מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
ברקום
מתחת לשורת MENU מטרו
אינסטגרם
מידלנד שחורי 140 על 70
קונה אופנוע
עופר אבניר קוביה שמאל
מטרו באנר שמאל הכי עליון
הווסקוורנה באנר שמאל
לרט
אישימוטו באנר קוביה שמאל
סטפן
KTM עליון קוביה
לרט
פרפקט קוביה שמאל
תמוז
ברקום שמאל
rok-straps רצועות קשירה 140
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
מתלה לקסדה
מונדיאל קוביה
HJC
הארלי שמאל

נווה דורש ונווה מקיים – סתיו ברוד איילנד

נווה דורש ונווה מקיים – סתיו ברוד איילנד

יובל נווה

צילום: יובל נווה

“חכה כמה שעות. זה לא זמן טוב עכשיו, מזג האוויר גרוע. בוא נצא יחד בצהרים"

שוורץ היה חסר סבלנות. הוא כמעט ולא רכב על אופנוע הוי-סטרום המשומש שקנה בתחילת החורף ועתה כמעט נגמרה העונה. זה היה די באשמתו, השרשרת הישנה והחלודה נקרעה לו באמצע נסיעה בכביש המהיר, שברה איתה את גלגל השיניים הקדמי וגרמה לסדק ונזק גדול לבלוק ההילוכים. יש לו מזל גדול שלא נגרם לו היי-סייד במהירות 70 מייל לשעה. אני אמרתי לו עוד ברכיבה הקודמת שלנו, מייד לאחר שרכש את האופנוע, כי השרשרת במצב גרוע- אבל הוא לא שעה לאזהרותי.

התשובה שלו הגיעה מיד לאחר מכן: "אני יודע- אבל יוצא לדרך, ניפגש במאהל"

שבועיים לפני כן קיבלתי הזמנה משוורץ להצטרף אליו לאירוע של פורום ADVRider. למי מכם שלא מכיר, ADVRider הוא פורום העל של כל רוכבי האדוונצ'ר בכל העולם. יש שם עשרות אלפי רוכבים פעילים על כל אופנוע שמסוגל לבצע אדוונצ'ר במשמעותו הרחבה, החל בבימרים וקטמ מגודלים וכלה בקטנועים זולים. הדגש הוא על מה אתה עושה ופחות על מה אתה רוכב. שרשורי ההרפתקאות מרתקים ומתארים מסעות חובקי עולם של אנשים יוצאי דופן. האדוונצ'ר האולטימטיבי הוא RTW , או ROUND THE WORLD. יש לי משיכה וכבוד מיוחדים לכאלה שעשו את זה, בייחוד על כלים ונסיבות יוצאי דופן. בנוסף לכך, בשלוש השנים האחרונות רכבתי בעיקר עם רוכבי וי-סטרום, ועתה הרגשתי צורך להפתח לעוד קבוצות חברתיות ולרכב עם רוכבים טובים ממני כדי שאוכל ללמוד מהם.

האירוע המדובר תוכנן לאיזור קמפינג באיזור מדינת רוד-איילנד, כ-200 מייל צפונית מזרחית למנהטן, וכלל רכיבת שטח ביער של המדינה שמאפשר זאת- Pachaug State Forest- דבר די נדיר בצפון מזרח ארה"ב. מארגן האירוע דאג שהלינה תהיה בחינם והכל עליו – ומדובר בתחילת נובמבר שזה כבר סוף הסתיו. לינה באוהל בטמפ' של כמה מעלות צלזיוס זה לא נורא, אבל דאגתי להצטייד בשק-שינה חורפי.

בבוקר יום שישי ירד גשם זלעפות במשך כמה שעות. עקבתי אחרי השרשור בפורום כדי לקבל עדכונים, ואז ראיתי את שוורץ מפרסם כי הוא החליק על הכביש הרטוב ואופנועו נפגע. הוא היה בסדר, אך ניסה ליישר את הכידון שהתעקם קשות. דייב, רוכב טייגר 800 מנוסה, הציע לו את שירותיו אם יצליח לדדות עד ביתו שבמדינת קוניטקט. בצהריים פסק הגשם– הודעתי לשניהם שאני יוצא לדרך ומתכוון להגיע לביתו של דייב. שעתיים לאחר מכן חברתי אליהם. שוורץ חייך אלי חיוך עגום. נזהרתי שלא לומר כלום, אבל הוא מיד אמר לי "צדקת… חבל שלא חיכיתי". במאמר מוסגר, אני ממש לא נהנה להיות צודק בדברים האלה. עודדתי אותו שהנזק נגרם רק לרכוש ומזל שלא הייתה פגיעה בגוף. דייב המוכשר סידר את האופנוע הפגוע ויצאנו כולנו לדרך.

לעת דמדומי ערב נכנסנו אל המאהל. הוא היה מסודר באופן מופתי. המארגנים דאגו להכל – דגלים של ארה"ב ו-ADV, ערימת עצים ענקית, מדורה בוערת, כסאות, שולחן עם מיטב השתייה החריפה ועוד. מרשים מאוד.

אחרי הקמת האוהל, סבנו למדורה החמה עד חצות, הכרנו אחד את השני ושתינו בירות. האמריקאים לא זוכרים את שמי, אבל משום מה את הכינוי ביגמן הם זוכרים היטב… עוד נחזור לזה בהמשך. חלק מהרוכבים באים לכאן כל שנה ומכירים היטב אחד את השני. הגיעו קרוב ל-30 רוכבים, הכל מכל. חלקם רכובים על מוטוקרוס (הגיעו עם רכב ועגלה נגררת), היו דו"שים, כאמור שני וי-סטרומים, אפריקה טווין נדיר לארה"ב ואפילו דוקאטי 900SS קשיש. תזמון האירוע נפל על ליל כל הקדושים שהוא חג הפורים האמריקאי וחלק מהמשתתפים דאגו להתחפש בהתאם.

בבוקר החלה הרכיבה עצמה. התחלקנו לשתי קבוצות: רוכבי השטח ה"הארד קור" (והקלים) והכלים הכבדים. את החבורה הובילה בקצב מהיר "לוליטה" על סוזוקי DRZ. איזו רוכבת מעולה!

הרכיבה עצמה הייתה ביערות בלבד. חלק מהשבילים היו סבירים וחלק היו לא סבירים בעליל, לרבות סלעים, שורשי עצים, חול ובוץ. מסלול של אופני הרים. הוי-סטרום התקשה מאוד עקב המשקל הגבוה, הצמיגים שלא נועדו לשטח כזה ומרווח הגחון הקטן יחסית. בייחוד הפריעו לי המתלים, המזלג הזול פשוט לא תוכנן למאמצים כאלו. למרות זאת החזקתי מעמד. הרוכבים האחרים היו בעלי נסיון רב בשטח עם אופנועים מתאימים ואני הייתי הטירון. הרהורי כפירה עברו שוב במוחי. זו לא הפעם הראשונה,לאחר הטיול במיין, שאני מבין כי אני נמשך יותר ויותר לשטח אבל רוכב עם אופנוע שלא מתאים. לעומתי דייב עם הטייגר 800 XC המשודרג, המוגבה ובעל צמיגי הקוביות מרגיש בשטח כמו דג במים. מה שיפה אצלו הוא שלא אכפת לו להפיל את האופנוע. האופנוע שלו שרוט וחבול אבל דייב הסביר לי שהוא לא שומר את האופנוע לתצוגה. שכלית אני מסכים איתו אבל מנטלית אני חרד להפיל את הוי-סטרום השביר.

בשלב מסוים הגענו לשלולית בוץ עמוקה. רוב הרוכבים עברו את המכשול והתמקמו לצד השלולית, צופים בי ומחככים ידיהם בהנאה כמו נשרים שמחכים לראות דם. נפילה בבוץ הזה לא רק תהיה חוויה קרה ורטובה אלא פאדיחה. ידעתי שהכל מצולם ומתועד – פורום ADVRIDER ידוע בסקרזם שלו וחיבה לפאשלות של רוכבים. האופנוע הכבד, על שתי מזוודותיו (בדיעבד טעות שלי לרכוב עם מזוודות בשטח) עבר במים המטונפים. הקפדתי על סל"ד בינוני ושהמהירות תהיה גבוהה מספיק, אך לא מדי, ועבדתי עם ידית המצמד כדי לווסת כוח עם ההילוך הראשון, הארוך מדי לעבודת שטח. בקושי רב עברתי את השלולית, מגפיי ומכנסי הרכיבה שלי מוכתמים בבוץ, אך כשיצאתי זכיתי לתשואות מהצופים המשועשעים שנתנו כבוד.

מאוחר יותר, במעבר על סלעים פגעתי עם גחון האופנוע בסלע גדול והגלגל האחורי התרומם לאוויר כמו שור ברודיאו. רגע מפחיד ולא נעים. מזל שהתקנתי מגן מנוע שעשה את העבודה, אבל המכה יצרה שקע עמוק בחלק המתכתי העבה. גם שוורץ התקשה מאוד: הוא הפיל את האופנוע מספר פעמים, אבל קיבל את זה יפה כמו גבר. באותה נקודה בדיוק גחון האופנוע שלו פגע בסלע אלא שהוא היה ללא מגן וצינור המפלט החשוף נמעך במקצת.

לקראת צהריים חברנו לקבוצה של רוכבי השטח אשר התכוונו לרדת במורד ההר בתוך סינגלים. זה די הספיק לי בשלב הזה. שלושת ה"כבדים" – שוורץ, אני ועוד רוכב טריומף טייגר 955i, אופנוע כביש במהותו שלא דומה כלל לטייגר 800, החלטנו לחזור לכביש לפני שנהרוס את האופנועים. עד הערב רכבנו בשמורת הטבע הנהדרת שכללה אגמי מראה יפיפיים בשילוב שלכת כתומה-אדומה. הרכיבה מהירה על הכבישים הריקים והמתפתלים הרגיעה במעט את העצבים המתוחים מרכיבת השטח התובענית. זה מאוד קשה ומתיש לרכב בשטח, כיוון שכמות הריכוז הנדרשת עצומה.

חזרנו למאהל אחרונים עם השקיעה. עייפים אך מאושרים. היה יום נהדר.
כל החבורה כבר הכירו אחד את השני, האלכוהול זרם חופשי ואיתו מצב הרוח. הייתה אווירה עליזה מסביב למדורה. "מתודלק" במקצת, רציתי לפתע תפוח עץ, מכל הדברים שבעולם, לאחר האוכל המטוגן הרב שבלסתי ביומיים האחרונים. אחד החברים תרם לי שני פירות מנגו שהיו בוסר וקשים מדי. שמתי את הפירות על הגריל מעל המדורה בתנועת יד שאומרת חכו חכו תראו מה הישראלי עושה עם זה… קצת בירה על הפירות ואחרי 20 דקות המנגו המבושלים היו חמים ומתוקים. חילקתי לסובבים ואז זכיתי מהם לשם הכינוי שדבק בי מאז בפורום – ביג מנגו. נו טוב.

עם רדת הליל, הטמפ' צנחו מאוד. שרפנו את כל העצים שהיו, עוד כמה סבבים של ליקרים חריפים ובירות ואז הגענו לרגע השיא של הערב. אחד הרוכבים הביא איתו מתקן האכלה לציפורים עשוי עץ – מילאנו אותו בחומרי תבערה צבעוניים ועבדכם הנאמן נתבקש לשרוף אותו ברוב כבוד לקול צעקות "BURN IT! BURN IT!" (לחצו לסצינה מהגביע הקדוש מונטי-פייטון)

אפוף אדי אלכוהול הרמתי את המתקן בידי, עומד זקוף כמו הייתי בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל. חשבתי לומר "אני מדליק משואה זו…", אולי "תחזקנה יידינו, כל הכבוד לצה"ל!" אבל כל שיצא מפי הוא שאני מרגיש כמו פסל החירות. האמריקאים צהלו וצעקו "ISRAELI STATUE OF LIBERTY!" ואז השלכתי את המתקן למדורה הענקית והוא נשרף בצבעים רבים ועזים.

הלילה הזה היה קפוא לגמרי – להערכתי הטמפ' נפלה אל מתחת ל-0. רעדתי באוהל- אבל זה היה שווה הכל.

בארי חברי סיכם זאת בשפתו הציורית:
You’re finally riding with the big dogs

9 תגובות ל נווה דורש ונווה מקיים – סתיו ברוד איילנד

  1. התמונות, הטיול והסגנון – פשוט חלום. למה פה בשבוע אני מסיים מצפון לדרום..למה?

  2. לאלי – שכירות של אופנוע אדוונצ'ר בארה"ב (ניו-יורק) לשבוע יכולה לעלות בערך בין 900 ל-1300 דולר, תלוי בדגם. כלל לא זול, אבל אופנועים זה תחביב יקר באופן כללי.

  3. האם אלו חברות השכרה שדואגות לביטוח גוף + רכוש? אם נופלים וכו'? ידוע לך פרטים? קסדה ומעיל לטיול כזה אביא, השאלה אם יש חברים שאין להם ואפשר לשכור/להתאים שם משהו נורמלי

  4. הי גבי
    אינני ידען בתחום ההשכרה של אופנועים. אני רוכב על האופנוע שלי ומעולם לא שכרתי אופנוע בארה"ב.
    יש סוכנות אחת שאני יודע שהיא משכירה אופנועים בניו-יורק, צור איתם קשר ותברר את כל הפרטים- (הבהרה: אין לי שום קשר אליהם, או אחריות על טיב השירות שתקבל) – http://www.jupitersmc.com

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל