fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

voge מוטו24 רביעי מתחת לתפריט
פאנטיק קוביה 3 מתחת לתפריט
דוקאטי מתחת לתפריט – אמצע 2
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
cristalino קובית צד xi
מטרו באנר שמאל הכי עליון
עופר אבניר קוביה שמאל
אישימוטו באנר קוביה שמאל
לרט
לרט
מידלנד שחורי 140 על 70
תמוז
מוטוטאץ דקר
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
אודי דגן 140 על 70
MV קוביה
סטפן
HJC
voge מוטו24 באנר

40 שנה במדבר

40 שנה במדבר

גלעד בן-זקן

צילום: Zoobri photo team

בסוף השבוע האחרון,בין ה-15 ל-17 לדצמבר, התקיימו לא פחות משישה אירועי ספורט מוטורי מלאים בישראל. שמעתם נכון, שישה! ארבעה מהם היו מרוצים של ממש שכללו סופרמוטו וקארטינג במתחם אילת, אופנועי אנדורו ביער בית קשת ואופנועי טריאל ביער מגידו. שני מופעי ראווה נוספו לקהל באילת, אחד של פורמולה רנו, שאומנם ניסו ליצור מרוץ אך יותר מכל יצרו הצהרת נכונות לעתיד, ומופע דריפטים של מכוניות BMW גם כן באילת. אלה הם הנתונים היבשים ללא ציון פודיומיסטים, שלכולם כמובן מגיע הכבוד על מקומם, אך כיוון שעודני צובט עצמי להתעורר מהחלום, רציתי להתרכז במאמר זה דווקא בחזרה למציאות החדשה, כפי שהיא נראית מעתה.

בשנת 1970 אמור היה להתקיים המרוץ הבינלאומי הראשון ברחובות אשקלון. המארגנים ככל הנראה חזו בדמיונם את המסלול האורבאני של מונקו באיטליה, אך באשקלון של ישראל באותם השנים הקהל לא הופרד מהמסלול כפי שאמור היה והתפרצותו אל האספלט הלוך וחזור גרמה למתחרים שבאו מחו"ל לחשוש מקיום המרוץ, להעמיס רכביהם לטריילר ולחזור לנמל אשדוד בדרכם לחו"ל עקב הסיכון. כך עקב מריבות פנימיות שנוצרו מהתקרית הוחלט להוציא את הספורט המוטורי מהחוק בישראל. זה כמו הבדיחה הסרקסטית על הילד בלי הידיים שלא מצליח להגיע למדף העוגיות, הוא מבקש מאמו את העוגיות. זו אומרת לו לקחת אותם בעצמו, "אבל אמא, אין לי ידיים" הוא אומר וזו משיבה "אין ידיים – אין עוגיות!" כמה שהבדיחה הזו רעה, זו המציאות שסבלו חובבי הספורט המוטורי בישראל מאז אשקלון של 1970.

דור התפר, דור המעבר, משה הכה בסלע או איך שלא תבחרו לקרוא להם, היו כל הנפשות הפועלות בתחום בתקופת המחתרת, משפחותיהם וחבריהם אשר הבינו ללבים התגייסו לעזרה, אך יתרת בני ישראל שנולדו לעידן שבו הספורט מחוץ לחוק, אינו מקודם בשום אופן ולא נמצא בתודעת התקשורת המודפסת, הטלוויזיונית או הרדיו לא הבינו מדוע מישהו רוצה ספורט בכלי רכב? הרי מבחינת מי שנולד ללא הספורט המוטורי וללא זיקת מכרים קרובים הספורט נראה ונשמע כעבירה גסה על סדר היום וחוליגניזם לשמו. מדוע מישהו, לטענת בני ישראל, ירצה משהו פרט לכדורגל וכדורסל? מדוע שירצה לשתות פחית "רדבול" במקום פחית "סופרדרינק" וגרעיני חמנייה ישראלים מוכרים וטובים? כך המשיך לקיים דור התפר אירועי ספורט מוטורי מחתרתי ברוב ענפיו, בעיקר אלו שקשורים לתחומי השטח ששם יכלו להתחבא טוב מעינה הכחולה של החוק. ובתוך קיום אירועי ספורט אלו אף מספר נהגים ורוכבים השיגו מעמד כמתחרים בחו"ל. בתחומי האספלט ליגות "ישראליות" רציניות קוימו ביוון ובמקום שמדינת ישראל תהנה מפרות רוכביה בעל מסלול "סרס" היווני נהנה.

2005 הגיעה ואיתה נכנס לתוקפו "חוק הספורט המוטורי" חוק שאין לו אח ורע ביתר העולם, גם המערבי וגם השלישי. אך נו מילא, עם ראש בקיר מתמודדים באמצעות קסדה חזקה. שש שנים לקח לכתוב את התקנות הנדרשות לקיום הספורט המוטורי ודצמבר 2011 מציג אירועים חוקיים על אספלט אלתי כדת וכדין. משה מתבונן מבעד למסך הטלוויזיה בשידור ישיר, לא פחות! בערוץ הספורט הישראלי. יהודים יקרים מתחרים ללא כל חשש מהעין הכחולה של החוק עם רישיונות מרוצים ומקבלים ברכות מהשרים מעל הפודיום. פשוט לא יאמן, אך הגיע הזמן להתעורר ולהבין שזו המציאות החדשה ותקוותנו מביטה קדימה הישר למטרה. לצד הברכות הלגיטימיות והנכונות באתרי החדשות השונים ומפי השדרן נשמעים גם הגיגי ביקורת בין לבין. אופן הקיום, על הרחקת הספורט מהמקצוענים האמיתיים והפיכתו לשואו עבור בעלי הכוח הסלבריטאים בחברה הישראלית בתחום הפורמולה רנו שקוים באילת. כן אז יש אמת בביקורות, אבל העובדה מראה לי אחרת, שישה אירועים מוטוריים בתקשורת הישראלית ברמה כזו או אחרת בסופ"ש אחד, וזה בום רציני! וואו שכזה שמשאיר אותי פעור פה, לאיזה אירוע נלך? את מי נעודד והאם יש לי פייבוריט? הבחירה מרובה ורשת הפייסבוק שלי גועשת מספורט מוטורי על סוגיו בהפניות לאתרי חדשות שסיקרו כל אחד אירוע אחר, החזקים ביניהם סיקרו אף יותר מאירוע אחד או שניים, אלא ממש יצאו בפריסת כוחות אל האירועים המוטוריים. משמעות הדבר חשיבות רבה לתחום!

להביט בשידור חי בטלוויזיה, באירוע ספורט מוטורי חוקי בישראל נותן תמונה אחרת לחלוטין לכל הטענות האלה. מי חובבן יותר ומי מקצוען פחות, איזו קטגוריה יצרה את השואו הטוב בזירה ומה תוליד בעקבות כך עונת 2012? העונה החוקית הראשונה בישראל. אילו שאלות גדולות והרות משקל, שכן דור התפר הוא זה שהתחרה באילת, באנדורו ובטריאל בסופ"ש האחרון. דור זה התאמן ללא אמצעים ראויים ובמחתרת עד היום, וכעת לאחר שהכין את הקרקע, בעיקר מהפן הלגיטימי והחוקי, יימסר השרביט בעוד מספר שנים לדורות שיולדו לישראל המעגנת בתוכה ספורט מוטורי. אלה שיתאמנו לכך מגיל 3 יהיו המקצוענים הבאים שיספקו את הבשר להמונים, חובבנים יהיו גם כן על מנת לספק ספורט מוטורי עממי המתחזק תעשייה שלמה סביב זה. למעשה נוצר לי סדר פרופורציונאלי של תהליך אבולוציוני ברור. כי תמיד יש חבלי לידה, ממשיכים בחיתולים, אבל ביום המצוות, רואים שזה אכּבר גבר!
בני ישראל יצאו ממצרים, עברו את המדבר ולאחר 40 שנה נכנסו אל הארץ המובטחת.

8 תגובות ל 40 שנה במדבר

  1. יאללה בית"ר!!!
    אה… סליחה יאללה סופרמוטו!!

  2. בתור שרת הספורט והתרבות- את משחקת אותה בענק בתרומתך לחזון המוטורי בארץ. נאחל איחולי חג שמח למתמודדים שלנו בדאקאר בשבוע הבא- שקיבלו ממשרדך סיוע וגיבוי כספי נרחב. שרה יקרה- לא לשכוח אותנו בנוגע למחירי הביטוח ואנחנו איתך. איך אמר טל ברודי לאחר הנצחון על צ'סקא: "אנחנו על המפה ונישאר על המפה".

  3. אני פשוט לא האמנתי, שעם קצת רצון: מזיזים עשרות מכולות מרציף הנמל, בונים מהיסוד מסלול. הפקה מעולם אחר והשקעה אטומית.

  4. ככה צריך להיות- מגרש דריפטינג בטיחותי בכל עיר, מסודר, ממוסד, חוקי. לא סתם חאראקות מסוכנות של צעירים מתודלקים. הב.מ.וו הצהוב שנשא את דגל דו"גרי- ייכנס אצלי לפנטאון.

  5. כבוד ואושר גדול היה לי כאילתי מזה ארבעים שנה- לראות את העיר שלי מלאה באנשים יפים שאוהבים ספורט. אני מקווה שזה לא יהיה ארוע חד-פעמי. כולנו- תושבי העיר היינו כולנו בעניין וכולכם מוזמנים להתניע את האוטו או האופנוע ולהגיע לעיר השמש הנצחית בכל יום בשנה, לא רק למירוץ.

  6. לו רק טל היה איתנו. צופה במפעל חייו המתהווה!!! ריגשתם אותי מאוד מאוד עם הדגלים בהקפת הכבוד לזכרו.

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל