מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
מונדיאל MENU
מתחת לשורת MENU מטרו
אינסטגרם
עופר אבניר קוביה שמאל
קונה אופנוע
הווסקוורנה באנר שמאל
מטרו באנר שמאל הכי עליון
מידלנד שחורי 140 על 70
אגוסטה HM קוביה הכי עליון
אישימוטו באנר קוביה שמאל
תמוז
ברקום שמאל
סטפן
פרפקט קוביה שמאל
לרט
rok-straps רצועות קשירה 140
לרט
HJC
מתלה לקסדה
הארלי שמאל
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
מונדיאל קוביה

טיול על קצה האצבע לאית'קה

טיול על קצה האצבע לאית'קה

יובל נווה

צילום: יובל נווה

אם מישהו היה אומר לי לפני שנה וחצי כי אוביל קבוצת רכיבה לטיולים רב יומיים ספק אם הייתי מאמין. חזרתי לרכיבה אחרי יותר מעשר שנות הפסקה וחשבתי שיקח לי זמן רב לחזור לענינים. למעשה, קניתי במתכוון אופנוע שאיננו חזק מדי או קשה לשליטה, כדי לחזור לרכיבה בצורה מבוקרת. אבל זה היה אז, ואילו היום שלושה אופנועים אחרים מאחורי ואנחנו בדרך קסומה, שועטים בתוך היער המתפתל אל עבר אגמי האצבעות והעיר אית'קה, עם אהוד בנאי מתנגן באזניים.

אגמי האצבעות הם קבוצה של אחד עשר אגמים מאורכים וצרים הנמצאים בחלקה המערבי של צפון מדינת ניו-יורק (Upper State NY), המזכירים בצורתם אצבעות ידי אדם. אגמים אלה מנקזים מים צפונה אל אגם אונטריו הגדול, מההרים הגבוהים שנמצאים דרומית להם. אזור זה כפרי ומאוכלס בדלילות למעט העיר המרכזית שהיא אית'קה (Ithaca) ובמרכזה אוניברסיטת קורנל – אחת מהאוניברסיטות הטובות בעולם השייכת ל-Ivy League, קבוצת העילית של האוניברסיטאות בארה"ב.

סיפור מסע
תכננו לצאת בשעה שבע בבוקר  ארבעה רוכבים. ט' ("האנליסט") על קרנף מסוג BMW GS, ת' (“המנכ"ל") על הונדה שדאו, ו' ("גוצמן") על מוטו גוצי Breva 750 ועבדכם הנאמן על הסוס הלבן מגזע הוי-סטרום.
בשעה שש וחצי גוצמן מודיע לי שהוא לא מצליח להתניע, כנראה עקב סוללה מרוקנת. רבע שעה לאחר מכן האנליסט מודיע לי שגם הוא לא מצליח להתניע גם עקב סוללה מרוקנת. לעזאזל, אני רואה כבר שהטיול הזה לא מתחיל טוב. מחכה קצת והאנליסט מגיע בשבע ורבע עם הקרנף מונע, הצליח להניע בעזרת הרכב אבל בדרך שרף כמה פיוזים. גוצמן מודיע לי שהניע גם הוא אבל שלא נחכה לו הוא ידביק אותנו, הוא יוצא ממנהטן וצריך להדביק פער של שעה. שבע וחצי – טוב, לפחות יוצאים לדרך סוף סוף. השמיים כחולים והשמש מחייכת אלינו.

בשלוש השעות הבאות שיחקתי עם גוצמן 'סימני דרך' כשבכל פנייה מרכזית השארתי לו 'פירור לחם' בצורת מסרון סמס עם הוראה קצרה. בעשר בבוקר אנחנו עוצרים לעצירת קפה ביער ומחכים לגוצמן. עוברת חצי שעה ואין לו זכר אך בדיוק כשבאים לעלות על האופנוע מגיע הבחור עם חיוך גדול ומתנצל. מסתבר שפירורי הלחם שהשארתי לו הביאו אותו בדיוק לנקודה. מדהים שזה עבד.

כל החבורה העליזה נכנסת למוד הרפתקה. אנחנו חולפים בתוך יערות יפיפיים שבהם כבישים טובים ומעט רכבים. לקראת השעה אחת, אחרי עצירת קפה נוספת, מתחיל פתאום גשם זלעפות שהגיע משום מקום וניתך עלינו בעוצמה. כמה שתתרגל לארה"ב לעולם לא תבין איך יום קיץ יפה נהיה פתאום גשום וסוער. בישראל לא צריך חזאי בכלל: או שחם ולח או שחם מאוד ולח אבל בארה"ב בכל שעה מזג האוויר יכול להשתנות. לבשנו חליפות סערה ורכבנו בכביש הרטוב, מקווים לעצור באיזה מקום עד יעבור זעם אבל אין שום דבר ביער – כלום, אז המשכנו כך בסערה. גשם חמים ונעים, נהניתי מהחוויה. באזניות אני שומע, מעשה קסם, את השיר המיתולוגי של הדלתות Riders In The Storm. הכל צפוי והרשות נתונה!
אחרי כשעה הגענו למסעדה באיזו עיר נידחת. הגשם עדין לא פסק, ונכנסנו למסעדה מטפטפים מים. ארוחת צהריים משביעה עזרה לגשם להפסיק ואנחנו המשכנו בדרך. גוצמן פנה אחורה חזרה למנהטן (זה היה מתוכנן) ונשארנו שלושה.

בשעתיים הבאות רכבנו ליד אגמי מראה שקשה לתאר את יופיים, כשלא פגשנו כמעט אף רכב אחר. תחושה מוזרה. כאילו נחתת בכוכב אחר, כזה שנועד אך ורק לרכיבות אופנועים. צילמתי את ה-GPS מרוב התפעלות וזה היה נראה כמו תמונה ממשחק וידאו של שנות ה-80' ( KING QUESTלמי שזוכר). בשעות הערב המאוחרות הגענו למלון באית'קה. איזו עיר נהדרת. האוניברסיטה והעיר אחת הן ומשולבות לגמרי עם אווירה של קמפוס קוסמופוליטי.העיר מלאה בסטונדטים צעירים ומלאי מרץ, עם שלל מסעדות, מדרחוב תוסס כשהכל כל כך נקי ומטופח. האמת שהרגשנו פתאום זקנים עם כל הצעירים האלה. אוכל תאילנדי משובח וכוס קפה היו אקורד הסיום ליום מופלא.

היום השני
ביום ראשון (היום השני למסע) התעוררנו אל יום קיץ כחול ונקי מכל הגשם שפקד אותנו רק אתמול. האזור נודע במערות, נקיקים ומפלי מים רבים וגבוהים. עצרנו בתצפית לאחד המפלים (Taughannock) משתאים על יופיו. לאחר רכיבה לאורך אגם קיוגה (Cayuga) חתכנו מערבה לכיוון אגם סנקה (Seneca). פה נכונה לנו הפתעה נחמדה: הכביש הפך להיות דרך עפר. לא ממש שטח אבל גם בהחלט לא כביש. שאלתי את המנכ"ל האם הוא וההונדה מסתדרים עם כביש העפר ונראה היה שזה בסדר. באזורים כפריים כאלו יש לצפות לכבישי עפר רבים ואין לסמוך על גוגל מפות. רכבנו על דרך העפר במשך מספר מיילים עד שהגענו לתצפית הבאה:

מכאן ואילך המגמה הייתה דרומה, לעבר פנסליבניה והפוקנוס. כמה שעות לאחר מכן חצינו לאזור פוקונוס – אזור הררי משגע ביופיו, עוד נקודת חובה לכל רוכב באשר הוא. נכנסו לפארק הנקרא Worlds End וכשמו כן הוא: סוף העולם ובאמת חבל"ז.
ביציאה מהפארק נכנסים שוב לשביל עפר שהיה אמור להיות כביש. הפעם השביל מלא באבנים ובורות וממש לא כבוש. שביל לדו"ש לא לקרוזר יפני בעל צמיגי כביש ומתליפ קצרי מהלך. חברי המנכ"ל שואל עוד כמה מיילים נותרו. הוא מרגיש מאוד לא בנוח עם השאדו הקטן ואני מבין אותו, אבל זו הדרך החוצה. אני רואה את צמיגי ההונדה מאבדים אחיזה מדי פעם ומאוד מקווה שלא ייפול. שמונה מייל לאחר מכן אנחנו יוצאים לכביש רגיל ואני רואה על פניו את המתח שבנסיעה המאומצת. האנליסט ואני לעומת זאת, מאוד ניהננו עם הדו"שים שלנו.
לקראת אחה"צ אנחנו מחליטים לוותר על המשך המסלול המקורי וחוזרים לכביש המהיר. שעתיים משעממות אבל יעילות לכיוון הבית.

סיכום
זה היה המסע הראשון שהובלתי לאורך יומיים ושעות רבות של תכנון הביאו לביצוע מושלם. אני ממליץ לכל מוביל טיול להשקיע זמן רב בבחירת המסלול. חשוב שיהיה מתווה ברור אך יחד עם זאת חייבים להיות גמישים ונכונים לאלתר כי דברים קורים באופן לא מתוכנן וצריך להגיב אליהם במהירות (גשם, עייפות, תקלות וכו').
קיבלתי כבר הזמנה מהקבוצה לתכנן את הטיול הבא – בשבילי זה הפידבק הכי טוב. לאן נרכב? כנראה לאזור וירג'יניה המערבית ושרשרת הרי האפלאצ'ים האימתנית. הרים יערות ומים תמיד עושים טוב לנשמה ואני מבטיח לספר חוויות גם מהמסע הבא.

23 תגובות ל טיול על קצה האצבע לאית'קה

  1. חבל רק שארה"ב רחוקה כל כך. צריך קרוב כמו אירופה.

  2. Sounds like you had a very successful and fun trip! I have an idea for the next one – Wisconsin!

  3. אני שמח שאתם נהנים לקרוא את הכתבה. יש עוד חומר טוב בקנה, בהמשך!
    תגובות למגיבים:
    3. למה אין מסלולים כאלה בארץ? כי הבריטים והעותמנים לפניהם כרתו את רוב העצים בארץ ישראל. חבל. חוץ מזה לא יורד מספיק גשם..
    5. דודי – אני אשמח להוציא קבוצות. ארה"ב לא רחוקה בכלל – 10 שעות טיסה. אם קבוצה תתארגן ותבוא לפה, אני מתחייב להוביל אותה. אפשר להשכיר אופנועים בניו-יורק בעלות סבירה.
    8. מירב – קדימה, תעשי מעשה
    14. איצקו – כן, חייבים להיות בגובה כזה!
    16. כתום 23 – מאיפה אתה יודע?! וזה 51

    לגבי מידותי…
    That's what she said.
    עכשיו אתם יודעים למה אני נקרא BIGMAN 🙂

  4. כל הכבוד יובלי!מתחשק לטייל אתך:חבל שלא למדתי לנסוע על אופנוע……..

  5. סליחה על המידע השגוי לגבי מידת הנעלים.המידע השגוי הוא מהימים בפלוגה ג, גדוד 82.
    היינו תקופה מסויימת ביחד.שמי הוא אליחי והייתי נהג טנק בפלוגה (מראש פנה).

  6. וואו! איזה מעגל סגרת עכשיו. כן לא טעית – זה אני. אני גרוע בשמות אבל זוכר פרצופים נהדר. אם אראה תמונה שלך בטוח אזכר.
    כמה זמן עבר מאז ימי פלוגה ג' 🙂 עברתי אחרי זה לגדוד ה"סורי" כמט"ק.

    היו ימים! אני זוכר בחיבה רבה את הטוסטים גבינה על תנורי החימום.

    אני בפייסבוק, אשמח לצור קשר

  7. Great planning and executing the trip.
    I haven't own a motorcycle in 20 years and really makes me want to buy one.

  8. יובל כל הכבוד זה מה שנקרא לחיות אם נגיע בכריסמס תצטרך להתכוונן על4×4 הכתבות מאלפות שלח לי תמונות במייל
    בברכה עמי

  9. נהניתי מאוד לרכב איתך בסופ"ש האחרון. ניתראה במסלול הבא שתתכנן לנו.

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל