מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
מונדיאל MENU
מתחת לשורת MENU מטרו
אינסטגרם
הווסקוורנה באנר שמאל
קונה אופנוע
עופר אבניר קוביה שמאל
מידלנד שחורי 140 על 70
מטרו באנר שמאל הכי עליון
ברקום שמאל
לרט
סטפן
rok-straps רצועות קשירה 140
אישימוטו באנר קוביה שמאל
KTM עליון קוביה
לרט
תמוז
פרפקט קוביה שמאל
מתלה לקסדה
מונדיאל קוביה
HJC
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
הארלי שמאל

במשקף ורוד – לוח וגיר

במשקף ורוד – לוח וגיר

מיס הילה

צילום: Zoobri photo team

"לוח וגיר, מפה על הקיר
מחברת, יומן וצלצול
היא שהייתה מורה שעשתה
לי בלבול"

השבוע עשיתי קורס הדרכת רכיבה לקטנועים של דו"גרי בשיתוף עם בית הספר לרכיבה "פרו ריידינג". יא בה יה! מה זה הדבר הזה? קחו את הלונה-פארק הכי מטורף שיש, שימו אותו במסלול מרוצים ועכשיו תחליטו שאתם מפעילים את המתקנים. אתם מחליטים כמה, למה, איך ומתי. א-ממה, בכל פעם את מפעילים אותם חזק יותר ומהר יותר.

"שם בכיתה, אהבתי אותה
הייתי כמו אפלטון
יושב וחולם על מה שלא
בא בחשבון"

הבוקר הזה של ההדרכות מתחיל הרבה יותר מדי מוקדם. כבר לפני שש התעוררתי ורטנתי על השעה המוקדמת. מה זה הדבר הזה?! שלפתי את עצמי מהמיטה בעצבים ונגררתי למקלחת. אחרי שעה וקצת כבר הייתי אצל חברה לאופנועים, שקבענו לנסוע ביחד. חוץ מזה, בכלל לא הייתי בטוחה שזה יתקיים היום, כי כל הלילה ירד מבול.
את הנסיעה עברנו לאט. פעם הייתי בהרצאה של גידי פרדר שאמר שהוא מקפיד לנסוע טיפה'לה יותר מהר משאר כלי הרכב בכביש. זה גם מה שמורה הרכיבה שלי לימד אותי. הבעיה היא שהחברה רכבה על 125 סמ"ק שהיכולות שלו הן לא איי איי איי. רק עכשיו כשאני יכולה להרביץ בכבישים מהירים אני מבינה כמה זה מסוכן ומפחיד לנסוע לאט. מה גם שכל מכונית העיפה וטלטלה אותה.

"לו רק היית קצת פחות
המורה שלי
לו רק היית קצת יותר
נערה שלי
הייתי מראה לך מיהו הילד
הכי מפותח בכיתה"

אז אחרי כמעט שעה הגענו למגרש. מה אני אגיד לכם? האספלט נראה אפור וסתמי, שהתאימו לשמיים האפורים שהיו מעלינו, כשבין המסלולים יש עשבים שוטים. החנינו את הקטנועים ורצנו לכיתה, שבדיוק התחילה את ה"שלום-שלום". איך שעמית, המדריך, התחיל לדבר על בלימות וחמיקות וסוגי כבישים אני התחלתי להתרגש ולהתמוגג. סופסוף גם אני עוברת קורס הדרכת רכיבה!
לפני שנה, קצת אחרי שקניתי את הבייב הנוכחי, יצאתי לטיול עם הפרלמנט. טיול לא ארוך שכלל את הכביש מאשתאול לצובה. הכביש המפותל שלא הכרתי קודם היה לי נורא ואיום. סבלתי מכל רגע, פניה ועיקול. יענק'לה וברוך שנסעו אחרי ושמרו עליי כמו שני כלבי שמירה ענקיים ולא נתנו לאף אחד לעקוף אותי, הסבירו לי שעכשיו אני חייבת(!) לקחת קורס רכיבה. חייבת!
אז שנה לקח לי להגיע לזה (פעם לא היה כסף וכשהיה כסף, אז לא היה זמן ואז לא ידעתי להחליט איזה קורס אני רוצה ועוד שלל תירוצים והמצאות), אבל בסוף הגעתי לשם, מתמוגגת ומתרגשת.

"שם בדירה, עם עוד חברה
את גרה יותר משנה
איזה תקליט את שמה
לפני השינה?"

התרגיל הראשון היה תרגול של בלימה נכונה. מה לי ולבלימות בכלל? הרי אני שומרת ים של מרחק מכל העולם כדי שלא אצטרך לבלום בחירום. בכל פעם רוני ותומר המדריכים צעקו עליי "יותר חזק!" ו"יותר מהר!" ואני כמו תלמידה ממושמעת עושה יותר חזק ויותר מהר. בכלל, מסתבר שאני לא אוחזת נכון את הכידון, אז הם סידרו לי את שתי האצבעות (אצבע ואמה) על הברקס באופן תמידי. למי שהיה ספק – זה לא נח, אבל זה יעיל. אבל אני, כמו שאמרתי, תלמידה ממושמעת.
ורוני גם הוציא לי את המרפקים החוצה "כמו בולדוג!". אבל אני לא בולדוג. מקסימום פודל. שלא יהיה ספק, כל הנשים כלבות. חלקן בולדוג, חלקן צ'יוואווה, אבל כולן כלבות. המשפט הזה עובד נפלא גם על המין הגברי. תנסו בבית. בכל מקרה, אני חושבת שהתרגיל הזה פחות עבד. אחרי הכל אני בלונדינית ולא ממש מסוגלת להפנים שני דברים במקביל.

"לילה יורד, אינני לומד
פשוט לא יכול מורתי
האם את ערה?
האם את זוכרת אותי?"

התרגיל השני היה התחמקות ממכשול. נגיד, אוטובוס. פה כבר התחלתי להיות עייפה. אחרי הכל, אני אחרי ניתוח גדול ועוד לא ממש החלמתי וחזרתי לחיים מלאים, אז רוני לא פעם צעק עליי שאני חולמת.
כשחזרנו לתל אביב התרגיל הזה הוכיח את עצמו כנפלא. רכבנו על כביש חמש ופתאום מצאתי את עצמי מול צמיג משאית שהתפוצץ. האינסטינקט הראשוני היה לבלום בחירום, אבל תודה לאל שהנחילו לי היום כלי נוסף. מיד עזבתי את הבלמים, הסתתי את המבט הצידה וברחתי מהצמיג. הייתי כל כך גאה בי שעשיתי את זה (ואולי סתם מפחד) והתחלתי להתפקע מצחוק בתוך הקסדה. אז מה אם זיעה קרה עטפה את כל גופי? בקטנה.

"סוף השיעור, בסדר גמור
הכל כבר ברור לי מלבד
מתי נתראה?
ומה את עושה בשבת?"

התרגיל האחרון הוא תרגיל כיפי. אתה פשוט זורם על המסלול כמו מים, כמו כדור שלג שהולך ומתחזק.
אחד המדריכים מוביל את הקבוצה בתוך המסלול, מתווה את הדרך ואנחנו רוכבים אחריו, לומדים ממנו איך לתפוס קו נכון בסיבובים, איפה להאט ואיפה להאיץ. אחרי שני סיבובים זה אנחנו לעצמנו. התחלתי לתפוס קו בעצמי, לראות איפה אני יכולה להאיץ, איפה להאט ולאט לאט זה קרה לבד. כבר לא הייתי צריכה לחשוב על הפעולות אותן אני עושה – כמו מים שזורמים עם תוואי הוואדי. זה לא שאני וולנטינו רוסי (סלחו לי: פחחחחח! אני רוכבת איטית בסיבובים, אני יודעת את זה) אבל עכשיו אני קצת יותר מהירה מאיך שהגעתי לשם.

"זה לא יכאב, ספרי לי עליו
מיהו אצלך הראשון?
אל מי את שמחה?
עם מי את הולכת לישון?"

בדרך חזרנו נסענו באותה הדרך, אבל פתאום הכל נראה אחרת. רכבנו בכיף, ממש עם חדוות-רכיבה. כל עיקול תפסנו אותו מהקו הנכון, כל התחמקות מרכב שפתאום החליט שאתה לא קיים וזה בסדר לעלות עליך נראה אחרת, כל בלימה הרגישה אחרת בכל שריר בגוף.
הגענו בחזרה לתל-אביב באחת וחצי, מורעבים בטירוף ועייפים עד מוות, אבל עם חיוך של חצי מנת-פלאפל שאפילו עכשיו, אחרי שעתיים וחצי של שינה כמו אבן, הוא עדיין לא יורד.

"לו היית יותר איתי מורתי
לו היית יותר
לו היית רק שלי"
 
* לוח וגיר – מילים: יענק'לה רוטבליט

לגלריה של מחזור אוקטובר בהדרכות הרכיבה

" התרגיל הראשון היה תרגול של בלימה נכונה. מה לי ולבלימות בכלל? הרי אני שומרת ים של מרחק מכל העולם כדי שלא אצטרך לבלום בחירום. "

עוד בבלוגים של מיס הילה:

רוכבת הדרקונים
מתוק מתוק
אוהל מחאה. לא מאהל, אוהל אחד
רוח שטות
זכרון יעקב שלי
שומר החומות
אז איך הכל התחיל?
העיר באפור

11 תגובות ל במשקף ורוד – לוח וגיר

  1. את מלכה ! חיה את הענף, מגשימה חלומות, תמשיכי ובזהירות.

  2. צמיג של משאית לשיעורי בית, על כביש מהיר. מי מאיתנו לא מכיר את התחושה הזו של "אלוהים, איך יצאתי מזה בשלום". מה שנקרא בשוד מזויין- חמש דקות של פחד ואדרנלין. וזה מאחורייך. רכיבה מהנה וזהירה. החלמה מהירה- שבת שלום.(נשאיר את עניין הכלבים ליום אחר)…..

  3. תודה לדו"גרי על זה ותודה לך שדאגת להזכיר לי ללכת.

    שמחה שנהנית כמוני ותודה שהנעמת את זמני בדרך.

    כמו כן לעניין ה-125, קצת שמחתי גם להעניק לך הצצה, אם כי מעוררת אימה משהו, לעולמי- עולם החיות הקטנות והניצודות בג'ונגל הכבישים המהירים. למרות שנעים זה לא- גם זה שיעור מאלף לחיים. מקווה שככה גם ראית זאת 🙂

  4. את אולי לא רוסי בסיבובים, אבל את בהחלט אלופה!!!!!!

  5. רוסי אולי רוכב טוב ממך….אבל את נותנת לו בראש בכתיבה…..

  6. רוכבים יקרים…איזה קורס… ממליץ בחום.. קורס מקצועי ,מדריכים קשוחים ואוירה מחשמלת.
    שווה כל אגורה. הילה.. למה את נדבקת למשאיות? 🙂

  7. היה נפלא.
    איך לא עשיתי את זה קודם?

    חוצמזה, כתיבה נהדרת, אוהב את הבלוגרי שלך.
    מלכה לב אדום (פוקסיה)

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל