מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
ברקום
מתחת לשורת MENU מטרו
אינסטגרם
מידלנד שחורי 140 על 70
הווסקוורנה באנר שמאל
עופר אבניר קוביה שמאל
קונה אופנוע
מטרו באנר שמאל הכי עליון
ברקום שמאל
סטפן
לרט
פרפקט קוביה שמאל
אישימוטו באנר קוביה שמאל
rok-straps רצועות קשירה 140
לרט
אגוסטה HM קוביה הכי עליון
תמוז
מתלה לקסדה
מונדיאל קוביה
HJC
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
הארלי שמאל

טרקטור טוב חורש גם בבוץ

טרקטור טוב חורש גם בבוץ

מוני בבו

"והתחזית לסוף שבוע זה – הגשם מגיע והסתיו מפציע" אמר איזה חזאי קלולס באיזה ערוץ ששכחתי את שמו. אני לא מאמין כל כך לנביאים מאיזה סוג שלא יהיה, ואין ממש הבדל בין נביא מזג לחזאי, אבל אם כבר במקרה שמעתי והשמועות רוחשות לתחילת חורף (כי הרי אצלנו אין באמת סתיו) אז הדבר כנראה אומר… בוץ!

איך שאני אוהב את דייסת האדמה הזו שיודעת לאתגר כל יצור ומכונה שטוענת להיות בעלת עבירות גבוהה. בוץ הוא אחד החומרים הפחות צפויים בטבע. כמה דליל? כמה עמוק? הצלחת לצאת מן הבוץ ועצרת בשמש לתפוס או להסדיר את נשימתך? יציקה דמוי מלט מסביב לכל חלק נע והכל ייעצר עד לחציבה או הרטבה טובה. הרבה גדולים וטובים מצאו את עצמם ולא בכדי הביטוי – שקע עמוק בבוץ. אם תשאלו כמעט כל פריק שטח לסוגיהם, תמיד תהיה איזו פינה חמה בלב לחומר המשונה והלא צפוי הזה.

בחזרה למציאות, אני מכין את ציוד רכיבת האופניים שלי (כן, כן, כתבתי אופניים) מכיוון שהיום אינני בעלים גאה של אופנוע שטח וכל יכולתי מוקדשת לאופנוע יומיומי עם נטייה עזה לאספלט, איתם אלך  להתפלש בבוץ על כוח חמור אחד, אני.
הכלבה שלי רק רואה אותי מתעסק עם האופניים ויודעת מה צפוי לה ומפלס ההתרגשות בבית עולה. אחרי הכנות יום חמישי וסוף יום עבודה של שישי, כל מאודי מכוון לחומר הנכסף ומתוחזק על ידי ריח חריף של חורף מתקרב באוויר. טלפון מצלצל "בוא לרכב איתי" חבר אומר, ואני מחשב בראש את היתרונות והחסרונות ומשפיל מבט אל הכלבה שמסתכלת עלי עם זווית הולכת וגדלה כאילו אומרת – שלא תעיז! " סגור העניין, שתיים וחצי אצלך קפה ובוץ! ".
מסתכל למטה אל שותפתי לחויות ומהר דואג לאשר לה שהיא מצטרפת בכל מקרה. הכלבה היא מסוג מוטוקרוס גזעי, מטפסת קירות ומאומנת בדאון – היל עם אופניים כי קרוס קאנטרי  ואול מאונטיין כבר משעמם אותה והיא מעדיפה לעשות על האש.

בדרך לקיבוץ של חברי השעיר, באוטו עם ציוד לוחמה, מיגון וכלב שש אלי קרב. מחנה, מפלס את דרכי בין חמשת האופנועים שלו ושל זוגתו שתחייה, עם שקיות הציוד ויושבים לקפה קצר.
"היא לא מפחדת מרעש של שתי פעימות?" שואל אותי החבר במבט מכוון וכמעט מאשים, "פשוט תרכב, היא דואגת לעצמה יופי יופי, אתה תראה כמה כיף לרכב איתה" אני עונה.
מתוך ארסנל האופנועים של חברי רק אחד הוא שטח מקצועי וחדור רשע –  KTM EXC 125 2002 במצב חדש לחלוטין, מטופל ובריא, תמיר ודק כמו מטאטא של מכשפה. מעמיסים ציוד על עצמינו ועל קטנוע קטן, והיידה לשטח.

אי שם באזור השרון, כמה קילומטרים מהקיבוץ, שלוש זירות רכיבה עיקריות. האחת טכנית, טיפוסים קשים קישורים של באמפים וטייבלים טבעיים, השנייה מתרכזת בסגנון הזורם של חול ים דיונות סטייל עם קפיצות ושינויי גובה קלים ונעימים כאשר מסביב מן מסלול היקפי זורם והשלישית היא שילוב של שניהם. מעמיד את הקטנוע, מים בקערה לכלבה ומתחילים.

הכלי הזה כזה בונבון ומנומס יחסית לדו"פ רוצח, לוקח אותו לסיבוב היכרות והמתלים עובדים ללא דופי, צמיגי ה-Michelin AC12 אוחזים ברמות פנטסטיות  באדמה רכה ומרשים רולינג סטופי במצבי אחיזה מגוחכים, קלאץ' הידראולי רך ונעים שאצבע אחת מונחת עליו ומנצחת את מה שתכופות חייב להגיע, דאבלים עדינים שנותנים למנוע לפרוץ לאזור בוא הוא באמת עובד ומושך בצורה כה בריאה שאין מה לעשות חוץ משוב להסתכל על המדבקה האוסטרית ולנסות להאמין שהכלי הזה באמת 125. כל המכלולים פשוט בסטנדרט כה גבוה וכה מפנק, התוצאה ברורה – קל לרכב ולהעלות קצב, להתייחס לנעשה ולהתחיל לתת דגשים עצמיים לשיפור טכניקה. "מאוחר מידי עם הקלאץ'" אני צועק לעצמי, " חזק עם הרגליים יא גייז, תחבוק!" אני לא מרשה לעצמי לוותר. מכנסי הפריסטייל יפים אך מפספסים יכולות חביקה שמגף גלוי היה נותן לי.

עוצר לנוח. החבר יוצא להמשך ואני מלטף את היצור היחיד שנהנה פה מיתרונות ה-4 על 4, הכלבה. שותה מים ומסתלבטת, פתאום מזדקפת לשמע התנעה נוספת ומתחילה לרוץ מיד עם תחילת תנועת האופנוע. מחשש ידידי שחרר כמות נדיבה של גזים ויכולתה של סופר דוג להגיע או "לרכב" בצמד ירדה, אך ללא האטה או ירידה במורל היא רודפת, כמו אחרי חתול מסקרן. ברגע שמהירת האופנוע ירדה היא הגיעה אליו ואני מסמן לו מרחוק שישחרר ולא ידאג. וכך עשה.
פתאום החלה רכיבת צמד. היא שומרת על השמאל שכמו בהליכות, מטר וחצי במקביל ורצה. לקח לחברינו זמן לבטוח בה שבסטיות לשמאל הוא לא ידרוס אותה אך למד את תנועותיה וקלט שאפשר לבטוח ביכולות התפיסה המרחבית של כלב. רוכבים ונהנים מתקרבים ומתרחקים ו…פוף, ענן חול גדול.
כלבתי רצה בעליזות חזרה ללא המלווה המיועד ורק אחרי כמה רגעים חוזר אופנוע עם משהו עייף תלוי עליו. "התרסקתי, לא העברתי משקל נכון והכיסא חבט בי והעיף אותי" אומר ושפשף את ידו הדואבת. "שב קצת עם הכלבה, היא צריכה לנוח" אמרתי לו ולקחתי את הכלי, הסתכלנו על רדיאטורים ושאר מיני חלקים לראות שאין לכלי פציעות מיותרת וקיק קליל העיר את המנוע חסר השסתומים הזה.

שורה תחתונה: אין על רכיבת שטח. סל היכולות אותם צריך רוכב שטח חשובים לטעמי מאשר היכולות הנרכשות על ידי שנים של רכיבת אספלט. התמודדות מתמדת עם חוסר אחיזה, יכולת העברת משקל כל כך נוחה ויעילה על מתלים ארוכים ואוכף שמשתרך מפתח מילוי דלק ועד קצה אגזוז, משקל כלי רטוב של נערה מתבגרת (שביקרה בבורגריה הקרובה שבוע שעבר) ובעצם גם כשדחף גז לא פותר את הבעיה, רגל יורדת ואין דרמה.
גשם לא ממש ירד, ובוץ עוד לא קיבלתי אבל המון תודה לצוות המלווים שלי על שתיים ועל ארבע, היה לי סיפתח מעולה לסופ"ש נפלא, ממש קונצ'רטו לשרירים תפוסים.
עד לדיונה הבאה…

29 תגובות ל טרקטור טוב חורש גם בבוץ

  1. כישרון חדש עולה בשמי הסיקורים…כתבה מעולה וסופר כיפית לקריאה.
    איזה דגם הכלבה?

    רוצים עוד ממך בבו!

  2. נו טוב.. אתה מוציא לי שם טוב. אז תמשיך 🙂

  3. עכשיו, מאיפה אני מביא לvs קיט שתי פעימות וסט מיתלים ארוכי מהלך לעזאזל?!
    מוני, תמשיך ככה, אתה כותב מצויין.

  4. שזה כלכך קצר, פשוט כיף לקרוא וזה גם מביא את החשק !

  5. אז תאמץ אותי.
    אחלה כתבה…קלילה כתובה להפליא.
    אל תפסיק לכתוב כאן.
    שנה טובה

  6. יופי העלתה חייוך והגברתה את החשק להוצאי את הCR מהמכולה

  7. אמנם אני לא אדם של רכיבת שטח, אבל הכתבה כייפית ומצחיקה.

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל