fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

voge מוטו24 רביעי מתחת לתפריט
קאברג שחורי 205 על 35
אודי דגן מתחת לתפריט
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
מטרו באנר שמאל הכי עליון
cristalino קובית צד xi
מידלנד שחורי 140 על 70
תמוז
מוטוטאץ דקר
לרט
עופר אבניר קוביה שמאל
אישימוטו באנר קוביה שמאל
לרט
MV קוביה
סטפן
אודי דגן 140 על 70
voge מוטו24 באנר
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
HJC

חוזה או הוזה?

חוזה או הוזה?

דובי מילר

צילום: Zoobri photo team

לפני מספר חודשים פורסם כמעט בכל אמצעי תקשורת בישראל על  אירוע הספורט המוטורי המתוכנן באילת – "פורמולה-ישראל". נמנעתי מלהביע את דעתי במכוון. לא ראיתי את עצמי, ואני ממש לא, עיתונאי. אני מגיע מתוך התחום הזה, הספורט המוטורי – אוהד, חובב וגם ספורטאי מתוסכל (נווט ראלי), ובעיקר חוקר של הספורט, היסטוריון. אני מכיר יותר מדי אנשים מתוך הענף רווי האמוציות הזה מכדי שאוכל לכתוב משהו מבלי לפגוע במישהו, ולכן העדפתי פשוט לא לכתוב.
כחובב ספורט מוטורי מאוד חששתי מהתנהלות האירוע, בעיקר מהאפשרות שמשהו ישתבש וישפיע לרעה על העתיד שלנו, הספורטאים, שגם כך נראה שחור. ככה לפחות חשבתי.

את בועז מאירי, האיש שמאחורי "פורמולה-ישראל", אני מכיר מאמצע שנות התשעים. ימי ההתחלה של הקרטינג הישראלי. באזור התעשייה בחדרה, לא רחוק ממפעל הצמיגים של אליאנס, נפתח בתוך האנגר, בקומה שנייה, מסלול קרטינג סגור ומחניק, שגרם לכולנו לחשוב שאנחנו מינימום איירטון סנה.
לא סתם אני מזכיר את סנה. כאשר הגעתי לראשונה למסלול באילת, אז בשנות התשעים, הבחנתי במודעה קטנה על הלוח: מוקם מועדון "איירטון סנה לחובבי הספורט המוטורי" – שמירה על המורשת של הנהג הברזילאי המנוח וליגת קרטינג פעילה. התקשרתי למספר הטלפון שהופיע במודעה והוזמנתי למרוץ מועדון חביב ובו כשלושים-ארבעים נהגים. התברר כי מי שעומד מאחורי הארגון הזה הוא בועז מאירי (יחד עם אביב, אחיו).

ליגת הקרטינג של 'מועדון איירטון סנה' הלכה וגדלה ועימה גם החזון של מאירי: שידור טלוויזיוני ראשון של מרוץ קרטינג בארץ הקודש. חשבתי שהוא "לקח משהו", אבל מאירי  הוכיח אחרת והמרוץ שודר. בערוץ קהילתי של הכבלים או משהו דומה, באחד מימי שישי אחר הצהריים, אבל שודר. משם הרעיון רק הלך והתפתח: ליגת מרוצי סיבולת בקרטינג בין-מועדונית, ששודרה כולה בערוץ הספורט והיה לי  הכבוד לקחת חלק בבניית התקנון שלה וניהול חלק מהשיפוט בה. זאת כבר הייתה התקדמות נאה. מאירי תמיד חשב בגדול, ראה את הספורט המוטורי ובעיקר את האירועים בו כמיזם עסקי, כלכלי, האמין כי  זו הדרך שתוביל את הענף קדימה.

במשך שנים לא נפגשתי עם בועז (מלבד פגישה מקרית אחת  כאשר הפיק אירוע לט"ו בשבט במקום מגורי) ואז פתאום זה הגיע, קפץ מכל מקום – "פורמולה-ישראל" תיערך באילת. מיד עלתה המחשבה בראשי – "חוזה" או "הוזה"? האם מאירי רואה משהו שאחרים לא רואים? מדוע  בחר בדרך אחרת מכולנו? האם זו הדרך הנכונה?
מאירי  בחר דרך שאחרים לא עשו לפניו. הספורט המוטורי הישראלי רווי באמוציות, יריבויות מגעילות והרבה בירוקרטיה, והנה מאירי, חובב ספורט מוטורי בכל רמ"ח איבריו, בוחר לחבר את כל הקצוות – כסף, פרסום וכמובן את אנשי הפוליטיקה (עיריית אילת, משרד הספורט ומ.מ.ס.י) לטובת אירוע ענק.

הגענו לאילת בחמישי בערב מתוך כוונה לצפות בתחרויות של יום שישי. הפייסבוק כבר היה מלא בתמונות ובחוויות של אנשים שכבר שכחו את תלאות הדרך ואת הפקשושים שהיו בימי הסינון לאירוע. הסתבר שהמארגנים הצליחו להתגבר על הקשיים, מתוך הבנה שכאשר עושים פעולה חלוצית בהכרח יהיו גם תקלות. האייפון התמלא בהודעות חיוביות, ולנו נותר רק לקוות.
כאשר החל האקשן על המסלול היה ברור שבועז מאירי ראה פה משהו שאנחנו לא. הוא הצליח בגדול. העניינים התנהלו בסדר מופתי, מאפשרים לנו, היושבים מהצד, ליהנות מאירוע ספורט מוטורי אמיתי.אנשי הקרטינג הובילו מרוץ עם מתח עד דגל השחמט (ניצח ירין שטרן), לאחריהם עלו אנשי הדו-גלגלי לתחרות הסופרמוטו, דו קרב של רוכבי אופנועים עם אכזבה ענקית למוליך בשני המקצים, עידו כרמון, שזכה לתואר חביב הקהל.

לסיום, האירוע המרכזי שלשמו התכנסנו: מרוץ הפורמולה-רנו. לצופים היה נדמה כאילו המסלול צר מדי עבור המכוניות, מה שיגרום לנהגים לנסוע בטור ובקצב איטי. למרבה השמחה, לא זה מה שקרה. היה תענוג אמיתי לצפות במכוניות המהירות מאיצות, בולמות, עוקפות (!), מתחרות ברמה מרשימה. הנהגים הישראלים עשו את עבודתם למופת כשלבסוף ניצח ארז ליבן.
בין מקצה למקצה זכינו לראות את ה-שואו הגדול של קבוצת myway, בית הספר לנהיגת דריפטים של אפרת הופמן ואדם פרנק: נהיגה תוך החלקה, שליטה ברכב, הרבה רעש ועשן. הופמן ופרנק הם זוג ישראלים חובבי הספורט שנאלצו לעבור ולגור בהונגריה כדי לעסוק במה שהם אוהבים, וחזרו כדי להראות לנו מה למדו. היה נהדר.

אז זהו, את כל הפרוייקט המדהים הזה הרים אדם אחד, בועז מאירי. בסיועם של רבים אחרים, כמובן, אבל הוא זה שראה את האירוע בחלומו וגם הביא למימושו להנאת כולנו.
בדרך הביתה, אי שם בכביש הערבה, התקשרתי אל מאירי כדי להודות לו מכל הלב על החוויה. הוא נשמע, כמו שנהוג לומר, עייף אך מרוצה. אחרי הכל, לא בכל יום מצליח אדם להגשים חלום כל כך גדול.

אוטו-דידקט – הבלוג של דובי מילר

11 תגובות ל חוזה או הוזה?

  1. תספר לילדים שלנו על המרוץ הפורמולה הראשון..אחלה ריענון..

  2. נכנסתי לאתר שלך, מסוף הכתבה. לא ידעתי שהוא קיים בכלל. רק הערה בונה. היה לי קשה להתמקם בו . חבל התוכן יכול להיות שם מעניין.

  3. לדעתי אתר חייב להיות קל למשתמש וחברותי אליו.

  4. מספר פעמים תראו שהאתר כן נוח למשתמש. צריך להכיר אותו רק. דובי כרגיל קבל מחמאה על הכתיבה.

  5. חברים
    תודה על התגובות, הן חשובות.
    וכמובן תודה לאופיר ואריק שלא שוכחים "לנדנד" לי לכתוב גם כאן מדי פעם…

  6. חבל שלא הלכתי החברים מספרים שהיה אש מהדו"ג שם.

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל