מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
ברקום
מתחת לשורת MENU מטרו
אינסטגרם
מטרו באנר שמאל הכי עליון
קונה אופנוע
מידלנד שחורי 140 על 70
הווסקוורנה באנר שמאל
עופר אבניר קוביה שמאל
פרפקט קוביה שמאל
KTM עליון קוביה
rok-straps רצועות קשירה 140
ברקום שמאל
לרט
תמוז
סטפן
אישימוטו באנר קוביה שמאל
לרט
HJC
מונדיאל קוביה
מתלה לקסדה
הארלי שמאל
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון

14.6 כ"ס – הכל נשאר במשפחה

14.6 כ"ס – הכל נשאר במשפחה

צח כנען

בעוד שבועיים יחול חג החנוכה שכמו בכל חגי עמנו, הקלוריות חוגגות. אם בראש השנה כולם קונים דגים בסיטונות, אז בשבוע הבא יתחיל המבצע במכולת "שלושה בקבוקי שמן ב-30 ש"ח". זה בהנחה ואת אבקת הסוכר מכינים לבד.
בקיוסקים בירושלים כבר מוכרים מזה חודש סופגניות וקרמבו. השנה כל משפחתי מתכנסת להדלקת נר רביעי אצל אבא שלי, שזה יוצא בעצם חמישה נרות, כי השמש נתקע לו בכל ערב. אז אחרי הלביבות מגיע הקינוח: "לי רק חתיכה קטנה", ו"אני אוכל איתו חצי חצי", כשהגיסות נוטות לכיוון סלט הפירות. בני העשרה גונבים יין במקום תירוש, הילדים מתמגנטים למה שיותר מתוק ומפרקים ביצי קינדר כמכונאי מוסמך. אני כבר לא עושה חשבון ברגעים כאלו: לחץ-האוויר בגלגל האחורי בקטנוע כבר מכוון מזה שנים להריון המדומה שלי.
לפני שמגיע הקפה אני גונב סיגריה קטנה בחנייה ואז מתחיל שלב החדשות והעדכונים סביב השולחן: פירוט כספי לגביי תיקון רדיאטור שהתחמם, כבל קלאץ' שנקרע, או איך לעבור בדיקת  CO בטסט. אציין שכולנו עם רכבים משומשים עד ישנים, כך שנושא כמו יונדאי i35 ה-i30 מרחף בחלל האוויר, אבל עדיין כסוג של תכנונים תיאורטיים. לידיעתכם, מי שמנהל את השיחה האמיתית הן הנשים, כי הן אלו שמבינות מהו הדבר החשוב ביותר כשמחזיקים רכב פרטי: ארבעה בוסטרים לקטנים, בשני הרכבים. והשאלה הנצחית שעולה שוב ושוב כבר כמה שנים: האם הבגאז' במאזדה 3 מספיק מרווח לעגלה מתקפלת? לא. עדיין אין החלטה בנדון.

אם כבר בכלי רכב עסקינן, אז המידע נשפך כמו ריבת חלב והוא מביא אותנו לשנות השלושים, כי האהבה המוטורית התחילה במשפחתנו בדור הקודם וזו תכונה שעוברת אצלנו בירושה, כמו עוד כמה תכונות אופי מעצבנות.
סיפורנו מתחיל בסבא שהרכיב את אבי ושני אחיו על גבי הזקס מוטור 1935. שניים מאחור והצעיר על הכידון: (פירוט טכני – מגנטו ללא פחמים, שני הילוכים עם ניוטרל על הרמה, שימון השרשרת בשבתות). הסיפור הטראגי הוא על איך אחד משלושת הבנדיטים, זה שישב על הכידון, הכניס את הסנדל בין הסילקים כדי לשמוע את הגלין גלין עד שעצם הקרסול נשברה, אך מי שבאמת הציל את המצב היה סנדלר שהגיע במיידי וגזר את הסנדל שמחירו היה שלוש לירות (שהיה הון עתק בימים ההם בזמן ההוא) והיה גם תיקון משמעותי: החליפו טלטל לא במידה הנכונה, אז הוא הרעיש כי היה קצר מדיי ולא עלה. כמובן שבסופו של דבר זה הסתדר מעצמו. הסיפור כולל את העובדה שסבא שלי לימד את הטסטר לרכב עליו. במקביל, הסב מצד אימי ארגן לעצמו אופנוע "אריאל" בריטי מודל 1938, מה שנייד אותו לביצות חדרה מוכות המלריה.

בסרט המוצלח "נשק קטלני" אבא דני גלובר משקיע מאמצים להישאר בחיים (כשמצוות אליו מל גיבסון, בתפקיד אופיסר מרטין ריגס, עם נטיות התאבדות. שמכרסם ביסקוויטים של כלב להנאתו) ובימי העבודה האחרונים שלו כשוטר הוא מלמד את בנו איך להתגלח מול הראי, תוך כדי אינטימיות גברית שבין אב לבן. אנחנו שלושה אחים כך שסכיני גילוח רצו אצלנו בסיטונות, אבא עישן "דובק פילטר" ואני "שואף" את מורשתו עם גולף קצר.
מה שמביא אותי ישירות לדור אבי ודודיי: מה היה לנו שם? בי.אס.איי 42 שנסע במיוחד לחיפה כדי להתקין  את הסירה (שלושתנו הגענו מחדר לידה בסירה. ואחותי היקרה בפרינץ 4). היו גם המצ'לס והנורטון. וכשאבא חתם קבע הוא קיבל מצה"ל את דגם ה-60 ספורט שהיה חיה טורפת. הדוד הבכור בחר בב.מ.וו 1939 ללא שרשרת אלא דרייב שאפט, מצוייד בקיק סטארט בזוית של 90 מעלות הצידה ואכל איתו מרורים. הדוד הצעיר הלך על משהו סולידי מבית פוג'י היפנית: ראביט אוטומטי עם גיר בוקס על טורבינה ללא גלגל"ש, שני גלגלי תנופה מקבילים טבולים במיכל השמן. הוא אהב אותו, כי כשמפרקים את המכסים אז כל הגשפט גלוי. חוויות מסמרות שיער על ביצועי הכלים ההם נשפכות חופשי סביב השולחן.

ואז ב 1983 הגיע תורי למול קואליציה הורית אסרטיבית השוללת מכל וכל טוסטוס לבן שש-עשרה שכמוני. נפדה הסכום הצנוע מבר-המצווה ונרכש ICM 1972  ממודל 71 שבזמנו הגיע עם כנפיים מניקל, אבל בשלי היו כנפיים כבדות לבנות ומרכב אדום. כמובן שהוא נצבע בסופרלק שלוש פעמים. אבא היה שב בערב מהעבודה ואחרי שהרים את ה"אמברקס" בסוברו נהג להתחנף אליי ולבקש סיבוב.
בסוכות ערכתי מעין "אילן רכבים במשפחה" עד לרמת בני ובנות הדודים ברחבי אירופה וישראל כשאל הפודיום המכובד העפילו שניים: בת-דודי ואנוכי, כשלכל אחד מאיתנו הרזומה כלל 15 כלי רכב, רק שאצלה נגנבו ארבעה טנדר סוברו. לדעתי זה לא ממש נחשב בספירה, אז אני המוביל בגדול.
 
* לזכרו של דוד אבנר ז"ל, שהספיק לכייף בשטח בויטארה, גם כשכבר לא הרגיש טוב.

עוד ב-14.6 כ"ס:

קפה ועיתון על הבוקר

דיבורים על המדרכה

אהבה מהסרטים

"מה היה לנו שם? בי.אס.איי 42 שנסע במיוחד לחיפה כדי להתקין  את הסירה,היו גם המצ'לס והנורטון. וכשאבא חתם קבע הוא קיבל מצה"ל את דגם ה-60 ספורט שהיה חיה טורפת."

17 תגובות ל 14.6 כ"ס – הכל נשאר במשפחה

  1. ודווקא הבימרים נחשבו אופנועים מאד אמינים, במיוחד בהשוואה לכל הבריטים הנוזלים שהיו נפוצים בתקופה. מי שרכב על בימר נחשב לאריסטוקרט כאן.

  2. כשפעם אופנוע או וספה עם סירה היו רכב משפחתי ולא איזו מאזתומטית משעממת

  3. חתיכת הסטוריה… אולי זה המקור.. חג חנוכה שמח.

  4. תרשה לי להיות קטנוני – ל – ICM במודל שלך היו כנפיים לבנות. כנפי הניקל התחילו רק ב – 1975…

  5. תודה על התיקון אבדוק זאת. משום מה חשבתי ששנה לפני ולא שלוש שנים אחרי. בכל אופן- כמו שקורה במשפחות הכי טובות. לצער כולנו: הזקס-מוטור סיים את חייו בדרדור לואדי בית העלמין בכפר שייך באדר. הצמוד לגן סאקר. והICM שלי הוכיח לי שלפעמים אני יוצא כל-כך מטומטם כשאני זורק משהו. ולאחר מכן מאוד צריך אותו. כמו במשפחה- ישנם דברים שלא סולחים עליהם- אבי ודודיי. וכן אנוכי: אין מילים לגודל החרטה לזרוק דבר כזה לפח. מה גם שהיה לנו מוסך ירושלמי חם ואוהב: יעקב ונטורה ברחוב צפניה- הוא עמוד התווך של הטוסטוסים והווספות בירושלים. יעקב היקר! אני מבטיח שארשום טור שמוקדש רק לך ולחברה שישבו אצלך מהבוקר עד אחה"צ: השמן עם הפורד טאונוס המוזהב, המלח מהאוניה. יוסף החרמן כמובן.אני יכול להמשיך עד הבוקר….אז יעקב, שמור על עצמך. ותמשיך עם ההליכות הספורטיביות בשעות הערב. ותהיה לי בריא. צח. אתה היית אב רוחני.

  6. כל הכבוד על הזכרונות ועל הטור הקליל והמעניין. נראה שמאוד נחמד אצלכם במשפחה בעיקר בחגים.

  7. הסתיים הקינוח- ארבעה לאפטופים נפתחים על השולחן כאילו שהתחלנו במשחק דומינו בקפריסין. והנכדים- כל אחד מוציא את האייפון אייפוד. ואפשר לשכוח מהם עד הלילה. חג שמח.

  8. מישהו יכול לפרט ולהסביר למה זה מיוחד? מתעניין…

  9. איכות איכות איכות.
    טור עם הרבה כשרון.
    אבל מה שכן,,,אם נתחיל לאסוף עכשיו את כלי הרכב המשפחתיים בעוד 20 שנה הם יהיו שווים גרוש וחצי.
    הכלים הנוסטלגיים האמיתיים מנצחים שוב

  10. תודה על הכתיבה היפה,ועל ההקדשה לדוד אבנר שהיה בעצמו חולה אופנועים הרבה לפני הויטארה… אף פעם לא ראיתי את התמונה הזו שבה סבתא שלי ודודי מופיעים בכל הדרם על האופנוע של סבא!! יישר כוח אהבתי. חמוטל בת הדוד.

  11. עם כל הכבוד לזיכרון של אבא שלך, לא ישבתי על הכידון אלא על מיכל הדלק כמעט על ידית ההילוכים, ואבנר בכלל לא היה בארוע הזה, מאחור ישב אבא שלך.אם הייתי יושב על הכידון לא יכול הייתי להגיע עם הרגל לגלגל,עוד תיקונים בע"פ מאיר.

  12. מקסים ומרגש ! זיכרונות קולקטיביים שמעלים חיוך גדול, עכשיו לתכלס בוא נראה אותך מגיע על אופנוע לאילת , לא משנה עם איזה דגם… זאת הזמנה אמיתית !אילת הבת דודה

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל