fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

voge מוטו24 רביעי מתחת לתפריט
פאנטיק קוביה 3 מתחת לתפריט
אודי דגן מתחת לתפריט
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
מטרו באנר שמאל הכי עליון
cristalino קובית צד xi
מוטוטאץ דקר
תמוז
עופר אבניר קוביה שמאל
לרט
לרט
אישימוטו באנר קוביה שמאל
מידלנד שחורי 140 על 70
MV קוביה
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
voge מוטו24 באנר
HJC
אודי דגן 140 על 70
סטפן

במשקף ורוד – כמו גלגל

במשקף ורוד – כמו גלגל

מיס הילה

צילום: Zoobri photo team

"כמו עלה שביר ודק
המתמוסס באור
כמו הרוח שסדק
את קול המית התור"

אחרי שכמעט ונסעתי לי ישר לתוך ואדי וסבלתי מפחד תהומי מהאופנוע, החלטתי שהדבר הכי חכם יהיה לקחת קורס רכיבה מתקדמת. מה אני אגיד, זה נשמע מ-י-נ-י-מ-ו-ם כמו איזה רכיבה על 300 קמ"ש באיזה מסלול מירוצים מטורף. אז זהו, שלא. ואם אני כבר מחליטה ללכת (לרכוב?) על קורס, אז כדאי בבית הספר הותיק ביותר, "אופנוען מאומן". אני חושבת שלפחות חצי מהחברים שלי כבר עשו אצלם קורס ולחצי השני זה נמצא ב-To Do List. אז גם אצלי זה היה בתכנון, רק שבהתחלה היה לי קטנוע קטן מדי ולא נראה לי הכרחי לעשות את זה, ואז היה לי קטנוע קצת יותר גדול, אבל אף פעם לא היה לי כסף ואז עברתי לאופנוע ורציתי קצת להסתגל אליו וקצת להפסיק לפחות ממנו, אבל אז היה את הטיול ההוא עם הויסטרומים ואת ההדרכה בסדומערד שהבהירו לי שזהו, נגמרה עונת התירוצים ואני נרשמת עוד היום.

"כמו גלגל בתוך גלגל
באופני הסתיו
כמו תלתל בתוך תלתל
ליבה בזרועותיו"

הגעתי למגרש חצי שעה לפני השעה הרשומה, מתוך הפחד שלא אמצא את המקום, שאולי יהיה לי לחץ בכביש, שאולי אצטרך לרכוב ממש ממש לאט, כי… לא חסר סיבות. אז הגעתי מוקדם והיה לי זמן לקפה. רק בורא עולם ואני יודעים כמה שהייתי צריכה את הקפה הזה כדי להירגע. לאט לאט הגיעו כל מיני טיפוסים על כל מיני כלים. בסך הכל היינו 8 מתלמדים עם 3 מדריכים. הייתי אומרת שזה יחס לא רע של מדריך-תלמיד, שנטה לטובתנו התלמידים.
הבוקר החל עם בדיקות של האופנוע. מסתבר שהמצמד שלי היה משוחרר מדי והכידון רחוק מדי. אחרי שסדרו לי את העניינים מיד הרגשתי בהבדל. בתחילת כל נסיעה האופנוע רעד לי הרבה פחות מאשר בדרך כלל. חוץ מזה, הם הבהירו לי ש"או שאת מתחילה להשכיב את האופנוע או שמהר מאוד תצטרכי להחליף צמיגים" כי הם הופכים להיות ישרים כמו צמיגים של מכונית.

לאחר סידור כל האופנועים התחיל שיעור קצר על מבטים. אני חושבת שכבר איזה 80 טריליון פעמים ניסו להסביר לי את נושא המבטים. היה לי ברור שאני עושה משהו לא נכון, רק לא היה לי ברור מה זה הדבר הזה. הרי אני מסתכלת לתוך הפנייה, איך יכול להיות שהאופנוע לא נוסע לשם?
אז סופסוף גיליתי מה אני עושה רע. אני אמנם מביטה לתוך הפנייה אבל מגניבה מבטים בלי סוף למדרכה ממולמעבר לגלגל, לבור ההוא בכביש, לצבע הפרחים באדנית. כבר בתרגילים הראשונים הבנתי שאני לא יכולה ביום הזה לעבוד על אף אחד. המדריכים האלה (ניב חיימי, שי נווה ושרון אברהם הנהדרים) יודעים לקרוא רוכבים ולזהות את כל הזיופים שכולנו עשינו ברכיבה. אז למשל כשרק הגנבתי מבטון קטנטן למדרכה ממול, מדי קיבלתי צעקה מאחד מהם "עיניים לסיבוב!" ואז אחד אחר צעק "ותחייכי!", כי כשאתה רוכב עם חיוך, אתה רוכב הרבה יותר רגוע. אז גם שרתי לי בקסדה, כי זה עוד יותר מרגיע לי.

"כמו תינוק המשחק
עם החמה בחול
כמו הזמן המשתחק
בין מחוגים בלי קול"

אחרי המבטים היו עוד אי אילו שיעורים על איך לתפוס פניות, איך להיכנס לפניה, היגוי נגדי (מה שעד היום נקרא "היגוי הפוך"), איך לחשב מהירות וכו'. לא, אני לא מגלה לכם הכל כי יש דברים שלא לומדים בהתכתבות לכן רצוי ומומלץ לעשות במציאות. אחרי כל אלה הושיבו אותנו על האופנועים ותיקנו לנו טעויות בישיבה וביציבה על האופנוע. שלא תבינו לא נכון, היה לי ברור שאני יושבת עקום, אבל לא ידעתי עד כמה. אז גם ישבתי עקום, גם החזקתי את שורש כף היד עקומה (אז מה אם זה כאב? אין-כאב, אז זה לחלשים), גם ישבתי עם תחת בחוץ ("מותק, זה נורא סקסי, אבל הורג לך את החוליות". לפחות הצלחתי לשנורר מהם מחמאה) וגם לא חיבקתי את מיכל הדלק, כי עם ישיבה כזו עקומה, פשוט לא יכולתי.
קיבלתי מהם טיפים ורעיונות איך לעשות דברים שרק שמעתי עליהם עד אותו היום בלי סוף. למשל: איך לשמור על גז יציב ואיך להצליח להחזיק שתי אצבעות על המנופים (כן, צריך. לא, זה לא נתון לויכוח) אחד הדברים שעשינו היה לרכב עם מדריך שגם הראה לי את הטעויות שאני עושה ברכיבה וגם הראה לי איך לא לעשות אותן. אז בזכות תומר לשר עליתי בלי להסס עם המדריך על האופנוע. איזו חוויה מתקנת זה כשמרכיבים אותי נטו להדרכה וזה עובר חלק.

"כמו גלגל בתוך גלגל
באופני הסתיו
כמו תלתל בתוך תלתל
ליבה בזרועותיו"

כמובן שהבאתי איתי מצלמה, גם כי ידעתי שארצה להראות לכם תמונות פה, גם כי רציתי תמונה חדשה לפייסבוק (כבר עשר דקות שלמות שלא החלפתי אחת, הגיע הזמן) וגם (ובעיקר) רציתי לראות איך אני נראית ברכיבה. אין לי ספק שאם היו מצלמים אותי בכביש סדומרד, אז התמונות היו נורא משעממות, כי הייתי כל הזמן ישרה אבל התמונות מהקורס הזה כבר נראו לגמרי אחרת. שלא לדבר על זה שהרגשתי עם הכלי לגמרי אחרת. אשכרה הרגשתי אותו יורד יותר ויורד לשני הצדדים. קשה לתאר איזה אושר זה להתחיל להבין דברים שאמרו לי במשך שנים ואין לכם מושג איזה כיף לחזור להרגיש עם האופנוע לפחות את חלק מהדברים הרגשתי עם הקטנוע.
אז כמובן שהדרך חזרה הביתה כבר נראתה והרגישה אחרת. כמובן שכל הדרך חילקתי לעצמי הוראות ותזכורות "הילה, להדק ירכיים", "הילה, לישר את כף היד", "הילה, לא להוריד אצבעות מהמנופים". אפילו הכיכרות המפחידים ליד ביתי כבר היו מפחידים פחות ובכניסה לרחוב שלי (פנייה מאוד חדה עם עליה חדה) אפילו לא הייתי צריך לעצור ולהוריד רגל אלא פשוט נכנסתי לרחוב עם וווווררווווווווםםם נפלא שכזה ועליתי בבת אחת את כל העלייה החדה הזו. היום אני יכולה להגיד שלפחות חלק מהחופש חזר לי לחיים.

בעוד שלושה שבועות יש לי את החלק השני של הקורס הזה שמחולק ליומיים ואני כבר סופרת את הדקות!

*כמו גלגל, מילים: אהוד מנור

7 תגובות ל במשקף ורוד – כמו גלגל

  1. תתכונני היטב, אני רוצה לראות את כל צוות דוג"רי שנה הבאה, בהרים בארה"ב..! אין תרוצים
    תשכירו במוו-ים ונעשה טיול מהסרטים.

  2. אני לא נראה מצוין בשום מצב.. 🙂
    ככה זה שאתה מאבד ריכוז באמצע פוסט

  3. תתחדשי על האופנוע. לא ידעתי שהחלפת את הקטנוע. איך המעבר מקטנוע לאופנוע כזה? את מגשימה חלום שלי 🙂

  4. כקורא את טורייך החינניים בדו"גרי, אני מתרשם מהאומץ והיוזמה שלך להכיר את האופנוע החדש- לא לוותר, להתמודד עם החששות, ללמוד עליו ואת המאמצים שאת מקדישה לשיפור רכיבתך עם אופנוע כבד יותר. כולי תקווה שכל הרוכבים ובמיוחד נערות החמד בארצנו יילמדו בזכותך איך להכנס נכון לתחום האופנועים הכבדים.

  5. לחייך ולשיר בקסדה ולשתף אותנו בשירים שרצים לך בראש.

  6. מכיוון שיש לנו חמש אצבעות בכל כף יד. והאגודל תמיד יהיה קיים כקונטרה תמידית מובנת. האצבע והאמה צריכות להשאר ישרות מעל המנוף וגם נותנות בגז. כששתי אצבעות אלו כבר על הידיות- במהירויות גבוהות- הפעלתן באופן מיידי במצב בלימה- ולו בקיצור זמן הבלימה בחצי שנייה הוא הכרחי וקריטי. גם לי לקח זמן ושינוי הפאזה בראש- ללמוד זאת. כמו שלומדים לשנות את תנוחת הרכיבה וחביקת המיכל- זווית הישיבה, גמישות, כניסה לפניות וכל מה שפרטת- תנסו לעבור מארבע אצבעות בהידוק ומשיכת הידיות לשתיים זמינות שם תמיד תמיד (ופשוט לקחת איזה עשר דקות ולתרגל פתיחות ובלימות… לתרגל). אחרי יום אחד כשזה נראה בלתי אפשרי לשנות הרגלים- תראו שזה למעשה נוסך בטחון רב יותר.

  7. אין עלייך בבחירת השיר. זה רק אומר שאת כבר זורמת עם האופנוע החדש ו…. אוהבת אותו ושניכם תשמרו האחת על השני.

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל