מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
מונדיאל MENU
מתחת לשורת MENU מטרו
אינסטגרם
עופר אבניר קוביה שמאל
הווסקוורנה באנר שמאל
מטרו באנר שמאל הכי עליון
קונה אופנוע
מידלנד שחורי 140 על 70
ברקום שמאל
לרט
תמוז
לרט
KTM עליון קוביה
rok-straps רצועות קשירה 140
אישימוטו באנר קוביה שמאל
סטפן
פרפקט קוביה שמאל
מונדיאל קוביה
HJC
מתלה לקסדה
הארלי שמאל
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון

פוסט שלילה – שלילה כחינוך מיוחד

פוסט שלילה – שלילה כחינוך מיוחד
כתב: עמוס וייס

הכל התחיל במרץ 2015.

נסיעה בכביש 431 מראשל"צ לכיוון מודיעין, ליל שישי. השעה 0:30 לערך. התנועה די דלילה. בבוקר מתוכנן טיול אופנועים צפונה. מת לישון. 

הכביש מתעקל בירידה מתונה ימינה. אני עובר תחת מחלף רמלוד. מסלול אמצעי משלושה. עובר עוד כמה מאות מטרים מהגשר כשלפתע כריזה משמאלי, רכב משטרתי עוקף אותי. "תעצור בצד". עוצר. הניידת נעמדת מלפני על השול וחוסמת שלא אברח חס וחלילה. מאחור מצטרפת ניידת נוספת וחוסמת את אחוריי, תרתי משמע… 

הסתבר שניידת אחת עמדה וירתה עלי וניידת שנייה עמדה מרחק מאות מטרים מלפנים. לפי דבריהם, שתיהן יצאו אחריי למרדף. 

ש=שוטר/ת. א=אני. 

ש – למה לא עצרת? לא שמת לב שמהבהבים לך?

א- לי? לא שמתי כלל לב, אני מרוכז בנהיגה. 

ש- אדוני, אתה יודע במקרה כמה נסעת?

א (במחשבה לעצמי) –  נורא בא לי להגיד, בשביל זה יש לי אותך, גברת שוטרת. 

א – לא, עניתי. 

ש – 175 קמ"ש. 

א – אני ……. (הנקודות הן התשובה שסיפקתי, תשובה נוראית, עדיף לשכוח ממנה!!!! ראו בהמשך הערה 1).

בדיקת ינשוף זריזה מעידה שלא שתיתי. זה הינשוף הראשון שלי. ואת הראשון/ה לא שוכחים לעולם… 

ממתינים לקצין, רק הוא יכול לשלול במקום. ואני כבר חושב… שיט, הלך הטיול שבת…. 

מגיע, שואל, אני עונה, רישיון נהיגה נלקח לחודש – מה שנקרא שלילה מנהלתית, רישיון זמני לשעתיים ניתן, והופ אני בדרך הביתה. כמובן שמבואס. הסאגה מתחילה. 

שבוע של התייעצויות עם חברים לבירור שם של עו"ד מוצלח. מלא שמות נזרקים לאוויר. מהצלבות של מקרים מוצלחים עולה שם אחד. עו"ד אבנר גולוב. הוא יהיה הנבחר. 

מוצ"ש. מרים טלפון לאבנר. אין תשובה. לאחר 10 דקות מצלצל המכשיר שלי. שלום, מדבר אבנר (לא מר, לא עו"ד ולא עוד אי אלו תארים), חיפשת אותי? אני מופתע שבן אדם מקבל טלפון לא מזוהה וחוזר אליו, ועוד בשבת??? ברגע זה ידעתי שהבחירה שלי הייתה מוצלחת, ולימים… הוכיחה את עצמה, כפי שרבים מכם כבר יודעים.
נפגשנו, הכרנו, הצגתי את הצד שלי. 

הערה 1 – הבנתי את הטעות היסודית שעשיתי – יש להיזהר במילים. לא אומרים לעולם "צודק", "לא שמתי לב", "ייתכן ו…" ועוד אמרות טיפשיות שכאלו. משפט אחד בלבד יש להגיד, ולא להוסיף עליו מאום!!!! ולא חשוב כמה ינסו למשוך אתכם בלשון!!!! וינסו!!! והמשפטים הם "לא נסעתי במהירות הזו", "מה פתאום",  "לא נכון" וכד'. לא, ולא ועוד פעם לא!!! אבל אני אמרתי את שאמרתי ועם זה, מה לעשות, ננצח. זכרו, גם למילים יש כמה משמעויות!

(מזכיר בדיחה שאומרת שגם אם בעלך/אשתך תופס/ת אותך במיטה עם אחר/ת, אימרי/אמור שזה לא מה שזה נראה). 

חודש לא פשוט עבר עלי. הכרתי את הרב קו, את האוטובוסים, את הרכבות, את הנהגים (עם מיוחד), את בזבוז הזמן המשווע בהמתנות, את האי-חופש ועוד. 

לאחר חודש אני מדדה לכיוון אגף התנועה בבית דגן, לוקח ת'רישיון וחוזר להגה. במשנה זהירות. 

דיון ראשון – 11 חודשים שלילה דורשת התביעה. השופטת (עניינית ואני מלא הערכה כלפיה, ניהלה משפט הוגן) הבינה שזה סתם ושלחה את הצדדים להתייעץ ולנסות להגיע לפשרה. 

חודשים עוברים. 

דקות לפני דיון שני – אני מקבל הצעה ל 4 חודשי פסילה, נוסף על המנהלתית. אמר את זה יפה אדם חכם… לא לבלוע ולא להקיא. אם היו אומרים חודשיים הייתי אומר כן וסוגר. על 4 אני לא מוכן לשמוע. "לא", הייתה תשובתי. ומתחיל להחזיק אצבעות. 
משלב זה מתחילות ההוכחות. וזה יכול להימשך ולהימשך ולהימשששששך. 

חודשים עוברים. 

דיון שלישי – השוטרת נקראת לדוכן, מספרת את האמת שלה.

דיון רביעי –  אני נקרא לדוכן. נשבע. מספר את האמת שלי. 

חודשים עוברים. 

דיון חמישי – אחד מהשוטרים שנכח באירוע מגיע להעיד (ראו בהמשך הערה 2).

דיון שישי – פסק דין. אשם. חשוב – רק אחרי שהשופטת החליטה שאני אשם, היא פותחת את גיליון ההרשעות שלי! כדי שזה חס וחלילה לא יטה את החלטתה לכאן או לכאן.

דיון שביעי – גזר דין, לא לפני שאני מעלה טיעונים להקלה בעונש. אבא, אמא, סבא, סבתא, עבודה. הכל נכון, הכל אמיתי.
אז מה יצא אתם בטח שואלים… 4 חודשי שלילה (3 לאחר קיזוז המנהלתי), 1800 ₪ קנס, על תנאי למשך 3 שנים. 

חשוב מאוד לראות את התנהלות הגורמים השונים במהלך המשפט. לא פחות, לחשוב מה יש בגיליון העבירות שלכם. היו שלמים עם כל החלטה שלכם. אתם תצטרכו לחיות אתה ולקחת עליה את האחריות. לא אציין אם לקחתי את הצעותיו של אבנר אם לאו. לזכותו ייאמר שהוא נתן לי הרגשה שהוא אתי בכל אשר אחליט. עם זאת, ציין את כל האופציות בכל רגע. 

הערה 2 –  חובה לתעד את כל השוטרים הנוכחים באירוע, שמות ואפילו צילום שלהם. השוטרים לא תיעדו מי היה באירוע, מלבד הקצין והשוטרת ש"ירתה" עלי. 

הערה 3 – עצוב לומר, נראה לי שאת מערכת המשפט לא ממש מעניין אם אנחנו אשמים אם לאו. אל תחפשו צדק. חשובה התוצאה. ולשם אתם צריכים לשאוף, שהתוצאה תהיה כמה שיותר לטובתכם! 

הערה 4 – לכל אחד יש את הצד שלו ואת האמת שלו. אין אמת אבסולוטית! ולכן, כל צד מנסה לשכנע את מע' המשפט שהצד שלו הוא הנכון. לכו עם האמת שלכם, אבל צפו לכל אופציה. לפעמים מרוויחים ולפעמים לא. 

יודעים מה הכי מבאס בכל הסיפור? שזה קרה עם רכב… 4 גלגלים… ואני לעזאזל (יותר) אופנוען… 

לסיכום, גם קצת טוב היה בשלילה הזו. קצת נחתי בכבישים, קרו מלא דברים מצחיקים, הערכתי את החופש שהרכב נותן לנו, ובמסגרת טיולי האוטובוס/רכבת שלי, כתבתי גם בלוג קצרצר. מוזמנים ליהנות: "שלילה כחינוך מיוחד". 

קישור ל-בלוג שלילה – הפוסט התחתון ביותר הוא הראשון ויש לנוע כלפי מעלה. עם החץ מטה וימינה ניתן לעבור לפוסטים הבאים. זה משתפר והולך עם הפוסטים, אל ייאוש, אני מבטיח. 
ותודה לחברים שדאגו לשאול לשלומי, להוציאני מפעם לפעם, להשכיח ממני את התקופה הקשה. מבטיח לעשות עבורכם אותו דבר, במידה ו….

13 תגובות ל פוסט שלילה – שלילה כחינוך מיוחד

  1. אני הייתי עם אופנוע ומיד שאלתי את השוטר להיכן כיוון את הלייזר , מה שגם עזר בהמשך הדרך מסתבר שעל פי הוראות היצרן הלייזר לא יעיל על אופנועים כי אין אף מקום ראוי לכוון אותו מה שנעלם מההוראות בעברית כמובן , מה שלבסוף הציל אותי זה טיפשותו של השוטר שרשם מרחק ומהירות לא הגיוניים שכן גם סופרמן לא היה מצליח לעצור אותי בזמן אם זה היה נכון , בקיצור יצאתי בפשרה שבה המירו את העבירה לבקלית שבורה שילמתי 50 שקלים ויצאתי ללא שום שלילה או נקודות , העיצה הכי חשובה שיש לי למי שנתפס היא תקראו את הדוח מליון פעם כי בסוף תעלו על משהו שיוציא אתכם מזה רוב דוחות הממלז מונפצים ראו את הוראות החוק למשל בארה"ב לשימוש בכלי הזה לעומת פה בארץ ותבינו לבד כמה זה לא אמין .

  2. פוסט נהדר מעניין עם מידע שימושי תמשיכו כך
    תודה לך על השיתוף

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל