מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
מונדיאל MENU
מתחת לשורת MENU מטרו
אינסטגרם
מידלנד שחורי 140 על 70
קונה אופנוע
עופר אבניר קוביה שמאל
מטרו באנר שמאל הכי עליון
הווסקוורנה באנר שמאל
פרפקט קוביה שמאל
תמוז
KTM עליון קוביה
לרט
סטפן
לרט
אישימוטו באנר קוביה שמאל
rok-straps רצועות קשירה 140
ברקום שמאל
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
מונדיאל קוביה
HJC
מתלה לקסדה
הארלי שמאל

רק עם אופנוע – חלק ג'

רק עם אופנוע – חלק ג'

דורון וקנין

צילום: Zoobri photo team

בפרק הקודם סיפרתי כיצד עליתי על דו"ג בארץ ובחו"ל עד אשר לבסוף ירדתי לארבעה גלגלים מכל מיני שיקולים. התשוקה לדו"ג תמיד בערה בעצמותיי והחזרה שלי לעולם הדו-גלגלי ארעה בדיוק לפני שנתיים בנובמבר 2009, באופן הזוי ובלתי צפוי ולו גם ברמיזה, באחת הפעמים שהזדמנתי לאזור ירושלים לפגישת עבודה. לאורך כל הדרך מהרכב ובחזרה אליו רעדתי מקור בצורה בלתי נשלטת, הסיבה הייתה שלא לבשתי מעיל. למעשה, זה כבר 15 שנה אין לי אחד כזה מאחר ואף פעם לא נזקקתי לו.
החלטתי לעשות מעשה ולרכוש לי בשעה טובה מעיל, אבל אם כבר אז שיהיה משהו "מגניב" ועכשווי. החלטתי לצאת לסיור קצר בדרום תל אביב והתחדשתי במעיל רכיבה (האמת, בעיקר בשביל הפוזה) ממוגן מבד קורדורה מחמם, דוחה מים ושורט. מה שלא ידעתי אז זה כי עצם הליכתי הרגלית "במשולש ברמודה": שוקן-סלמה-צ'לנוב הייתה תחילת ההדבקות שלי מחדש על ידי החיידק האהבה לדו"ג.
כל כך התלהבתי מהמעיל החדש שטרחתי ללבוש אותו כל יום בדרכי למשרד ובחזרה ו"בגלל שהיה לי קר" גם השארתי אותו עלי דקות ארוכות אחרי שכבר התיישבתי במשרדי או בביתי עם כוס קפה חם בידי.

שלב ההידבקות הראשוני עבר ללא פגיעות קשות, למעט 800 שקלים שהיו מחיר המעיל. כעבור שבועיים החלה החמרה במצב וחוש ההיגיון והשיקול הכלכלי של עלות מול תועלת קרס. אחת מתופעות הלוואי של החמרה זו התבטאה בגלישה לאתרי חברות לציוד רכיבה בארה"ב והזמנה של: מעיל חורף, מעיל קיץ, מעיל עור, קסדה, מגפיים וכפפות.
"אמאל'ה!", זעק כרטיס האשראי, "הוא השתגע לגמרי! אפילו אופנוע אין לו והוא מזמין ציוד רכיבה בכמויות שיוכל למכור לאבזריון במקרה של חוסרים במלאי!". כעבור שבועיים נחת בארץ קרטון עם כל ההזמנה כאשר לאחר מדידה, התרשמות והתלהבות, אז כל הפריטים הוכנסו ברוב הוד, הדר, קיפול, תלייה ועיטוף בארון שם ימתינו עד יגיע יום גאולתם בלהיראות בחוצות העיר.

חוזרים לדו"ג
כעבור חודש ישבתי על קפה וסיגריה בחצר ביתו של חברי הטוב אורי, שהוא רוכב וותיק ותמיד חונה לו בחצר איזה אופנוע או שניים (השיא היה שלושה כלים שאני ספרתי). שיתפתי את אורי בטירוף שאחז בי ועל הכמיהה לחזור לדו-גלגלי.
"מה דו"ג עכשיו?", הוא שאל בפליאה, "רק לפני יומיים קיבלת רכב חדש מהעבודה. מה קפץ עלייך?". מאחר ולא מצאתי תשובות ונימוקים הגיוניים למהלך המתוכנן הציע אורי הצעה משלו, "תעשה ביטוח וקח את הבורגמן שלי לכמה ימים, אני לא אזדקק לו בימים הקרובים". כשסיים לדבר הייתי בטוח שהשתגעתי והתחלתי לדמיין דברים. "מה אמרת?" שאלתי רק כדי להיות בטוח שאני עדיין שפוי "קח את הבורגמן שלי ותנסה תראה עם נוח וכייף לך" חזר ואמר.

לאחר שהפנמתי את הצעתו החליקה מתוך ידי כוס הקפה שלי ישר על מכנסיי ועשתה בהם שמות. תקרית כוס הקפה לא הייתה סתם תגובה היסטרית מצידי, פשוט צריך להכיר את אורי על מנת להבין כמה ההצעה שלו הייתה לא נורמטיבית מצידו. יחסו של אורי לאופנועים, למכוניות ואפילו לבימבה של ילדיו בחצר הבית הוא יחס מלקק, מפנק ופולני לחלוטין. לכל חלק באופנוע יש מטלית ייחודית לניקיונו, האופנוע עומד בחצר הבית תחת סככה עטוף ואטום בכיסוי PVC וקשור בשרשראות שלא היו מביישות את הזחלים שמצויד בהם טנק המרכבה סימן 4. בתוך כל "בור הקריה" שהוא מאחסן את האופנוע מופעלים מערכות אזעקה ומיגונים שיכלו בהחלט להתחרות עם נהלי האבטחה של אוצר המטילים של ארה"ב בפורט נוקס. מהיכרותי רבת השנים עמו ואת יחסו למתכות משולבות גומי, אגזוז ומספר רישוי, הוא תמיד יעדיף למסור את אחותו, אשתו, אמו ועם קצת מו"מ נוקשה גם את סבתו, אך לא את האופנוע שלו.

"אמממ… שמעת? אורי משאיל לי את האופנוע שלו" אמרתי לחגית אישתו היקרה. מבט הפליאה שהיה על פנייה כבר גילה לי מה חלף בראשה.
"תמיד ידעתי שהוא אוהב אותך אבל אם הוא נותן לך את האופנוע כנראה שאותי הוא כבר פרסם ביד 2" והוסיפה "אתה יודע מה? יותר מתאים לך דו"ג מאשר הרכב המלוקק שאתה נוסע עליו. יאללה בהצלחה!".
כעבור יומיים הגעתי חמוש בביטוח לשבוע ימים "בפול", זרקתי לאורי בחנייה שלו את הרכב שלי וטיפסתי על האופנוע מתוך כוונה לצאת ולהתחיל לתת בגז.

"רד!" פקד עלי אורי והחל בתדרוך: "זה הברקס הקדמי וזה האחורי, וינקר ימינה, ימינה שמאלה, תנסה את הצופר, אור גבוה, אור רגיל, לוח שעונים, הסבר קצר על מה עושה כל נורה, יש תא ימני, יש "פאסט" במקרה של פאנצ'ר, תא שמאלי למגבונים וסוכריות, כשאתה פותח את התא מתחת לכיסא תתמוך בכיסא כי הבוכנה חלשה (התייאשתם? רק תתארו לכם מה עבר עלי שם באמצע הרחוב במהלך התדריך).
לאחר שנשבעתי לאורי באבות אבותיי וחמש דורות אחורה שהבנתי הכול ואני זוכר כל פרט ואני מוכן אבל ממש מוכן לצאת לנסיעה המיוחלת, שב אורי והרים את ידו "רגע עכשיו תתרגל הרמה והורדה מג'ק אמצע"
"מה הבעיה?" שאלתי בכעס, "הנה, תראה! אחח… סאמאמק" נאנקתי כשניסיתי להרים את הבהמה במשקל 280 ק"ג על גבי הג'ק וכמובן שללא הצלחה.

לאחר שחשף בעיניי את הטכניקה של שימוש בג'ק האמצע ועברתי את הטסט שלו בנושא, חבשתי קסדה והפלגתי בנסיעה סופר מתונה בתוך העיר על מנת להכיר את הכלי שסיפק לי חוויה מיוחדת-מרגשת ועם טעם של עוד. בתוך תוכי כבר אז ידעתי שזה לא יגמר רק עם האופנוע של אורי. במהלך השבוע המשכתי לנסוע ולטייל עם האופנוע ופתאום נזכרתי שנופים שמתגלים מתוך קסדה לעולם לא יתגלו מעבר לשמשת רכב, יהא אשר יהא.
ביום האחרון לרכיבתי הפתיע אותי גשם בכביש החוף שהפך את החגיגה למושלמת תודות לניחוחות שעלו מהשדות לאורך כביש החוף. בגלל שלא רכבתי באינטנסיביות כזו שנים רבות, התגעגעתי לרוח המכה בפנים, הזריזות ותחושת החופש הממכרת הסבו לי אושר בלתי ניתן לתיאור. שאפתי נשימה עמוקה מריח האדמה הרטוב וסיננתי לעצמי "סאלאמת מכונית ברוך הבא אופנוע".
"איך היה?" שאלה זוגתי מצקצקת בלשונה כשנכנסתי הביתה לאחר שסיימתי את שבוע הריגושים וההנאה שלי או בשפתה של זוגתי "שבוע נדפק לו הראש ומשבר גיל הארבעים החגיגי", "מדהים!" סיננתי  ורצתי למקלחת לתכנן את אסטרטגיית "שלבי-ההודעה-והדיווח-לה-על-כך-שאני-מחזיר-את-המכונית-החדשה-לחברה-ורוכש-לי-אופנוע-משלי".

רק עם אופנוע חלק א'

רק עם אופנוע חלק ב'

" החלטתי לעשות מעשה ולרכוש לי בשעה טובה מעיל, אבל אם כבר אז שיהיה משהו "מגניב" ועכשווי. החלטתי לצאת לסיור קצר בדרום תל אביב והתחדשתי במעיל רכיבה (האמת, בעיקר בשביל הפוזה) ממוגן מבד קורדורה מחמם, דוחה מים ושורט. מה שלא ידעתי אז זה כי עצם הליכתי הרגלית "במשולש ברמודה": שוקן-סלמה-צ'לנוב הייתה תחילת ההדבקות שלי מחדש על ידי החיידק האהבה לדו"ג.  "

13 תגובות ל רק עם אופנוע – חלק ג'

  1. כתבה / סדרה נחמדה ביותר. אתה עושה חשק שאני גם אקח איזה בורגמן ואטייל.

  2. מי אני…..אבל צריך מעו לקצר שמי שקורה יהנה ממה שכתבת .

  3. נחמד לאאלה, עושה חשק. כיף שחוזרים. אני עדין לא מעז לחזור.

  4. זה הכי כלי שיכול להיות עבור הנפש, ולא להשתגע מאופנועים גדולים.. בכל זאת אני בן 60. הספיק לי האופנועי ספורט. שיכנעת אותי לנסות לשוב לדו"ג

  5. מאוד נהניתי לקרוא! לא ידעתי שאתה שפכת את כוס הקפה אצלי בחצר – אחרת לא הייתי מכין לך קפה חדש… טוב לדעת…

  6. המשבר הכי טוב שהיה לי איי -פעם.לפחות יש סיבה להתנהג שוב כמו ילד …

  7. כמו מפגש מחזור וחזרה לאהבת נעורים כך האהבה לאופנוע.ויתרתי על עבודה רכב ואישה לטובת אחת שלוקחת אותי למרחבים וריחות שאף אחת לא יכולה להעניק

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל