fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
קאברג שחורי 205 על 35
דוקאטי מתחת לתפריט – אמצע 2
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
מטרו באנר שמאל הכי עליון
cristalino קובית צד xi
לרט
מוטוטאץ דקר
תמוז
אישימוטו באנר קוביה שמאל
לרט
עופר אבניר קוביה שמאל
מידלנד שחורי 140 על 70
voge מוטו24 באנר
סטפן
HJC
MV קוביה
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
אודי דגן 140 על 70

חגיגה בשבילים

חגיגה בשבילים

אנאבל ברוס עטאר

צילום: אנאבל ברוס עטאר

יש נשים המבקשות תכשיט יקר או נסיעה לחו"ל כמתנת יום הולדת, ויש המבקשות שקט ושלווה בספא מפואר. אך לא אני. כאשר התקרב מועד יום הולדתי, שאל אותי בן זוגי מה ישמח אותי. כתשובה חייכתי, חיוך רחב ומלא חן. הוא מיד הבין: "בסדר, הזמיני לך אופנוע." ענה לי. אז פניתי לסוכנות השכרה "מוטור ספורט טורינג בע"מ" ושיריינתי לי אופנוע לסוף שבוע שלם. אופנוע קטן, XR125, שיוביל אותי בשבילים ויגשים את חלומי. נותר רק למצוא חברים לרכיבה.
רוכבים לא קשה למצוא. גם אם אין לך חברים אופנוענים, הרשת החברתית גועשת בקבוצות רכיבה שונות ומגוונות. לכן כאשר גיליתי שבקבוצת "דוגשבילי" מתארגנים מספר רוכבים לטיול נחמד בנחל תנינים ורמות מנשה, היה ברור שאני מצטרפת אליהם. הטיול הוגדר ברמת קושי קלה, פשוט מושלם עבורי. 

בבוקר יום שישי, אנו אוספים את האופנוע מן הסוכנות ויוצאים לכיוון נקודת מפגש. בן זוגי על ויסטרום DL650, ואנוכי על הצרצר הקטן ששיריינתי מראש. אנחנו עולים על כביש 6 בדרך לצומת אליקים. אני מתרגשת, ליבי הולם בפראות, אני יודעת שאני הולכת לרכוב ביער ואני רק מחייכת ומחייכת. חברינו לטיול כבר יצאו לדרך ואנחנו מצטרפים אליהם ליד קיבוץ עין השופט. 
אנחנו פוגשים שם ארבעה חברים: יהודה על GS 1200, דורון וחגי על טנרה ואייל על KLE 500. חגי מוביל ושישה חברים נכנסים לשטח. יערות מנשה, יער, עצים מימיני ומשמאלי, ובמרכזם שביל ארוך ורחב ועליו רוכבים שישה אופנועים שרק מבקשים לטייל. אחרי הרכיבה המונוטונית בכביש 6, אני סוף סוף מתחילה להנות.
אני אוהבת לרכוב בשבילים. זו הרכיבה המועדפת עלי, אולם הרבה זמן לא רכבתי בשטח וזה ניכר ברכיבה שלי. אני חושבת חיובי, באתי לרכוב ולהנות- ואני נזכרת בהוראות שקיבלתי בהדרכת שבילים. אני מחבקת את האופנוע בשתי רגליי ונעמדת על האופנוע. אני מרגישה כמו מקצוענית אמיתית ומחייכת לתוך הקסדה. 
פרפר לבן חולף לידי, קרוב מאוד לראשי. מה שמזכיר לי מדוע אני כה אוהבת לטייל בטבע.
אני מתרכזת, לא מורידה את עיניי מן השביל, יודעת שאסור לאבד ריכוז ולא לשניה. אני בודקת את הקרקע לפניי, מנסה לבחור בדרך הכי שטוחה, משתדלת להמנע מבורות וחריצים הפעורים באדמה או מאבנים גדולות המהוות מכשול עבורי. 
אני מרוכזת ברכיבה, ולפתע- פרה חומה עומדת מולי, קרובה לשביל, מתבוננת בי בשקט. אני חולפת על פניה במהירות ותוהה אם אני הוזה… לאחר מטרים ספורים בהמשך השביל בוהות בנו פרות נוספות, אך זה לא נראה ששיירת  האופנועים מפריעה להן במיוחד. אני מחייכת, צוחקת, מעולם לא נהנתי כך מלפגוש פרות! זה השטח, זה הטבע, אושר גדול.
אני רוכבת עם חבריי לקבוצה, לא ממש יודעת לאן ולא ממש מתעניינת. אני סומכת על חגי שמוביל ונהנית מן הרכיבה וממתנת יום הולדתי. השבילים הופכים לקשים יותר, אך אני ממשיכה ולא מוותרת. אנחנו מגיעים לעליה תלולה עם סלעים גדולים המתנדנדים מתחת לגלגלי האופנוע. אני מאבדת אחיזה בקרקע. אני נלחצת, ולפתע עפה מן האופנוע. ריחוף קל באוויר- כך לבטח חש סופרמן גיבור העל, אני חושבת לעצמי- ונוחתת על הסלעים הקשיחים. מכה חזקה באגן ובמרפק. כל הגוף מזועזע למרות היותי מוגנת מכף רגל ועד ראש. אני שוכבת על הקרקע, מבקשת לנוח ולהרגע. לבסוף קמה ונושמת עמוקות. את שאר העליה הקשה אני עולה ברגל, מוותרת על עוד רחוף באוויר… חבריי דואגים להחזיר לי את האופנוע בפסגה. אנחנו ממשיכים.
אני יודעת שאינני בכושר וניסיון הרכיבה שלי בשטח דל מאוד, אך חבריי סבלניים. עוצרים ומחכים לי כאשר אני מתקשה לעבור ונחלצים לעזרתי כאשר אני פוגשת שוב ושוב את הקרקע.
את הפסקת הצהריים אנו עושים בחורשה קטנה של קק"ל. אל תשאלו אותי היכן, אני מזמן אבדתי את הכיוון… אני שמחה לנוח ולאגור כוחות. אחרי מנוחת הלוחמים, דורון נפרד מאיתנו לשלום ואנחנו ממשיכים בטיול. 
אנחנו נוטשים את נופי היער המוריקים ורוכבים בקרבת שדות קש ותבן צרובים מן השמש הלוהטת. לשמחתי השבילים קלים, והחיוך שב על פניי. אך אחרי קרוב לשלוש שעות רכיבה אינטנסיבית, העייפות נותנת בי את אותותיה ואני מבקשת לפרוש. אנחנו נפרדים מחברינו לרכיבה ועולים על כביש סלול. אני מבקשת להרגע מעט מן המאמץ הגדול שהשקענו, ורוכבים לכיוון דלית אל כרמל. הכביש המוביל לכפר חוצה את יער דליה. הכביש מתפתל ימינה ושמאלה והרכיבה נעימה. הנוף מרהיב ואינני מרגישה שנטשתי את שביל הכורכר. הנני עדיין בטבע והכביש מרגיע אותי מאוד. אנחנו עוצרים בפינה שקטה ביער על מנת לטעום ממטעמי המקום. ואחרי מנוחה קלה עולים על האופנועים בכוחות מחודשים לכיוון הבית.
בלילה אני נכנסת למיטה, חבולה לא מעט, כאשר כל שריר בגופי כואב אך עם סיפוק אדיר ותחושת ניצחון ענקית למרות הקושי והנפילות. לפני שאני עוצמת את עיניי, אני חושבת על הימים שעוד יבואו ועל רכיבות חדשות, ומאחלת לעצמי עוד טיול מהנה.
                                                                       המשך יבוא……
תודה ענקית לחבריי לרכיבה- יהודה, חגי, דורון, אייל ושרון שעזרו, תמכו, עצרו, דאגו והרימו לא מעט פעמים את האופנוע מן הקרקע. נהנתי לרכוב איתכם. תודה ולהתראות בטיול הבא.

7 תגובות ל חגיגה בשבילים

  1. נהננו מחברתך ועכשיו גם מכתיבתך. את בחורה אמיצה.

  2. אנאבל אני כלכך נהנה מהכתיבה שלך, תמשיכי לתת השראה וחשק לצאת לשטח.

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל