fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
פאנטיק קוביה 3 מתחת לתפריט
דוקאטי מתחת לתפריט – אמצע 2
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
cristalino קובית צד xi
מטרו באנר שמאל הכי עליון
תמוז
לרט
אישימוטו באנר קוביה שמאל
לרט
מידלנד שחורי 140 על 70
מוטוטאץ דקר
עופר אבניר קוביה שמאל
MV קוביה
אודי דגן 140 על 70
HJC
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
voge מוטו24 באנר
סטפן

זריחה של שנה חדשה

זריחה של שנה חדשה

מערכת דוגרי

צילומים: צופית דמרי,  צילום פתיחה: טל שביט

בפרוס השנה החדשה, בלילה שבין רביעי לחמישי, התקבצו להם כ-2,000 רוכבים מכל סוג, צבע ומין ויצאו לקבל את השנה החדשה בטיול המסורתי למצדה. מעטים האירועים המוטוריים בארץ בסדר גודל שכזה. מעטים האירועים שמאחדים בינהם שורות שורות של אנשים מרקעים שונים אך עם אהבה גדולה אחת.
הטיול למצדה מוקדש מידי שנה לזכרם של אלו שנקטפו מאיתנו בטרם עת. השנה הורגש חסרונו של האב המייסד לתרבות הדו-גלגלית בארץ, טל שביט ז"ל, שנקטף מאיתנו השנה ועבר לרכב בשדות הנצח. לטיול הגיעו בני משפחתו של טל שהעניקו לו נופך מרגש.
ולמרות הכל השיירה המשיכה לרכב כאשר בשמיים הזריחה העמומה וטל שמשקיף ממעל. על המסע והחוויות ממנו תוכלו לקרוא בסקירתה האישית של בת-חן דיין שנטלה חלק בטיול.


אז יצאנו, החברים הכי טובים, רוכבים צעירים המרכיבים חבורה שמאוד הייתה רוצה להיות "חבורת ברגי- הדור הבא". כמה דקות לפני שעזבנו את ביתו של אחד החברים ליוותה אותנו אימו עד האופנועים וצילמה אותנו יחד. למען האמת, הצילום הזה מאוד מאוד הפחיד אותי.
חשבתי כמה עוד אנשים יוצאים עכשיו מהבית כדי לראות יחד את הזריחה הראשונה של השנה במצדה ומצטלמים יחד. לא פעם הקבלתי את הרכיבה בכביש הציבורי לקרבות של מיטב בחורינו אי שם על אדמה מנוכרת, לכן ההקבלה של האמונה התפלה שאסור להצטלם לפני פעילות קרבית רדפה אותי לאורך כל המסע דרומה. המשאלה שלי לשנה החדשה הייתה שכולנו נראה יחד את הזריחה הראשונה גם בעוד עשרים שנה.
 
עלינו על הסוסים שלנו לבושים בחליפות וחבושים בקסדות, כמו אבירים. וזה התחיל. ההתרגשות הגדולה נבנתה עוד ימים רבים קודם לכן. כעבור כ-20 ק"מ של רכיבה חברנו לקבוצת הרוכבים הראשונה ואל קבוצת הרוכבים השנייה כעבור כ-30 ק"מ נוספים .ואז הגענו לנקודת המגש בסיירים. מאות אופנועים חיכו לנו שם עומדים בסדר מופתי (האופנוענים מנגד היו פזורים בצורה אקראית).
היו שם קאסטומים, סופר ספורט, תיור, דו"שים, קטנועים קטנים וגדולים ואפילו ווספה אחת שגררה מבטי התפעלות מכולנו. היו גם כאלה שלקחו חלק במכוניות. לאחר מבט במפגן העצום והרב-גווני הזה הבנתי שבין אופנוענים אין הבדלים, כולנו כאן למען מטרה אחת.
לא הייתה אווירה עתירת אגו, לא הייתה אווירה רוויית טסטוסטרון של מרוצים כאלה או אחרים, לא הייתה אווירה תחרותית. הייתה אווירה פשוטה, חגיגית ומלכדת. ניידת של משטרת התנועה שמרה על הסדר ביציאה דרומה מתחנת הדלק ופה התחיל המסע האמיתי.
 
בתל ערד התכסה הכביש ברסיסי טל ערפילי מלחיץ וקסום גם יחד שנמשך כמעט עד ים המלח דבך שהצריך תשומת לב רבה וההתנהגות המופתית של כל הרוכבים על הכביש פשוט חיממה את הלב. אנשים לא עקפו בחוסר זהירות ולא גערו בנוסעים האיטיים למרות הרצון העז לתת לכביש הסדומרדי לטעום קצת סליידרים.
עברנו את ים המלח כשעין בוקק לימיננו בעלטה גמורה. פנס שהאיר באור אדום בוהק סימן שהגיע הזמן לפנות שמאלה למצדה והגענו, בשלום.
השמש לא ביקרה אותנו בקבלת פנים של קרניים זוהרות מעבר להרים. האור התחיל דווקא ממקום נמוך בהרבה, מהמקום הנמוך בעולם, למעשה מהקרקע שעומקה נמדד 424.82 מתחת לגובה פני הים. הקרניים זהרו, זרחו והאירו החיוכים של אלפי הרוכבים שפקדו את המקום.

היה אופנוען אחד שעיניי תרו אחר דמותו, חיפשו שיער כסוף גבוה מעל הראשים של כולם. השנה הוא לא היה איתנו על הקרקע. רוחו, קולו, הגיגיו ומורשתו כן ריחפו מעל ונדמה היה שמהשמיים העכורים נשלח אלינו חיוך ענק מבעד למשקפיים העגולים של טל שביט ז"ל. רבים עצרו הכל לרגע, הביטו מעלה ובחיוך כואב אמרו לו חרש: "אתה כל כך חסר לנו".
על שולחן תחת צילו של עץ ציורי פרסו עבורנו כמה אנשים מאוד מיוחדים כיבוד וקפה. היו אלה בני משפחתו של טל, אביו עלי ואימו מיה יחד עם אשתו לשעבר אורלי ובנם דן אליהם הצטרפו אחותו של טל ענבל, בניה שי ועידן וחברה לחיים עפר. המשפחה שלקחה חלק בלתי נפרד במסע הפכה אותו בנוכחותם לאירוע מרגש במיוחד.

אחרי קפה טוב, תמונות כמובן, מנוחה קצרה ואינספור משקאות אנרגיה מעוררים חזרנו על עקבותינו ושבנו הביתה עם עוד חוויה שנוכל לחלוק עם הנכדים בעוד כמה עשורים. עצרנו לא מעט פעמים בדרך ועדיין היה מספיק זמן לחשוב אך קשה מאוד היה לתאר את התחושה שהייתה כל אותו הלילה. בניגוד לטיול 'רגיל' של שבת לא רצנו אחרי השעון בגלל עומס התנועה שעתיד לבוא בשעות הצהריים המוקדמות, לא חיפשנו את הפניה ההיא שבה אנחנו יורדים הכי נמוך כדי להשיג את התמונה הכי טובה ולא עניינה אותנו הספרה השמאלית על הסקאלה.
החברים שאיתם באתי התקדמו ואני העדפתי לשם שינוי להתחבר לקבוצות שונות . מצידם שמעתי שכל הדרך חיכו ודאגו שלא ארכב לבד.  מצדי השבתי: "אין דבר כזה לבד בכל הסיפור הזה, כולם שומרים פה על כולם. סעו איך שאתם רוצים, אני לא מרגישה לבד".

במהלך כל המסע הנפלא הזה עניינה אותנו רק הרכיבה ותחושת הביחד. וביננו, אם תשאלו אותי, המינוס היחיד היה שהרכיבה נגמרה מוקדם מדי. מאוחר יותר,בבית, הצטלמנו כולנו שוב יחד לעוד מזכרת ממסע קצר אך מרגש שהזיכרון המתוק שלו ילווה אותנו לאורך כל השנה.

בת-חן דיין
 

שנה טובה מדוגרי


גם היה אופנוען אחד שעיניי תרו אחר דמותו, חיפשו שיער כסוף גבוה מעל הראשים של כולם. השנה הוא לא היה איתנו על הקרקע. רוחו, קולו, הגיגיו ומורשתו כן ריחפו מעל ונדמה היה שמהשמיים העכורים נשלח אלינו חיוך ענק מבעד למשקפיים העגולים של טל שביט ז"ל. רבים עצרו הכל לרגע, הביטו מעלה ובחיוך כואב אמרו לו חרש: "אתה כל כך חסר לנו".

 

25 תגובות ל זריחה של שנה חדשה

  1. כל הכבוד לרוכבים האמיצים, לפעילות שם ופה. יפה מאוד. כבוד ענקי למייסד אתר זה.

  2. כל הכבוד לך. לכתיבה ולנחישות.
    צהובה אמיתית.

  3. לא נסעתי השנה, אבל עם הקריאה כאן הרגשתי כאילו קפצתי לביקור.

  4. בת חן אין ספק שהפצצת בכתבה עניינית, ממש כשרון מבוזבז אחותי 🙂

  5. כמו שנכתב כאן, היה אירוע מרשים.
    אבל אני חייב לומר משהו. אני לא מבין איך חלק לא קטן מהרוכבים שהיגיעו, חושבים שמישהו ינקה אחריהם את הליכלוך שהישרתם.פשוט גועל נפש!! מה יש, אתם מתנהגים ככה אצלכם בבית? כל כך קשה להשאיר את המקום נקי ומסודר? פשוט התביישתי שככה מתנהג חלק לא קטן מקהל הרוכבים….עצוב….

  6. ניהנתי לקרוא…וכל הכבוד על היכולת לרכב על האופנוע אשר ברשותך.
    שנה טובה לך ולכולם.

  7. רק ביעס אותי חושלוקי שעשו אותו ברוש השנה למה אנחנו משפחה כורדית אסלית שומרי מסורות וכל רוש השנה אישתי כרמלה כפרה עליה מכינה ימבה אוכל לגדוד של גולני ואחרי ערוכת חג שיאני אוכל צלחת קובה חמוסאה ואחר כך לחת קובה במיה ועוד קובה סלק שיסתלכו כל אוייבנו אימחשמם כולל הממונה על הביטוח ויאחר כך גם איזה בטטה קסיבה בצד אני מקבל כרס כמו פיטנגו ולא יכול לעלות על הג'אווה שלי כפרה עליה

  8. על אופנוע מגניב וכתבה ממש מגניבה. אל תפסיקי לכתוב כאן. משב רוח מרענן

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל