מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
מונדיאל MENU
מתחת לשורת MENU מטרו
אינסטגרם
מטרו באנר שמאל הכי עליון
מידלנד שחורי 140 על 70
עופר אבניר קוביה שמאל
קונה אופנוע
הווסקוורנה באנר שמאל
rok-straps רצועות קשירה 140
פרפקט קוביה שמאל
לרט
לרט
סטפן
KTM עליון קוביה
תמוז
ברקום שמאל
אישימוטו באנר קוביה שמאל
HJC
מתלה לקסדה
מונדיאל קוביה
הארלי שמאל
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון

טיול אופנועים: רומניה והקרפאטים ספטמבר 2014

טיול אופנועים: רומניה והקרפאטים ספטמבר 2014
כתב צילם ולא הפסיק לחייך עד עכשיו: יהודה סימנטוב (יודל'ה) 

ראשית דבר

למעשה זו הפעם הראשונה שאני יוצא לטיול אופנועים בחו״ל. לטיול זה יצאתי לאחר שנתקלתי בפרסומים של אלי בלאו (קא״י – קבוצת אופנועני ישראל) אשר מארגן זו הפעם השלישית טיול אופנועים ברומניה.
לאחר ברור מספר פרטים ועלויות ולאור הגישה ה״אבהית״ משהו שבה אלי בלאו מתכנן, מדריך, מלווה ומוציא לפועל את סדרת הטיולים שלו- היה לי ברור שאני יוצא לטיול. בלאו התחבר לחברה מקומית- motorcycleTours Romania- אשר מספקת אופנועים ומדריך מקומי שרוכב עם הקבוצה, ומשמש גם כמכונאי אופנועים.
הטיול אורך שבוע, ומורכב מחמישה ימי רכיבה מלאים, יום חופשי לסיור בבוקרשט ויום מנהלות וטיסות. 
פגישה מקדימה שנערכה שבוע לפני הטיסה הפגישה אותי לראשונה עם יתר חברי הקבוצה עמם אין לי הכרות קודמת. בפגישה נערכה הכרות קצרה ונעימה, וכמובן בוצע מעבר על מספר דגשי מנהלות, רשימות ציוד, תוכנית הטיול- ואפילו מספר טיפים ממיכאל הולנדר, שהצטרף לטיול בפעם השנייה לאחר שכבר יצא למחזור הטיול הראשון של אלי בלאו ברומניה עם אשתו, והפעם בחר לצאת עם בתו יעל .
זו הזדמנות נהדרת לציין גם את יתר החברים בקבוצה: יוסי מילשטיין, אודי וסימונה רביצר, דורית ואבי לזר, קלאודיו מאירוביץ ובתו המקסימה ים ואדם קרן שהצטרף בדקה ה- 90.
יוצאים לדרך
את הטיסות לרומניה בחרנו לבצע עם חברת התעופה wizz שטסה למספר יעדים במזרח אירופה, כיוון שכרטיסי הטיסה בחברה זו זולים משמעותית מחברות תעופה מקבילות- אך יש לקחת בחשבון את מגבלות מטען היד אותו הינכם רשאים לשאת, ועליו משלמים בנפרד לפי סוג הכבודה אותו אתם בוחרים לשאת, כשלכל סוג מטען יש מחיר אחר.
לשמחתי הצלחתי לדחוס בתיק העלייה למטוס (אותו כאמור הזמנתי לשאת מראש לטיסה) את הקסדה הפרטית שלי מהארץ, וכך לקחת אותה איתי.
בוקר הטיסה ביום שישי בבקר הפגיש בנתב״ג קבוצה של 10 רוכבים- צעירים יותר או פחות- מרוגשים כולנו באותה המידה, בדיוק כמו ילדים, והנה אנחנו בדרכנו לבוקרשט רומניה.

עם הגיענו המתינו עבורנו כבר מספר אופנועים בבית המלון, כאשר האחרים הגיעו מאוחר יותר. סה״כ היו  6 אופנועים:  bmw gs 1200 , bmw gs 1200adv , bmw gs650,bmw ,gs 800. , ונציג יפני בודד בדמותו של Suzuki v-strome 1000.
מעט סדורים ביורוקרטים לקבלת האופנועים– וכבר מתארגנים ליציאה מרוכזת לארוחת ערב במרכז העיר, במהלכה נגלית לנו עיר אירופאית שוקקת חיים ומקומות בילוי .
המחירים נמוכים משמעותית מהמחירים המוכרים לנו בארץ או במערב אירופה, והנה יש לנו שוב הזדמנות להכיר, לצחוק ולהתגבש טרם חבישת הקסדות והיציאה לדרך. האווירה הכללית בין חבריי הקבוצה מצוינת, ולמרות פערי הגילאים מתהווה לנגד עיניי חבורה המתגבשת לכדי חבורה נעימה.
יום רכיבה ראשון 
עדי, המדריך המקומי המופלא שלנו, הכין מבעוד מועד את האופנועים עם הפנים לכיוון היציאה, ולנו לא נותר אלא להעמיס את הציוד לאופנועים, להכניס את יתר הכבודה לרכב המלווה של אלי, לעלות על עדר הבהמות הבוואריות ( והיפני ההוא ) ולצאת לדרך במזג אוויר שכאילו הוזמן מראש לסוג כזה של טיול .
כעת יש הזדמנות נהדרת ראשונה עבור כל אחד מהרוכבים להרגיש את האופנוע אותו הזמין וקיבל לנסיעה. אני אישית רכבתי על דגם האדוונצ׳ר היחיד, ואני מכיר בהכרות מוקדמת את דגמי ה- gs, אך אף פעם לא רכבתי רכיבה ארוכה כל כך על דגם זה- ועל כך אפרט בהמשך.
מאחר ובשבת בבוקר אין פקקים בעיר, היציאה מבוקרשט מתנהלת בנוחות ובמהירות ואנחנו כבר בדרכנו לבראן.
מהר מאוד אנו מוצאים את עצמנו בדרך נוף כפרית. הכבישים צרים יחסית ואיכות האספלט אינה איכותית אך סבירה, לא משהו שמהווה בעיה אמיתית לאופנועי הדו״ש עליהם אנו רכובים.
הנופים מהממים: מסביב הכל ירוק, נחלים שוצפים מלווים אותנו מצידי הדרכים, עדרי סוסים במרעה חופשי, פרות, כבשים וילדים כפריים שעומדים לצידי הדרך ומנסים למכור מעין אוכמניות ופטל שהם קוטפים מהיערות הסמוכים. טופוגרפיית הדרך מהנה מאוד לרכיבה- התנועה דלילה מאוד ומאפשרת זרימה ברכיבה, וקל מאוד להיכנס לשאננות מסוכנת ולשכוח שבעצם ישנם גם רכבים נוספים על הכביש, וכדי להזכירנו- מדי פעם מגיחים רכבים או משאיות מעבר לעיקול הדרך.
החבורה רוכבת בקצב טוב. עדי- המדריך המקומי- מעלה מעט את הקצב, ואט אט גם הרוכבים לומדים להכיר את הכלים ואת אופי רכיבתם של חבריי הקבוצה האחרים, וכל אחד מוצא את מיקומו לאורך טור האופנועים. אני מצלם את החברים לאורך הטיול במצלמת הקסדה שהבאתי, ולכן עוקף מדי פעם את הטור ו/או ממתין בהמשך הדרך. הרוכבים מתנהלים באחריות ובבגרות לאורך הרכיבה: הרכיבה מדורגת, אין עקיפות מיותרות, אין מלחמות אגו על מיקום או ״רחמנא ליצלן״ עקיפות מימין- תענוג!
מתחילים לטפס בדרך ההררית. איכות הסלילה בקטע זה מעולה, ואנו מתענגים על מחול סיבובים שאינו נגמר-עיקולים לימין, עיקולים לשמאל, וסוויצ׳בקים שמושכים אותנו במעלה ההר. אני נהנה מקצב ההובלה של עדי ומהתנהלותו של האדוונצ׳ר ״שלי״, ולא יכול שלא לעשות כל הזמן את ההשוואה המתבקשת עם האופנוע הפרטי שלי (הונדה קרוסטורר).

למרות לגרמני יש רצועת מומנט וזמינות כח נהדרת, יש למנוע הבוקסר אופי עצל יותר, וחסרה לי יכולת התאוצה והריגוש של ההונדה. עם זאת, האופנוע מתנהג למופת ואין ספק שהוא נוח מאוד לרכיבה בכלל ולרכיבה ממושכת בפרט. מיגון הרוח מצוין (טוב יש אשכרה משקף בגודל דלת פלדלת מקדימה), הבלמים חזקים דיים לבלום את כל המאסה הזו, וכשאני עליו- המאסה משמעותית, תאמינו לי (חייב קצת דיאטה…), ולא חשתי שקיעה מיותרת של הבולם הקדמי, ושיכוך ההחזרה היה מצויין. באופנוע עליו רכבתי, הבלמים הרגישו מעט חלשים יותר מאלה אליהם אני רגיל בקרוסטורר, אך ייתכן ותחזוקה לקויה של האופנוע המושכר היא זאת שעשתה את ההבדל. ההיגוי באדוונצ׳ר כבד מאד בהשוואה להונדה וכן בהשוואה לדגמי ה-GS הרגילים. 
בעצירה הראשונה אני מחזק מעט את עוצמת השיכוך בבולם האחורי, וזה נותן לי את קשיחות שהייתה חסרה לי בפיתולים- אך לא ממש פוגם ביכולת השיכוך של האופנוע. בהמשך הטיול יצא לי לבחון את האופנוע גם בנסיעה בדרכי כורכר משובשות, וכאן לגרמני עדיפות ברורה- מה גם שקל יותר לרכב עליו בעמידה.
בסה״כ אני בהחלט יכול להבין מדוע האופנוע הזה כזה best seller, אם כי אישית אני אוהב את הקרוסטורר יותר- הוא חד ומרגש יותר, המנוע שלו עדיף ללא עוררין, ההיגוי מסורס פחות ומשדר בדיוק מה קורה בגזרת בגלגל הקדמי, והוא מרגיש אופנוע קטן יותר למרות המשקל והאורך בהם האופנוע מתהדר.
אנו מתכנסים לעצירה וצילום הנוף המרהיב, ואני קונה מרוכלת מקומית מעט גבינת עיזים מעושנת וטעימה מאוד שאינה דורשת שמירה בקירור. 
אנחנו ממשיכים לכיוון טירת דרקולה בבראן.
אני יכול להמשיך ולציין את העיקולים והטופוגרפיה המדהימה של הכבישים, אבל אחסוך זאת ממני וממכם- פשוט כי רומניה באזורים ההרריים היא גן עדן לרוכבי אופנוע. נקודה. כל ימי הרכיבה והכבישים עליהם רכבנו היו בכזו רמה.
עצרנו לסיור בטירת דרקולה בבראן (מאכזב), וממנה המשכנו לסיור במצודת בראשוב, כולל הדרכה של אנה- מדריכה מקומית מקסימה- שפשוט התנדבה לעשות לנו סיור מודרך בחינם, פשוט כי היא "אוהבת אותנו הישראלים מלאי שמחת חיים" כדבריה.
עם רדת הערב הגענו למלון הכפרי שלנו בבראשוב, התארגנות מהירה של אלי- ולקראת ערב העמדנו בברביקיו נהדר לארוחת הערב, ואחרי 4 ליטר של יין שעזרו לשטוף הכל- צנחנו למיטות .
יום רכיבה שני
אנו מתדלקים את האופנועים ביציאה מהכפר ומתחילים לטפס לכיוון פויאנה בראשוב, שהוא אתר סקי מקומי וריזורט מקסים.
אנחנו מחליטים לוותר על עליה ברכבל, וממשיכים לסיור בעיר בראשוב, כולל סיור ברחוב המוגדר כרחוב הצר ביותר ברומניה- ואולי אפילו בעולם. בכיכר העיר המרשימה אנחנו לא מוותרים על קפה ועוגת קאפ-קייפ באחת המעדניות המקומיות. לצערנו, הכנסייה השחורה המפורסמת הייתה סגורה למבקרים, ולנו נותר להתרשם מהמבנה- אבל רק מבחוץ.
מזג האוויר מתחמם בצורה משמעותית, וזה הזמן להסיר את הביטנה המחממת מהמעילים בדרכנו הארוכה לכיוון רכס הפגראשן. 
זהו יום עם רכיבה ארוכה ומאתגרת, המתחילה במורדות רשנוב וממשיכה דרך שדות חקלאיים רבים.
בדרך אנו פוגשים בזוג גרמנים נחמדים שיצאו רכובים מברלין בחודש אפריל השנה, ומאז הספיקו לגמוע 19,000 ק״מ- כולל רכיבה בטורקיה ואיראן, כאשר היא על gs800 הוא על 1200.
לאחר שנפרדנו, חשבתי לעצמי שוב כמה חבל שהמציאות הפוליטית באזורנו לא מאפשרת לנו לעלות על האופנועים, ולעשות את אותו הדבר, כגון לרכב מהארץ בדרכנו לאירופה. חבל!
אנו ממשיכים בדרך, ומתחילים את הטיפוס לעבר הרי הקרפטים וכביש הטראנס פאגראשן.
כבר כאן מתחילים לחוש בתכונה של רוכבים רבים, רוכבי אופניים וחולי הגה נוספים הנוהגים במכוניות ספורטיביות, שלא לחינם הגיעו דווקא לכאן.
בקצרה אספר שהטראנס פאגראשן הנו כביש שחוצה את רכס הרי הפגארש שבקרפטים, ואשר נסלל במשך 5 שנים ע״י צ'אוצ'סקו, שליט רומניה המגלומן, שניסה לפי השמועה להתעלות על הדרך הרומית הותיקה- ה״טראנס אלפינה״ (אליו נגיע ביום הרכיבה הרביעי). הכביש עובר בנוף פראי ועוצר נשימה, בסדרת פיתולים בלתי נגמרת עד לקצה בגובה שמעל 2000 מטר, ומגיע לאגם ״בלאאה״ בקצה בעליון של ההר.

TOP GEAR, תוכנית הטלוויזיה האגדית של הבי. בי. סי, הגדירה את כביש זה ככביש הנהיגה הטוב בעולם.
די היה לראות את הפרצופים המחויכים מאוזן לאוזן  של חבריי הקבוצה בעצירה הראשונה שלנו במעלה ההר, כדי להבין שהחבר׳ה ב- top gear יודעים על מה הם מדברים. כיף כיף כיף!!! פשוט לונה פארק לרוכבי אופנועים ומכוניות – אספלט מעולה ונוף משגע.  
אנו עושים הפסקה בקצה העליון, לא רחוק מהאגפ – שם מרוכזות מספר חנויות תיירים ומזללות. סוף סוף אני מוצא הזדמנות לטעום ממליגה ממולאת גבינה. החברים מזמינים קבב רומני מצויין– ואני לא מתקשה לשכנע את מיכאל הולנדר חובב הבשר לחלוק עמי גם נתח אסדו שמכינים שם במקום. 
הערב מתקרב, והקור בגובה זה של ההר מתחיל לתת אותותיו.
זהו זמן מושלם להתחיל לגלוש לצדו השני של ההר, שם ממשיך הכיף- והפעם במגמת ירידה.
המלון שלנו ללילה השני ממוקם בדיוק באמצע המורד.
אישית הייתי מוכן לגור בדיוק כאן.
היום שני מסתיים בארוחת ערב במלון שאחריה אנחנו פורשים למיטות, מחויכים מתמיד. 
יום רכיבה שלישי 
לאחר ארוחת הבוקר, מתקבלת החלטה של אלי (שבקלות יתרה מזהה את ההתלהבות שלנו מהכביש) שמאחר ואנחנו כבר כאן- ננצל את ההר לעליה וירידה נוספת, וזאת ע״מ שנוכל לחוות שוב את הדרך בטראנס פאגראשן.
התוכנית הייתה לעלות רק עד הקצה העליון, אבל לא יכולתי לעצור את עצמי באמצע השוונג- ועדי נענה לבקשתי לרדת גם לכיוון השני ולבצע עלייה מלאה משני הכיוונים. איזה כיף!
מההר המשכנו דרומה, וביצענו את הירידה לכיוון הסכר ב ceresit.
לצערי, אין לי די מילים ודרך לשתף אתכם בחוויית הרכיבה שהייתה לנו בקטע הזה, ואין רוכב בקבוצה שלא חש שהיה זה אחד מקטעי הרכיבה החזקים והמהנים ביותר אותם הוא חווה. 
הקצב הטוב, ההובלה והרכיבה המעולה של עדי המדריך מרחו לכולנו על הפרצוף מן חיוך מטופש שכזה, שנתקע לנו ולא ירד עד סוף היום.
בסכר תוכננה לנו עצירה נוספת, אשר במהלכה עלינו על ספינה מקומית ויצאנו לשייט חוויתי באגם. אלי בלאו ממשיך לפנק, לפנק ולפנק, והוריד לספינה מעדנים- מה שאומר שהייתה לנו חגיגה קטנה ושוצפת אדרנלין שהתחילה כבר ברכיבת הבוקר. הלוואי שכך יכולנו להתחיל כל יום.
אנו ממשיכים לכיוון העיר סביוק.
בעיירת נופש מקומית ביצענו עצירה נוספת לארוחת צהריים זריזה, והחברים התענגו על מרק צ׳ורבה, קבב רומני ותוספות. הארוחה מסתכמת ב- 18-20 ליי (המקבילים בערכם לשקלים) לאדם, כולל דיאט קולה. מצחיק ומרגיז כאחד.
בדרך לסביוק מתחילים להרגיש את הישבן, ואיש איש מפתח את הטכניקה שלו לשחרור: לעיתים רכיבה בעמידה, לעיתים שינוי תנוחה לפרק זמן, אבל בסה״כ אין תלונות- גם לא מצד המורכבות שהתנהגו למופת בצורה ראויה לציון לאורך כל הטיול.
הדרך יפה, וכוללת נסיעה בכביש מהיר הממוקם לאורך אגם ארוך, ואשר בסופו מתחברים לעיר סביוק. 
המלון שלנו ידידותי לאופנוענים, ומקבל את פנינו בהקצאת מקום חניה ייעודי ומקורה בחניון. לצידנו חונים כבר מספר אופנועים של רוכבים נוספים, אשר הגיעו מכל רחבי אירופה. בערב אנו יוצאים לסיור במרכז העיר העתיקה, שם אנו מוצאים כיכרות גדולות אשר מסביבן אין ספור מסעדות ובתי קפה. באחת מהן אנו מסיימים את יום הרכיבה השלישי.
יום רכיבה רביעי
אחרי ארוחת הבוקר הדשנה, וטרם יציאתנו לטראנס אלפינה, אנו מתדלקים ועוצרים למעט קניות בקניון מקומי.
ומדהים למצוא בכל עצירה מכנה משותף נוסף לכולם- והוא צייד ה- wifi…
הדרך לטראנס אלפינה מתחילה בדרך צרה, בין כפרים ציוריים, וממשיכה בכביש סלול היטב- המזכיר לי במעט את הדרך העולה מעין כרם לנס הרים, רק שזו הרומנית נמשכת לעשרות קילומטרים.  את הקטע הזה אני רוכב על האופנוע של מיכאל- GS רגיל – ומאפשר למיכאל לרכב שוב על האדוונצ׳ר  עליו רכב בטיולו הקודם ברומניה. ההיגוי ב- GS הרגיל מרגיש קל בהרבה- בדיוק כמו האופנוע כולו, ואני נצמד לעדי בהובלה, תוך שאנו מושכים קצת חזק יותר מהרגיל . 
מעט לפני הגיענו לסכר, וללא הודעה מוקדמת- הכביש פשוט נגמר, או מדויק יותר לומר שנגמר הכביש הסלול. אני עובר שוב לאדוונצ׳ר, והפעם יכול להעריך  את יתרונותיו  של האופנוע בשטח. לא מדובר בדרכי כורכר כבושות- כי אם דרך עפר ממש, המלאה בקולסים, חול ומהמורות, וכל המכשולים הנ"ל מגוהצים ע״י הענק הגרמני כלא היו. אני רוכב בעמידה על מדרכי הטוראטק הרחבים ומתרשם עמוקות מאיכות הנסיעה. זו אכן מכונה משובחת לחציית יבשות.
ואז זה מגיע: כביש רחב, סלול היטב וחדש יחסית, העולה אל הטראנס אלפינה.
זוהי דרך עתיקה שנפרצה עוד בימי הרומאים, וחוצה את הרי הפארנג ברכס הקרפטים- ולמעשה מקבילה גיאוגרפית לכביש הפגאראשן עליו רכבנו יום קודם. הדרך שופצה ע״י הגרמנים בזמן מלחה״ע השניה, ושופצה שוב בשנים האחרונות.
אורכו של הכביש כולו כ- 150 ק״מ, ובשיאו הוא מגיע לנקודה הגבוהה ביותר ברומניה- ״מעבר אורדל״- המתנשאת לגובה של 2145 מ׳. לטעמי הכביש מהנה לרכיבה אפילו יותר הפאגראשן, ואגדיל ואומר שאם אין לכם הזמן לעשות את שני הכבישים ועליכם לבחור אחד מן השניים- מוטב ותעשו אם תרכבו בכביש זה.
כמו דרכים הרריות ידועות רבות (לאורך האלפים לדוגמא), גם כאן הכביש משופע בפיתולים ובפניות חדות, רק שבעוד שבאלפים הכביש מוצף בהמון אופנועים, מכוניות, אוטובוסים ותיירים- הכביש כאן היה ריק, למעט מספר קטן של אופנוענים, רוכבי רולר בלייד וסקייטבורד וממש מעט תיירים ומקומיים, ושימש לנו כמגרש שעשועים כמעט פרטי- ובמזג אוויר מושלם. 
מה עוד נבקש?…
הנוף המשכר משני צדי הכביש, ומאלץ לעצור מדי פעם את הזרימה הנהדרת בכביש האגדי הזה לצורך התרשמות. פשוט בלתי אפשרי לעשות את שני הדברים יחד.
אחרי הפסקה בקצה ההר המשכנו לגלוש לעבר העיירה בלה דפייר- שם ממוקם המלון שלנו, ובו סיימנו את יום הרכיבה הרביעי.
יום רכיבה חמישי
כמו שכבר הספקתם להכיר את מנהל הטיול- אלי בלאו, לא תתפלאו לשמוע שלאור ההתלהבות של כולנו החליטו אלי ועדי לשנות את תוואי המסלול המקורי המתוכנן לנו ליום האחרון בחזרה לבוקרשט, ולהוסיף עוד כשעה ומחצה לדרך שאפשרה לנו לעלות ולרכב גם ביום הרכיבה החמישי את הטראנס אלפינה- והפעם מהכיוון ההפוך. ענק!!!
מזג האוויר עדיין חם, אך לראשונה במהלך הטיול מתחילים להתקבץ עננים בשמיים. לאחר שסיימנו (בצער) לגלוש לצדו השני של ההר, אנו מתחילים לנוע לכיוון בוקרשט.
הרכיבה זורמת נהדר, ובמהלך ההפסקות כבר מתחילים לדבר על הסוף הבלתי נמנע של הטיול.
מעט לפני שעלינו על הכביש במהיר- כ- 170 ק"מ מבוקרשט- התחיל  הגשם לטפטף. עצרנו ללבוש את חליפות הסערה והערדליים, וכאילו להזכיר להמחיש לנו שאנחנו בכל זאת בטיול באירופה- ברגע שהתחלנו בנסיעה על הדרך המהירה, התחזק הגשם לכדי מ ב ו ל שאפילו בקנה מידה מקומי נחשב לגשם זלעפות מטורף. חוויה חוויה חוויה.
הגענו לבוקרשט בשעות הערב. מריה- בעלת החברה הרומנית שחיכתה לנו במלון והחסירה יותר מפעימה אחת עד שהגענו- נשמה סוף סוף לרווחה, וכך גם אלי בלאו.
תם ונשלם בבטחה טיול מעולה.
קליפ וידאו גרסה קצרה:

קליפ וידאו גרסה ארוכה (10 דקות):

עלויות 
מחיר בסיסי לרוכב עם אופנוע -890 יורו
מחיר לרוכב יחיד ללא בת זוג 990 יורו
תוספת ל GS 1200-  250 יורו
מורכב/ת – 490 יורו
ביטוח 70 יורו 120 יורו ל GS
כרטיס טיסה + מטען 850 ₪
דלק – 350 ליי (ליי = 1 ₪ בערך)
אשל ללא קניות אצלי – כ 200 יורו 

עוד באותו הנושא:

17 תגובות ל טיול אופנועים: רומניה והקרפאטים ספטמבר 2014

  1. אופנועים, נופים בחורה עם שער בלונדי שמפנה לנו את הגב. מה עוד צריכים כשאתה אחרי בירה בהרים עם הנוף הזה?

  2. יהודה, שאפו גדול על יכולת הכתיבה והתיאור. היה טיול מדהים לא יכולת לתאר זאת יותר טוב.

  3. מעלה חיוך הכתבה הזו,וציפייה .
    כתיבה מושכת ממש עושה חשק והמחיר…
    נראה כמעט אפסי..בא לי לשלוח מייל לבוס להגיד שאני לא בא שבוע הבא!!!

  4. ומה הממוצע הסביר לנהיגה במקומות האקסוטים מהכבישים של טופ גיר?

  5. חברים תודה על הפירגון !
    אורי-תבוא אליי אתן לך פתק לבוס-שווה.
    יותם- כמו שכתבתי הבימר אופנוע מצויין – אני אוהב את ההתנהגות של הקרוסטורר יותר.
    חן – המהירות המותרת דומה לזו הנהוגה בארץ א-ב-ל זה ממש לא העיניין ואין צורך להגיע לקצה. הכבישים מטרפים גם ככה. בכל אופן הכביש דיי ריק לפחות בכיוון הדרומי של ההר (לא מופיע בסרט ) ובטח שבטראנס אלפינה מה שיגביל יותר את המהירויות יהיה איכות האספלט בחלק מהכביש . כנס ליוטיוב תמצא לא לא מעט חומר על הכבישים האלה גם "במהיריות אחרות"…
    חברים לסרט המלא רמקולים חובה !!!

  6. טיול מדהים רק מהסרטונים כן לא הייתי חלק ממנו מקווה להצטרף בטיול אחר באיזור הזה

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל