מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
ברקום
מתחת לשורת MENU מטרו
אינסטגרם
מידלנד שחורי 140 על 70
קונה אופנוע
הווסקוורנה באנר שמאל
מטרו באנר שמאל הכי עליון
עופר אבניר קוביה שמאל
פרפקט קוביה שמאל
לרט
תמוז
לרט
סטפן
rok-straps רצועות קשירה 140
אישימוטו באנר קוביה שמאל
ברקום שמאל
אגוסטה HM קוביה הכי עליון
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
מתלה לקסדה
הארלי שמאל
מונדיאל קוביה
HJC

במשקף ורוד – ולו ניתן ואלמד דרכו של עץ אחד

במשקף ורוד – ולו ניתן ואלמד דרכו של עץ אחד

מיס הילה

צילום: רונן טופלברג

"ואני ראיתי ברוש
שניצב בתוך שדה מול פני השמש
בחמסין, בקרה
אל מול פני הסערה"

"שמעת?!" ניב התחיל שיחה בצורה שכבר הפחידה אותי. "מה שמעתי?" שאלתי בטון שמנסה להישאר רגוע ואולי גם מנסה להרגיע את הצד השני, "יש שמועות שטל"ש נהרג". באותו הרגע לא יצא לי "מה???" או משהו אחר מהפה, פשוט לא יצא לי כלום. בשנייה התייבש הפה שלי, כאילו שמישהו שאב ממנו את כל הנוזלים. אחרי דקה ניב שאל אם הכל בסדר, עניתי לו שאני מבררת וחוזרת אליו.
נכנסתי לחדר של הבוסים שלי, סגרתי את הדלת והתחלתי לחייג, שני צלצולים והתברר לי שכן, טל"ש, האגדה הזו, נהרג בתאונת אופנוע, "זה עדיין לא לפרסום, זה קרה רק לפני חצי שעה, עוד צריך להודיע למשפחה". חזרתי לניב ואישרתי את השמועה. חזרתי למחשב שלי ונכנסתי לפורום 8, פורום אופנועים בתפוז, לראות אם כתוב שם משהו. התחיל שם "שרשור נרות", אבל בלי לציין מי ומה. שרשור נרות נוצר כשמישהו מת, אז כל משתמש מדליק נר וירטואלי ונהיה טור ארוך של נרות. שרשור הנרות של טל"ש זה אחד השרשורים הכי ארוכים בתולדות הפורום. כולם רצו להצדיע לאגדה.
פעם אמר לי מישהו: בעולם האופנועים יש איזושהי אבולוציה של המוות. בהתחלה אתה שומע על אופנוען שנהרג, הבא שנהרג זה כבר חבר של חבר והבא שנהרג אחריו זה כבר חבר שלך.

"על צידו נטה הברוש
לא נשבר את צמרתו הרכין עד עשב
והנה, מול הים
קם הברוש ירוק ורם"

באותו היום הטלפון שלי לא נח לרגע. כל כך הרבה שיחות זרמו אליו, אנשים שרצו לברר, לאשר, לדבר עם מישהו.
לקראת הערב כבר היה ברור שאף אחד לא רוצה להישאר לבד בבית, אז קבענו באיזה פאב בפלורנטין לא רחוק מהבית שלי. כשהגעתי כבר חברה ישבה שם, מעשנת בשרשרת סיגריות קטנטנות שהיא מגלגלת לעצמה. איך יכול להיות שזה מה שאני מרגישה כלפי אדם שאמנם קראתי בלי סוף בפורומים המוטוריים, אבל פגשתי פנים אל פנים רק פעמיים בחיים שלי? איך יתכן שיש לי כזה גוש ענק בגרון?
לאט לאט אנשים התחילו לזרום. בכל פעם מישהו התקשר, שאל איפה אנחנו והצטרף. מצאנו את עצמנו קבוצה לא קטנה של אנשים שמרגישים כמו ילדים נטושים שאבא שלהם נהרג. כנראה שזה נכון מה שאמרו, שהוא אבא של האופנוענות בארץ, מה שעושה אותו אבא של האופנוענים בארץ.
באיזשהו שלב ביקשתי מהחברה שתגלגל לי גם אחת כזו קטנה, אולי זה יוריד לי את הגוש בגרון. חשבתי שבגלל שהפסקתי לעשן 9 חודשים קודם, אני כבר חזקה וסיגריה אחת לא תזיק. אז עישנתי 4 סיגריות באותו הערב ולמחרת כבר הייתי עם טבק וחומרי גלגול בתיק. באותו שבוע עישנתי כמו קטר, פשוט הייתי חייבת להבליע איכשהו את הגוש הזה בגרון.

"ואני כמו תינוק
שנשבר ולא יכול מול פני השמש
בחמסין, בקרה
אל מול פני הסערה"

הלוויה נקבעה ליום שישי בבוקר. נפגשנו בגלילות. כשהגעתי לשם על הבוקר, לאחר לילה מלא חלומות, כל מי שאני מכירה מעולם האופנועים ועוד רבים אחרים היו שם. כולם רוצים לחלוק כבוד אחרון למי שהתחיל לבסס עולם שמאוחר יותר נהיה החלום שלנו.
תדרוך קצר מאליקו אלג'ם, יו"ר מועדון האופנועים בארץ, ויוצאים לדרך. אופנועים מכל הסוגים, הצבעים והגדלים היו שם. גדולים, קטנים, שקטים, רועשים, קטנועים, ווספות, אופנועי כביש, טורינג, אופנועי שטח, דו"ש וכל אופנוע שאתם יכולים לדמיין. נחשול אדיר של מאות אופנועים נוסע לרוחב כל הכביש שנסגר לרגל המסע הזה. מסע שטל"ש כל כך היה אוהב להיות חלק ממנו. מסע כמו שהיה צריך להיות, מסע שהוא הוביל, אבל הוא היה אמור להוביל אותו על בימוטה, לא באמבולנס, עטוף בתכריכים.
הגענו לקיבוץ מעברות, כל אחד מחנה את האופנוע שלו לפי הסדר. כזה סדר מופתי יכול להיות רק בלוויה של טל"ש, זה בדיוק מה שהוא לימד אותנו כל השנים. כל מה שהוא הנחיל לנו על אופנוענים ואופנוענות, איך לכבד את משתמשי הדרך האחרים.
כולם לבשו מעילי אופנועים ועומדים בשקט, מרכינים ראש לזכר מי שיהיה לעולם מיסד עולם האופנועים בארץ. לוויה מרשימה, הספדים שרק מגרדים את קצה האיש שנקרא טל שביט, האורך, טל"ש. שירים נוגים שנוגעים לכולם עמוק בפנים. האיש שבזכותו עד היום כל רכיבה שלי מתחילה בקסדה סגורה, מעיל ממוגן, כפפות ומגיני ברכיים בלי קשר למזג האוויר. האיש שבזכותו כל עולם האופנועים בארץ נראה כמו שהוא נראה היום. האיש שגם לי שינה את החיים.

"הנה ברוש, לבדו
מול אש ומים
הנה ברוש, לבדו
עד השמיים
ברוש, לבדו איתן
לו רק ניתן ואלמד
את דרכו של עץ אחד"

* ברוש, מילים: אהוד מנור

 

3 תגובות ל במשקף ורוד – ולו ניתן ואלמד דרכו של עץ אחד

  1. הייתי בשליחויות על הכביש עם המירס שמקושר רק בתוך החברה, הבוס אמר לי- אני מעביר לך שיחה אישית: יוסי חברי, שבכל 10 לחודש, לאחר שאני מסיים לקרוא את מגזין מוטו- על הקן: שמעת! טל שביט נהרג. עצרתי והתקשרתי לקבוצת מוטו תקשורת- הנציגה לא הבינה על מי ועל מה אני כה נרגש והסברתי לה. צמרמורת. ועכשיו עם הצפייה בסרט- עוד יותר צמרמורת. אני אישית נפגשתי עם טל פעם אחת בתל-אביב, במפגש של מגזין מוטו במסיבה בטיילת, לחצתי לו את היד וסיכמנו שכצורף, מעצב תכשיטים- אני שולח לו סיכה לדש החולצה עם וספה מדהימה מכסף, בעיצובי. לקראת טיסתו לאקספו. כשהסיכה הגיעה למערכת הוא התקשר והודה. ואמר שהוא לא יענוד אותה אבל מבטיח שהוא יישמור אותה במשרד. שלשום אמרתי לאימי: רבין היה האיש שלכם, טל הוא האיש שלי.

  2. ובלי להכיר את האיש עצמו באופן אישי , רק מסיפורייך, חלקת לו פה כבוד בצורה אישית ונוגעת.

  3. אכן ומבלי להכירו באופן אישי יכול אני לומר בבטחה כי ההשראה שהוא העניק מאז שאני זוכר את עצמי מתעניין בפחיות למינם או דו"ג, הייתה חזקה דומיננטית ומחייבת התייחסות טרום ביצוע איזו שהיא פעולה הקשורה לתחום.
    חבל. כואב. מעניין למה עכשיו..

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל