מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
מונדיאל MENU
מתחת לשורת MENU מטרו
אינסטגרם
עופר אבניר קוביה שמאל
הווסקוורנה באנר שמאל
מידלנד שחורי 140 על 70
מטרו באנר שמאל הכי עליון
קונה אופנוע
לרט
אישימוטו באנר קוביה שמאל
אגוסטה HM קוביה הכי עליון
תמוז
פרפקט קוביה שמאל
ברקום שמאל
לרט
סטפן
rok-straps רצועות קשירה 140
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
מונדיאל קוביה
HJC
הארלי שמאל
מתלה לקסדה

שמונה ימים לשבע מדינות

שמונה ימים לשבע מדינות

יובל נווה

צילום: יובל נווה

אדירונדאקס – האלפים של מזרח ארה"ב
היה זה היום החמישי למסע. העייפות החלה לבצבץ אחרי ארבעה ימי רכיבה ארוכים וגדושי הרפתקאות. יצאנו מוקדם בבוקר מעיירת היערנים מילינוקט, מערבה לכיוון העיר גורהאם שבמדינת ניו-המפשיר. המסלול עבר דרך אגמים ויערות, כמעט ללא רכבים ואנשים בדרך. עצרנו במנסרת עצים גדולה שאכסנה עשרות אלפי "מקלות", כך לפחות הם נראו מהכביש. רק שהתקרבנו ראינו שמדובר בבולי עץ עצומים.
ברור שהמחזות שראינו היו נהדרים ובכל טיול אחר היינו כנראה עוצרים יותר, מתפעלים ומצלמים עוד- אבל היינו מעט רוויים מהימים הקודמים. חבל, אבל זו עובדה מצערת – אתה מתרגל מהר מאוד ליופי, וסף הריגוש עולה ועושה אותך קצת אדיש. למזלנו, לקראת סוף היום הגענו לכביש מפותל מאוד ומיוחד שאין הרבה כמוהו, וצילמתי את הג'יפיאס למזכרת.

ביום השישי היינו צריכים להגיע מניו-המפשיר מערבה עד למטרה הגדולה הבאה שהייתה בצפון מזרח מדינת ניו-יורק, שם ייתרחש מפגש הוי-סטרום השלישי של רוכבי צפון מזרח אמריקה. כתבתי על המפגשים הקודמים (2011 ו-2012) כאן בדו"גרי. מבחינתי זה האירוע של השנה. התחלנו מ-13 מייסדים, שנה לאחר מכן הגיעו 30, ואילו השנה ציפינו ליותר מ-60 איש. הפעם המפגש יהיה בחבל ארץ הנקרא אדירונדאקס (ADIRONDACS), שהוא חלק משרשרת הרי האפלצ'ים הצפוניים. איזור הררי גבוה מאוד וירוק, דומה לאלפים באירופה, בשילוב המתבקש של יערות, אגמים, נהרות ומפלים.

ווינג, שותפי למסע, היה מותש, והחליט שייצא מאוחר יותר וירכב במסלול הקצר עד למאהל. אני לעומת זאת יצאתי מוקדם, ורכבתי בדרך הארוכה אך היפה דרך שמורת ההרים הלבנים שבניו-המפשיר, ולאחר מכן עברתי בשמורת ההרים הירוקים שבוורמונט. כבר הייתי במקומות הללו, אבל הם יפיפיים וחבל לרכב בכביש ראשי אם אפשר לרכב בהרים. זה היה מוזר מעט לרכב לבד, עד כה התרגלתי להוביל וכל הזמן לבדוק את המראות. פתאום הייתי חופשי לגמרי אבל מצד שני גם בודד.

הכביש מוורמונט לניו-יורק עובר דרך עמק גדול. בתחתית העמק עצרתי לצלם בנקודת תצפית על ציפורים נודדות, ופתאום עברה בראשי מחשבה מוזרה: וורמונט מימין נראתה ממש כמו רמת הגולן, העמק הצהוב והיבש עם הציפורים הוא עמק החולה, והרי אדירונדקס משמאל הם הרי הגליל העליון. 

 

להבדיל מישראל, המרחקים פה הרבה יותר גדולים. רק העלייה להרים ארכה כשעתיים. בדרך ראיתי רוכב וי-סטרום 650 עוצר בצד הדרך ומציץ במפה. היה לי ברור שהוא מ"כוחותינו". ג'ון הוא שוטר בדימוס מקוניטקט, איש גבוה וחביב. הצעתי לו שיצטרף אלי היות ואני מנווט עם ג'יפיאס. הוא ידע מי אני. זה משעשע כי כל הפורום מכיר אותי (BIGMAN) כאחד המארגנים אבל אני לא מכיר את כולם.
הגענו למאהל בשעת אחה"צ והתחלנו במלאכת הקמת האוהלים. בערב נסענו לעיירה הקרובה (רק 15 ק"מ..) לארוחת ערב משותפת במסעדה. זה היה מחזה מלבב של עשרות אופנועי וי-סטרום רוכבים יחדיו ולאחר מכן ממלאים את מקומות החנייה בעיירה.

יום שבת בבוקר האיר לנו פנים לאחר לילה גשום וקריר. ריץ' כינס את כולם לארוחת בוקר ואז חילקנו את החולצות של המועדון לכולם. זה היה הרעיון שלו, להדפיס חולצות לכולם. את שם המועדון קבענו כ"SONS OF PRACTICALITY" כפאראפראזה עם קריצה גדולה לסדרת הטלוויזיה המפורסמת SONS OF ANARCHY. רק שאנו ההפך הגמור מחבורת רוכבי ההרלי פורעי-החוק ששמים עיצוב לפני פונקציונליות, כי אצלנו, רוכבי הוי-סטרום- השימושיות קודמת לכל. קבענו את המחוז שלנו כ-NORTH EAST ORIGINAL… אני נרתמתי לעזור כמעצב גרפי חובב, ושילבתי את העיצוב מהסדרה המקורית, בפרט הקפדה על אותו גופן, עם מפה של העולם. התוצאה הסופית היתה משעשעת מאוד, הרוכבים בפורום התלהבו, ואני חייב לציין שהיה זה מוזר לקבל מעל 1500$ ב-PAYPAL מאנשים שאני כלל לא מכיר. כוחה של קהילה בריאה ושיעור מאלף עבורי בשיווק.

כ-60 איש היו לבושים בחולצות צבעוניות זהות ומחויכים. התחלקנו לקבוצות. ריץ' ביקש ממני להוביל קבוצה בת 10 רוכבים שתוייגה כ"חצי-מהירה"… הוא כנראה לא רצה להפחיד את הרוכבים. הקבוצה שלי הייתה ברובה מורכבת קנדים דוברי אנגלית ואחד מהם קנדי צרפתי, אך היה אף רוכב מקולורדו המאוד מרוחקת (!!). התכנסנו לתדריך קצר שלי, מיניתי את הרוכב הכי מיומן, שרכב על וי-סטרום 1000 מדוגם, כמאסף- ויצאנו לדרך.

מבוא לתורת הקבוצות
אל דאגה, אין הכוונה לתחום המתמטי הכולל איחוד וחיתוך או משפט קנטור… אבל זה כן חשוב להכיר את הנושא בהיבט התיאורטי. רכיבה בקבוצה מסוכנת משמעותית מרכיבה בודדת, ולו רק מהסיבה האנושית – כיוון שבאופן כללי, בתוך קבוצה אנשים נוטים לקחת סיכונים עקב לחץ חברתי אמיתי או מדומה, סיכונים שלא היו לוקחים לו היו לבד.

הובלת קבוצה גדולה כזו היא אתגר גדול. ראשית, לא תמיד אתה מכיר את הרוכבים, וכל אחד מהם מגיע עם האישיות והרצונות שלו. שנית, אם תרכב לאט מדי- יש כאלה שיאבדו את סבלנותם. תרכב מהר מדי- ואתה עלול לאבד אותם. התחלתי בקצב מתון ועצרתי אחרי חצי שעה לקבלת משוב מהם. מהר לכם? איטי מדי? המשוב היה שהקצב טוב מאוד- אבל אפשר להגביר קצת. בענין הובלת קבוצות, אני הגעתי למסקנה כי חשוב מאוד שהקבוצה תהיה הומוגנית ככל האפשר מבחינת סוגי האופנועים ואופי האנשים. בעבר הובלתי כמה פעמים קבוצות הטרוגוניות מדי וזה היה סיוט. הקרוזרים נשרכים מאחורה באיטיות מעצבנת ואילו רוכבי הספורט אגרסיביים בטבעם, חסרי סבלנות ומנסים לעקוף אותי, המוביל, בפראות- תוך כדי סיכון ממשי של שנינו.

זה לא היה המקרה הפעם – קבוצה מדהימה וממושמעת ששמרה על מרחקים ומהירות- ובייחוד על מבנה מדורג לאורך כל הטיול. הנקודה האחרונה מאוד חשובה: אסור לרכב בקבוצה בטור אלא במבנה מדורג שמתכנס. רכיבה בטור לא מאפשרת לרוכבים לראות מי מאחוריהם, ומקטינה את הפרופיל הרוחבי של הקבוצה מצד התנועה הנגדית שרואה במקרים רבים רק מימד צר, כלומר רק את התאורה קדמית של האופנוע המוביל, לעומת מבנה מדורג בו כל אורות האופנועים נראים ומגדילים משמעותית את נראות הקבוצה. החשוב מכל, ברכיבה טורית- רוכב שבולם בחוזקה או נופל עלול לגרום לתאונת שרשרת של הרוכבים מאחוריו, בגלל שהמרחקים בטור קטנים יותר, ובייחוד משום שהקו הטורי חוסם את קו הראייה של הרוכבים מאחור והם לא מסוגלים להגיב בזמן נאות. לצערנו, היו תאונות קשות מאוד מסוג זה גם בישראל.

מעודד מהמשוב וקצב ההתקדמות הגברתי קצב. המאסף שלי כל הזמן דחף מאחור את האחרונים. הובלתי במהירות ממוצעת וגבוהה של 70 מייל לשעה, המאסף דיווח על מהירות שהגיעה לעיתים ל-100 מייל לשעה. זו תכונה מענינת שכדאי לדעת, בייחוד אם אתה מוביל קבוצה – מהירות הקבוצה לא אחידה לכל חברי הקבוצה. המאספים יירכבו לעולם מהר יותר אבל בהתפרצויות לא אחידות כי הם "זנב הנחש" והם צריכים לפצות, בעזרת מהירות גבוהה יותר, על המרחקים שנפתחים מדי פעם. זו גם סיבה טובה לשים את הרוכבים הפחות מנוסים מאחורי המוביל. בדרך אספנו כמה רוכבים שהתפרקו מקבוצות אחרות, שנראו די מבואסים בצד הכביש ללא הקבוצה המקורית שלהם, מיזגנו אותם באמצע הקבוצה ועכשיו היינו כבר שלושה עשר.

חבל הארץ הזה מדהים ביופיו והמסלול שריץ' תכנן היה אחד הטובים שרכבתי בהם. ייאמר לזכותו שכמה חודשים לפני הראלי הוא טרח לרכב בגפו את המסלול המתוכנן. שילוב נדיר של נוף וכבישים מפותלים בשילוב שינויי גובה. ממש רכבת הרים של כמה שעות. הטוב מכל: כבישים ריקים מרכבים או משטרות. לא אכביר במילים על המסלול, צפו בתמונות והוידאו ותהנו.

לקראת הצהריים הגענו לחלק מתוכנן במסלול ("בונוס לאמיצים") שהיה כולו בשטח ועבר בשמורת טבע. 40 מייל (65 ק"מ) בשבילי עפר ובחלק מהמקומות סלעים, בוץ ושורשי עצים. זה היה מאתגר למדי וגולת הכותרת של הראלי עבור כולנו. יש משהו ברכיבת שטח שגורם לה להיות מהנה הרבה יותר מרכיבה בכביש אספלט. בסוף הקטע הייתה ארוחת הצהריים משותפת של ה"קבוצה של ביגמן". חזרנו למאהל שכבר היה שלוש שעות מאיתנו דרך כבישים ראשיים, אמנם מאוד יפים, אבל כולנו כבר היינו מותשים ורצינו לחזור לפני החשכה והגשם הכבד שעמד לרדת עפ"י תנועת העננים השחורים מעלינו.
בערב הדלקנו מדורה, כמיטב המסורת, עם בירות ואוכל וחלקנו חוויות לתוך הלילה. סיכמנו פה אחד כל הקבוצה שבשנה הבאה אנחנו חוזרים לרכב יחד בדיוק באותו מבנה – הרכב מנצח לא מחליפים.

סיכום
ביום ראשון בבוקר, היום השמיני למסע, חזרנו לביתנו. התחושה הייתה של אושר אבל גם של אכזבה מסוימת שהכיף הזה נגמר ועתה צריך לחזור לחיים הרגילים.

סיימתי את המטרה המקורית שלי בהצלחה, שמונה ימים מדהימים דרך שבע מדינות: קונטיקט, מסצוסטס, מסביב למיין, דרך ניו-המפשיר, וורמונט, ניו-יורק ולבסוף חזרה הביתה לניו-ג'רזי. עם האוכל בא התאבון, שמונה ימי רכיבה לא נראים כל כך מרתיעים ויש לי רצון עז לרכוב חודש אולי אפילו חצי שנה ויותר מכך. להקיף את העולם עם אופנוע, הכל בעצם אפשרי.

עוד טיולים מחו"ל – יובל נווה:

מסביב למיין 8 ימים

על הסיפון של הינקלי

14 תגובות ל שמונה ימים לשבע מדינות

  1. הכתבה והחוויה שעברה דרכה, הנופים… וואוו, פשוט מדהים.

  2. תמונות נפלאות אגב. מזכיר לי נשכחות אבל עם רכב שיותר הזכיר טנק או זחל

  3. מקנא מקנא – אבל קנאת סופרים כזו, שמרבה חוכמה ואינשאללה תרבה טיולים. מחכה לעוד סיפורים….

  4. יוני – בממוצע 8-9 שעות רכיבה ביום. נח – תגובות מפרגנות כמו שלך הן דלק בשבילי להמשיך לכתוב כתבות! תודה. גיל – אני לא יודע אם משדרים בארץ את הסידרה SONS OF ANARCHY, חפש בגוגל, אבל בארה"ב זה להיט גדול. החולצה היא סוג של עקיצה לרוכבי חבורות ההרלי שלא מעט רוכבי האדוונצ'ר רואים בהם סוג של "מתחזים". החולצה מסמלת מועדון של רוכבים שבאמת רוכבים מסביב לעולם ומתמקדים בשימושיות ולא ב"שופוני יא נאס". שגיב – בארה"ב קונים דלק בגלונים, אבל חישוב מהיר מביא למחיר של 3.2 ש"ח לליטר (בערך), לבנזין מסוג רגולר שדומה ל-95 בארץ.

  5. http://alturl.com/8yk6j

    אמנם הסדרה דמיונית, אבל יש חבורות רבות כאלה בארה"ב עם מעילי עור וגרפיקה דומים.
    מיעוטן עוסקות בפשע מאורגן.

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל