fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
פאנטיק קוביה 3 מתחת לתפריט
דוקאטי מתחת לתפריט – אמצע 2
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
cristalino קובית צד xi
מטרו באנר שמאל הכי עליון
אישימוטו באנר קוביה שמאל
לרט
תמוז
עופר אבניר קוביה שמאל
מידלנד שחורי 140 על 70
לרט
מוטוטאץ דקר
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
MV קוביה
סטפן
voge מוטו24 באנר
HJC
אודי דגן 140 על 70

14.6 כ"ס – ונספור ציפורים נודדות…

14.6 כ"ס – ונספור ציפורים נודדות…

צח כנען

צילום: תומר לשר

לא רחוק מביתי נפרש ואדי בו שדות דגנים, מרעה לעדר כבשים. לא פעם הרועה, ללא חליל אלא עם בקבוק מים, אבנים כוינקרים וצקצוקי קול כצופר המקדם את העדר, מסייע לאם המשתרכת ונעצרת מאחור. האם ממליטה ודואגת לטלה הזעיר מהשנייה הראשונה בליקוק וניקיון מכיס השלייה כשלפעמים נדרשת עזרתו של הרועה בשטיפת דרכי הנשימה. מעין בית-חולים שדה בשעת חירום ובאופן הכי טבעי וזורם ממשיך העדר לאיטו בדרכו.
בכל העולם, כל האמהות היולדות מחכות רק להקלה אחת הנרגשת והקריטית ביותר: שהרך הנולד שזה עתה הגיח לאוויר העולם כבר ישמיע את קול הבכי הראשון בידי האחיות. אבל לא תמיד הכל מסתדר בעולמנו כפי שמתוכנן או רצוי ואצטט את גילה אלמגור מהסרט החיים על פי אגפא: "הכל (או הרוב) בחיינו הם פרוצדורות. לפעמים בצער רב, אני מביט למילה זו בעיניים ושואל: גם כשמדובר בדיני נפשות? ומה אמר הרופא?"

אדם הנולד בריא הוא נס. בהתכנסויותינו האחרונות במחלקות הילדים בבתי החולים וזו האחרונה בשבוע שעבר בבית החולים קפלן, בתחילה הבטתי. ברגע שהיה לי קשה להביט, פשוט התחלתי לחבק. את הרגשות שצוברים באירוע מפענחים ברכיבה בדרך חזרה הביתה. כשהקטנטנים שהיו עמנו שעתיים מתנתקים כאחת מהמציאות אך נשארים בה. החיים מסתברים כשבריריים ועדיין כולנו בפרוצדורות: תרופות, עירוי, תפרים. איש איש וענייניו. חלקנו חופשיים ורוכבים כאילו היינו בחצי הכדור השני.

אנשי החוק,השוטרים המשתתפים באירועים, כערומים ללא מדים, מאמצים מחלקה ומקדישים לה את הלב והנשמה ללא הגבלה כחלק מהעבודה, החלק הטוב שבה.ישנן משפחות המתפרקות כשבן משפחה חולה ולמולן משפחות המתגבשות סביב המיטה ולובשות מדים, לפעמים למשך שאר החיים.
מאז ולעולם תמשיך הילודה, מחזור חיים חדש. ימשיכו גם המחלות והנכויות וימשיכו גם הרגעים הטובים יותר אצל כולנו במארג מורכב ומתמשך. אי אפשר לברוח וגם אין לאן. זריחה רודפת שקיעה. הארוחות, מדידת החום, הדופק ורמת החמצן בדם. אנשים תלויים באנשים. הרימון מתמלא במצוות. לעיתים ראש ולעיתים זנב, מייל נכנס ומייל יוצא. שנה רודפת שנה.

לאחר זמן ארוחת הערב במחלקות ביה"ח, עליתי למחלקה האורתופדית בקומה חמש. לא יכולתי להיפרד מטגיסט ביטאו בת ה 15 שנדרסה על-ידי טרקטורון בעת ריצת  עשרה ק"מ. התחלנו בחישובים הפרטיים שלי: 220 ק"מ תמורת 35 ש"ח בנזין. תוצאת החישוב מוכיחה שאין מחיר או שווי לזוג רגלים פצועות. צפינו בסרטוני אופנועים בטאבלט הצמוד שלה המונח על בטנה. מה בסך הכל מבקשת טגיסט שאינה זוכרת כלל את שארע, לקראת השנה החדשה: שלא יכאב ולצאת הביתה לחג. הסתכלנו יחד ממש ממש חזק קדימה, ניסיתי לשכנעה שתניח את הכעסים בצד ואת הבראתה כחשובה ביותר ותהיה מספר אחת בעיני עצמה והעולם. לגביי הפרוצדורות: טגיסט תוכל לחזור לרוץ כשיתאחו ויחלימו השברים שקובעו בברגי פלטינה. כמובן שתוך שעה העברתי את הפתק הסודי שלה אל בין אבני הכותל.

כשהחשיך סביב, ירדתי לקטנוע שהמתין אחרון בחנייה ואמיר (שם בדוי) בן העשר יושב בשקט לצידו בכסא הגלגלים כשמחט האינפוזיה בזרועו ורוצה רק לדבר קצת. "מה נשמע? מה קרה?" שאלתי. "איבדתי את שיווי המשקל, אבל כבר לא כואב לי ומחר אני הולך הביתה". נפרדנו לשלום והתכוננתי לרכיבה חזרה הביתה. כמה שמחתי לגלות שהמראות זזו ויצאו מפוקוס לחלוטין ולא בידי חבורת רחוב שתויה. למחרת בבוקר הבחנתי באהבה  בשאריות הבוץ מאחורי הגלגל הקדמי, מקטע הרכיבה בדשא בית-החולים שערכנו במהלך האירוע.

שנה טובה למשפחתי, למשפחת דו"גרי, למשפחת שביט ולכל משפחת עם ישראל

17 תגובות ל 14.6 כ"ס – ונספור ציפורים נודדות…

  1. מבטיח להשתדל לא לפספס שום ארוע שכזה. שנה טובה.

  2. למרות שאני לא מכירה ולא רוכבת על כלי דו גלגלי. שנה ברוכה לכולם.

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל