מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
ברקום
מתחת לשורת MENU מטרו
אינסטגרם
קונה אופנוע
מטרו באנר שמאל הכי עליון
עופר אבניר קוביה שמאל
הווסקוורנה באנר שמאל
מידלנד שחורי 140 על 70
לרט
אישימוטו באנר קוביה שמאל
אגוסטה HM קוביה הכי עליון
ברקום שמאל
פרפקט קוביה שמאל
rok-straps רצועות קשירה 140
לרט
סטפן
תמוז
מונדיאל קוביה
HJC
מתלה לקסדה
הארלי שמאל
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון

14.6 כ"ס – קפה ועיתון על הבוקר

14.6 כ"ס – קפה ועיתון על הבוקר

צח כנען

בסרטים (ויש אנשים שאצלם זה גם במציאות) הבוקר מתחיל על שפת הבריכה. שותים מיץ תפוזים סחוט טרי, אוכלים קרואסון וגרנולה עם איזו פרוסת גרנד-סמיט, כמה אגוזי מקדמיה ועיתון יומי. גם מר טוני סופרנו, אדם חרוץ ומשכים קום שעוסק במחזור אשפה' יוצא בחלוק ונעלי בית לחנייה לאסוף את העיתון. הוא מביט סביבו רק כדי לוודא שאין איזה שכן עם כוונת טלסקופית שזומם אולי לגנוב לו את העיתון.

מרוב הרצון להספיק הכל חלקנו הפך לאנשים עם דד-ליין לכל משימה בחיים, כולל פנסיונרים שעסוקים בהגעתה המיוחלת של הפרישה יותר מאשר בתקופת עבודתם. סדר היום שלי הוא כזה שאני מתעורר מוקדם (כי הכלבלב נובח על מחלק העיתונים) וקורה תדיר שאני לא מגיע לקריאת העיתון בנינוחות אפילו עד שש בערב. בשעה זו העיתון  כבר הפך להיסטוריה של אתמול ומהדורות החדשות בטלוויזיה כבר ברייטינג לא רע.ובכלל, בימינו כבר לא צריכים ללחלח את האצבע כדי לדפדף. היום יש בפייבוריטס אתרי עיתונים בדיוק כמו הטור הזה. הדבר מאפשר לי לצפות בבר או בנינט עם הלק החדש לפחות עשר פעמים. הרי משיחת לק, כמו גם  ביקור במספרה, זה לא משהו שניתן להתעלם ממנו. כך אנו מקבלים צילום עוצמתי של גודל האירוע מזוויות שונות, של צלמים שמתחפ"שים (מהשורש חפ"ש- חיל פשוט) בשביל קופסת פרלמנט ארוך.

אני מתארגן עם קפה, גילוח-צחצוח, שם ג'ינס אוסף מהשולחן ליד הדלת את "השילוש הקדוש": סיגריות, ארנק ומפתחות. הייתם מתים "שילוש קדוש"! בחלום בלילה.
אנסח זאת מחדש. טקס הבוקר מתחיל: סינכרון דיבורית הבלוטוס' עם הנייד שהרגע נשלף ממנוחת הלילה במטען, 'חת שתיים ניסיון, 'חת שתיים… האחרונים ביציע שומעים? סבבה. מעכשיו מצב מענה אוטומטי. מרים את שלט האזעקה ודווקא כן קיים צרור מפתחות שכולל מין חצ'קון שמן להתנעת הסטרטר. דיסק.און.קי. של 16 ג'יגה המכיל תשעה סרטים באורך מלא. הללו ממתינים לצפייה בשבת כבר די הרבה שבתות.
רק עכשיו אחרי כל הפרוצדורות מתחילה הסצנה האמיתית מלמטה כלפי מעלה: מגיני ברכיים, חגורת גב-כליות, המעיל המזווד. יש כאלה שאצלם הזיווד יכלול קונדומים ויש כאלה שרק מצית ספייר. פנקס מקומט ועט (בתקווה שהוא כותב). הידוק הסקוצ'ים למרפקים ורכיסה. הלאה! חם-צוואר וכאן מתחיל המאבק התמידי עם קסדה. למרות שיש כבר משקף כהה באבטיח הזה מגיע תור משקפי-השמש . כוונון האוזניים, הרמת המשקף וכפפות. אוף… איזו באסה! שכחתי לענוד את השעון (אני טיפוס פרה-היסטורי, שיהיו שניים, אחד על היד ואחד בנייד). יאללה עוד פעם לפשוט וללבוש את שתיהן.
מה זה הדבר הזה? איפה אני חי? מ"שילוש קדוש" הפכתי לטרפז שווה שוקיים. וזה עוד לא הסוף. הדרך לרמזור הראשון עוד רחוקה. האופנוע כבר מכיר את התרגול בעל-פה: מפעיל שלושה ביפים צווחניים פלוס הוינקרים. אני מתכופף למנעול המחוסם, מחלץ את הדיסק הקדמי ומתניע. המנוע פותח בקטע סולפז' בסולם משתנה. אני פותח את תא-המטען, מוציא מגבת איכותית סוג א' מכותנה סרוקה שנקנתה במשביר לפני עשר שנים ומצבה בהתאם, פוזל אל האפוד הצהוב בתקווה שימשיך לישון בשקט, מסכם מילולית עם ספריי הפאסט שלא יעשה לי טריק ויתיז מעצמו ובכך ימחיש שהחרמון מושלג ודביק גם בתוך הארגז. מעביר וויש על המושב, המראות והספידומטר, שולף את האייפון מהכיס וממקם אותו במרכז הכידון (מזין נתונים עלק). בעיטת וולה לצמיג האחורי והקדמי, מברך בברכת "בוקר-אור" את החמודה מאיתורן ואת השם יתברך. מעייף מאוד בשביל מי שרק התעורר, תודו.
סוף סוף הילוך ראשון. צומת ראשונה. הבחורות היפיפיות הלבושות במיני לא השתנו ^ למזלנו. הן מזכירות לי איך פעם ירדתי ארבע קומות ושייטתי במהירות חמישים קמ"ש בתוך שנייה וחצי.

בעבר, כשהייתי מסיים את יום העבודה, והייתי מתחיל להתארגן ליום המחר כמו טנדר פתוח של קבלן חשמל בחצות: לוקח מפתח 21 לניקוי הרווח בפלאג במבט של שען. מוהל ג'ריקן בנזין בשמן 50/20 בכוס מידה נדירה שהמוסכניק "השיג" לי. עדיף כך, לבד. מפני שרק בתחנת הדלק בקצה העיר הכינו היום תערובת טובה, ב"פוחלץ"* השקוף שצריך לפמפם בידיתו. שם התוצאה האוסמוזית נעה בין גוון של שתן כהה לליקר מנטה. ליתר בטחון הייתי שואל את המתדלק "חמישה אחוז?", "בטח" הוא ענה, אבל הוא כנראה התכוון לקוטג' שאכל בבוקר.

בבוא הערב מדליק ומכבה את הפנסים, מחזק בחוט-ברזל את הסבל, עוטף בסמרטוט שחור ומטונף את הפלאג הרזרבי ביחד עם חתיכת בד השמיר ושתי הנורות הרזרביות. קושר את הכלי בשרשרת של מלונה לעמוד ומהדק במנעול תליה מוזהב ועבה.
שבת בבוקר הייתה כבר אופרה אחרת: סט בוקסות, מפתח ארוך, פותח ראש-מנוע, ליקוק השריטות (של הבוכנה, לא שלי), מפתח שוודי לפירוק האגזוז, מבעיר את האגזוז במדורה  בזמן שהאגזוז מתקרר ולפני ניעור הפיח, משייף קלות את הפלטינות ואולי גם מוריד דלי עם אמה ומברשת.החיים משתפרים, נהיים נוחים. אם כי מעט מייגעים ותובעניים.
ביל גייטס היקר! בנוסף לאקספלורר, האאוטלוק-אקספרס והאופיס , ה"שילוש קדוש" בימינו כולל: טיטולים, דיסק און קי ואזיקונים.

*הפוחלץ הייתה מין משאבה שערבבו בה דלק ושמן בתחנות הדלק, ביחס של חמישה אחוז- למנועי שתי פעימות. מכיוון שהמהילה שלהם הייתה לא מדויקת מבחינת האחוזים, אז באמצעות מבט על הצבע  במשאבה (צהוב שתן עד ירוק מנטה) היה ניתן לדעת האם האחוז נכון ולכן מי שהכלי היה יקר לו היה מערבב לבד.

עוד ב-14.6 כ"ס:

דיבורים על המדרכה

אהבה מהסרטים

"מה זה הדבר הזה? איפה אני חי? מ"שילוש קדוש" הפכתי לטרפז שווה שוקיים. וזה עוד לא הסוף. הדרך לרמזור הראשון עוד רחוקה. האופנוע כבר מכיר את התרגול בעל-פה: מפעיל שלושה ביפים צווחניים פלוס הוינקרים. אני מתכופף למנעול המחוסם, מחלץ את הדיסק הקדמי ומתניע. המנוע פותח בקטע סולפז' בסולם משתנה."

12 תגובות ל 14.6 כ"ס – קפה ועיתון על הבוקר

  1. "סינכרון דיבורית הבלוטוס' עם הנייד שהרגע נשלף ממנוחת הלילה במטען, 'חת שתיים ניסיון, 'חת שתיים… האחרונים ביציע שומעים?…. אהבתי !! " מרגיש כמוך.

  2. אנחנו רוכבים מדיי בוקר לעבודה יחד על הג'וימקס. בזמן שאני מצחצחת שיניים- אני ניגשת לחלון לוודא שז'וז'ו עוד בחניה. ולא נגנב. בעלי מתגלח- שזו גם משימה יומיומית. לעומת המשימות של אשה בבוקר, שהן קצת שונות עד לשלב רכיסת הקסדה: קרם לחות, אייליינר, מייקאפ, בחירת בגדים מהארון- שזה גם די ארוך. מהבוקר אישי היקר התחיל לחפור לי: וספה פי.אקס. 200 שנת 82. הוא נכנס באשמתך, לקריז של נוסטלגיה. אני מקווה שהוא לא יעשה איזו שטות. ויפתיע אותי אחה"צ עם איזו וספה משופצת. יום נעים, אהבנו את העלאת הזכרונות. וכבר קיבלתי הרצאה ארוכה ונלהבת על מנוע שתי פעימות.

  3. כדי שנוכל לראות את כל שמונת הפירסינגים המדוברים …..
    כתבה שנונה ומגניבה.

  4. מתווכח עם היבואן האם צריך 3 אחוז 4 או 2 אחוז.ובתחנה תמיד לחשב תידלוק ביחס לשמן (קלקולאטור בראש) וכמובן שהשמן היה תמיד בארגז, והידיים תמיד מלוכלכות מההתעסקות והמיכנסיים… מזל שהייתי סטודנט פרוע

  5. בתחנות הדלק, הייתי לוקח משקית האשפה- שאריות של בקבוקי שמן- שנשאר בהן קצת. הייתי שם שלושה פקקים לליטר.
    מי יודע מתמטית כמה אחוזים זה יצא?!

  6. צח, אין דברים כאלה !
    מאז ימי מוטו המיתולוגיים לא נהנתי כ"כ מכתבה.

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל