מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
מונדיאל MENU
מתחת לשורת MENU מטרו
אינסטגרם
קונה אופנוע
מטרו באנר שמאל הכי עליון
עופר אבניר קוביה שמאל
מידלנד שחורי 140 על 70
הווסקוורנה באנר שמאל
rok-straps רצועות קשירה 140
לרט
תמוז
אגוסטה HM קוביה הכי עליון
לרט
פרפקט קוביה שמאל
ברקום שמאל
אישימוטו באנר קוביה שמאל
סטפן
מונדיאל קוביה
HJC
הארלי שמאל
מתלה לקסדה
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון

אגדת כביש

אגדת כביש

עמרי גוטמן

צילום: עמרי גוטמן

לכל אופנוען יש את הכביש הזה שלו, הכביש עמו יש לו רומן לא-פתור.
האספלט- הוא בדיוק אותו האספלט, כמו בכל תפארת היצירה של מ.ע.צ. בישראל.
את העיקולים שבו ניתן למצוא גם בכבישים אחרים.
אבל לכל אופנוען יש את הכביש המיוחד, הכביש שלו.

לכל אחד מאיתנו יש את הכביש ההוא, המיוחד, שפעם נסענו בו- ויש את הכביש ההוא, המיוחד, שיום אחד עוד ניסע בו.
לפעמים המיתולוגי שלנו הוא כביש 61 בארצות הברית. לפעמים עין השופט, לפעמים סדומערד.

כביש עשר הוא הכביש שלי.

בפעם הראשונה שנסעתי בו הייתי בסדיר.
1994. דצמבר. 05:30 בבוקר.
זה לא חודש טוב לנסוע בו בג׳יפ סיור פתוח. זו לא שעה טובה לנסוע בכביש הזה, וזה בטח לא כלי הרכב הנכון.
דבר אחד בטוח- זה הכביש הנכון.
קר שם בדצמבר. קר מאד. בעיקר בשש בבוקר.
אבל כשאתה מגיע לאזור מיוחד זה, הקור נשכח. הכל נשכח, ונשימתך נעתקת.
נופי בראשית פראיים שיד אדם לא נגעה בהם, ויש תחושה שכאן- בחבל הארץ הזה- הסיבה היא אחרת. כי גם אם נרצה, אין לנו את הכח לשנות את הנוף הזה, שנראה כאילו נותר כמות שהוא מיום הבריאה, ויישאר כך לעד.

מאז רכבתי בו עוד פעמיים. להבדיל מנהיגה בג'יפ, עם אופנוע זה מרגיש אחרת.
בסוף העלייה המפותלת מתחילה ישורת, הפותחת מרחב אדיר של הרים וגאיות שנסתרו מעיניך עד הרגע האחרון ממש. עיקולים בלב הרים או על גבי דייק, אשר משני צדדיו תהומות פוערות פיהן בציפייה לבלוע עוד ברנש חסר-מזל שייפול למלתעותיהן.
זהו החומר שממנו עשויים סיפורי התנ״ך ואגדות, כמו ייטי מפלצת השלג.
מכאן יצאו מרגליו של משה, ואנחנו לא ניתן לעובדה שחפירות גילו עיר המאוחרת בכמה מאות שנים מהתאריך הנקוב בתנ״ך לקלקל לנו.
גם לא לעובדה ששני הרים לאורך הכביש מזוהים בטעות עם הר סיני.
כי אם יש מקום שראוי לו, להר סיני, להיות בו – זה כביש עשר.

לפני כמה שבועות פרסמו אייל (״ההרפתקן״) ברנדט ואליקו (״יו׳רגן״) אלג׳ם כי בקרוב יוצאים לטיול בכביש עשר.
האגדי. כך כינו אותו. והם צודקים. כביש אגדי, שצופן בחובו הרפתקאה של ממש לנפש הרומנטית. ואני נרשמתי מייד, בלי לחשוב פעמיים.

קרוב למאה אנשים ואופנועים נאספו בתחנת הדלק של צומת בית קמה, כולל אחד שהגיע מאירופה במיוחד, וחוזר לשם ביום ראשון.
כביש עשר מצדיק את זה.
הכביש שהטיל עלינו את מוראו גרם לכולנו לרכוב נכון, אחראי.

לאורך המסלול התלווה אלינו הסמח״ט, סא״ל וואחיד, בן העיר רהט, שניכרת בו אהבת הארץ ואהבת תפקידו.
אדם מרשים, מעוטר צל״ש, שיודע כי לצד תפקידו כשומר הגבול הוא ממלא תפקיד חברתי חשוב ביותר, במניעת הברחת נשים וסמים.
מעטים הם האנשים כמוהו במערכות הבטחוניות. מעטים מדי.
אתם יודעים מה? הם מעטים מדי בחברה שלנו.

הנסיעה היתה שזורה בעצירות, חלקן עם הסברים על מאורעות עתיקים, חלקן על אירועים קשים מהשנה האחרונה, בנוכחות אותה לוחמת מעוטרת ונבוכה, שחיסלה שלושה מחבלים סמוך לכביש.
מגיע ליחידה הזו, קרקל, שנתעכב עליה לרגע.
כמו החתול שעל שמה היא קרויה, היחידה הזו גמישה ודורסת, שקטה ומסתערת.
יחידה האמונה כמעט לבדה על הבטחון לכל אורך הגבול הארוך הזה, והעובדה שהוא שקט למדי אינה מובנת מאליה כלל וכלל; היא תוצאה של עבודה קשה וסיזיפית.

כביש אגדי.
כביש המאפשר לך לנסוע בתוך נחיל אינסופי של אופנועים ואנשים ולהתכנס אל תוך עצמך, כאילו רק אתה שם. אתה והמדבר האדיר הזה, שכאן הוא חי ונושם. הרים מחודדים ואכזריים עטופים בים רוגע של חולות מלטפים.

תודה איל, שאפשרת לי לחוות אותו שוב. 

כתבתה של אנאבל ברוס עטאר על כביש 10

לחצו על הלינק הזה לצפיה בגלריה על  "בקיר" של עומרי גוטמן – הן  בהחלט מעבירות את החוויה בצורה מדהימה.

6 תגובות ל אגדת כביש

  1. מזמן רציתי לרכב שם, אבל בוויקי כתוב שהכביש סגור לתנועה אזרחית. אני יוצא מנקודת הנחה שארכב לבד (אולי כמה חברים יירצו להצתרף), כך שזה לא נראה כמו מה שהוא שמצדיק אישורים מיוחדים מכוחות הבטחון. אפשר לעבור שם בלי לתאם עם הצבא (ובלי לייצר הקפצות שיו כמובן)?

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל