מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
ברקום
מתחת לשורת MENU מטרו
אינסטגרם
מטרו באנר שמאל הכי עליון
מידלנד שחורי 140 על 70
הווסקוורנה באנר שמאל
עופר אבניר קוביה שמאל
קונה אופנוע
אישימוטו באנר קוביה שמאל
לרט
תמוז
לרט
סטפן
פרפקט קוביה שמאל
rok-straps רצועות קשירה 140
ברקום שמאל
KTM עליון קוביה
מתלה לקסדה
מונדיאל קוביה
HJC
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
הארלי שמאל

הטיול הקטן – סובב ישראל על 125 סמ"ק

הטיול הקטן – סובב ישראל על 125 סמ"ק

שלומי מילבאום

צילום: שלומי מילבאום וחברי הקבוצה


"אי אפשר לנסוע לרמת הגולן עם 125 סמ"ק – זה קשה מדי…" או "אי אפשר לנסוע לאילת עם 125 סמ"ק – זה ארוך מדי…". משפטים מסוג זה אני וחבריי שומעים לעיתים תכופות מרוכבי קטנועי 125 סמ"ק. האמת? זה אפשרי! רק כדי להוכיח זאת (טוב … לא רק, אלא גם ליהנות) יצאנו למסע מיני איירון באט – סובב ישראל הראשון של קבוצת ה- 125. 

בעבר לפני כשנתיים שי כץ, מוטי אלפייה, סרגיי קפלן ואנוכי עשינו מסע איירון באט אמיתי, כלומר 1,620 ק"מ ב- 24 שעות רצופות על קטנועי 125 סמ"ק שקיבלנו מחברת עופר-אבניר והונדה מאיר. חשבתי לעצמי שזזו לא חוכמה, הרי מדובר בקטנועים חדשים. המחשבה איך זה יהיה עם קטנועים ישנים יותר אתגרה אותי, וכך נולד הרעיון לקיים מסע שכזה, שיהיה ידידותי לרוכבים ולקטנועים שלהם. בכל אופן, 24 שעות רכיבה רצופה אינה דבר פשוט. הוחלט כי המסע יתקיים במשך 48 שעות, עם לינה באכסניית הנוער מצפה רמון, ויקיף את גבולות הארץ – כלומר 1,320 ק"מ. עדין לא עניין של מה בכך, מדובר על כ-660 ק"מ ליום. במועד קרוב מאוד לפרסום המסע אשר הוגבל מראש לשישה אנשים נתפסו כל המקומות ואפילו הצטרפו עוד שניים מעבר לכמות האנשים שרצינו. החברים למסע היו מוטי אלפייה, אופיר ליבנה, ארז כתבי, מרק לורי, ויקטור וודובוזוב, שמשון וביתו שרון ואנוכי. חברנו שמשון ששמע כי ביתו גם נרשמה למסע התקשר אליי ואמר לי "תשכנע אותה שלא תצא, זה קשה , היא עקשנית, מה אני אעשה?". "תן לה לצאת ונראה" השבתי לו, הרי מה כבר יכולתי לומר? היא לא הייתה צריכה לקבל את אישורי. 

לטיול יצאנו כלנית מצאנו 

היציאה נקבעה ליום חמישי, חג שני של סוכות בתחנת הדלק שבגלילות בשעה 4:30. שם גם תכננו לסיים את המסע ביום שישי. החברים למסע התייצבו בתחנת הדלק בשעה המיועדת ועל פניהם היה נראה שהם נרגשים לקראת המסע. האות ניתן והחבורה יצאה לדרך, על כביש 5 לכיוון מזרח במטרה להגיע לכביש הבקעה. בדרך די קר במיוחד ליד אריאל ולאוזניי נשמעו קולות נקישות השיניים של חבריי למסע. 
לפני ההתחברות לכביש הבקעה עלתה השמש מבעד להרים, כדור כתום חזק ומדהים. מחצית מאנשי העולם מתעוררים בצידו הזה של כדור הארץ ואנחנו בעיצומו של המסע. גלשנו אל בקעת הירדן והתחלנו את מסענו צפונה.

את העצירה שלנו עשינו בתחנת הדלק בצומת צמח לצורך תדלוק, ארוחת בוקר וחילוץ עצמות. במהלך ההפסקה פגשנו שני אופנוענים שפתחו עיניים גדולות כששמעו על כוונותינו להקיף את הארץ על קטנועי 125 סמ"ק וכל זאת ביומיים. השניים אף אמרו כי לא חשבו לעשות זאת על אופנועיהם שלהם עתירי הכוח. לאחר שספגנו נוזלים וניפחנו את האגו המשכנו את מסענו צפונה והתחלנו את העליות של מבוא חמה. אלו היו עליות קשות למנועי ה-125 סמ"ק, אבל החבר'ה עמדו בהם בגבורה ועברו אותן. ברמת הגולן קיבל את פנינו מזג אוויר קריר ונעים. רכבנו דרך הכביש הקיצוני ביותר בו יכולנו לבחור – הכביש המזרחי של הרמה.

את העצירה הבאה עשינו בבוקעתה למנוחה, תדלוק ומתיחת איברים ושרירים שלא היינו מודעים לקיומם לפני כן. על פניהם של החבר'ה עדין מתוח חיוך והם מלאי עליצות ושמחה. בהמשך עברנו (כמובן) דרך מסעדה, מג'דל שמס והתחלנו בטיפוס אל עבר נקודת הקיצון הראשונה במסע, שתציין את הגעתנו לאמצע הדרך – עליות הר החרמון. גם בעליות אלו הקטנועים נאבקו בכוח והמהירות המקסימאלית אליה הגענו הייתה 40 קמ"ש. עוד עלייה ועד עיקול, עד שלבסוף הגענו לאתר החרמון. קבוצה של מטיילים באתר הסתכלו עלינו בתדהמה כאומרים "מה קטנועים עירוניים כאלו עושים כאן בכלל?". לאחר שיחה קצרה שניהלו עימנו בה ענינו על שאלותיהם מהיכן הגענו ולאן אנו מתכוונים להגיע, זכינו למבט ספק מרחם ספק מעריץ. נסתפק בכך לטובת ניפוח נוסף של האגו.

בחלקת אספסת רצנו בתופסת 

ניצלנו את העצירה בחרמון למנוחה נוספת וקירור המנועים העייפים ולאחר מכן המשכנו במסע. בניגוד לחוויית הרכיבה המתישה שהייתה לנו עד כה, הפעם אנחנו בירידה ואיזה כיף! הקטנועים משייטים להם בפיתולים בהם התקשו בעלייה. הנוף עוצר נשימה ונותן לנו כוח ומוטיבציה להמשך. חלפנו על פני מטולה והגדר הטובה ועלינו על כביש הצפון, גם כאן העליות של רכס רמים לא היטיבו עם מנועי ה- 125, אבל גם את העליות האלו הם צלחו. הנוף המקסים של כביש הצפון מפצה על המהירות ואני חושב לעצמי שכך ניתן לראות וליהנות ממש מהנוף. 

כמו כל דבר טוב בחיים, כך כביש הצפון נגמר לו וחבורתנו מצאה עצמה בראש הנקרה – הנקודה הצפונית מערבית ביותר של המדינה. גם שם פגשנו מטיילים שנדהמו מהמסע שלנו, והמשיכו לנפח את חזם של חברי המשלחת בגאווה. לאחר מנוחה קלילה המשכנו במסע, הפעם לכיוון דרום על כביש החוף. חלפנו על פני נהרייה ועכו ונכנסנו לקריות, ויקטור (חברנו למסע) זכה לנפנף לביתו לשלום ולהמשיך. כשיגיע שוב לכאן, זה יהיה אחרי שכבשנו עד היעד וסיימנו את המסע בהצלחה.

כשנכנסנו לעיר התחתית של חיפה הקטנועים שלנו צהלו משמחה כשפגשו בסביבה עירונית זרועת רמזורים. לרגע קט הם "הרגישו" בבית ומנועיהם התשושים זכו למנוחה קלה. יצאנו מחיפה ומצאנו את עצמנו על כביש החוף לכיוון דרום. זהו כביש מהיר אבל קטנועי ה- 125 מסוגלים לנסוע 90 קמ"ש ולא יותר. באולגה ביצענו עצירה נוספת כדי להרוות את צימאונם של הקטנועים הגיבורים וגם למנוחה בשבילנו. כשראינו את ה-M הצהובה הרעב גבר והלכנו לחטוף ארוחה במקדונלד'ס. בכל יום נתון היינו מתייגים את מקדונלד'ס כהמבורגר תעשייתי, אך הפעם היה זה בשבילנו מעדן לאחר שלא אכלנו כל היום. לפני שיצאנו מאולגה פגשנו את חבר הקבוצה שי כץ שפינק אותנו עם מים 
קרים, טפיחות, חיבוקים, נישוקים ועידודים. לאחר המפגש עימו המשכנו במסע דרומה.

על נתיבי איילון פגשנו את מאיר איינהורן, גם הוא חבר הקבוצה, רכוב על גבי קטנועו. זכינו לליווי שלו עד היציאה הדרומית של אשדוד. בצומת עד הלום פגשנו חברים נוספים- טל לרר ויואב יעקבי והם ליוו אותנו בעידודים ומחולות עד לצומת יד מרדכי, שם עצרנו לתדלוק, מנוחה ופרדה מהחברים. 

הלילה כבר ירד והמשכנו לכיוון מצפה רמון לנקודה הסופית של היום. הרכיבה על כביש 232 המקביל לרצועת עזה התבצעה החשיכה. הובלתי את הקבוצה בחששות מחיות בר העלולות לחצות את הכביש בפתאומיות ולכן הורדתי את המהירות. חששותיי התבררו כמוצדקות. בסמוך לצאלים בעל חיים לא מזוהה חצה את הכביש במהירות ממש על הגלגל הקדמי שלי. זה קרה כל כך מהר שהמוח שלי לא הספיק לעכל את מה קרה אלא לאחר שהוא כבר עבר. ביצענו עצירה אחרונה בתחנת הדלק משאבי שדה לתדלוק ורענון קטן. בנקודה זו החבר'ה כבר היו עייפים אבל נתנו עוד דחיפה אחרונה. בשעה טובה הגענו לאכסניית הנוער מצפה רמון, חנינו את הקטנועים, נפרדנו מהם לשלום והתמקמנו בחדר. לאחר מקלחת חמה כולם התרסקו אל המיטות ובתוך שניות ספורות החלו לנסר את חלומותיהם. 

בשלולית המים שמנו ת'רגלים  

בבוקר המחרת כולם קמו במרץ באופן מאוד מפתיע. ארוחת בוקר קצרה להתמלא באנרגיה, ארגונים אחרונים ועלינו שוב על הקטנועים על מנת להמשיך במסע. הירידות של המכתש בבוקר קריר פשוט מהנות והנוף כאילו חלק בלתי נפרד מהן. במכתש חלפנו על פני קבוצת רוכבי אופניים אשר לנו באכסניה ויצאו לפנינו, הייתה זו הרגשה טובה לעקוף מישהו שהיינו מהירים מהיר ממנו. הדרך המלווה את המכתש נגמרה אף היא והפעם עצרנו בשיזפון גם כדי לטעום את הגלידה המקומית הנהדרת להרמת המורל. 

היי דרומה לאילת, דרך כביש 12 והנה הרי אילת כבר נצפים באופק. הדרך המפותלת והמקסימה הזו הובילה אותנו היישר לעיר הדרומית, אך לא הסתפקנו בכך והדרמנו ככל האפשר עד שהגענו למעבר טאבה. צילומים למזכרת וממשיכים, עדין לא תם המסע. 
בחוף המגדלור עצרנו לטבילה והתרעננות. כל כך כייף להיכנס למים הקרירים אחרי רכיבה שכזו וזה היה בשבילנו כמו פרס, נווה מים במדבר. יצאנו מהמים חיש מהר ושמנו פעמינו לביתו של חברינו רותם מרקוביץ' שם זכינו לארוחה מפנקת בחצר ולמקלחת מרעננת. לאחר המנוחה צריך להמשיך. 

אז מאוד עייפנו והביתה שבנו 

עלינו שוב על הקטנועים והפעם התחלנו לחזור צפונה לכיוון מרכז הארץ. כביש הערבה מייאש ממש, זהו כביש מונוטוני שבחלקו אף נתקלנו ברוחות צד לא נעימות כלל. זה היה למעשה החלק המנטאלי הכי קשה לכל אורך המסע. הדרך הייתה כל כך מייגעת עד שנאלצנו לעצור יותר. עצירה ביטבתה ולאחריה בעין חצבה ולבסוף גם הכביש הזה נגמר. פנינו ימינה לכיוון ים המלח וגם בחלקו הדרומי של ים המלח "זכינו" לרוחות וסופות חול לא נעימות, אבל אף אחד לא וויתר. עוד עצירה להתרעננות והמשכנו קדימה וגם כביש ים המלח נגמר לבסוף. 

בצומת "הלידו" עשינו הפסקה ארוכה וממושכת שכללה תדלוק ואגירת לחלק האחרון של המסע. לאחר ההפסקה המשכנו על כביש 90 צפונה כדי להשלים את הסיבוב ולהגיע לצומת פצאל. בצומת פנינו שמאלה והתחברנו לכביש 505. הייתה זו עלייה נוספת שהקשתה על הקטנועים, אך בגלל שכבר "הרגישו" את הסוף הם טרפו אותה כמו פנתרים. ואולי הכל היה בדמיון שלנו. נקודת הציון הבאה הייתה בצומת תפוח, אריאל, כאשר הגענו לכביש 5. במחסום עצרה אותנו חיילת חביבה ושאלה אותי מהיכן הגענו. "מאילת!" עניתי והיא חייכה אלי כלא מאמינה, זרקה מבט אל הקטנוע וסיננה "כן… בטח …". אז התעקשתי, "באמת!" צעקתי לעברה, תבדקי עם החבר'ה מאחוריי". אחרי המחסום כולם קיבלו כוחות מחודשים שהחזיקו אותנו עד לסיום המסע בנקודת ההתחלה – גלילות. 

רק בתוך הדשא כלנית לוחשת, שובו בשלום נפגש מחר 

סיימנו להקיף את הארץ, גמענו 1,320 ק"מ ביומיים. מרחק מטורף לקטנועי 125 סמ"ק ולגופנו שכר לא צעיר כל כך. יחד עם זאת – עשינו את זה, כן, זה אפשרי! אין ספק שבשנה הבאה (בחג הסוכות) ייצא מסע סובב ישראל השני של הקבוצה וגם אתם מוזמנים לקחת חלק במסע המופלא והמאתגר הזה. 



20 תגובות ל הטיול הקטן – סובב ישראל על 125 סמ"ק

  1. וגם בביטוח זה נסבל. מקנא בכם על הזמן הפנוי שלכם והטיולים.

  2. כולנו עם 50CC מתל אביב לכנרת, חוויה מגניבה, זרונות וכיף גדול.
    בדיעבד – מפחיד.. אבל 125 נראה לי אפשרי.

  3. שיחקתם אותה, מה הצריכת דלק הממוצעת מהסיבוב הזה?

  4. כחמש שנים פועלת קבוצה המקיימת פעילות וטיולים מדהימים המוגדרים ככאלה המתאימים לכלים בנפח 125 סמ"ק . חפשו בפייסבוק את קבוצת ה125 סמק , מומלץ.

  5. זה די משעשע, אני אחרי מקדולנד לא מצליח לנהוג באוטו מרוב שזה מרדים. אתם עם 125 מצליחים אחרי זה לעבור חצי מדינה.

  6. בכתבה המקסימה והמרתקת הזאת הזכרתם את המסע הקודם בו מוזכרים ארבעה רוכבים. מצאתי ברשת שתי כתבות על המסע ההוא – גם הן מר
    תקות! – בהן מוזכרים חמישה רוכבים.

    זה פרט שולי לחלוטין במסגרת המסעות המופלאים שלכם, אבל בין חברים כשנותנים קרדיט ומוזכרים אנשים זה ניראה לי מוזר שנעלם לכם בנאדם.

  7. זה באמת כיף להתנתק מ-ה כ ל
    ופשוט לרכב בלי לדאוג לאף אחד ולשום דבר (סוג של תרפיה)
    לפעמים יש נקודות משבר אבל גם הן חולפות..
    זה פחות מפחיד כמו שזה נראה שרוכבים כקבוצה מגובשת.
    13 – באיירון באט היינו 5 ובערב הראשון אחד פרש במצפה רמון (זה דווקא רשום בכתבה).
    הוא ניסה לפרוש מוקדם יותר
    אבל אנחנו לא נתנו לו.

  8. באיירון בט לא? לקח לכם איזה שעתיים יותר מדי עם אני לא טועה אז לא ממש איירון בט

  9. הנה קישור לסרטון שעשיתי
    תהנו :
    https://www.youtube.com/watch?v=DCPYfm8RWQ0

    16-צודק ,אמנם לא קיבלנו תעודה
    (גם מי שסיים ב-24 שעות לא קיבל תעודה)
    אז רכבנו 26 שעות רצוף-הרבה יותר קשה מאיירון באט (:

  10. אנחנו לפני חצי שנה עשינו את מקיף ישראל בלי השמיניה של כביש 5 פעמיים (הקפה בכיוון השעון אחת בלבד) ב 1350 ק"מ (ע"ג אופנועים ועם שתי לינות כי למה צריך לבלוע ק"מ ולא לבלות על הדרך בעצירות באתרים שונים?)

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל