מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
ברקום
מתחת לשורת MENU מטרו
אינסטגרם
מידלנד שחורי 140 על 70
קונה אופנוע
עופר אבניר קוביה שמאל
מטרו באנר שמאל הכי עליון
הווסקוורנה באנר שמאל
ברקום שמאל
סטפן
rok-straps רצועות קשירה 140
תמוז
אישימוטו באנר קוביה שמאל
פרפקט קוביה שמאל
אגוסטה HM קוביה הכי עליון
לרט
לרט
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
הארלי שמאל
מתלה לקסדה
מונדיאל קוביה
HJC

דו"גלויה מחו"ל: קפיצה קטנה לתאילנד

דו"גלויה מחו"ל: קפיצה קטנה לתאילנד

עבור כל ישראלי המתגורר בארץ, תאילנד מהווה מקום תיירותי זמין. להגיע לשם, זה עניין שבשיגרה. בשביל ישראלים כמוני, שגרים בארה"ב להגיע לתאילנד זה עניין של 20 פלוס שעות טיסה. למען האמת, תאילנד אומנם זולה מאוד והתאילנדים ידועים במתן שירות טוב וזול אבל, האיים הקריביים עולים עשרות מונים בשירות, באיכות והכי חשוב בקירבה לארה"ב. שעתיים-שלוש שעות טיסה ואתה מגיע לגן עדן עלי אדמות. אבל בשביל משפחה עושים הכל, אני ממש מתכוונת ל ה כ ל, כך יצא שבן דודי עדי הצליח לשכנע אותי להיפגש איתו ועם אישתו איילה בתאילנד. ארזתי את מטלטליי ואת בעלי רונן איתי ויצאנו לטיסה ארוכה מאד.

הגענו לשדה התעופה דאלס בוירג'יניה, אחד משלושת שדות התעופה הקרובים לוושינגטון הבירה והתחלנו במסע מפרך שכלל טיסה של כ-15 שעות מעל קנדה והקוטב הצפוני. מנוחה קצרה של שעתיים בבייג'ינג ושוב המראנו  לבנקוק בטיסה שארכה כ- 5 שעות.
בשעה 10 בערב (שעון תאילנדי מקומי) , שעון ארה"ב 10 בבוקר, הגענו עייפים אך מרוצים לשדה התעופה בבנקוק. אך בזאת לא תם מסענו. למחרת בבוקר התייצבנו לטיסה לאי סמוי, טיסה קצרה שאורכה שעה וחצי. לאחר המתנה של שלוש שעות נוספות הגיעה המעבורת שגאלה אותנו והביאה אותנו לקופנגן. 5 דקות נוספות ואנחנו ביעד הסופי – מלון קוקוהאט.
הפרשי השעות בין ארה"ב לתאילנד הביאו אותנו להסתכרן עם הפייסבוק, בעוד אצלנו לילה שם כבר האירה השמש. כך יצא שחברנו יובל נווה  שגר בניו גרזי לי בעדינות: "למה את מחכה? יאללה, קחי אופנוע ותני גז". בענין האופנוע, לא היה צריך לומר פעמיים. האופנוע מחובר לי לוריד כמו אינפוזיה, בעיקר האופנוע שהשארתי בבית, סוזוקי וי-סטרום 1000. מחשבה על טיול אופנועים עלתה במוחי כבר מבעוד מועד. הצהרה על כוונותי התנוססה לתפארת מעל דפי הפייסבוק בזו הלשון: "שמעתם את הרעש? זה אני על האופנוע. תשאירו לי קצת ים ובירה ולהתראות בתאילנד". הרעיון של יובל פשוט התאים לי כמו כפפה. עם ים של סיפורים ואזהרות לגבי שכירת אופנוע בתאילנד יצאתי לדרך.

כששוכרים אופנוע בתאילנד, חייבים לצלם אותו מכל הכיוונים. גם אם לא נפל לך וגם אם לא שרטת אותו , לדבר איתם זה כמו לדבר "תאילנדית" ועוד להיות משכנע. הם ינסו לחייב אותך על כל נזק שהם יימצאו או יחשבו שמצאו, ולא מדובר בסכום פעוט.
מבחינת רישיון נהיגה, אין בעיה, זה פשוט לא מעניין אותם. הם ישכירו לך אופנוע בכל מקרה, עם רישיון או בלעדיו. במיקרה של תאונה חלילה  אתם בבעיה, לא הם. הביטוח לא יכסה אותך והכלא התאילנדי אינו מקום "חביב". אז קבלו המלצה ממני: רק עם רישיון ורישיון בינלאומי. אם כבר בהמלצות עסקינן  אז הנה עוד אחת על חשבון הבית, הנהיגה היא בצד שמאל, כלומר הפוכה מהארץ. התבלבלתם? חכו חכו, זה לא הכל.

הצעד הבא שלי היה למצוא מקום לשכירת אופנוע. ניגשתי לפקיד הקבלה המנומס במלון והנ"ל, באינסטינקט מיידי, הזהיר אותי לבל אשכור אופנוע במקום. לאחר מספר דקות מהנות כשהבין לבסוף שגורלו נחרץ, הצביע לכוון האופנוע שלו שחנה לא הרחק משם. מצידו זאת היתה תנועת יד שסימנה "את רואה את האופנוע שלי, אפילו לבן שלי לא הייתי מרשה לעלות עליו" ומצידי זאת היתה תנועת יד שאמרה: "קדימה, למה את מחכה? לא רואה שכבר מילאתי דלק בשבילך?"
"אופנוע השטח" שלו, הרבה שטח ופחות אופנוע, היה הונדה 125. עכשיו, בואו נחזור לשלב ההמלצות. כבישים סלולים אין באזורי האיים של תאילנד אלא רק דרכי אפר ויחד עם זאת הרכיבה מהנה. רכבתי וצילמתי. צילמתי ורכבתי. להפתעתי מצאתי את עצמי חזרה בישראל, או ב"מיני ישראל". ברוב המקומות באי שהגעתי אליהם התושבים התאילנדים מדברים עיברית וכך קרה שעצרתי לקפה של בוקר במאמא שניצל והמלצר החביב קרא לעברי בחיבה: "אח שלי גיבור" ו"פצצות לגבות" קיבלתי עם החשבון. המשכתי לתור את האי ומצאתי שאופנועים אין בנימצא, רק טוסטוסים וכל התושבים משתמשים בהם. ואני מתכוונת מילולית: כל התושבים על אותו אופנוע באותו זמן, או לפחות 5-6 רוכבים יחד על אותו אופנוע. לא מאמינים? תראו בעצמכם.
אחרי טיול של מספר שעות באי קטן יחסית, החזרתי את הטוסטוס לבעליו. מיד חזר הצבע לפניו והוא חזר לנשום בנשימות סדירות. הבטחתי לו שהאופנוע אפילו מתודלק, דבר שזיכה אותי במספר מילים בתאילנדית צחה שתורגמו על ידי "כתודה רבה לך שלקחת את האופנוע לטיול. אני מודה לך גבירתי הנחמדה" ועל ידו תורגמו כ-"X@%&&@@^". חשוב לציין, שתחנות דלק בתאילנד לא קיימות. על מנת לתדלק אופנוע עליך להשתמש בבקבוקי דלק. כל בקבוק דלק עולה 50 באט שזה $1.6, מיכל דלק כ- 4 בקבוקים יעלה כ – 200 באט .

לאחר שלושה לילות באי עברנו לאי קוסמוי והתמקמנו ב"צאוונג ביץ". האי התיירותי הזה הציע מבחר גדול יותר של אופנועים. על מנת לשכור אופנוע בקוסמוי עליך להצטייד בדרכון, גיל מינימלי של 18 ואתה מסודר. בגלל שהאי הזה עמוס יותר מקופנגן, התאילנדים רוכבים כמו משוגעים. אין חוקים והרכיבה היא "על מנת לשרוד". מיד שכרתי הונדה  250CBR כדי שגם אני אוכל להגיע לרצפה (מטר שישים שכמותי) ויצאתי לשוטט באי. הכבישים כאן סלולים ברובם, למעט הכבישים הצדדיים שלא ראו אספלט בחייהם.
האופנוע ששכרתי, אופנוע כביש, ללא צמיגי שטח מן הסתם, עמד יפה גם במטלה הזאת, קרי רכיבת שטח. הרכיבה אומנם לא נוחה ולא מותאמת לשטח אבל האופנוע עמד יפה באתגרים שהצבתי לפניו, ועלה (וכמובן גם ירד) את כל דרכי העפר והכבישים הנהדרים שבאי כמו "הסלעים של סבא וסבתא" בחוף למאי שמזכירים בצורתם איברים אינטימיים של גבר ואישה. טיפסתי לנקודה הגבוהה ביותר באי, שממנה נישקף נוף מדהים. אפילו הטוסטוס עמד באתגר ועלה את הכביש הלא סלול שהצבתי בפניו והרי התמונות לפניכם. אחרי יום מתיש וניפלא, החזרתי את הטוסטוס לחברת ההשכרה והצטרפתי לחבורה שליד הים והבירה, הרי הבטחה בפייסבוק היא הבטחה.

8 תגובות ל דו"גלויה מחו"ל: קפיצה קטנה לתאילנד

  1. אני מאוד שמח ששמעתי לעצתי. לקוראים של דו"גרי – מיקי כרגע בישראל וכמובן הייתה חייבת לרכוב על אופנוע – היא מצאה איזה קרוזר.. מורעלת כבר אמרנו?

  2. ביג לייק על התגובה! מיקי – אחלה כתבה. אחלה כותבת ואחלה רוכבת {{:

  3. כל טיול שאני חושב עליו אני מנסה לשלב רכיבה, לצערי לא יצא והנה עוד הוכחה שחיים פעם אחת – כל הכבוד לך.

  4. וכל הכבוד לכלי ששירת אותך נאמנה אחרי הכל עשית את זה איתו..

  5. כל הזדמנות שיש לי, תימצא אותי על אופנוע, הגעתי לביקור מולדת בארצינו הקטנה וכמובן שעליתי על אופנוע אבל, לצערי, הנהגים הישראלים לא נותנים את הכבוד הראוי לנהגי אופנועים. אז ריכבו בזהירות !

  6. תשארי פה, חזרי לחיות פה ותתרגלי מהר שזהו המצב, ואין לנו דרך אחרת, זאת ארצינו וככה נוהגים פה. השרדות חביבתי.

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל