fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
פאנטיק קוביה 3 מתחת לתפריט
דוקאטי מתחת לתפריט – אמצע 2
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
cristalino קובית צד xi
מטרו באנר שמאל הכי עליון
תמוז
מידלנד שחורי 140 על 70
לרט
מוטוטאץ דקר
אישימוטו באנר קוביה שמאל
עופר אבניר קוביה שמאל
לרט
אודי דגן 140 על 70
סטפן
MV קוביה
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
HJC
voge מוטו24 באנר

נווה דורש וביגמן מקיים – סתיו של אדוונצ'ר במערב ניו-ג'רזי

נווה דורש וביגמן מקיים – סתיו של אדוונצ'ר במערב ניו-ג'רזי

יובל נווה

צילום: יובל נווה, East Coast ADV‏

התמזל מזלי להיות חבר בכמה חבורות רכיבה במקביל. לכל אחת מהן אופי והווי שונה. על חבורה אחת, DUAL SPORK שמתמקדת ברכיבת שטח הארד קור על דו"שים, כבר כתבתי בעבר. רובם מאזור המזרח – רוד איילנד, קונטיקט ומסצ'וסטס. החבורה השנייה נקראת NEVA ויש בה בעיקר רוכבי וי-סטרום, בני גיל הזהב עתירי ניסיון וחכמת חיים, שנוטים לטורינג כביש עם נגיעות שבילי עפר. אלה מגיעים מכל אזור צפון מזרח אמריקה הצפונית, מקנדה בצפון ועד פנסילבניה בדרום.

אבל באמצע, בין אטרף של שטח וטורינג רגוע, יש חבורה שלישית הנקראת East Coast ADV עם אוריינטציית אדוונצ'ר בריאה של 50/50 כביש/שטח. הקבוצה הזו מורכבת מחבר'ה בני-30-50 שבאים ברובם מניו-ג'רזי ומקצתם מהעיר ניו יורק. כמעט כולם רוכבים על ב.מ.וו GS 1200, לגרסאותיו השונות, בנוסף לק.ט.מ 1190R אחד וטייגר 800 XCx של עבדכם הנאמן.

מעניין לציין שכל הקבוצות הללו דוגלות בלינה במסגרת קמפינג, או בשמה המקובל מוטוקמפינג. יש משהו ממצה בתחושת ההגעה עם אופנוע כשכל הציוד הדרוש עליו ואתה SELF SUFFICIENT. כלומר מסוגל לקיים את עצמך מא' ועד ת'. זו גם הכנה מצוינת לדבר האמיתי, שהרי זו כמיהתו הסופית של כל רוכב אדוונצ'ר, לרכוב מסביב לעולם או בקיצור RTW.

עונת הרכיבה של 2017 כמעט הגיעה לסופה. להתחממות הגלובלית יש גם צדדים חיוביים. סתיו כזה יבש, חמים ונעים לא זכור פה גם לא לזקני העיירה. בסוף אוקטובר, רגע לפני שמגיע החורף הקשה והארוך שמשבית את כל רוכבי אזור צפון המזרח החלטנו לצאת לסופ"ש אחד של רכיבה כמעט אחרונה לטובת סגירת העונה בסטייל.

אחד ממייסדי הקבוצה, בילי, מתגורר עם משפחתו בחווה במערב ניו ג'רזי. זהו אזור לא מוכר לרבים, פנינת חן של נוף כפרי עם גבעות ויערות, נחלים ואגמים קטנים ובינהם כבישים מתפתלים, העוברים דרך משקים חקלאיים. שקט, שלווה ואווירה של טוסקנה. במרחק קצר, במושגים של אמריקה, של סך הכל שעה חצי מהעיר הגדולה ניו-יורק אבל עולם אחר לגמרי. גם האנשים הרבה יותר סבלניים, חמימים ונחמדים. נכון שאסור להכליל, אבל ממה שהתרשמתי הניו-יורקר הממוצע הוא טיפוס חשדן, חסר סבלנות ולא אדיב.

התאספנו במשק של בילי ויצאנו לדרך. המסלול המתוכנן היה באורך 225 מייל. אם היו אומרים לי בארץ שיוצאים לטיול של 360 ק"מ הייתי מגלגל עיניים, אבל פה כאמור הכל בקנה מידה אחר ובמיילים זה נשמע תמיד קצר יותר.

החבורה העליזה פטפטה בקשר האלחוטי של מכשירי ה-SENA והתפעלה מהנוף המרהיב של שמי תכלת עם שלכת כתומה אדומה ושדות ירוקים עזים. הכל נעים, חמים ועלי מנוחות.

אולי אני סתם פרנואיד, או מסוג האנשים שעונים מיד חמסה-חמסה כאשר מישהו אומר "וואו, איזה יום מדהים!", אבל יש לי ניסיון מר עם ימים יפים שנגמרים רע.

המחשבות רצו בראש ולפתע, במהירות של כ-80 קמ"ש, גושים חומים וכעורים קפצו, כמו מתוך מארב, מצידו השמאלי של הכביש. שני תרנגולי הודו מגודלים רצו על הכביש מצד שמאל לימין , ספק ניסו לחצות ספק ניסו לתקוף. עם הב.מ.וו הגדולים הם לא התעסקו וישר פנו לדבר האמיתי- קדימה להסתער על הישראלי שעל הטייגר עם הקסדה הצהובה ולוגו של מוטו דוגרי!

ביצעתי תרגיל התחמקות ימינה ושמאלה ושוב ימינה והעופות המטופשים להחריד נפנפו בכנפיהם הלא יעילות בעודם מתעופפים בכבדות וחולפים סנטימטרים בודדים מראשי שהתכופף אינסטינקטיבית מאחורי מגן הרוח. הייתי די משועשע מכל הסיפור אבל פיטר, שרכב שמאחורי, ממש לא היה ושמעתי את הטונים הגבוהים של צעקות האזהרה שלו בקשר. לפגוע בעצם ששוקל מעל 10 ק"ג בכזו מהירות זה מתכון וודאי לתאונה. אך אל דאגה, עופות חיזבאללה אבדניים, יש לי חשבון פתוח לסגור אתכם. ניפגש בעוד כמה שבועות על שולחן חג ההודיה.

חצינו לתוך מדינת ניו יורק ומשם לתוך צפון מזרח פנסילבניה. לא היה אפילו משב רוח והכביש חלף ליד אגמי מראה דוממים שבהם השתקפו הבתים והעצים. פסטורליה ייחודית ששמורה למספר מועט של שבועות בעונת הסתיו. עונת האוקטוברפסט היא האהובה עליי ומשתלבת מצוין עם קטיף תפוחים במטעים, קלחי תירס טריים ומתוקים כדבש, דלעות כתומות ובירה עשירה וארומטית בצבע כהה עמוק.

בשלב מסוים נכנסנו ליער ורכבנו על שבילים לאורך נהר הדלאוור. הנהר הארוך מפריד בין מדינות ניו ג'רזי ופנסליבניה וזורם דרומה לאורך מאות מיילים עד נשפך אל האוקיינוס האטלנטי. בטיול אחר, במהלך הקיץ, שכרנו קיאקים וחתרנו בהם. מומלץ מאוד לחובבי טבע והרפתקאות, חלק מקטעי הנהר מהירים וטכניים. הרכיבה ביער ההררי מעניינת. יש שבילי עפר לא קשים מאידך אבל גם קטעים בהם משובצים סלעים ובורות ומדרונות תלולים. ענני אבק רבים נספגו בריאות הרוכבים ובמסנני האוויר של האופנועים שכן הסתיו השחון לא הרווה את האדמה הצמאה זה זמן רב. גם המפל אליו הגענו היה חרב אבל זו הייתה הזדמנות טובה להתרענן ולעצור לצילום קבוצתי מחייב.

כך רכבנו, עם השקיעה, אל תוך הערב עד שהחשיך ונכנס לילה חשוך וקריר. רכיבת לילה ביער מהנה ביותר אך מסוכנת.

לקראת לילה חזרנו לביתו של בילי עייפים אך מרוצים. אורנג'דה לא חיכתה לנו, גם לא פנקייקים. בילי, טבח מיומן, הדליק מיד את הגריל והכין ארוחת מלכים תוך זמן קצר. על מרפסת גדולה, עם גפנים תלויים, סיכמנו את היום על בירה. ישבנו שם חבורה אקלקטית שכזו – יוונים, פולני, אמריקאי, יהודי ממוצא סורי וישראלי אחד מגודל. להגיד שהיינו רעבים זה אנדרסטייטמנט. ברוב אירועי הרכיבה אין ארוחות צהריים מסיביות או בכלל. ארוחת הערב היא הארוחה העיקרית של היום. זה דורש קצת הסתגלות לישראלי שמורגל לארוחת בצהריים מלאה, אבל יש בזה היגיון. ארוחה גדולה מבזבזת זמן רכיבה יקר ואחר כך מרגישים כבדים ועייפים. בסלנג קוראים לזה כאן Food Coma. התחושה הזו שאתה זומבי ומת לישון שנ"צ. על אופנוע צריך להישאר ערני ומרוכז. כתחליף אוכלים חטיף אנרגיה קטן ופרי עם משקה עתיר אלקטרוליטים כמו GATOR AID וממשיכים הלאה. בכל תחנת דלק מוכרים שני GATOR AID ב-$3 וזה נהיה כבר המנהג הקבוע שלי.

שבעים ומדושנים ירדנו אל השדה בו היה חושך מצריים, מהסוג שמאפשר לראות את כל כוכבי השמיים. חיכתה לנו שם ערימת עצים עצומה שהוכנה מבעוד מועד. קצת בנזין ומפוח עלים עזרו למדורה להצמיח במהירות להבות אדירות שהגיעו לגובה של 20 מטר. האש חיממה אותנו וגם האירה את כל השדה. לאחר שעה קלה של נשנושים ובירות רוב חברי הקבוצה חזרו לביתם, דווקא החליטו לא להישאר לקמפינג. אבל ויקטור ואני נשארנו ללון באוהלים. אני אישית ישן באוהל יותר טוב מאשר במיטה.

בבוקר הקפוא בילי בא עם חברתו לברך אותנו בברכת בוקר טוב תוך שהוא מחייך חיוך ממזרי. מסתבר שהשדה הוא מסלול לילי לחיות רבות כמו איילים ודובים שחורים.. אני אדיש לרעש, אבל מסתבר שויקטור שמע תנועה ערה ליד האוהל במשך הלילה. טוב שלא ידענו.

ארוחת בוקר בשדה כללה תה חם, באבקה (עוגת שמרים יהודית עם שוקולד, כמו שסבתא שלי ז"ל הייתה מכינה), ופלחי תפוח (אותו אחד שקטפתי מהעץ במטע) ולאחריה קיפול מהיר וחזרה הביתה.

זהו, תמה ונשלמה עונת 2017 עבורי. הטייגר יעבור לתנומת חורף בה יקבל טיפול איכותי ופינוקים. האופנוע כבר ב-19,000 מייל שכולם טיולים נטו. הגיע הזמן לשרשרת, גלגלי שיניים וצמיג אחורי חדשים.

בעונת 2018 מתוכננים טיולים מעניינים ומשמעותיים – קנדה.. הו קנדה..

נספח – עצות לרוכב הישראלי שמתעניין בטיול בארה"ב
ארה"ב זה גן עדן מוטורי וממש לא חייבים להישאר רק בערים הגדולות. לא מעט רוכבים ישראליים שואלים אותי איך אפשר לשכור אופנוע בארה"ב. בשנתיים האחרונות קמה חברת השכרה של אופנועים ברחבי ארה"ב שנקראת EAGLE RIDER. הם מציעים סוגים רבים של אופנועים בכל ארה"ב. המחירים לא זולים במיוחד אבל יש מבחר נאה של אופנועים.

בהקשר לזה, לשני מקימי הקבוצה יש רעיון שהם מגלגלים כבר כמה זמן. להקים עסק טורינג אדוונצ'ר שיוביל רוכבים מאירופה לטיולים מדהימים באזור של מערב ניו ג'רזי, ניו יורק ופנסילבניה. בינתיים זה רק דיבורים באוויר אבל זה רעיון מדליק. אני אישית אשמח להיות יום אחד בעסקי התיור, מה רע בלעבוד בתחביב האהוב עליך? אבל עוד חזון למועד. בגדול יש כזו מגמה שהולכת ורווחת בארה"ב של חברות תיור אופנועים שמוציאות טיולים שכוללים נוף איכותי, כבישי טורינג, אדוונצ'ר ואוכל טוב.

6 תגובות ל נווה דורש וביגמן מקיים – סתיו של אדוונצ'ר במערב ניו-ג'רזי

  1. האמת חלום. לקחת אופנוע לחו"ל ולא משנה איזה אופנוע, העיקר החוויה.

    • אם הייתה דרך להתיישב על הטייגר מבלי לראות אותו קודם לכן,הייתי שוקל סיבוב עליו.
      אבל איך שזה נראה.אוי העיניים…

      • לגבי העיניים – תבקש מהוטרינר משחה. יומיים שלושה וזה יעבור
        🙂

  2. נהדר, תודה.
    השנה גררנו את האופנועים מקנדה לוירג'יניה. בלו-רידג' פארקווי.
    בסוף המסלול מחכה לך זנב-הדרקון. 300 ומשהו פניות לאורך 18 ק"מ. מי שלא מצליח להשלים את המסלול מעטר את "עץ הבושה" העמוס בחלקי אופנועים שלא הצליח להם.

    רכיבה ביערות במהלך היום היא מאתגרת, בלילה זו סכנה של ממש, ביחוד בסוף הקיץ האיילים מאד פעילים.
    בשנה הבאה קנדה?

    • הי עדי
      תודה
      כן, רכבתי גם אני בבלו רידג' וזנב הדרקון. אבל הכי מומלץ זה הסנייק בטנסי. מעולה.
      בקיץ הקרוב קנדה וירגיניה
      יובל

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל