מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
ברקום
מתחת לשורת MENU מטרו
אינסטגרם
מטרו באנר שמאל הכי עליון
הווסקוורנה באנר שמאל
מידלנד שחורי 140 על 70
קונה אופנוע
עופר אבניר קוביה שמאל
לרט
לרט
KTM עליון קוביה
ברקום שמאל
סטפן
rok-straps רצועות קשירה 140
תמוז
פרפקט קוביה שמאל
אישימוטו באנר קוביה שמאל
הארלי שמאל
HJC
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
מונדיאל קוביה
מתלה לקסדה

על הדבש ועל העוקץ

על הדבש ועל העוקץ

יובל נווה

צילום: אריק רוזנבלום

סיפורנו מתחיל כאשר בסך הכל הייתי אמור להגיע לשבוע עבודה בארץ וכמה ימים לפני כן יידעתי את אריק, מנהל האתר של דוג"רי, מתוך כוונה להפגש  איתו. הסתבר שבאותו  השבוע נערך קורס רכיבה של דו"גרי ויש מפגש והרצאה. "תגיע" הוא מצווה עלי באימייל.  "אשתדל מאוד" אני מחזיר לו תשובה והתגובה לא מאחרת "נראה לי שאתה לא מבין או מתבלבל, אתה בא!".

נחתתי ביום א'. הסופה הטרופית סנדי שאשתי בהתחלה לא התרגשה ממנה יותר מדי הפכה בערב הטיסה להוריקן מסוכן. השארתי את המשפחה מאחור בניו-ג'רזי וקלטתי באיחור רב איזו שטות עשיתי. הסופה הזו יכולה לגרום נזק אדיר ואני כלל לא שם כדי לעזור. ביום ב' אשתי מודיעה לי שעץ אלון ענק נפל אצל השכן הסמוך וריסק את כל מערכת החשמל בשכונה וכי הם בחושך וללא חימום – מזל שלא נפל על הבית. התמונות שהתחילו להגיע מכיוון ניו-ג'רזי וניו-יורק היו מפחידות. אבל חוץ מבעיית החשמל במזל לא נגרם לנו שום נזק בנפש או ברכוש.

יום ה' בערב מגיע, נפגשים בהונדה דרך השלום. כל הצוות שם: ניסים, סטפן, אולג, דוקי, קקי, דורון ואריק כמובן. זו הפעם הראשונה שאני נפגש עם כולם ויש אווירה בריאה של צוות. מתחילה הרצאה מאלפת של שלושת הראשונים בנושאי בטיחות שונים. המסר פשוט וברור: תחשוב כל הזמן מה יקרה אם? מה יקרה אם הצומת שאתה עוקף בה לא יהיה פנוי? מה יקרה אם תיסע במהירות שלא מתאימה לתנאי הכביש? יש מיליון מה יקרה, ומיליון אפשרויות לעשות תאונה. הרוכב אשם בתאונה, כמעט תמיד.

רוב התלמידים הם רוכבים חסרי ניסיון על הכביש, רוכבי CBR  250 שרק התחילו את דרכם המוטורית. ניסים עובר על תחקירי תאונות שקרו בפועל – לרוכבים ישראלים, כאלה שצוות דוגרי מכיר והכיר (לצערנו) באופן אישי. תוך כדי אריק זורק לי: "שמע אנחנו יוצאים לסדום ערד ביום שבת, אני רוצה שתבוא איתנו".
"מה סדום ערד? אין לי אופנוע ולא ציוד רכיבה. אריק אומר שאין מה לדאוג והכל יסודר ואני נותרתי קצת סקפטי.
במחשבה שניה רכיבה בכביש סדום ערד עם צוות המדריכים של דו"גרי נשמע כמו הגשמת חלום קטן. אריק מתחיל להתקשר לכל היבואנים ולכל מי שהוא מכיר. דוקי זורק רעיון של איזה דוקאטי מולטיסטרדה – אני מוכן למכור כלייה (של מישהו אחר) בשביל זה.

מתארגנים על ציוד
לקראת צהריי יום ו אני מקבל מייל מאריק שממתין לי הונדה אינטגרה לסוף השבוע. כשאני פוגש את האינטגרה אני חושב לעצמי" "איזה גדלנוע עם פיצול אישיות". מצד אחד הוא אופנוע עם גלגלים גדולים, מתלים רגילים, שרשרת אבל מצד שני הישיבה היא כמו של קטנוע, ההילוכים אוטומטיים עם מצמד כפול (אך לא ואריאטור), וללא ידית מצמד והבלם האחורי הוא ביד שמאל. התדלוק מתבצע מתחת למושב. מבולבלים? גם אני הייתי. מה זה הדבר הזה?

אני רוצה לצאת כבר לדרך אבל רגע, אבל מה עם קסדה? יש לי ראש אבטיח במידה XL3 פלוס. הקסדות שיש לסוכנות הונדה לא עולות עלי, עוד מעט שבת והכל נסגר. אריק ואני יוצאים עם הרכב שלי למסע חיפושים בצ'לנוב. מגיעים לחנות הראשונה הם רוצים לעזור ולתת לי קסדה אבל פשוט אין להם במידה. מנסים עוד חנות – אין. רבע לשתיים ועוד 15 דקות הכל נסגר אבל ישנה עוד חנות אחת. כמו בסרט הגענו ב-13:59 חצי וגילינו שיש להם קסדה אחת XL3. לא ייאמן כי זה עולה על הראש, אמנם קצת בקושי אבל עולה. את שאר הציוד מעיל וכפפות אריק משלים לי מהציוד הפרטי שלו ושל דורון.

רכיבת היכרות
התחלתי לרכוב לאיילון בכיוון צפון ובראשי סטטיסטיקה אחת חשובה אותה למדתי בארה"ב. אחוז ניכר מתאונות האופנועים מתרחשות במרחק וזמן קרובים ליציאה מהבית והסיבה פשוטה: המוח קר וכשאתה לא מאה אחוז במצב ריכוז מרבי התאונה מחכה מעבר לפינה, תרתי משמע. בייחוד נכון הדבר כאשר אתה לא מיומן בתפעול של אופנוע שחדש לך. החשש הגדול שלי הוא משיכה של ידית שמאל. אני רגיל לידית מצמד ומבצע את החלפת ההילוכים בוי-סטרום באופן כמעט אוטומטי לחלוטין אבל ההרגל הזה יכול לגרום לי כעת לתאונה אם בטעות אבלום בחריפות עם הבלם האחורי בזמן נסיעה (יש ABS  אמנם אבל זה עדיין מסוכן מאוד).

אבל, האינגטרה מתגלה כידידותי מאוד וקל לתפעול והחששות שלי מתבדים. מה שמאוד מפתיע אותי זה עד כמה הוא חזק, עד כמה התנהגות הכביש טובה ובעיקר כמה מהירה וחלקה פעולת העברת ההילוכים עם מצמד כפול. אני ציפיתי לאיזה קטנוע מגושם אך שרירי אבל זה ממש לא המצב. גם תנוחת הישיבה נוחה ולא צפוף בכלל, למרות כמעט 2 מ' גובה (לא כולל נעליים ומע"מ). הרכיבה בכביש החוף זורמת ומהירה, מצב הספורט הרבה יותר מהנה ממצב ברירת המחדל שנוטה לחפש שיוט חסר כוח. אני עוצר ליד צוקי הטיילת בנתניה ומתפעל מהעוף המוזר הזה בצבעי שחור וחציל.

שבת בבוקר
בשבת בבוקר אני קם ב-3 בבוקר במקום ב-5 ומגיע למקום המפגש של הקבוצה כעבור שעה. כולם שמחים ובמצב רוח טוב,  תדריך יציאה ואנחנו בדרך לערד. הקבוצה ממושמעת ורוכבת בדירוג לפי ההוראות של סטפן וניסים. תוך כדי שיוט בכביש המהיר אני מבחין בכמה דברים שקצת מפריעים לי באינטגרה, אבל זה כנראה סוביקטיבי לי בגלל האופנוע שלי בבית שמותאם לתיור. מגן הרוח לא ממש מגן ,אין הגנת רוח על הידיים ובמיוחד חסרה לי בקרת שיוט כדי לשחרר את יד ימין התפוסה. אבל חוץ מזה זה באמת כלי נהדר.

אחרי כשעה מגיעים לערד ומתחיל תדרוך וחלוקה לקבוצות. הדגש ביום זה הוא על קווי פנייה נכונים ורכיבה נכונה ובטוחה בכביש הציבורי. אני חובר לקבוצה של סטפן, והוא מוביל אותנו למטה לכיוון סדום. נרד ונעלה פעמיים שהם כ- 100 ק"מ וכ-400 פניות. אחרי סטפן רוכב בכל פעם תלמיד אחר ומחקה את קו הפניות הנכון משל היה קרון מאחורי הקטר. בצורה זו סטפן מדגים קווי פניה נכונים אך גם צופה אחורה לעבר התלמיד המתרגל ומתקן אותו תוך כדי תנועה על ידי תנועות ידיים. מדי פעם אנחנו עוצרים וסטפן מדגים בפירוט רב עקרונות מהותיים כמו הסתכלות קדימה לפנייה הבאות, תשומת לב לסימני דרך ותכנון פנייה כך שהיציאה מפנייה אחת תתחבר לכניסה של הפנייה הבאה. המטרה היא לזרום, לא לבלום בחוזקה וגם לא להזרק החוצה בפניות. לידינו חולפים מספר אופנועי ספורט כבדים במהירות רבה בירידות וקל לראות לאור ההסברים עד כמה הקווים שלהם לא נכונים ובחירת המהירות לקויה. חלקם נזרקים מהפניות אל הנתיב הנגדי ובקושי מתקנים את הטעות. רוכבים אלה חסרי אחריות בעיני, כיוון שהם משחקים בחייהם וגם בחיי אחרים ולדעתי הסיבה העיקרית לכך היא אגו.

אני מרגיש שיפור בקווי הפניה שלי, הרכיבה זורמת יותר. העקרונות שסטפן מסביר לא חדשים לי, אבל זו הזדמנות נהדרת לחדד את הכישורים הללו, במהירות נמוכה יחסית ובצורה מבוקרת עם מדריך מנוסה. האינטגרה באופן מפתיע מתאים מאוד למשימה זו כיוון  שבמקום לעסוק בהחלפת הילוכים המוח פנוי יותר להתמקד בקווי פנייה. סטפן מדגיש כי מהירות באה עם הזמן ויש להתחיל לאט, מהבסיס. אני מיד נזכר במורים טובים אחרים שהיו לי בחיים: מדריך הטיסה, מדריך הקיאקים ולאחרונה המורה לגיטרה. בכל העיסוקים המוטוריים העדינים הללו עובר כחוט השני עקרון דומה: יש להתחיל מתרגילים בסיסיים ואז עם הזמן והתרגול הם הופכים לטבע שני ולאחריהם מגיעים ביצועים מדוייקים ומהירים יותר. במושגים של מוסיקה אי אפשר לנגן לד זפלין ביום הראשון, צריך להתחיל מבלוז איטי, להבין את מבנה האקורדים ולאט לאט לבנות יכולות וטכניקה. מהירות הנגינה עולה עם הזמן. כל אחד יכול לקנות ביום הראשון גיטרה יקרה כמו שהוא יכול לקנות אופנוע סופר ספורט יקר, אבל זה לא הופך אותו לנגן או רוכב טוב.

עם הגיענו לערד, אנחנו עוצרים לנוח ולהתאושש – המאמץ והריכוז מעייפים מאוד. אני מבחין בפניהם הנפולות של תומר, ניסים ושאר הצוות. ניסים מעדכן את סטפן על התאונה הקשה שקרתה ממש באותו זמן ובה נהרגו אביקם וליאת גור ונפצע קשה עוד חבר. הכאב של כולם חד. אביקם וליאת היו חברים קרובים שלהם מזה זמן רב. אביקם היה מדריך רכיבה בכיר וגם חלק מהצוות של דו"גרי. לא הכרתי אותם, אבל ליבי כואב עליהם ועל הילדים היתומים, המשפחה והחברים. האווירה השמחה שהייתה אך לפני שעה קלה מתחלפת באווירת נכאים, אבל סטפן, מקצוען שכמוהו, לוקח את כל הקבוצה ויורד שוב לאזור סדום. כולם שקטים ורציניים. ההצגה חייבת להימשך.

סיכום מסלול
היה לי סופ"ש מדהים ואיכותי עם צוות התותחים של דו"גרי. למדתי המון מהמקצוענים הללו. אני עולה למטוס בתחושה כבדה, תחושה של דה-ז'ה-וו כי הייתי בסרט הזה כבר, הסרט הזה של רגעים מדהימים שמתחלפים בכאב ואבל. נכון, זה יכול לקרות בכל מקום בעולם, אבל משום מה בארץ זה קורה כל הזמן. אני אוהב את ישראל בכל ליבי אך יודע כי אלו החיים בארץ, אין פה רגע דל לטוב ולרע. לחיים שלי בארה"ב יש פעמים רבות טעם של ממתיק מלאכותי, מתוק עם טעם לוואי ואתה יודע שזה לא זה ואילו בארץ הטעמים אמיתיים וחזקים אלא שעם המתוק שהוא דבש אמיתי מגיע גם המר שצורב לך בפה עד כדי דמעות.

"על הדבש ועל העוקץ,
על המר והמתוק
על ביתנו התינוקת
שמור אלי הטוב"

תנחומי למשפחת גור, ואיחולי החלמה מהירה לפצוע.
תודה לצוות דוג"רי על האירוח וההשקעה. במיוחד לאריק הבלתי נלאה.
תודה מיוחדת לאמיר ואנשי סוכנות הונדה אופנועים בדרך השלום על הכנסת האורחים הלבבית והטיפול החם.

15 תגובות ל על הדבש ועל העוקץ

  1. קצר וקולע !
    אכן החיים פה לרוב בקצוות וזה היה באמת יום עצוב.
    בכל זאת, בשבילנו (צוות ההדרכה של דוגרי) זו זכות גדולה לתרום לכלל.

  2. ממליץ בחום על החוויה לקורס עם דוגרי, יובל היה לי נעים לפגוש אותך.

  3. אגמים מרהיבים, עלים בשלכת, נחלים וויסטרום. אין עליך (-:

  4. כקורא גולש דו"גרי. אני מבחין שפעם בחודש מתקיימת הדרכה. הארת את עיני לגביי מה קורה בה. תודה.

  5. כתבות טכניות מרתקות לקרוסטורר ולאינטגרה. מכתבה אחת יצא שקראתי שלוש. מעניין, אני מתכוון לקרוא אותן שוב כדי להבין יותר לעומק את הטכנולוגיה.

  6. יובל נוה היקר , סטפן , ניסים … "ההצגה" ממש לא חייבת להמשך , עם כל הכבוד שכיבדת אותנו בביקורך והשתתפת ביום הדרכת רכיבה , מן הראוי היה להפסיק את ההדרכה עם היוודע דבר האסון הנורא ולחזור איש איש לביתו . במיוחד לאור העובדה שמדובר בפעילות (מבורכת מאד) די שגרתית שבודאי תחזור על עצמה , באותם ימי שבת ובאותם כבישים נהדרים …

  7. כולם כבר שם, מגיעים לארוע הדרכה ונסיעה בטוחה, אז למה לא לקחת את זה למקום טוב ולסיים בבטחה ובמשנה זהירות לשוב הביתה? כך היה וטוב שהיה. כן ירבו ההדרכות האלו

  8. כתבה מרתקת.חוויה גדולה אך איו םפק שהתאונה בצפון השפיעה על כולכם

  9. לדעתי הקביעה שמגן הרוח לא אפקטיבי לא נכונה מאחר והיא סובייקטיבית ובכל זאת, הבוחן שלנו, בחור לא קטן המתנשא לגובה של 2 מ' (לא כולל עור יבש)

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל