האופנוע הנמכר ביותר באיטליה הוא ה – GS האימתני של ב.מ.וו. אבל הוא בשלו: "אני מאוד מרוצה מהתוצאה הזו. הבאנו אופנוע שהוא לא עוד חיקוי לגרמנים, אופנוע חדש לגמרי שאתו הצלחנו להגיע מהר מאוד למקום השלישי. זה נתון מכובד. אנחנו מביאים אלטרנטיבה. זה בדיוק מה שעשינו עם הדיאבל. בפעם הראשונה הגענו לתחום הקרוזרים, וגם שם יצרנו משהו אחר, שגם הוא הצלחה –  הדיאבל מוכר יותר מה–vמקס של ימאהה – כשבמקביל השתווינו ל-Vרוד של הארלי".

העתיד נמצא ב-ABS, העתיד נמצא בהודו

סגורבאטי שולף מחברת עם נתונים סטטיסטיים. "על הדפים יש לוגו של אאודי", אני מעיר לו בחיוך. "אל תדאג", הוא אומר, "לא נהפוך לדוקַאאודי. דוקאטי תישאר דוקאטי. למרות שהעסקה הזו היא הדבר הטוב ביותר שקרה לנו, הרי קנתה אותנו חברת מכוניות. לא חברת השקעות שמעוניינת רק בכסף. ואאודי שילמו הרבה כסף".

הרבה מאוד כסף: 717 מיליון אירו שילמו הגרמנים כדי שדוקאטי – זה שרשור ארוך  – תהפוך לחברת בת של למבורגיני, שהיא בעצמה חברת בת של אאודי, שהיא חברה בקבוצת פולקסווגן. אפשר להניח שלגרמנים יהיו כמה דברים ללמד את האיטלקים על בקרת איכות ואמינות מוצר, אבל סגורבאטי רוצה להתרכז במשהו אחר: "הבעיה המרכזית באופנועים היא בטיחות. הרי האופנוע, להבדיל ממכונית, נופל אם עוזבים אותו. לכן מ-2014 כל הדגמים שלנו יהיו עם ABS. ברור שאאודי יוכלו לעזור לנו בשיפור מערכות ABS או לסייע לנו בטכנולוגיית שלדות האלומניום שבה הם מתמחים. אפילו כשנצטרך לפתח מצמד חדש יש לנו מה ללמוד מהם. אאודי היא החברה האירופית המובילה במכירות בסין, 350 אלף כלים בשנה. הם מוכרים שם יותר A6 מאשר בגרמניה. היא תוכל להכניס אותנו לשווקים מתפתחים".

ולכן, דוקאטי עצמה עשתה מעשה יוצא דופן לחברה איטלקית-פטריוטית כל כך ופתחה מפעל להרכבה המונסטר 795 בתאילנד. בפעם הבאה שאתם באזור בקו-סמוי, תקפצו. כבר היום מייצרים שם כבר כ-2,000 כלים בשנה שמיועדים למזרח הרחוק, מספר לא מבוטל אם לוקחים בחשבון שכל הייצור השנתי של דוקאטי הוא קצת יותר מ- 40,000 כלים. "בתאילנד ובהודו יודעים להעריך אופנוע טוב", הוא אומר, "אין כוכב בוליוודי שאין לו קמפיין לאופנוע. הבעיה היא בסין שם כלי רכב דו-גלגלי נחשב למוצר שרק אנשים עניים רוכשים. אופנוע בסין נחשב לכלי הרכב שאיתו האישה חוזרת מהשוק עם התרנגולת לארוחת צהריים".

אם זה היה תלוי בנו יכולנו להמשיך ולקשקש איתו עוד שעה ארוכה. אבל הזמן אזל, ודווקא השאלה האחרונה הייתה המפתיעה מכולן, והיא באה מסגורבאטי אלינו – "איזה דוקאטי חסר לכם? איזה דגם הייתם רוצים שנייצר?"

המחשבות החלו להתרוצץ בראש – מולטיסטראדה שטח אמיתי עם עם גלגל קדמי של 21"? מיני מולטי על בסיס המונסטר 696?

בסיפור המוצלח כל-כך של דוקאטי יש נקודה אחת כואבת. אחד מבכירי דוקאטי מדבר איתנו על התיסכול הבילתי נגמר מאז הגעתו של וולנטינו רוסי לקבוצת המוטוג'יפי של המפעל. "רוסי באיטליה הוא כמו אלוהים. הוא גדול יותר מהאפיפיור", הוא אומר, "זו הייתה התרגשות גדולה כשהוא הגיע אלינו. קבוצה שכל כולה איטלקית. וזה ניכשל. דוקאטי זה אופנוע קשה לרכיבה. הוא לא מתאים לכל אחד. ורוסי לא התחבר. נראה לי שהוא כבר ויתר.  עזוב כבר אליפות, תביא פעם אחת מרוץ שבו הוא יסיים ראשון. פעם אחת!"

-"ומה יקרה בשנה הבאה בימאהה? בטח תשמחו לראות אותו נופל", אני שואל, והאיש עם החולצה האדומה עונה בחיוך: "ככל שאני זוכר, אף רוכב בגילו לא זכה במוטוג'יפי מעולם.."