מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
ברקום
מתחת לשורת MENU מטרו
אינסטגרם
עופר אבניר קוביה שמאל
קונה אופנוע
מידלנד שחורי 140 על 70
הווסקוורנה באנר שמאל
מטרו באנר שמאל הכי עליון
KTM עליון קוביה
סטפן
פרפקט קוביה שמאל
לרט
אישימוטו באנר קוביה שמאל
לרט
תמוז
rok-straps רצועות קשירה 140
ברקום שמאל
הארלי שמאל
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
מתלה לקסדה
מונדיאל קוביה
HJC

סובב ישראל 2015 – מועדון הקאסטום העברי הראשון

סובב ישראל 2015 – מועדון הקאסטום העברי הראשון

כתב: אסף דוד  תמונות: סיימון פרידמן וגלית נפוסי

במאמר הסיכום על סובב ישראל הראשון שיצא על ידי מועדון הקאסטום העברי הראשון בשנת 2012, כתבתי כי אין ספק שהתחלנו כאן מסורת שאנו מתכננים לקיים אותה מעכשיו ואילך בכל שנה, ולמרות שנזדקן- המסלול יהיה אותו המסלול, פשוט כל כמה שנים נוסיף לנו עוד יום או יומיים. אז נכון, לא הזדקנו בהרבה מאז, אבל החלטנו לבחון את הסובב על פני שלושה ימים ועם זאת כמובן לא לשנות מאום מתוואי המסלול, למעט הוספת אתרים חדשים… כי הרי יש לנו יותר זמן ואיננו ממהרים לשום מקום.

מועדון הקאסטום העברי הראשון החל במסורת מאורגנת של סובבי ישראל כבר בשנת 2012. לסובב הראשון יצאנו כשישה אנשים, וכבר ב- 2013 יצאנו קצת יותר… ב- 2014 עוד קצת יותר… ולכן החלטנו השנה להגביל את מספר המשתתפים, כיוון שאופיו של הסובב כמסע של 1,200 ק"מ שמהווה גם מקום לגיבוש בין המשתתפים – אינו מאפשר, לטעמנו, קבוצה גדולה יותר.

שלושה חודשים לפני. ההכנות התחילו. מגבשים רשימה ראשונית של משתתפים ועוד רשימת המתנה שעוד נעשה בה שימוש. שתי הרשימות מתמלאות תוך שעות. ההתרגשות מתחילה כבר מעבודת ההכנה המקדמית. זה המקום לציין כי קיומו של סובב מעין זה, בן 20 משתתפים אשר נפרס על פני שלושה ימים, מחייב הכנה לוגיסטית מוקדמת דקדקנית. קילומטרים נמדדו, שיקולי כבישים נלקחו בחשבון, והחלטנו על ערב ראשון בחמת גדר, וערב שני באילת. פרט לסגירת מקומות הלינה, כמובן שתוכננה חולצת הסובב המסורתית (כי מסורת לא שוברים), נלקחו מידות (כי קסטומאים לא נשארים באותה המידה לאורך זמן), וממשיכים קדימה.

חודשיים לפני. ההתרגשות מקבלת ביטוי גם אצל אחרים. החולצות נמסרו לידי כל אחד ממשתתפי הסובב. סוגרים פרטים אחרונים, מעבירים מסרים לחברי הקבוצה לגבי הכנת האופנוע, וממתינים כמו יולדת בשבוע 40 ללידה הצפויה.

ערב לפני הסובב. כולם בהתרגשות. מסרים אחרונים מוחלפים לגבי מה כדאי ולא כדאי לקחת. אריזות אחרונות, חולצת הסובב מחכה לה בגאון ליום המחרת, ושאר הדברים נארזים ומועמסים על האופנוע.

יום חמישי, 7/5/2015. בוקרו של היום הראשון למסע. מתכונתו הנוכחית של הסובב בת שלושה ימים מאפשרת לנו יציאה "מאוחרת" יחסית. קבענו לצאת ממחלף הסירה בשעה 8:30 לאחר תדלוק, קפה והחלפת ריכולים אחרונים. כולם כמובן מגיעים הרבה לפני השעה היעודה, ומיד נכנסים לאווירה – מצד אחד הקפדה על פרטים, תדלוק ובדיקות אחרונות, ומצד שני ההתפנות הנפשית מענייני דיומא, וכניסה למעגל החברתי של משתתפי הסובב: אלו יהיו שותפייך בשלושת הימים הקרובים.

מתחילים בנסיעה צפונה בשעה היעודה. עוד עצירת איסוף קטנה במחלף ינאי לתושבי השרון, ובלי עיכובים נוספים ממשיכים הלאה ועולים כמיטב המסורת בכביש מספר 2 כאשר המטרה ברורה: נשארים צמוד ככל האפשר לגבולות המדינה. זה המקום לספר את אחת הבדיחות שנאמרו תוך כדי הסובב: שוטר עצר רכב ובתוכו חמש נשים זקנות ומבוהלות באמצע כביש מהיר. השוטר: "סליחה גברת, זהו כביש מהיר, אסור לנהוג בו כ"כ לאט.." הזקנה: "אני נוסעת בדיוק במהירות המותרת… בדיוק כמו שכתוב בשלט בצד הכביש!" והיא הצביעה על השלט בצד הכביש. השוטר הסביר לזקנה: "השלט עם הספרה 2 זה לא המהירות המותרת לנסיעה, אלא זה מספר הכביש!" הזקנה התפדחה, ביקשה סליחה ולפני שהיא המשיכה בנסיעה, השוטר עצר אותה: "רגע, רק שאלה קטנה, למה כל חברותייך כל כך מבוהלות?" הזקנה: "אהה… פשוט נסענו מקודם בכביש 443…"


אז לא… לא נסענו במהירות של שני קמ"ש ולא 443… אנחנו בנסיעה הרגועה שלנו. איש איש ומחשבותיו בתוך הקסדה מחד, ותוך הקפדה על רכיבה קבוצתית ומדורגת מאידך.

עצירה ראשונה: ראש הנקרה. הגענו לראש הנקרה אפילו קצת לפני השעה שתוכננה. נקודת איסוף אחרונה בסובב הזה, הפעם למשתתפים מן הצפון. כמו החיילים של אל"מ רוקני שעורך את טקס החלפת הדגלים מידי שנה ביום העצמאות, כל אחד מסדר את אופנועו בשורה עם הפנים קדימה, והכל ללא מילים, כבר הכנה מוקדמת לתמונה הקבוצתית הראשונה של הסובב. וכן, יהיו עוד הרבה כאלה. חלק מההנאה, לא? עדכונים ברשתות החברתיות מתחילים לצוץ כאילו כרגע התחילו לייבא את אופנועי ויקטורי ואינדיאן לארץ, ואנו מתחילים בפריסת ארוחת הבוקר שלנו. גם כאן, כבר לא צריך לדבר. גרעין המשתתפים עשה את הסובב הזה כבר בפעם השלישית או הרביעית ומשתתף קבוע בטיולי המועדון. בלי הכנות מוקדמות של רשימת הכיבוד שאחרונה ממנה נמסרה לנו לא מזמן בפסטיבל מדורות הילדים של ל"ג בעומר – כל אחד ניגש למלאכתו הוא. שלושה מרתיחים של המים לקפה, אחד קורע את שקית הבורקסים, השלישי מוציא את הכוסות והחלב למי שירצה, וכולנו ביחד מרגישים כבר בארוחת בוקר של מלון שישה כוכבים עם הנוף הנפלא של הנקרות והים הכחול שפרוש לנגד עינינו.

ממשיכים הלאה ופונים מזרחה לכיוון כביש הצפון. מזג האוויר מושלם, הצלמים נערכים במהלך המסלול ואנו בכיוון חיובי הלאה. ליד אדומית פונים צפונה לכיוון מערת הקשת (כביש 8993). כבר אמרנו שהשתדלנו להיצמד ככל האפשר לגבולות המדינה נכון? … נוסעים בכביש הצפון הישן (8967) לאורך המטעים השונים והנוף המהמם שנפרש לעיתים מימיננו, ומגיעים לעצירה השנייה: קיבוץ מלכיה. אין ברירה, יש בינינו כאלה שמיכל הדלק שלהם מאפשר טווח נסיעה נמוך בהרבה משאר הכלים, ומחייב אותנו לעיתים לעשות עצירות תדלוק שכאלה. אחת הבעיות שנוסעים חברה כל כך מגובשים ונחמדים היא שכל עצירה כזו הופכת להיות פיליבסטר של החלפת דעות שבשלב מסוים חייב להיקטע באיבו כדי שנמשיך את המסע שלנו.


חותכים צפונה לאצבע הגליל לכיוון קיבוץ מרגליות וכפר גלעדי, ומשם הדרך לעצירה השלישית: מטולה –  קצרה. גם כאן, מסורת זו מסורת ואנו חייבים לעצור ליד הגדר הטובה בדיוק, אבל בדיוק באותו המקום שגורם לחקלאי המקום להתעצבן עלינו בדרכם למטעים שלהם. אבל אין ברירה, וללא התמונה הקבוצתית שלנו לא נוכל להתקדם. הפרעה כפייתית אובססיבית – אבל זה מה יש ועם זה נסתדר. כאן נתגלתה גם התקלה הראשונה באחד האופנועים, אבל כשהכל דופק כמו שעון גם כאן – בעל האופנוע מזדרז עם אופנועו לקריית שמונה לסדר את התקלה וחובר אלינו יותר מאוחר בחרמון.

יורדים חזרה לכביש הצפון דרך כפר יובל. הכל ירוק. מאגרי המים שליד המושב מלאים, ומצב הרוח מרומם. עוברים את נווה אטיב ועולים לנקודה הבאה: החרמון. הרוח הקרירה מורגשת היטב גם ביום חמים זה. מגיעים לחניון העליון עד לבובת השלג, ושוב כבשנו את החרמון במועדון שלנו, בפעם הרביעית במספר. שוב עצירה למנוחה והתרעננות. הפעם, להבדיל מסובבים קודמים בהן נותר שלג על הפסגה, הכל יבש ואנו מודים לבורא עולם כי לפחות המזנון היה פתוח וקרטיבים היו במלאי.

מכאן ירידה קטנה למסעדה לארוחת הצהריים הקבועה שלנו אצל אבו נידאל. מיד פלטות של סלטים מתחילות לזרום לשולחן כיד המלך, ומיד עולה הצורך כי המוביל מחלק זה של המסלול ועד לחמת גדר יהיה בעל אגזוז פתוח של קוברה למניעת השינה של אחרי הארוחה אצל חלק מהמשתתפים.

עצם העובדה שאנו מתכננים הפעם את הלילה בחמת גדר אפשרה קצת גמישות במסלול. אנו חוצים את יער אודם, ונוסעים לכיוון קופי ענן בהר בנטל. כמות הפרות המסתובבות חופשי בצד הדרך נותנת הרגשה שאתה בכפר בהולנד ולא ברמת הגולן, מה גם שהכל ירוק ופורח. עולים להר בנטל ושוב, הנוף… איזה נקודות נוף יפות יש לנו בארץ הנהדרת שלנו.

מהר בנטל אנו יורדים בגיחה קצרה לקצרין ומשם חזרה לכביש 98 כדי להיות כמה שיותר קרובים לגבול המזרחי. מגיעים לירידות חמת גדר בשעות הדמדומים. לא חושך, אבל בהחלט לא אור מלא. המראה שנגלה לאחרונים הוא מרהיב. הנורות האדומות בעכוזו של כל אופנוע יורדות בפיתולים של חמת גדר במין שיירה ארוכה ומתפתלת. פשוט מקסים. יחד עם הצבעים האדומים של השמיים ובכלל לא נותר אלא להתמוגג מהכל.

הגענו לחמת גדר. אנו די שבעים מארוחת הצהריים המאוחרת, ולא נותר לנו אלא לתת מרגוע לגוף שקצת כואב. מי גופרית חמים מתבררים כפתרון מושלם למצב, ומיד, למעט חריגי בריאות, כולנו נכנסים למים החמים. מעבירים את הערב ליד המרחצאות ומושכים את הזמן כדי שנהיה ממש עייפים… נו שויין, אפעס הבחירה בחמת גדר לא הייתה מהמשובחות, ויש תחושה כי לא השתנה הרבה בחדרים מהזמנים בהם הקצינים הסורים שכנו בהם. בסופו של דבר העייפות והמים החמים הכריעו גם את טובי בנינו, וקמנו לבוקר של יום חדש, הוא יום שישי.

יום שישי, 8/5/2015, היום השני למסע. נסיעה קצרה לצמח לתדלוק וארוחת בוקר. משם דרך ארוכה ומונוטונית לאורכו של כביש 90 עד אילת. המדהים בחלק הזה הוא המעבר מאזור רמת הגולן הדרומי, הבקעה הצפונית, ים המלח והמדבר נטו. כמות הנופים שמשתנה בנסיעה אחת לאורכו של כביש אחד היא מדהימה. כמובן שחייבים לעצור, לתדלוק, ריענון ומנוחה; ולכן העצירה הראשונה מתבצעת לפני ים המלח בצומת הלידו. משם המשכנו לאורכו של ים המלח, ואז במושב עידן פנינו שוב מזרחה לכיוון דרך השלום העוברת בין עידן בצפון ומתחברת לכביש 90 בעין יהב. לפני שהדרך עוברת בחממות האחוריות של עין יהב מתגלה כביש סלול בדרך מדברית יפיפייה. משם אנו ממשיכים לעצירה נוספת בבית הערבה, והקטע האחרון, המתיש והמעייף מכולם עד אילת. תראו חברים, חייבים נודה על האמת: הנסיעה בכביש הערבה בשיא החום לא היתה קלה, והיתה מתישה ומעייפת. ניקח זאת בחשבון לפעם הבאה.

בכניסה לאילת אנו ממשיכים לתמונה המסורתית בטאבה. מסורת זו מסורת, ומסורת יש לקיים. גם בתיעוד בכל נקודה וגם בהיצמדות קפדנית ומדוקדקת לגבולות המדינה ככל שאפשר. אז שוב נפרשו להם האופנועים ללא מילים במעין חצי סהר לאורך הכיכר בואכה למסוף טאבה, כמובן שהצטלמנו, והמשכנו העירה לקבל את החדרים במלון הנחמד שחיכה לנו.

אחרי נסיעה כל כך ארוכה יש כיף גדול בלהתפנק קצת. מגיע לנו לא? אז קצת בריכה עוד הספקנו, קצת ים עוד הספקנו, כולל בירה על החוף וקצת בשרים בערב. נראה לנו כי הפיצוי מספק אותנו. יש מצב טוב שהנחירות בלילה נשמעו עד למחוץ כתליו של המלון, אולם האמינו לנו שרמת העייפות של האנשים הייתה כזו שאף אחד לא שמע כלום, וכולם נכנסו לשנת יופי עמוקה.


יום שבת, 9/5/2015, היום האחרון למסע. אט אט מתאספים החברים בחדר האוכל, איש איש לפי שעות היקיצה שלו. ארוחת בוקר מפנקת ושוב אנו על הכלים, חדורי מטרה להשלים את הסובב בשעות אחר הצהריים ולא בשעות הערב. השעה 10 בבוקר, ואנו נוסעים נסיעה קצרה לתדלוק אחרון לפני אזור מצפה רמון, וממשיכים צפונה דרך כביש 12 המדהים.

כביש 12 הוא כביש מדהים. מתפתל בעליות יחד עם קטעים ארוכים ישרים, וגדר גבול שעוברת ממש צמוד אליך. החום עדיין לא מתיש כיוון שמדובר בשעת בוקר מוקדמת יחסית, ולא נותר אלא לנשום את האוויר הנקי בפסגות הרי אדום ולהמשיך הלאה. אחרי נסיעה לא ארוכה מגיעים לפונדק נאות סמדר ועוצרים לעצירה קצרה להתרעננות. מכאן ועד מצפה רמון הדרך עוברת חלק וללא תקלות, ועצירת התדלוק הנוספת היא בעין עבדת. מתחילים כבר להרגיש את הסוף.

מעין עובדת אנו ממשיכים לכיוון צפון מזרח ובצומת משאבי שדה פונים מזרחה בכביש 222 לכיוון צאלים. כביש 222 מדהים בכל פעם מחדש. מחד- מונוטוני וארוך, ומאידך- בדומה לכביש הערבה שינוי הנופים בו בזמן כל כך קצר מפתיע כל פעם מחדש. מעבר חד מאזור מדברי צחיח לאזור החולות של הנגב הצפוני, ובהמשך החלקים הירוקים יותר ככל שמגיעים לאזור רצועת עזה. תחנת הריענון האחרונה בסיומו של כל סובב הינה בצומת יד מרדכי, וגם שם, כמו בכל מקום עצירה אחר, חבורת האופנועים מעוררת מבטי השתאות מצד הנמצאים במקום. עכשיו גם הרעב מתחיל להציק, ואנו מחדשים ימינו כקדם. הצפוניים שבינינו שיש להם עוד כברת דרך אחרי ההגעה לגוש דן מתחילים להראות סימני עצבנות קלים, ואנו ממשיכים הלאה, תחילה בנסיעהמסודרת, ואט אט איש פונה לדרכו ולביתו. עד הפעם הבאה.


הביטוי הלטיני Carpe Diem  לקוח משורה בשיר של הורטיוס בה נכתב Carpe diem quam minimum credulapostero… ועברית פשוטה, נצל את היום וסמוך כמה שפחות על העתיד. אז סובב ישראל שהחל ב- 2012 ונמשך השנה זו כבר הפעם הרביעית ימשיך אתנו הלאה גם בשנים הבאות. האם נחזור למתכונת בת יומיים? נישאר בשלושה? עדיין לא ידוע. אני כאן כדי להבטיח דבר אחד – בכתבה של 2016 נסביר איך ולמה, ועד אז, סעו בזהירות ותהנו מכל רגע.

10 תגובות ל סובב ישראל 2015 – מועדון הקאסטום העברי הראשון

  1. מסע מרתק. כל הכבוד
    תעצרו את העיר אני רוצה לרדת !

  2. אכן טיול לעילא ולעילא כמו המארגן והאדריכל של הסובב

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל