מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית
לצייר מהירות: מאיירים מוטוריים מסביב לעולם
תמי גורלי
מתוך מגזין מוטו, גיליון 387, מאי 2020, לקריאה דיגיטלית כאן.
בעבר כדי להעביר את העוצמה, המהירות, הסכנה והיופי של מרוצי אופנועים, ציירים ומאיירים היו נקראים כדי לתעד את הדרמה ולעצב את הפרסומים לקראת המרוצים ואת פרסומי המכירות של האופנועים. הצילום לא העביר אז את הצבע, הירידה לפרטים ובטח לא את התקריבים המטורפים והמטריפים שהעדשה מספקת היום. ציורים ובעיקר רישומים של אמנים כמו איבו פנאג'י מתנועת הפיוטוריסטים האיטלקית ניסו להעביר את האנרגיה של עולם המרוצים עד שהוחלפו בצלמים. מאיירים מילאו את דפי מגזיני הרכב בתרשימים מכניים עד שהוחלפו בתוכנות ממוחשבות ואמנים כמו קנייה שיבאטי מ-Seevert Works תיעדו בדיוק מפחיד את הצביעה וכל רכיב בדגמי האופנועים שהיום כל יצרן או בעל קבוצה מוודא שיהיה לו מוכן ברזולוציה גבוה על ידי אחד מצלמי האליפות. אך האמנות באמנות המרוצים לא נעלמה, היא פשוט עברה תהליך והיום אפשר למצוא אותה לא רק על קירות המוזאונים, בתי הארחה וגם במגזינים שעוד נותרו, אלא גם באתרים העוסקים באליפויות המרוצים וכמובן ברשתות החברתיות. האומנות כדרכה – אם זה בקומיקס בסגנון מנגה, סרטונים או רישומי צבעי מים – מעבירים לא רק תעוד, אלא גם הומור, ביקורת ואפילו אינפורמציה. ראנקה פוג'ווארה ביפן ידועה בכל מה שקשור במנגה וסיפורי מסגרת הקצרים. ריץ' לי האמריקאי, כוכב עולה בתחום הקומיקס. אדאקה מספרד מתעד את תקצירי המרוצים בפורמולה1 ומוטוGP בסרטונים קצרים בעיצוב פשטני אך דוקר וכריסטיאן פאפאזוגלאקיס הבלגי יוצר אומנות בספרי קומיקס או נובלות גרפיות וכולם באים מאהבה לספורט, הערכה לרוכבים והשתאות מיופיים של הכלים.
ריץ' לי – Rich Lee Draws
במהלך עונת 2019 של אליפות המוטוGP, סטריפים של קומיקס המספרים את מה שהתרחש על המסלול ומחוץ לו מילאו את הרשתות החברתיות. ריץ' לי, המאייר האמריקאי, קיבל פנייה ממערך התקשורת של דורנה לסקר את העונה דרך עיניו הבוחנות. כשריץ' בתפקיד הכותב והמאייר של הקומיקס הרציני הקלאסי.
עד תחילת השנה הקודמת, המאייר בן ה-41 עבד עבור משרד פרסום בעמק הסיליקון. ריץ' אשר נולד בסן פרנסיסקו צייר כל חייו וידע תמיד שפרי ידיו יהיה גם מקצועו. הוא למד עיצוב גרפי באוניברסיטת סקרמנטו ואת המאסטרס עשה באוניברסיטת האמנות לפני שהשתלב במשרד גדול, כשאיור אופנועים, גם כשלא היה חלק מההכנסה, היה חלק מעיסוקו. "אני מאייר באופן מקצועי אופנועים למוטוGP רק שנה אחת אבל איירתי לא מעט מוטוGP עבור כל מיני פרויקטים ב-10 השנים האחרונות", הוא מספר מביתו ומספר שהעבודה הראשונה שעשה הקשורה לספורט המוטורי הייתה שער עבור מגזין מעיר מגוריו שנסגר מאז, ה-Urban Moto. "זה היה עבור מגזין סן פרנסיסקואי, איור של ולנטינו רוסי על הימאהה וקייסי סטונר על הדוקאטי. זה היה השער הראשון שהזמינו ממני שהיה קשור למוטוGP ואני מודה שאני לא זוכר ממש מה קרה בעונה ההיא מבחינת התחרות, אני רק זוכר שקייסי סטונר שלט ברובה". ריץ' רוכב על הונדה CBR600RR ועל סוזוקי וי-סטרום DL1000 ומעולם לא עסק בתחרות בספורט אך היה צופה נלהב כבר מגיל צעיר "מה שאני אוהב בספורט מוטורי זה כשהרוכב, או הנהג זורק כל תגובת אזהרה לעבר הרוח בשביל הרגע האחד הזה של תהילה… כמו הצלילה לתוך הפנייה בהזדמנות האחרונה כדי לקחת את העקיפה האחרונה ולהשתמש בכל מה שיש לה או לו כדי לסגור את העקיפה עד לקו הסיום. הרגעים הללו קסומים בעיניי".
למרות שבציוריו של ריץ' אפשר למצוא כל דמות בולטת בדו-גלגלי ובעיקר מאליפות המוטוGP, הוא שומר אמונים דווקא לרוכב ותקופת הזהב של אליפות הסופרבייק מתחילת שנות ה-2000 וסוף שנות ה-90 "הרוכב האהוב עלי הוא נוריוקי האגה בתקופה בה רכב על הימאהה YZF750 לצד קולין אדוארדס (סוזוקה 1996) ואחר כך כשנלחם מול אדוארדס כשרכב על הימאהה R7, אלו היו מרוצים מהנים לצפיה".
ריץ' טוען כי אין לו רוכב ספציפי שהוא אוהב לצייר ומעדיף כל פעם לאייר מישהו אחר, למרות שכשייצר את הפרויקט עבור דורנה, צייר את מארקז לכל סטריפ מאחר והרוכב היה חלק מההתרחשות בכל 19 הסבבים "לצייר את מארק מארקז זה לא כל כך קל אבל הגבות שלו והלסת דיי ייחודיים, דווקא את תווי הפנים של מאווריק ויניאלס הם אלו שקשה לתפוס", הוא מספר על תהליך העבודה בו הוא לומד את המימיקה של הרוכבים כשהוא שומר על נקודת מבט חיובית על סיקור הספורט "אני לא חושב שהיה רוכב שנעלב מהאופן שבו ציירתי אותו ואני משתדל לא להיות באופן מודע פוגע ברוכב, הדמויות היחידות שאני מצייר באופן שיהיה שלילי או פוגעני הן דמויות פוליטיות".
לי, שאומר שמעולם לא הפסיק לצייר, ימשיך לסקר את הענף במקביל לעבודתו כעצמאי עבור יצרני ומשווקי אופנועים וחברות גדולות כמו מייקרוסופט ועד בתי קפה מקומיים וגן החיות של סן פרנסיסקו וגם איורים של ענפי ספורט אחרים כמו אומנויות לחימה ובייסבול "אני משתמש באמצעים מסורתיים כמו עט ומכחול לצד אמצעים טכנולוגיים. עבור רוב העבודות המקצועיות אני משתמש תחילה באייפד פרו ותוכנת Procreate ואז מסיים את העבודה על המחשב בפוטושופ או אילוסטרייטור. בעת הצורך אני משתמש גם בתוכנת המידול Sketch Up".
כשנשאל האם לראות את העבודות שלו ממלאות את אתר המוטוGP ואת הרשתות החברתיות גרם לו להרגיש כמנצח בעצמו השיב בצניעות "אני אף פעם לא מרגיש 'עשיתי את זה', כי לחשוב כך, זה אומר שהדרך הסתיימה ואני יודע שאני אף פעם לא אוכל להפסיק ללמוד ולהתקדם עד נשימתי האחרונה".
טיפ למאייר בשאיפה: "ציירו הכול, כל הזמן ואף פעם אל תפסיקו ללמוד".
ממליצים לעקוב אחריו באינסטגרם ובפייסבוק.
כריסטיאן פאפזוגלאקיס – Christian Papazoglakis
העבודות של פאפזוגלאקיס נראות כאילו שייכות לעולם של פעם, המאייר הבלגי בן ה-50 למד ציור קומיקס ואומנות כשהבין, לדבריו 'שהוא כישלון גדול בכל דבר אחר'. הוא חשב שהחלום שלו ליצור קומיקס נמוג כשפוטר ביחד עם שאר המאיירים מהסטודיו שיצר את הקומיקס 'מישל ויאלנט' בשנות ה-90' ונאלץ לעבוד כנהג משאית. בזמנו אמרו לו שהאובססיה שלו לצייר מכוניות לא מעניינת אף אחד. מאז שגויס למגזין חדש “plein gaz” וההוצאה לאור גלנאט ב-2011, לא הפסיק לעבוד. "אפשר לומר שאני מצייר כבר 50 שנה אבל חי מזה מאז 2003", הוא מספר מביתו בבריסל "אני יוצר אומנות, אבל עבודות שיווקיות כמו ספרי קומיקס, חוברות הדרכה, סטורי בורדז ואילוסטרציות למגזינים ועיתונים, חלק מההתמחות שלי הוא ליצור הדמיית רכבים וצביעה שלהם לפני התמונות הרשמיות של קבוצות באליפויות עולם".
במשך שנים פאפזוגלאקיס צייר בעיקר מכוניות "כתבתי 15 ספרי קומיקס על מרוצי מכוניות כשהשישה האחרונים הם על מרוץ 24 השעות בלה מאן. אני אוהד מושבע של מרוצי אופנועים אבל התקשיתי לפרוץ לעולם הזה עד שנתקלתי בספר "לגנוב מהירות" הוא מספר על הספר שנכתב על ידי מאט אוקסלי על ארנסט דגנר שערק מגרמניה המזרחית בזמן המלחמה הקרה והעביר אינפורמציה רבה מ-MZ לסוזוקי. "זה היה פרויקט אישי שלי ליצור ספר קומיקס מהעלילה וזה הביא לי יותר סיקור בצרפת מכל דבר אחר שעשיתי בקריירה, בכל זאת זה סיפור הספורט המוטורי הטוב בהיסטוריה!".
הוא עדיין זוכר מה היה האופנוע הראשון שצייר "זה היה תרגיל בגואש שעשיתי וזה היה קווין שוונץ על ה- RGV500 וחזרתי לצייר אופנועים כאומנות רק אחרי כל הסיקור שקיבלתי בעקבות הספר לגנוב מהירות", מאז הוא מרים תערוכות ציורים כשהוא בעיקר מצייר קלאסיקות, אגוסטיני רוכב על ה-MV אגוסטה "הדמות של אגו היא מעל כולם עדיין, למרות שקשה שלא להתרשם מרוכבים כמו ולנטינו ומארקז. אני אוהב את גישת ה"בלי בולשיט" של קאל קראצ'לו אבל יש משהו בדמויות עם פאות הלחיים השעירות, החליפות השחורות של שנות ה-60' וה-70'. נדבקתי בחיידק המרוצים בזכות מיק דוהאן והייתי אוהד גדול של נוריק אבה בזמנו", הוא מספר ומוסיף בפואטיות "אנחנו עוקבים אחרי אליפות המוטוGP כמעט באדיקות דתית, אנחנו מכירים את הדמויות, ההיסטוריה שלהן, הקשיים. יש סיפור ופילוסופיה במאבקים של כולם והשילוב עם האומץ, הטכנולוגיה והמהירות המטורפת… מה יש כאן שלא לאהוב?".
מאחר וכריסטיאן פחות מתעסק בספורט המודרני הוא לא מגיע למצבים בהם הוא מעליב ספורטאים והביקורת שהוא וההוצאה לאור מקבלים בדרך כלל קשורה לתאונות טרגיות שהן חלק מההיסטוריה המוטורית "חלק מהסיבה שאני לא מצייר ספורט מוטורי עכשווי זה כי אני לא רוצה להסתבך עם אף אחד ולכן אני מעדיף להישאר בעולם הבדיוני או עם ההיסטוריה. אבל אפילו על זה קיבלנו תלונות, איך אפשר לספר את סיפורו של סנה או של ג'ים קלארק מבלי לספר על התאונות בהן קיפחו את חייהם? אנחנו מנסים להיות צמודים למציאות, לא ליפות או למחוק צדדים פחות מוצלחים של הגיבורים. קיבלנו תלונות על כך שלא יצרנו את סטיב מקווין כדמות מלאכית כמו שתואר בכל מקום ע"י מכונות השיווק אבל אני מודה שדווקא זכויות יוצרים היום זה נושא שמטריד אותי יותר מלפגוע במישהו. היה רגע קומי בתערוכה כאשר מי שמוכר את הממרובילייה של אגוסטיני חשב שאני מתחרה בו. נאלצתי לשכנע אותו שאני לא מנסה לגנוב לו את השוק, אגוסטיני הבין ואפילו חתם לי על ההדפסים, לא חלמתי שיהיה יום ואהיה איתו אפילו באותו החדר, זה היה כמו הבוקר של כריסמס, נס קטן".
פאפאזולקיס מצייר בדיו סיני, אבקת אגוזים שנותנת תחושה של קפה שנשפך, עטים כדוריים ואז סורק וממשיך בפוטושופ. את ספרי הקומיקס הוא מכריח עצמו לעבוד דיגיטלי בתוכנת קליפ סטודיו פיינט וצובע על מצג Huion Kamvas. העצה של מי שמצייר עם הכל למעט צבעי שמן היא: "אף פעם לא לוותר, סבלנות, לעבוד קשה, להיות בטוחים אבל לא יותר מדי. היו אובססיביים ואל תפחדו לעשות טעויות כי תסכול זהו סימן חיובי לכך שאתם יודעים שאתם מסוגלים ליותר".
ממליצים לעקוב אחריו בטוויטר ובאתר שלו.
מאט אוקסלי על "גניבת מהירות"
כריסטיאן יצר עימי קשר במייל כשהוא שולח שלושה או ארבעה עמודי סקיצות המספרים את סיפורו של רוכב יפני על אופנוע סוזוקי הרוכב למרגלות ההר במרוץ ה-TT כשהמנוע שלו נודם והוא מצליח להימנע מהתרסקות ברגע האחרון. הסקיצות היו נהדרות, ישר אמרתי לו שיצור את הספר ואם יצליח לעשות ממנו קצת כסף, מה טוב אבל העיקר שיעשה אותו! כל כך רציתי לראות יצירה גרפית של ספר שכתבתי, כי כמה מגניב זה? לא הייתי צריך לתרום כמעט דבר לתהליך, דרך העבודה של כריסטיאן כמעט ומושלמת- האומנות שלו, הידע הרחב באופנועים, המחקר כיצד נראו הדברים אז מאופנה, אדריכלות וכדומה.
מיני דרייברז / מיני בייקרז – אדאקו
"אני מתאר את עצמי כמישהו שמאוד אוהב ספורט מוטורי ורוצה להראות לכולם שמרוצים אינם משעממים, שהמון יכול לקרות על המסלול ושזה יכול להיות מאוד מהנה. המטרה שלי זה לא רק להראות את 'ההיי לייטס' של המרוצים אלא גם להביא את עולם הספורט המוטורי לילדים באמצעות הסרטים המצויירים. אפשר לומר שהסרטונים שלי הן מתנה מאוהד לכל שאר האוהדים בעולם", מספר אנטוניו מביתו בברצלונה על העולם העוקצני שיצר בעטיפה ילדותית משעשעת.
אנטוניו בן ה-30 אינו מתפרנס רק מאיורים ואנימציה, עבודתו ביום יום היא כאח בבית חולים ובימי הקורונה האיור לוקח מקום משני בסדר העדיפויות. הוא החל לצייר רק לפני 12 שנים והמותג שלו מיני דרייברז חוגג השנה עשור. "זהו רק תחביב עבורי, לא למדתי איור או עיצוב אף פעם. הכל התחיל כשרציתי להביא קצת כיף למרוצים אז יצרתי כמה תמונות בפוטושופ על חדשות מהפורמולה 1, זה היה על הסבב האוסטרלי של עונת 2009. יום אחד חשבתי שאולי עם סרטונים מצויירים יהיה קל יותר להעביר את המסר ואז מיני דרייברז נוצר. שנה אחר כך פגשתי את חורחה לורנסו וציירתי בזריזות אותו על אופנוע וכך מיני בייקרז התווסף", הוא מספר ומציין שיוצר גם סרטונים על פורמולה E, הסופרבייק, מוטו2, מוטו3, מרוצי אינדי בין השאר.
אדאקו, כפי שהוא מכונה, פרץ לשוק בזמן שהרשתות החברתיות החלו לפרוח והפך מהר לשם מוכר בפאדוק "אני חושב שזה היה במהלך סוף השבוע בקטלוניה של המוטוGP ב-2011, שוחחתי עם מכונאי בפאדוק ואז אלוורו באוטיסטה הגיע, הצגתי את עצמי ומה אני עושה כשבאוטיסטה לפתע סיפר לכולם על מיני בייקרז, זה היה רגע בו הבנתי שאפילו הרוכבים רואים את הסרטונים שלי", הוא מספר בהתרגשות אבל מוסיף שהרגע בו קלט עד כמה זה תפס היה כשקבוצת סאובר מהפורמולה 1 יצרה קשר כדי שיכין פרק מיוחד על חברי הקבוצה.
אחת מהקבוצות במוטוGP המשתמשות באיוריו של אדאקו באופן קבוע היא קבוצת לאופרד במוטו3 "הרגע הנפלא בקריירה שלי עד כה היה הרגע בו חואן מיר זכה באליפות העולם ב-2017 וראיתי אותו חוגג עם חולצת הניצחון כשהציור שעשיתי על גבו והוא מראה לכולם את דמותו המצוירת, זה היה הרגע בו הבנתי שהצלחתי להיכנס לאליפות, מאז המיני בייקרז נמצאים גם על האופנועים שלהם" הוא מספר בגאווה.
אנטוניו מקפיד להעלות סיכומי מרוץ מקסימום שלושה ימים אחרי שהוזנקו כשהתסריט מבוסס על רעיונות שקדח בראשו, רעיונות מאוהדים או חברים כשהוא משתדל לא לפגוע באף אחד למרות הגישה השובבית לסיקור האירועים "בכל השנים שאני עוסק בזה, לא שמעתי שמישהו נפגע ממני, קבוצה או ספורטאי. אני לפעמים מצנזר את עצמי כי אפילו אם בדיחה משעשעת אותי היא יכולה להיות מובנת כמזלזלת עבורם או עבור האוהדים. הרגע הכי קשה הוא כשיש רוכב או נהג שנפצע קשה או אפילו נהרג בתאונה ואני צריך ליצור פרק נוסף בסדרה, אני משתדל עוד יותר שלא לפגוע באף אחד. אני כל כך אוהב את הספורט, את הקרב על הניצחון בעיקר במוטוGP כשאפשר לראות כל כך הרבה רוכבים נאבקים על המקום הראשון" הוא מספר ולא יכול להסתיר שלמרות אהבתו הרבה, אחת הסיבות לסיקור ה-F1 היא שבאליפות הזו חסר לו קצת אקשן "בפורמולה זה קצת שונה, יש שם כל כך הרבה גורמים נוספים המשפיעים על הניצחון. אני מקווה שיום אחד זה יהיה כמו במוטוGP או אפילו פורמולה E שם כל המכוניות זהות וזה רק בידי הנהג להראות מי הטוב ביותר".
אין לו רוכב או נהג מועדפים אותם הוא אוהד יותר אך אנטוניו נהנה בעיקר ליצור את הקריקטורה של הנהג הפיני קימי רייקונן "אני אוהב את כולם אבל קימי זה הנהג היחיד עם קול ייחודי משלו ואופי שונה כל כך משל כל היריבים שלו. הוא אומר, עושה ומתלונן על מה שהוא רוצה ואנשים מתים עליו. אני אוהב לצייר רבים מהרוכבים והנהגים כי אני נהנה ליצור את הקסדות שלהם, את ולנטינו רוסי ואליקס אספרגארו קשה ליצור בגלל הקסדות עם כל הפרטים הקטנים אבל זה מאוד מספק לראות את התוצאה הסופית והסיוט הכי גדול זה כשיש לרוכבים קסדות מיוחדות למרוץ אחד ואין מספיק תיעוד המאפשר לעצב אותן לסרטון ואני צריך לחפש בצילומי המרוץ כל זווית כדי לאסוף אינפורמציה!"
אנטוניו משתמש אדובי אנימייט כדי להפריח חיים בדמויותיו המשעשעות, Swivel כדי להפוך אותן לוידאו ופיינל קאט פרו כדי ליצור את הפרק ולהוסיף אפקטים ודיבוב. שום דבר שכל אחד לא יכול לשחק עימו בבית, כשבערוץ היוטיוב שלו הוא גם נותן מדי פעם שיעורי מאסטר לעוקבים, "לכו אחרי החלומות שלכם, המסלול יכול להיות ארוך אבל אם תמשיכו להילחם ולהשתפר תוכלו לראות גם את החלומות שלכם מתגשמים ואפילו תקבלו הכרה והערכה מאלו שאתם מעריצים בעצמכם!"
ממליצים לעקוב אחריו ביוטיוב, באינסטגרם ובפייסבוק
ראנקה פוג'ווארה – Ranka Fujiwara\
ראנקה היא כוכבת גדולה ביפן, ארץ המנגה, ואולי המאיירת המוכרת והמזוהה ביותר עם אליפות המוטוGP. עבור המעצבת הגרפית בת ה-45 מקגושימה בדרום המדינה הכל החל כבר לפני 30 שנה כשהכינה מתנה "ציירתי ציור בשביל חבר, רציתי לתת משהו למישהו שאוהב מרוצי אופנועים", היא מספרת ומוסיפה שהאובייקט הראשון שלה היה מיק דוהאן אי שם בתחילת שנות ה-90'. "כשגדלתי תמיד אהבתי, מנגה, אנימה ומשחקי מחשב, לצייר איורים זה היה התחביב שלי מאז שהייתי קטנה, אפשר להגיד שאני מציירת כבר שלושים שנה".
היצירות שלה התגלגלו לידי אוהדי הספורט הדו-גלגלי עוד לפני פריצת הרשתות החברתיות "הבנתי שאולי יש כאן משהו כאשר התחלתי לפרסם קריקטורות במגזין היפני Racing בערך לפני 20 שנה. ב-2012 הוזמנתי על ידי מסלול מוטגי לצייר להם את הפוסטר הרשמי למרוץ, אז הבנתי שזה באמת קורה, הפוסטר עזר לפרסם את שמי בכל העולם בפעם הראשונה כשהמסלול ומארגני האליפות מגיעים אלי בזכות עבודות שלי במדיה החברתית". הפוסטר של ראנקה הפך להיות פריט אספנים והיא הוזמנה לצייר ביחד עם הרוכבים כחלק מאירוע הקד"מ והפכה למאיירת הבית של המסלול האייקוני, עיצבה את כל הפוסטרים למרוצי המוטוGP שנערכו ביפן ועבור דורנה היא החלה לצייר מנגה באופן קבוע.
ביפן היא מוכרת בעיקר בזכות קומיקס "ארבע המסגרות" בהם היא מספרת על ההתרחשויות בשובבות ובהומור עוקצני "לשמחתי, לא התנסיתי לפגוע במישהו, אני מנסה לצייר את הרוכבים יפים עד כמה שניתן" היא מספרת. קבוצת סוזוקי אפילו אימצו את ההומור העצמי הזה כששכרו את שירותיה כדי שתעצב עבורם קומיקס אחרי כל סבב והיא לא אכזבה כשהיא צוחקת על העיצוב האווירודינמי, התחרות בין רוכבי הקבוצה ואפילו על הפציעה של אלכס רינס, אחד הרוכבים האהובים עליה.
כשהיא נשאלת איזו השכלה היא רכשה זה לא ברור אם ראנקה מתבדחת או שזה מחסום השפה כשהיא עונה "תחקירנית קאל קראצ'לו…" הרוכב הבריטי הוא אחד האהובים עליה, קאל ומשפחתו, לוסי ו-ווילו הם נושא אהוב עליה והיא אובססיבית לגבי הרוכב הבריטי והבננות שהוא אוכל במוסך כדי לשמור על אנרגיה. "ישנם שלושה דברים שמושכים אותי לצייר את קאל", היא מספרת "הדבר הראשון היא המימיקה שלו שמשתנה כאילו הוא דמות קַרטוּנית, שנית זה שהוא אוהב כל כך את המשפחה שלו והדבר השלישי זה שגם כשהוא מתרסק במהלך מרוץ, הוא לא מאבד את רוח הלחימה שלו. הכי כיף לצייר את קאל, רינס ולורנסו, את ולנטינו הכי קל לצייר וכל מי שמנסה ידו במכחול יודע שחואן מיר ואליקס אספרגארו הכי מסובכים, לא יודעת להסביר למה, אבל אם תנסו, תראו שאני צודקת".
ראנקה עובדת עם פוטושופ, אילוסטרייטור, ו-Clip Studio כדי לתעד את הספורט שבו התאהבה בזכות היופי של המכונות, קור הרוח והאופי של הרוכבים.. למי שרוצה להצליח כמוה היא ממליצה "פרסמו עד כמה שאתם יכולים ברשתות החברתיות ותעניקו את היצירות שלכם לרוכבים שאתם אוהבים!"
ממליצים לעקוב אחריה באינסטגרם ובפייסבוק
