fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

voge מוטו24 רביעי מתחת לתפריט
קאברג שחורי 205 על 35
cristalino מתחת לתפריט xi
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
מטרו באנר שמאל הכי עליון
cristalino קובית צד xi
מוטוטאץ דקר
תמוז
לרט
אישימוטו באנר קוביה שמאל
מידלנד שחורי 140 על 70
עופר אבניר קוביה שמאל
לרט
voge מוטו24 באנר
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
HJC
MV קוביה
אודי דגן 140 על 70
סטפן

ראלי וי-סטרום ניו-המפשייר

ראלי וי-סטרום ניו-המפשייר

יובל נווה

צילום: יובל נווה

לפני כשנה השתתפתי בראלי וי-סטרום הראשון של רוכבי צפון מזרח יבשת אמריקה, אשר היה במדינת ורמונט. היה זה אירוע מדהים ונוצרה כימיה חזקה בין הרוכבים, כולם חברי פורום Stromtrooper. השנה החלטנו לערוך ראלי נוסף. אני כותב החלטנו ברבים כי במובן מסוים הצטרפתי "להנהלה"באופן 'מפתיע' כאיש הטכני שעוזר עם GPS כאיש שיווק לאירוע ושאר ירקות.
מה אומר? חיכיתי לראלי שתוכנן לאוגוסט כמו תלמיד כיתה ו' שחולם כל השנה על הטיול השנתי למדבר יהודה. האירוע תוכנן הפעם למדינת ניו-המפשיר השוכנת ממזרח למדינת ורמונט. בוורמונט שוכנת שמורת ההרים הירוקים ואילו בניו המפשיר את שמורת ההרים הלבנים.
המתכונת השנה דומה: הגעה ביום שישי אחה"צ, לינה במאהל בליל שישי ושבת, ראלי בשבת במשך כל היום וביום ראשון חזרה לבית. שיווק אגרסיבי הביא לכמות משתתפים מכובדת שהפתיעה את כולנו. כ-30 משתתפים, רובם וי-סטרום כמובן, אבל גם קאוואסאקי ורסיס, מוטוגוצי ברוויה 750, ק.ט.מ 690 ושני אופנועי אורל בעלי סירת צד! הפרסום באתר ADVRIDER הביא אותם אלינו. טוב עד כאן האקספוזיציה..תכל'ס, אני יודע שאתם רוצים לראות תמונות ולשמוע סיפורים מעניינים אז קדימה לעבודה.

הגעתי למאהל ביום שישי בערב ושמחתי לגלות את כל החברים שלי מהשנה שעברה. ריץ' הרוכב הקשיש, קווין הפסיכולוג היהודי, סיד הכירופרקט (גם הוא יהודי) שרק בשנה שעברה היה רוכב חסר ניסיון ואילו השנה הוא כבר רכב יותר מ-12 אלף מייל וחרש את האזור. מרשים. אליהם הצטרפו ניק חברי מניו יורק וגם 'גוצמן' שרכב איתי בטיול לאית'קה. כולם מתלהבים מהסטרומפיוטר שבניתי (הכתבה בקרוב) קשקשנו כמיטב המסורת אל תוך הלילה עם קצת אלכוהול.

יום שבת
בשבת בבוקר כל החבורה רוכבת למסעדה מקומית לארוחת בוקר אמריקאית כמו שרק הם יודעים לעשות. פנקייקים ענקיים, קפה ופירות. לאחר תדלוק קבוצתי וחזרנו למאהל לתדרוך. ריץ' מחלק אותנו לשתי קבוצות: אחת מהירה והשנייה איטית. זו המהירה תרכב ללא עצירות  מרובות ואילו השנייה תרכב בניחותא ותצלם.
בקבוצה המהירה היו 10 רוכבים, כולם מ'הגרעין הקשה' ואנוכי בתוכם. ריץ' ביקש ממני להוביל ואילו הוא יהיה המאסף. יצאנו לדרך ראשונים לפני הקבוצה האיטית. יום קיץ יפה ובהיר, באמת התמזל מזלנו. מיד לאחר שתי דקות נכנסנו לשביל עפר בתוך יער ירוק וצפוף שהוא חלק משמורת הטבע White Mountains של מדינת ניו המפשיר.

חשבתי שהשביל יהיה בן כמה מיילים אבל לא כך היה הדבר. השביל התפתל לאורך עשרות מיילים, כיף בייחוד שאתה חמוש בצמיגי מישלן Anakee 2 שממש נדבקים לעפר, תענוג. אין מה להשוות בכלל לברידג'סטון Trailwing המקוריים שמקבלים ציון בינוני ומטה. גוצמן לא היה מאושר יתר על המידה אבל המשיך כמו גדול, הבטחתי לו ראלי על כביש והמוטוגוצי הקטן לא תוכנן לשבילים כאלו.
לאחר כשעה הגענו לשלולית בוץ גדולה ועמוקה משהו לא הרגיש תקין. ריץ' היה מופתע, הוא לא זכר שזה היה חלק מהמסלול. קווין חצה את השלולית עם הסופר-וי-סטרום המשודרג ללא בעיה אבל כל השאר חששו מאוד. גם אני עברתי בעקבותיו ואחרי הק.ט.מ כשאפילו גוצמן האמיץ עבר עם הברוויה, אלא ששאר הרוכבים סירבו בתוקף. שלחנו את הק.ט.מ קדימה, משל היה היונה בתיבת נוח, לראות האם כלו המים. חוזר הבחור אחרי 10 דקות ומודיע בפסקנות שבהמשך גן סלעים (Rock Garden) בלתי עביר לדו"שים, אפילו לק.ט.מ.
מסתבר שהתברברנו ונכנסנו ליער הלא נכון. כנראה ה-GPS המטופש גילה עצמאות ומצא מסלול שלא היינו צריכים להיות בו. אין ברירה, חזרה לאחור דרך הביצה וגוצמן רוצה לתלוש לי את האוזניים.

את העונש שלי קיבלתי לאחר שדחפתי את חלק מהאופנועים בביצה והם מתוך אסירות תודה השפריצו עלי מי בוץ בנדיבות. הבנתי מהר מאוד שהחום הזה איננו רק בוץ. הסרחתי כמו אייל (או יותר מדויק כמו רפת) ודי לחכימא ברמיזא.  כך חולפות שעות של רכיבה מהירה ביערות העולים מעלה בשיפוע מתון על מדרונות שמורת ההרים הלבנים. מדי פעם מגיחים מהיער לתצפית או קטע קישור על כביש. היער קריר ושקט ומשרה אווירה שלווה. לא קל להוביל קבוצה, אתה הראשון לעלות על כל מכשול או בור וצריך לשמור על ערנות. לקראת צהריים, עייפים במקצת ומתחיל חום כבד. אני רוכב במהירות אך שולט באופנוע אך לפתע, שביל העפר שובר שמאלה בחדות, במורד חזק בעל שיפוע של כ-15%. הפתעה לא נעימה.  לא קל לשלוט באופנוע הכבד והצמיג הקדמי מחליק ומתקשה להיאחז בחלוקי הנחל הרבים שפתאום הופיעו בשביל. קול בראשי אומר לי אל תבלום בשום פנים ואופן, תמשיך עד הסוף. במאמץ לא קטן אני יורד את עשרות המטרים עד שהשביל מתיישר. מזל שלא נפלתי אחרת זה היה יכול להיות ממש רע. הבנתי מיד מה הולך לקרות, עצרתי, ירדתי מהאופנוע ונופפתי לחברי הקבוצה שמגיחים מהפנייה לשים לב ולהאט. אלה שבאו מיד אחריי ירדו בצורה בטוחה, אבל אז אני רואה את ניק מגיח מהפנייה למורד במהירות עם הראש למטה וכמו בהילוך איטי, מרים את הראש רואה שאין לו מרחק מספיק מהרוכב שמלפניו ואז נועל את הגלגל הקדמי, מתרסק שמאלה ונמרח על השביל והחלוקים.
זה נראה רע. רצתי אליו מהר, כשאני חושש מאוד למצבו. האופנוע מעך אותו וכאב רב ניכר על פניו כשהוא נפל על צד שמאל. האופנוע גם הוא ניזוק: מגן הרוח נשבר וכך גם מגן היד השמאלי וכל הצד השמאלי של האופנוע נשרט. הוא מבואס לגמרי נוסף לכך מתגלה לו כי נשברה ידית המצמד משורשה. איך לעזאזל נוציא אותו מפה? אנחנו באמצע שומקום. פתאום הוא נזכר שיש לו ידית מצמד נוספת, ישנה, בתא המטען. מאיפה זה בא בדיוק? ממש מזל. 15 דקות עבודה של ריץ' ועוד רוכב והאופנוע החבול מתוקן בשטח. ידי זהב יש לחבר'ה האלה.

כעבור שעה הגענו למסעדה ופגשנו את הקבוצה 'האיטית' שחיכתה לנו זמן רב. מסתבר שהם רכבו בעיקר בכביש ואין לי מושג עד היום מה קרה: האם ה-GPS שלי העדיף שטח או שהם פשוט חתכו לכביש.
אחרי ארוחת הצהריים, בחום של 40 מעלות, כולנו רצינו לעשות משהו אחר ואז שאלתי: מה דעתכם לרכוב לפסגת הר וושינגטון?
זהו הר אימתני וגבוה מאוד (בסגנון החרמון רק ללא הסורים) ובפסגתו מובטחת קרירות. הר וושינגטון שימש יעד למטפסי הרים הרפתקנים במשך מאות שנים, סוג של מיני אוורסט. הרוחות בפסגה לעתים אימתניות כששיא הרוח שנמדדה שם הוא 372 קמ"ש! בחורף הקור עז מאוד ובממוצע הוא מינוס20  צלזיוס ולפעמים אף יותר. החברים מתלהבים מהרעיון ואנחנו פונים לכיוון ההר וצופים אליו. הוא נראה נקי מעננים ואין רוח חזקה היום. ישנם מעט ימים בשנה בו ההר לא מצוי בערפל והיום אחד הוא אחד מהם. בעבר היה קשה מאוד לטפס להר אבל היום הוא שמורה מסודרת ונסלל כביש מבסיסו ועד לפסגה. אורך העלייה מהבסיס לפסגה כ-8 מייל (12 ק"מ), חתיכת הר.

אנו עולים מהבסיס במדרון חד כלפי מעלה. האופנועים לא מתאמצים במיוחד אבל הרכבים האחרים משמיעים קולות גניחה ואנחנו מריחים את ריח הבלמים השרופים של הרכבים היורדים. עם העלייה בגובה התכסית משתנה במהירות מיער עצי אלון ומייפל לעצי מחט ולאחר מכן נעלמים העצים ונשארים רק שיחים שגם הם הולכים ומתמעטים עד לפסגה הקרחת מצמחיה.
הכביש המתפתל צמוד לתהום עמוקה מאוד, אין פה מקום לטעויות. הנוף יוצא מהכלל ומרהיב ביופיו. אני עוצר לצלם, משתאה על יופיו של העולם. תוך כדי העלייה מורגש הקור והוא מרענן מאוד. לבסוף מגיעים לפסגה ומצטלמים עם השלט המיתולוגי של הפסגה כמו קבוצת תיירים יפניים. חצי שעה מנוחה קרירה עם תצפית אלוהית על כל הרי ניו המפשיר. אי אפשר לבקש יותר מזה.

הירידה חזרה לבסיס ההר קלה. מנוע הוי-טווין בולם מצויין את הירידה החדה ובקושי משתמשים בבלמים. בעלי המכוניות המסכנים עוצרים מדי פעם בצד לקרר את הבלמים הרותחים. איבוד בלמים בהר הזה משמעותו אסון.
בחזרה למאהל אנחנו מתפצלים. קווין, ראס, רוכב נוסף ואנוכי רוצים עוד טיפה הרפתקה ביער. השאר עייפים מדי. מאוחר יותר רכבנו כל החבורה מהמאהל לארוחת ערב משותפת במסעדה.

יום ראשון
ביום א' התלבטתי כיצד לחזור הביתה. נסיעה סתמית על הכביש המהיר משעממת נורא וזהו בזבוז משווע של יום יפה. חברתי לגוצמן וראס, שכולנו גרים בניו-יורק או דרומה והחלטנו לחזור דרך ההרים הירוקים של וורמונט. מסלול שבמהותו נסיעה רק בכבישים כפריים ושימוש במפה. אקצר ואומר שהיה זה יום מדהים ללא אירועים יוצאי דופן, אבל עם אלמנט זרימה הכולל רכיבה מהירה על כבישים משובחים וטריים בשילוב שבילי עפר. ראס מתגלה כרוכב מעולה ואנחנו ממש מתאימים. גם הוא איש היי-טק ויש לנו נושאי שיחה משותפים רבים. אחה"צ מתחיל גשם כבד ולאחריו ואנחנו מתפצלים כל אחד לדרכו. איזה טיול זה היה. קבענו, חברי כל הגרעין הקשה, להפגש בקרוב עוד לפני שנה הבאה. הראלי כבר נהיה מסורת.
גוצמן התגלה כרוכב מדהים וקר רוח וכולם מתלהבים ממנו. הוא יודע שבעונה הבאה אין תירוצים והייעוד שלו הוא אופנוע הרפתקאות ראוי, אולי אפילו וי-סטרום.

11 תגובות ל ראלי וי-סטרום ניו-המפשייר

  1. אשמור הכתבות שלך לתקווה שבעוד תקופה אחליט להגיע לארהב הן יהיו איתי. תמשיך לספר לנו על ארץ האפשרויות הרבות מהצד של המשקף.

  2. והרבה הנאה מטיולים כאלו. אוהב את סיפוריך.

  3. מה המידות ומחיר הצמיגים הללו בארה"ב?

  4. טוב לקרוא על הכיף שאתה עושה וחוויות עם אנשים מעניינים.יישר כח

  5. יובל, טיול נפלא. בפעם הבאה שאתה באזור אשמח להצטרף. גר בניו המפשייר ורוכב בכל הזדמנות.

  6. הי יובל,
    אם אתה מזדמן לחוף השמאלי (SAN DIEGO), תודיע, במיוחד אם מתעים לך גם רכיבות על כלים יותר קטנים וזריזים…
    בהצלחה,
    אבינועם
    avi.halpern@gmail.com

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל