fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
קאברג שחורי 205 על 35
cristalino מתחת לתפריט xi
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
cristalino קובית צד xi
מטרו באנר שמאל הכי עליון
אישימוטו באנר קוביה שמאל
מידלנד שחורי 140 על 70
לרט
עופר אבניר קוביה שמאל
תמוז
מוטוטאץ דקר
לרט
HJC
אודי דגן 140 על 70
MV קוביה
voge מוטו24 באנר
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
סטפן

850 ק"מ עם מובי דיק

850 ק"מ עם מובי דיק

כתב וצילם: מוני בבו

לא קרה לי עוד שהייתי עם אותו אחד כל כך הרבה זמן. זוגיות פורייה מאוד אבל אתם יודעים מה אומרים: גם אם אוכלים סטייק כל יום מתחשק לפעמים שניצל. אבל קיבלתי דג שמן.
"מחכה לך בסוכנות, לך תאסוף ותהנה מסופ"ש" אמר לי כפיר, וזו בדיוק הייתה התוכנית.

פסק זמן
החיים קורים לך בזמן שאתה עושה תוכניות. אז החלטתי לעשות הפסקה בחיים, אומנם רק לסופ"ש, אבל לעזוב הכול אחרי שבוע של טורנדו בעבודה ורעידות אדמה בבית זה לא תמיד פשוט. כנראה שאני האדם הכי בר מזל ביקום עם אישה שמבינה את כל השטויות שלי, ילד מתוק, כלבה עם פרווה וגדר לא לבנה.
הכל נשאר לרגע מאחור. מסמס לחבר שאני אוהב (בעיקר כשהוא כלוא מאחורי קסדה) "יש טיול, תכין את ציוד הצלילה!". מגיע בבוקר לסוכנות הונדה בשוקן, תומר מגדף לכיוון האופנוע שלי בזלזול שהוא בעצם קנאה עזה ורוטטת בזמן שאני מגלגל את השותף הקבוע שלי לחנייה חדשה וממוזגת לימים בהם אבגוד בו עם אחר ואני פונה לקראתו. מובי דיק. לבן וארוך, עם קווים לא ממש ברורים – מצטייר בהתחלה כמו טיילן אדיר בפוטנציה, אבל קילומטרים יגידו אחרת.

נקי, שטוף מתודלק ומחכה לי, אני מתחיל מלמטה ורואה זוג ברידג'סטונים BT021 חדשים עם פסי תרנגולת ענקיים מחייכים אלי. אני קולט את האחורי במידה נדירה לכאלה מפלצות, 160/70-17, ומבין שהכלי הזה לא בושל לרוכבים עם בעיות אגו או זין קטן, וזריזות היגוי לבטח תהיה צ'ופר או דיבדנד.
ה-CBF1000 הלבן עומד דומם כאשר 102 פונים עבי כרס ממתינים להתעורר. הסוסים של ה-CBF לא באמת עושים הרבה רעש וערימה יפה של מומנט. הלכה למעשה, חוץ מרגע תחילת תנועה אין שום צורך באף הילוך חוץ משישי גם ברכיבה נמרצת יותר. מערכת הבלימה נראית סבוכה עוד בעמידה, צינורות בילום הידראוליים מחוברים בין כל הקליפרים דרך משאבת ”combined ABS"  שם התחושות הן לא התרופה הרגילה להורדת מהירות ובטח שלא הכלי האידיאלי להעברות משקל מדודות.

בדרך למטה
יאללה, די קשקושים, פס אלים לכיוון הבית להעמיס את הכלי בכול טוב (ברמות של אוטו כמעט) ויציאה דרומה לחבירה עם משה והבנדיט. הבנדיט 1200 כלי מוצלח ללא עוררין, נעצור בהמשך ונבצע השוואה קלה בין המתמודדים במשקל כבד האלה.
כביש 40 מבאר שבע עד המפגש עם כביש 90 דרך עובדה מאוד חביב עלי. סוויפרים ארוכים ומהירים עם אספלט מאוד סביר לפרובינציה המשוכללת שלנו, שינויי גובה וקאמברים חריפים מדי פעם שכלל נותנים "פאנץ", כמו שלמדתי מאייל שני. בתוך הרצועה הארוכה הזו, ישנם קטעים מטריפים שגרמו לי לעשות פרסה ולחזור אליהם שוב.
אוהל, שק שינה, כיסא במאים לזולה איכותית, גזיה פלוס פק"ל קפה ותה, ערימות של מאנצ'ס מאשתי המרוקאית, מסיכה ונעלי צלילה וכמובן קרם נגד שיזוף SPF100. יאללה בלאגן, יוצאים רוכבים.

האופנוע לא מרגיש כאילו תכונות דינמיות כאלה או אחרות נפגעו מהמעמסה, המשקל פשוט נבלע בתוך המשקל העצמי המכובד ואולי גם משקל רוכב מכובד. זריזות  שינויי כיוון באופנוע טובה, בין השאר בגלל תצורת מנוע הארבע לרוחב, צורה שחוץ מתפעול חשמלי שקט והספק מרשים מעולם לא ממש התחברתי אליה. גם צמיג ה-160 שהוזכר, תורם למצב בו בחירת קו מתבצעת ממש רק על ידי מבט לכיוון המבוקש וכאילו לא ממש צריך פקודת היגוי, הכלי פשוט שועט לתוך הסיבוב ופה בעצם מופיע התחלואה שתמיד הרחיקה אותי מצורת המנוע הזו. זריזות יש אבל היציבות בהטיה היא לא מה שהייתי מצפה מכזו מפלצת, והקו שבחרת לא ממש נשמר.
את הרמזורים כבר עברנו ומצפה רמון מתקרב, אני כל פעם מתאהב מחדש בנוף המדברי, הוא נמרח כל כך יפה במהירות שוללת רישיון שה-CBF מציע בכזה נונשאלנט  ואני מוצא את עצמי נע וזע, לא מתחבר לתנוחת הרכיבה. לא מבין איך יכול להיות הדבר, הרי הוא נבנה לגמיעה רצינית עמוס זוג וציוד, מה העניין? הכיסא  הרך והרחב גורם לי לשקוע בתוכו ונמנום עכוז לא מאחר לבוא. האוכף לא מאפשר יותר מידי תנועה וזה מעייף אותי, עושה סימן לשותפי לצליחת המידבר לעצירה, קצת מים, סיגריה ומחליפים אופנועים.

הבנדיט שונה ומזמין אותי מייד פנימה. זה לא שזה כלי סופרספורט או משהו כזה, עדיין ישוב עמוק בתוך כלי אבל צורת משפך הכיסא והמקום לתנועה גרמו לי מיידת להרגיש יותר בשליטה. הבנדיט פחות זריז וכנראה שאפשר להאשים את 180 המילימטרים של רוחב הצמיג האחורי, אך פרט לכך הכלי מדהים, חמישה הילוכים להבדיל משישה והוא מרגיש גמיש יותר. מערכת בלימה נחותה משמעותית יש בבנדיט אך העובדה שזוהי לא מערכת משולבת גרמה לי להרגיש יותר מוביל מהלכים ולקחת נקודות בלימה משמעותית יותר מאוחרותקיצוניות. מבחינת הספק ומנוע, אנחנו באותו מגרש כדורגל, רול-און דומים וכן גם מהירויות סופיות שנמדדו לפי GPS, אבל יישארו במערכת. משה מאוד התלהב ממיגון הרוח, דבר שאני לא ממש הרגשתי.

את הירידות ממצפה רמון אני פשוט אוהב. הקאמברים החיוביים בקבוצת האסים לתוך המכתש גרמו לי לברוח לידידי לרכיבה וכשהוא הדביק אותי הצעתי בצווחות תוך קסדתיות "אתה בא לעלות שוב?" להפתעתי התשובה הייתה לא, אז עליתי וירדתי עוד מספר פעמים בדואט ללוויתן.
קשה מאוד להפר את שלוותו של מובי דיק, אחיזה לא מתנתקת בפרצי גזים עולזים, וניסיונות להעברות משקל חריפות לא הניבו סליידים מנעימים מהאגף האחורי שבאוטובוס הלבן. הוא פשוט שועט קדימה וזה מתחיל להיות מונוטוני, על גבול המשעמם.
ממשיכים בטיסת החלל, גלידה פה, קפה שם דרך עובדה שם נגלה שכביש 12 כמובן סגור לאור המפגעים ימח שמם שבועיים לפני. צ'יק צ'אק בום לכביש 90 וחמישים קילומטרים של שעמום ויגון עד הנחלה, היא רצועת החוף ליד מעבר הגבול שם ים סוף מחכה לי לטבילה וצינון אשכים בהול.

סוף שבוע רגוע
ערב מקסים, בירות ושכנים טובים, המבורגר עסיסי בבר האירי שבמרכז העיר, כיסא במאים וערימה של פיצוחים עד שלוש לפנות בוקר ושק השינה קורא לי. לאחר צילומי זריחה, שלוש צלילות ושישים כוסות תה וקפה שעבדכם הנאמן בישל גם לשוטי הכפר או החוף, מקפלים ביעילות ומתיישבים על כיסא בוער. לא, באמת, הכיסא חם כל כך שבא לי לחזור למים. אבל די.
תדלוק ללא מע"מ והיידה צפונה. מהר מאוד אני מזהה חלקות, או יותר נכון, חוסר החלקות ברכיבה של חברי ואני מבין את רמת העייפות והתשישות מחוסר שעות שינה, אלכוהול שעות ים ואולי אף שאריות מרכיבת האתמול, ומבין שכנראה גם בי יש תשישות. עוצר את משה ומסביר לו שהמפגש עם הקבוצה שאנחנו אמורים ליירט בכביש 35 ערד-סדום כבר לא יקרה ובכלל מבקש ודורש שקצב הרכיבה יתאים ליכולות הפגומות שלנו. אני מבין שבאמת התבגרנו ופיתחנו חוש אחריות כי אכן קצב הרכיבה היה "שפוי" בהרבה מיום האתמול, ממש גובל בחוקי כמעט.
בתוך מיני סופת חול רכבנו, התמודדנו עם כל מסיימי הראמאדן למיניהם בעצירות שתייה שונות, ידידי ההזוי לא שם לב שנגמר לו מיץ דלק ונאלצתי להשיג לו מעט מתחנה ממש לא קרובה בפרופורציות ישראליות, אבל חוץ מזה – טיול דבש. בריאים ושלמים חזרנו אני ומובי דיק ה-CBF1000 הלבן ואני לחיק אהובינו וסוכנותינו, כשאני שרוף רק קצת בבטן והוא צרב 850 קילומטרים נוספים בלוח השעונים. עכשיו נותר לי רק לחכות לפס הבא.

הונדה CBF1000 – מפרט טכני

מנוע: 4 צילינדרים, 998 סמ"ק, 4 פעימות, 16 שסתומים, קירור מים, הזרקת דלק
הספק: 97 כ"ס ב-8,000 סל"ד
מומנט: 9.9 קג"מ ב-6,500 סל"ד
בלמים: קדמי – דיסק כפול, 296 מ"מ, אחורי- דיסק 240 מ"מ, ABS +מערכת בלימה משולבת
צמיגים: קדמי – 120/70-17, אחורי- 160160-17
בסיס גלגלים: 1,480 מ"מ
גובה מושב: 795-810 מ"מ
משקל: 228 ק"ג (יבש)
מיכל דלק: 19 ליטרים
מחיר: 95,900 ש"ח
אחריות: שנתיים ללא הגבלת ק"מ

38 תגובות ל 850 ק"מ עם מובי דיק

  1. אם הכתבה נקראה " מובי דיק " … – רצוי בדרך כלל לדבר על מימדים …לא ? בכללי – היה קצת קשה להתרשם מהכלי לטעמי . הכתיבה – נחמדה.. תודה.

  2. כבר הרבה זמן מאז שקראתי טור כזה זורם, ענייני וקולח. נשמע שהיה כיף לאללה. בבו, מכחים לעוד ממך!

  3. נראה שזוהי התחלה של מישהו מהתחום שמבין עניין אחד או שניים בדו"ג. אחלה.

  4. לגבי העכוז הכואב – נראה שמושבים רכים הם נעימים רק בחצי השעה הראשונה.
    אחרי כך זה סיוט.
    אני התקנתי פתרון זול ומאוד יעיל (על וי-סטרום 650, אבל אפשר על כל אופנוע) – מושב חרוזים של חברת BEADRIDER
    http://www.beadrider.com
    פתרון נוסף הוא להחליף את המושב המקורי במושב של חברה אחרת – למשל קורבין או ראסל
    http://www.corbin.com/
    http://www.day-long.com/

  5. תש'מע אתה גם רוכב נהדר וגם כותב מצויין.כתבה חבל"ז וכל מילה מיותרת.

  6. יא איזה כף.
    גם אני רוצה כזה לוויתן עם כנפיים לטוס איתו/עליו לכחול הגדול.

  7. אחלא תיאורים. לא יכולתי להפסיק לקרוא, הרגשתי בטיול והיה לי די נוח עם הכלי. הייתי צריכה להזכיר לעצמי שאני נמוכה בשבילו!

  8. אין לי דבר וחצי דבר בכלים כבדים(או קלים לצורך הענין)רק אהבה וגאווה על כך שכותב הטור איש קרוב אליי ואחד היקרים לליבי,סחטיין מוני ושבת שלום.

  9. לא היה ברור מהכתבה אם היא מבחן לאופנוע (מעט מאוד תיאור מלבד הכינוי לוויתן שחזר על עצמו מעט יותר פעמים) או סיפור מסע סופ"ש (הרבה תיאורי נופים ופילוסופיות חיים לא קשורות לנושא הכתבה).
    הכתיבה אחלה אבל מישהו צריך למקד את הכותב לגבי מטרת הטור לפני שהוא מפורסם.

  10. כתבה לפנים, כתובה רהוט, מזכירה את הכתבות הטובות של מוטו בשנות ה90. מכיון שזו נסיעת מבחן ולא מבחן דרכים מלא ממש לא היה חסר לי המידע הטכני המפורט ונהניתי מאד לקרוא.
    תודה מוני, פאנן!

  11. איפו המבחן?איפו ההמצלות?ואיך הוא מול הבנדיט?נשמח לקבל עדכון כתבה "חלק 2"

  12. ימי מוטו העליזים.. היום פשוט לא שווה לבזבז את הכתב ולומר.. לא משנה עזבו – אחלה כתבה. תמשיך.

  13. איזה כיף, והאופנוע הזה בכלל לא מעניין אותי..
    בבו כל הכבוד ובבקשה, תמשיך ככה…

  14. אני מאוד מבקש ממערכת דוגרי להמשיך ככה ולהביא לנו כתיבה איכותית וסוחפת… ואני בכלל לא מת על סוג האופנועים הנל… Keep up the good work!

  15. באמת כיף הקלילות שבה לוקח הכותב את האלמנטים הטכניים – עוד שעת סיפור אדון ינשוף…

  16. איפה רשום שזה מבחן? אם היית קורא היית רואה שמדובר בכתבת חוויה. אם היית גולל עד למטה היית מוצא מפרט טכני. אבל אתה כרגיל נכנס כדי להשמיץ באמתלה של "כתבה עילגת". בקיצור יצאת טרול קטן

  17. גם אם זו לא השוואה בין דגמים או מבחן, זו לא כתיבה ברמה שהאתר הזה יכול לפרסם.

  18. זה כתוב בצורת בלוג ולכן יש צרופים מהשפה היומיומית ופחות הקפדה על כתיבה ברמה אקדמאית. לדעתי הרעיון שלתת לרוכבים לכתוב כתבות של חוויות רכיבה היא מבורכת. נכון שלא כולם כותבים ברמות הכי גבוהות אבל להגדיר את הכתבה עילגת זו היסחפות, כבר ראיתי במוטו כתבות עילגות הרבה יותר. אם זה כל כך חורה לך תפנה לדו"גרי ותציע את עזרתך. אני בטוח שהם לא יתנגדו

  19. אחלה כתיבה פילוסופית ומעמיקה, אכן מובי דיק, והתיאורים לגבי מערכת ה CBS וההיתנהגות הכללית של האופנוע מדויקים עד כאב.
    אבל מוני ידידי היקר בסופו של יום אל תשכח שאתה בעלים של נבלה איטלקית! חחח תמשיך ככה אח יקר אתה בדרך הנכונה!

  20. ממש כתיבה יוצרת! לא מבינה כמעט כלום באופנועים,נתקלתי מרתק נהנתי לקרוא וכמעט לחוות…

  21. שעמיתי להדרכה וחברי לנשק יודע לירות במקלדת בקצב אש כה מרשים ! גרמתי לי להיות באילת מבלי לעלות על האופנוע, ואפילו להזיע 🙂

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל