fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

voge מוטו24 רביעי מתחת לתפריט
פאנטיק קוביה 3 מתחת לתפריט
אודי דגן מתחת לתפריט
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
cristalino קובית צד xi
מטרו באנר שמאל הכי עליון
מידלנד שחורי 140 על 70
תמוז
לרט
אישימוטו באנר קוביה שמאל
לרט
עופר אבניר קוביה שמאל
מוטוטאץ דקר
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
סטפן
voge מוטו24 באנר
אודי דגן 140 על 70
HJC
MV קוביה

מי אמר שזונדה זה לא נעים?

מי אמר שזונדה זה לא נעים?
כתב צילם ועדין לא התעורר מהחלום: פוצלמן


קצת היסטוריה
Pagani Automobili נוסדה בשנת 1992 ע"י מהנדס הרכב "הרשיו פגאני". הרשיו עצמו הינו ארגנטינאי במקור, ואת השנים שקדמו לעבודתו בפגאני בילה בעיקר בלמבורגיני, שם היה אחראי בין השאר לאחת מיצירות המופת של עולם הרכב – הקונטאש. הניסיון בלמבורגיני הפך את פגאני למומחה בתחום סיבי הפחמן, ואם יורשה לי ספויילר – נכון להיום, חברות רבות שמייצרות מכוניות אקזוטיות (ביניהן פרארי, אשר סירבה להעסיק אותו כאשר היגר מארגנטינה לאיטליה, ולמבורגיני – המעסיק הקודם שלו) משתמשות בשירותיו, ופרט לייצור מכוניות על – החברה גם מספקת שירותי ייעוץ וייצור של חלקי פחמן בהזמנה.

ובימים אלו:
פגאני נמצאת, נכון לכתיבת שורות אלו, בתהליכי החלפת דגם – הזונדה הוותיקה והמוכרת עומדת לפנות את מקומה ל- HUAYRA ובעת ביקורי במפעל בתקופה זו עוד ניתן לראות את הזונדות האחרונות שיורדות מפס הייצור, ואת הHUAYRA הראשונות שצפויות להגיע ללקוחות בקרוב. מעבר לתהליך החלפת הדגמים, פגאני גם נמצאת כעת בתהליך של מעבר למפעל גדול, חדש ומודרני יותר (מבחינת גודל, אפשר לומר שמתבצע מעבר ממקום בגודל של מוסך אופנועים דיי גדול אל סניף של שופרסל), אשר אמור גם להגדיל את כמות הייצור של החברה. הסיור עצמו נחלק לשני חלקים, במפעל הנוכחי ובמפעל העתידי – על כך בהמשך.
את הסיור שלי קבעתי בפגאני 3 חודשים לפני הביקור שלי באיטליה, וגם אז לפי מה שנאמר לי זה מקרי לחלוטין להכניס אותי שכן לא היו להם מקומות 4 חודשים קדימה, ועל כן כדאי לבצע בוקינג לסיור מוקדם ככול האפשר.
ניתן להזמין סיור דרך האתר של פגאני: http://www.pagani.com/contacts/pagani_factory_tours/default.aspx

הגעה למפעל פגאני:
המפעל נמצא בחלק המזרחי של העיר מודנה, בעיירה בשם סן-צ'זריו. הדרך הקלה ביותר להגיע למקום למשתמשי תחבורה ציבורית תהיה באמצעות רכבת – מערכת הרכבות באיטליה יעילה מאוד ויש רכבת כמעט לכול מקום. קודם כול, עליכם להגיע לתחנת הרכבת של בולוניה, שהיא תחנה גדולה מאוד (בעיקר בסטנדרטים של מדינת ישראל) וממנה יש קישורים למקומות רבים. מתחנת הרכבת בבולוניה, יש לעלות על רכבת לכיוון תחנת קסטל-פרנקו אמיליה. מדובר בנסיעה של כ-30-40 דקות מבולוניה, וברגע שיוצאים מתחומי תחנת הרכבת נגלים לעין נופים ירוקים שנמשכים עד להגעה לתחנת היעד.
מתחנת הרכבת של קסטל-פרנקו אמיליה ישנן שתי אופציות עיקריות – היות וקווי האוטובוסים שבאזור לא תכופים במיוחד, ואינם מאפשרים לעלות עליהם ישר מהרכבת ולרדת ליד פגאני (יש צורך במרחקי הליכה לא קטנים בין הרכבת אל תחנת האוטובוס, ולאחר מכן הליכה נוספת לפגאני) – האופציה הראשונה והלא מומלצת בכלל היא ללכת ברגל. אופציה זו לא מומלצת בעיקר כי לא לכול אורך הדרך יש מדרכות מסודרות, ובחלק מהמקומות יש צורך בהליכה בשולי כביש מהיר. בזמן הטיול, לשכור רכב לא הייתה אופציה ועל כן היה צורך להשתמש בתחבורה ציבורית ככול האפשר, וכשזו לא נותנת מענה – הולכים לכיוון התחבורה הפחות ציבורית;
לאחר שיטוט ממושך באינטרנט יצא לי לגלות את חברת "פרונטו טקסי" שמציעה שירות הסעה ישירות מתחנת הרכבת בקסטל-פרנקו אמיליה אל מפעל פגאני. יצרתי קשר עם בעל החברה, דוויד, ולאחר מספר מיילים קבענו כי למחרת הוא יפגוש אותנו בתחנת הרכבת וייקח אותנו למפעל פגאני. לא אשקר ואומר שהיה לי חשש מסויים שנרד מהרכבת ולא יהיה שם אף אחד, אך בפועל חששותיי התבדו – דויד חיכה לנו בדיוק בשעה שקבענו, לבוש בחליפה מהודרת עם רכב מצוחצח ונקי, ולקח אותנו למפעל. מחיר השירות הוא 8 אירו לכל כיוון. ומעבר לכך – חברתו של דויד מציעה ימי סיור מרוכזים בכלל המפעלים באזור – פגאני, דוקאטי, למבורגיני, פרארי, ואוסף מכוניות מזראטי שנמצא בפאתי מודנה. דויד עצמו דובר אנגלית מצויינת, ושמח לעזור ולהסביר כול דבר ששואלים אותו. ניתן ליצור איתו קשר דרך האתר

הסיור שלעצמו:
אשתדל שלא להרחיב בפרטים יתר על המידה על מנת לא להרוס את החוויה לאלו מכם שמתעתדים לבקר שם 🙂
בסיור משתתפים בדרך כלל עד עשרה אנשים, לטעמי האישי אם אתם מתכננים לסייר בשאר המפעלים באזור (דוקאטי, פרארי וכו') מומלץ לשמור את הסיור בפגאני לסוף. מתחילים באולם הקבלה, שבמרכזו נמצאת הזונדה F, אחת מביןעשרים וחמש יחידות שיוצרו וכרגע משמשת כרכב התצוגה וכרכב ההדגמות של מחלקת המכירות. באולם מוצגים כמו כן שני מנועי V12 בנפח 7.3 ליטר מתוצרת מרצדס AMG, שמניעים את הפגאני, ועל כל אחד מהם חתום המהנדס אשר היה אחראי לבנייה ולפיתוח שלו. קצת יותר פנימה באולם, מוצגת מכונית מרוץ מבוססת רנו שפגאני בנה בעבר, ואי אפשר שלא לטובת חברינו חובבי הדו גלגלי גם אופנוע קטן בעל בוכנה אותו בנה פגאני באופן אישי בצעירותו. 

לאחר קבלת הסבר מקיף על הזונדה, על סיבי הפחמן ועל אופן הבנייה של הרכב, על ידי לאורה שערכה את הסיור (לאורה עצמה מכירה מעל ומעבר את כל התוכן, ועונה בשמחה ובחיוך על כל שאלה של הקהל), נכנסנו לאולם בו מייצרים את התבניות לבניית החלקים לזונדה (החל מנקודה זו השימוש במצלמות אסור ועל כן התמונות המוצגות הן רק מאולם התצוגה). כמות קטנה של עובדים עובדת באופן יסודי על כל חלק וחלק, ובחדר זה לאורה העבירה הסבר מעמיק על סיבי הפחמן. הדבר המדהים ביותר היה להחזיק ביד ימין לבנה מפלדה, וביד שמאל לבנה זהה בגודלה אשר עשוייה סיבי פחמן – לא היה בסיור אדם אשר לא התפעל מהקלילות של הפחמן אל מול הפלדה. בשלב הבא עוברים אל האולם שבו בונים את מרכב הרכב, ובו נמצאות התבניות של חלקי המרכב – שכמובן גם הן עשויות פחמן. בנקודה זו לאורה ציינה כי החברה משתדלת לשכור עובדי ייצור חסרי ניסיון על מנת שיהוו מה שנקרא "דף חלק", ועבודתם על הפחמן לא תושפע מחוויות עבר למיניהן.
בתום הסיור בחלק היצרני של המפעל, חוזרים אל אולם התצוגה ושם ניתנת למבקרים הזדמנות לרכוש "מזכרות" של פגאני – מדיסק-און קי ועד לספרים במהדורה מוגבלת חתומים ע"י פגאני עצמו, מחולצות ועד מודלים מוקטנים של דגמי הזונדה השונים.
עם ידיים מלאות בשקיות וכיסים קלים יותר, ממשיכים אל אולם ההרכבות -מאחר שפגאני נמצאת בתהליכים של מעבר בין מפעלים, האזור בו מבוצעות ההרכבות נמצא כבר במפעל החדש. מדובר בהליכה של כ-15 דקות, אך להפתעתנו, דויד – אותו נהג אשר אסף אותנו מתחנת הרכבת – חיכה לנו בחוץ ואסף אותנו במונית אל אולם התצוגה הבא, כחלק מהשירות אותו הוא מציע. 
באולם ההרכבה מתבצעת למעשה ההרכבה הממשית של הרכב. מסביבנו עמדו כשבעה רכבי פגאני מורכבים – 3 זונדות מבין האחרונות שיורדות מפס הייצור, מכוסות לחלוטין, עוד 3 רכבי HUAYRA – שניים מכוסים ואחד פתוח לחלוטין אשר עמד לצאת לנסיעה לצורך בדיקת הרכב, זונדה אשר הייתה בשלב שידוך השלדה למנוע, ובמרכז אולם התצוגה – HUAYRA אדומה מוכנה לחלוטין אשר עומדת להימסר ללקוח המאושר. גם בשלב זה, ניתן לראות את הדקדקנות ומתן תשומת הלב לפרטים קטנים שבה ניחנה החברה, ובנקודה זו לאורה סיפרה שכאשר הרשיו פגאני עצמו נמצא במפעל, הוא נוהג לבלות במקום זה את מרבית זמנו ולעקוב אחר תהליך ההרכבה של הרכבים. אף רכב של פגאני לא עוזב את המפעל ללא אישורו ורק לאחר שנהג עליו עאל מנת לוודא שהרכב עומד בסטנדרטים שהוא הציב.
ואם יתמזל מזלכם, ייתכן ותוכלו גם לפגוש אותו באופן אישי במהלך הסיור במפעל.

מחירים:
כרטיס רכבת מבולוניה אל קסטל-פרנקו אמיליה: 2.90 יורו לאדם (עלול להשתנות בהתאם לשעות ולמחלקה)
הסעות על ידי פרונטו טקסי: 8 אירו לכיוון
עלות סיור במפעל: 20 אירו
מזכרות: החל מ 30 אירו
פגאני זונדה: 700,000 אירו (מחיר התחלתי לפני מיסים) 

"כל שנותר לי לתהות האם המחיר כולל לפחות עץ ריח" 
  יצרתי קשר עם בעל החברה, דוויד, ולאחר מספר מיילים קבענו כי למחרת הוא יפגוש אותנו בתחנת הרכבת וייקח אותנו למפעל פגאני. לא אשקר ואומר שהיה לי חשש מסויים שנרד מהרכבת ולא יהיה שם אף אחד,

 

                                   

10 תגובות ל מי אמר שזונדה זה לא נעים?

  1. שלא נדבר על המכונית
    פוצלמן, אני מלא קינאה בך!
    תודה על הכתבה המקיפה!! (כולל המחירים)

  2. בוא נדבר עליה בהשוואה לבוגטי
    הזונדה הזאת לא מוכרת… סתם פחית על 4

  3. הזונדה הזו באה ישר לוריד וגם כואבת כנראה באותה המידה, אולי רק בגלל שהיא לא מש ברת השגה לאנשים מהיישוב. קיצור גם הזונדה הזו היא פתרון כואב למחלה ישנה.

  4. אחל'ה כתבה "פוצי פוצלמן". מה אם בעל בוכנה, יש תמונות ?

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל