fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
קאברג שחורי 205 על 35
cristalino מתחת לתפריט xi
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
cristalino קובית צד xi
מטרו באנר שמאל הכי עליון
לרט
לרט
מוטוטאץ דקר
תמוז
מידלנד שחורי 140 על 70
עופר אבניר קוביה שמאל
אישימוטו באנר קוביה שמאל
HJC
MV קוביה
סטפן
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
voge מוטו24 באנר
אודי דגן 140 על 70

יורדים לאילת עם מועדון הוי סטרום

יורדים לאילת עם מועדון הוי סטרום

תומר לשר

צילום: תומר לשר

בעולם הדו"ג ישנם כמה סוגי טיולים: טיולים ספורטיביים, טיולים רגועים, טיולי שטח כמובן, טיולי קטנועים (?!) ועוד כמה נישות כאלה ואחרות שמצאו להם אנשים עם דמיון מופרז.
לאיפה אני משתייך? תמיד השתייכתי לרכיבות ספורטיביות. שנאתי את המילה "טיול", המילה תמיד העלתה בי קונוטציה למשהו משעמם, בזבוז של זמן/דלק/קילומטרז'/בלאי שלא בדיוק יתרמו לאופנוע ביום מכירתו. נכון, כמו כולם גם אני חושב על היום הזה ורוצה לקבל מחירון.
ובכלל, סתם מיותר. בשביל מה לי לראות את אותם נופים שוב ושוב של מדינתנו הקטנה וחסרת האופציות? בשביל זה יש לי את הנשיונל ג'יאוגרפיק מתחת לפוך, ליד התנור, שוקו ביד ובעיקר סטלבט. טיולים? אשאיר לאלו שמשעמם להם וחי הזוגיות עלו להם לשרטון והם מחפשים מפלט לעוד כמה שעות ביום שבת או פשוט לברוח מהילדים. כן, ככה ראיתי דברים.  רצה הגורל, ממש במקרה, וגרם לכך שאצא ואתלווה לטיול השנתי של "מועדון הוי סטרום".

על מה מדובר? ובכן, בארצנו בשנים האחרונות צצו להן כמה וכמה מועדונים אשר נועדו לאגד קבוצה אשר המכנה המשותף של כולם הוא בעצם אותו דגם/סוג של אופנוע, לדוגמה" יש את "מועדון הבורגמנים" ואת מועדון ה"סילבר ווינג" שהם מועדוני קטנועים עם רוח אופנועית ואפילו לאחרונה הוקם "מועדון אופנועי הספורט". הרשימה עוד ארוכה מלהכיל ואחד המועדונים הוותיקים הוא מועדון ה "וי סטרום" (מי אמר 4 שנים ולא קיבל מזל"ט?). זהו מועדון איכותי המונה למעלה מ-200 רוכבים גאים של הסוזוקי וי סטרום על צמד גרסאותיו, 650 ו-1000 סמ"ק, לרוב ביחד עם בנות זוגם. את המועדון יסדו שלושה אנשים שכיום נשאר אחד בחוד החנית. מדובר באיש שקט אך חדור מוטיבציה, בעל המון אהבה לאופנוע ולארץ ושמו יעקב אברהם. יעקב, צנוע עם פחד במה לא קטן, חבר לפני כ-4 שנים לעוד שני רוכבים ובעזרת "עופר אבניר" הקימו את מועדון הוי סטרום ומאז השאר היסטוריה.

מדי שנה יוצא המועדון לטיול מסורתי דרומה לאילת וטעיתם אם חשבתם שהדרך היא ישירות לאילת. יעקב, בכבודו ובעצמו יחד עם אשתו רוויטל, יושבים ומתכננים את המסלול ברמת פיסת האספלט בה יעברו הרוכבים וכל נוף מרהיב עין אשר ילווה לאורך הדרך. נראה שאפילו למזג האוויר הוא דואג כשלשאר חברים המועדון יהיה כיף טהור. יעקב לא מסתפק בתכנון על הנייר ועושה את המסלול לבדו, בודק ומאמת שהדרך בטוחה מהנה ותסב לשאר חברי המועדון את ההנאה להם הם מצפים כמו כל שנה. בהחלט שאפו!

יום חמישי, 8:30 – לטיול יצאנו
נפגשים כולם בתחנת הדלק "הסיירים", מתדלקים ויוצאים לדרך. התחנה ראשונה היא תחנת הדלק "דבירה" שם פוגשים שאר חברי המועדון ואת נציגי "עופר אבניר", ישראל ויליגורה ואשתו תמר, שחר המכונאי אשר מלווה את הטיול עם רכב ונגרר לכל צרה שלא תבוא.
יעקב מאגד את כל הרוכבים ונשותיהם לתדריך קליל לגבי הדרך אותה נעבור, מי המרשלים, מהם חוקי הבטיחות שאותם אסור לעבור. קצר ולעניין (לבחור יש פחד במה אחרי הכול).
מתחנת הדלק "דבירה" יצאנו מזרחה לכוון ערד, דרך כבישים עוצרי נשימה ונופים מרהיבים. אם אתחיל לפרט כל כביש ומספרו לא נלך לישון אבל סמכו על יעקב, הכבישים מדהימים ולא משעממים אף לרגע.  הבחור לא מתפשר ובוחר אותם בקפידה.
תחנה שנייה: ערד. עוצרים לתדלוק קליל, אני בולס לי טילון, ובלי לבזבז יותר מדיי זמן יוצאים שוב לדרך. משם המשכנו דרומה כשסלידה חדה מכביש הערבה העמוס הביאה אותנו לדרך השלום ומצפור פארן שם חיכו לנו ישראל ושאר הכוחות מ"עופר אבניר" אשר דאגו לארוחת צהריים מפנקת. 

אכלנו, שתינו, שבענו קדימה לאילת עולים על הכלים ונוסעים חזרה מערבה לכוון כביש הערבה. עצירה קלה בקיבוץ יוטבתה לסיור במפעל, טעימה של שוקו (בלי לחמנייה) ומגיעים ליעד הנכסף. בשעה טובה הגענו למלון, פרקנו את משאותינו ונמנמנו קלות. ב-19:30 נפגשנו לארוחת ערב במסעדת "קאזה דה ברזיל" שסגרו חדר גדול במיוחד לכבוד חברי המועדון אשר מנו לא פחות ולא יותר משבעים נפש. לאחר המלחמה הקולינרית שהבטן שלי עברה לא הייתה ברירה אחרת אלה לצנוח במלון לשינה מתוקה.
בניגוד אלי שאר חברי המועדון הנמרצים המשיכו לאחר מכן לפאב "המאנקיז" הידוע בטיילת לערב רווי בבירה ו"גוד טיים" כמו שאומרים. אני כאמור, אחרי 390 ק"מ וארוחה של קונבנציונלית שקעתי בתרדמה עמוקה וכך נסגר לו היום הראשון עם חיוך גדול והרגשה של סיפוק אדיר.

יום שישי, 09:12
קם, מתאושש, מתארגן וצועד לכוון חדר האוכל לארוחת בוקר כשלאחר מכן יוצאים לטיול טרקטורונים מגניב של שעה. החבר'ה הפגינו שליטה לא רעה גם על 4, במיוחד הרוכבת שהייתה לפני. שיחקת אותה. משם כל אחד שוחרר לעשות כרצונו כשב-15:30 נפגשנו כולנו בחוף הווילג' לקבלת שבת: בירות, פיצוחים ואווירה מלוכדת שלי אישית, כחלק נפרד מהעדר, נתנה הרגשה מאוד מזמינה וחמה. "החבר'ה האלו איכותיים" אני אומר לעצמי. לעת ערב יוצאים לכוון קיבוץ איילות לארוחת ערב שם חיכתה לנו ארוחה מפנקת מכל העולה על דעתכם. 
בחזרה לעיר. למלון ? לא. הייתי חייב לנסות את ה "Nightmare", ומשום מה יצאתי כשאני נקרע מצחוק וממש לא רועד מפחד. אני לא מבין ממה אנשים מפחדים? אז מה אם כף יד נגעה לי ברגל, יד, טוסיק. תזרמו.

משם הלכנו לסיים את הערב בפאב המאנקיז עם בירות תוצרת חוץ והופעה חיה, ישראל ויליגורה מנהל מותג סוזוקי אפרליה של עופר אבניר שמצא את מקומו ליידי לא מצא מנוס משיחה קצרה שהשאלה העיקרית שלוותה את השיחה היא "למה עופר אבניר שם?" הרי את האופנוע הם כבר קנו, ואת הטיפולים הם יעשו?
ישראל מסביר לי בקול רדיופוני משכנע: "השרות ללקוח לא מסתיים בנתינת המפתח וליווי הלקוח לדלת. אנחנו מאמינים בקיום ודחיפה לתרבות מוטורית, ליצור הווי סביב התחביב הזה שכולנו אוהבים וחלקנו רואים בו אף "דרך חיים", יש בנו את הרצון לקחת חלק מהיצירה הזו, ואם יש דרך שאנחנו יכולים לגמול לאותם נאמנים, היא לפרגן ולתמוך בכל צורה אפשרית  ולעזור בקיום מועדונים איכותיים שכאלו"

יום שבת, 09:23 – ג'חנון והביתה!
קם מעוד ערב מהנה בצעידה צולעת לכוון חדר האוכל בעקבות הבירות מליל אמש. לאחר ארוחת הבוקר עולים על מדים, מתדלקים ויוצאים חזרה לכוון המרכז בקצב סביר לכל דעה. הדרך יפה, המזג אויר מזמין, פשוט סופ"ש מושלם. החבר'ה מודעים לחשיבות העצירות שלצורך רענון ולא רק תדלוק, והכבוד ההדדי בזמן הרכיבה פשוט גרם לי לחייך.
17:43,Home sweet home. מגיע הביתה ואומר לעצמי "למה? למה בעצם לא אהבתי טיולים?"  כל הסיבות שנראו לי מוצדקות נעלמו כהרף עין. החבר'ה מהמועדון הוי סטרום יודעים ליהנות, יודעים לכבד, ולתת טעם של עוד ובהחלט שינו לי משהו בצורת חשיבה.
אנצל במה זו להודות לכל ה"וי סטרומאים", ליעקב, רויטל והמלווים מ"עופר אבניר" על טיול מדהים ששינה לי את התפישה.

לגלריה המלאה מטיול מועדון הוי סטרום

"אנחנו מאמינים בקיום ודחיפה לתרבות מוטורית, ליצור הווי סביב התחביב הזה שכולנו אוהבים וחלקנו רואים בו אף "דרך חיים", יש בנו את הרצון לקחת חלק מהיצירה הזו, ואם יש דרך שאנחנו יכולים לגמול לאותם נאמנים, היא לפרגן ולתמוך בכל צורה אפשרית  ולעזור בקיום מועדונים איכותיים שכאלו" (ישראל ויליגורה)

13 תגובות ל יורדים לאילת עם מועדון הוי סטרום

  1. כל הכבוד
    אולי כשהוא יהיה גדול הוא יהיה בימר

  2. לא הונדה…לא קוואסקי…לא ימהה….אולי רק דוקאטי…(חה חה ח החה חה חה חהח)

  3. החורף הגיע והוי-סטרום נכנס לתרדמת חורף עד האביב (מרץ) 🙁
    זמן לשפצורים ותוספות..

  4. מעניין מתי מטרו יעשו מועדון באותו סדר גודל לוורסיס, כיף שיש בית חם שמפרגן ככה, שילמדו מעופר אבניר

  5. תומריקו..התמונות שלנו מהטיול מהממות
    יישר כח.
    רונן וברטינה

  6. כמו שזה נראה, זה הכי קרוב שהייתי מתקרב לטיול מועדון שכזה (ברמת הרכיבה…) אבל קקי, אחלה כתבה!

  7. כשרון כתיבה בעיר, כיף לקרוא ולרחף על הסיפור.
    כל הכבוד תומריקו

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל