fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

voge מוטו24 רביעי מתחת לתפריט
פאנטיק קוביה 3 מתחת לתפריט
דוקאטי מתחת לתפריט – אמצע 2
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
מטרו באנר שמאל הכי עליון
cristalino קובית צד xi
מידלנד שחורי 140 על 70
לרט
לרט
אישימוטו באנר קוביה שמאל
עופר אבניר קוביה שמאל
מוטוטאץ דקר
תמוז
אודי דגן 140 על 70
סטפן
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
MV קוביה
HJC
voge מוטו24 באנר

דניאל "מיצו" פטרי | לנהל את פורום תפוז אופנועים

דניאל "מיצו" פטרי | לנהל את פורום תפוז אופנועים

כתב: דניאל (מיצו) פטרי

פורסם לראשונה במגזין מוטו, גיליון 292, יולי 2012.

בחיים לא חשבתי שאנהל פורום, בוודאי לא פורום אופנועים. זה לא שאופנועים לא היו כוס התה שלי, להפך, שתיתי אותם בשקיקה כמו קוזאק שמחובר למזקקה הפרטית שלו. אבל העיסוק שלי ב-15 השנים האחרונות, בתחום תשתיות מחשוב, גזל ממני את רוב שעות היום, וגם הלילה, ולא הותיר זמן רב לענייני הדו-גלגלי, והגעתי אליהם רק אחרי הצבא.

לידתם של הפורומים

ימי בועת ההיי-טק העליזים של שנת 2000 הביאו אותי לשיא ההתמחות המקצועית שלי בתחום המחשוב, וכפריק של מחשבים נמשכתי לקהילות הווירטואליות והפורומים בנושא אופנועים שפרחו בישראל באותה העת. IOL היה המקום, וחיש קל מצאתי את עצמי נשאב לתוך עולם ביזארי של ישויות וירטואליות, דפדפנים ואינטרנט מצד אחד, ומפגשי רוכבים ורוכבות צבעוניים ושמחים מצד אחר. מדי שבוע היינו נפגשים בפאבים, במסעדות או בבתי קפה, חבר'ה צעירים ומלאי אדרנלין שחלקו ביניהם אהבה, ובעיקר תשוקה, לדו-גלגלי. ההופעה שלי בפורום עם תמונה של ה- ZX-12R הכסוף שלי, על מראותיו הבומבסטיות, זיכתה אותי בכינוי "מיצובישי" (הקרדיט שייך לאחד מחברי שמראות הנינג'ה הזכירו לו את אלה של הרכב), ומשם לקחתי גם את ה"ניק" (השם שגולש נכנס אתו לפורום, נא"ה), השם המזהה שלי.

חודשים מעטים חלפו, ובשל שינויים בפלטפורמת ה-IOL קמו חברי הפורום, ארזו את פיקסליהם, ועברו כאחד לאתר חדש ומבטיח: תפוז. פורום אופנועים היה קיים באותה עת באתר (הוא קיבל את המספר 8, ומכאן גם כינויו "פורום שמונה"), והקהילה התוססת התמזגה אליו בהצלחה והביאה לשגשוג ולפריחה מדהימים. מבין חברי הפורום היה אפשר למצוא אושיות ואנשי מפתח בתחום, שכבר אז היו אבן שואבת לידע עצום בתחום האופנועים. אנשים שידעו ה-כ-ו-ל אודות ה-כ-ו-ל, וחשוב מכך: ששו לשתף את המידע הזה עם אחרים (לא אזכיר פה שמות כדי שלא לפגוע חלילה באיש). "פורום שמונה" היה אז אי בודד, משגשג וירוק, בתוך ים של שממה. ים שרוב הקהילות בו, שצמחו בד בבד עם "פורום שמונה" באתרים כאלה ואחרים, החווירו לעומתו מבחינת היקף הפעילות.

 

מהפך
השנים עברו, האופנועים התחלפו, והנה אנחנו מגיעים ל-2007. דבר גרר דבר, והפורום נראה כמרקחה: הרוחות סערו, האווירה בפורום השתנתה, לאו דווקא לטובה; רבים פרשו בזעם, ונראה היה שכדי להשיב את הפורום לימי גדולתו – משהו צריך לקרות.

הרגשתי מוכן ומעוניין לנהל את פורום האופנועים בתפוז. המשימה שעמדה לנגד עיניי לא הייתה פשוטה: לאחד מחדש את השורות בפורום ולהפוך אותו לבית נעים, נוח ומזמין לכל רוכב ורוכבת. ניהול פורום הוא בסופו של דבר משימה כפוית טובה. אמנם מקבלים איזו "תודה" פה ושם, אבל בסופו של דבר בלתי אפשרי לרצות את כולם כל הזמן. לאחר מחשבות רבות, עם שני שותפיי לניהול אז, החלטנו לקבל עלינו את התפקיד.

 

ההצלחה הראשונה הייתה בארגון הרכיבה המסורתית למצדה ב-2007, שהשתתפו בה כמאתיים אופנועים וקטנועים. שנת 2008 הסתמנה כשנת המהפך בפורום כשבחודש בדצמבר הגיעו כ-3,500 דו-גלגליים מרחבי הארץ למפגש בלטרון.
את מפגש האופנועים הגדול הבא תכננתי ל-2009, אלא שנסתרות הן דרכי הגורל, ולפקידוני האוצר, שנדמה היה כאילו זממו תכניות אפלות להכחדת האופנוענים מעל פני האדמה, היו תכניות משלהם. כך נולד המאבק בתעריפי הביטוח, ובו איחדו כוחות כל אלו שרואים ברכיבה על דו-גלגלי שליחות ודרך חיים: מועדונים, מגזינים, יבואנים והעוסקים בענף. המחאה הספונטנית גזלה את מרב כוחותינו, ובמידה רבה גם גרמה פילוג מסוים בין הגורמים השונים. עניין זה ראוי בפני עצמו לדיון במאמר עתידי.

לנהל את "פורום שמונה"
ניהול הקהילה הגדולה ביותר של רוכבי דו-גלגלי בישראל דורש מחויבות גדולה. לציבור שלנו, וכמובן גם לגופים המשיקים לנו, וזה עוד לפני שדיברנו על הקשר הטבורי עם האתר המארח – תפוז, שגם לו אינטרסים משלו. התמרון בין אלה מצד אחד ובין רצונותיהם, כעסיהם, רגשותיהם ודעותיהם של חברי הפורום מצד אחר הוא עניין לא פשוט שגוזל הרבה זמן, מחשבה ואנרגיה. כפיות הטובה שנדמה כאילו פושה בחלק הולך וגדל של הגולשים גם היא אינה מקלה את המשימה.
הזמנים משתנים לנגד עינינו. בעבר תחושת הביתיות שבפורום גרמה לגולשים הקבועים לחזור אליו שוב ושוב, ומשכה קבוע גולשים צעירים שבאו להשכיל וללמוד מפי הוותיקים. כיום, נגישות המידע מצד אחד, ובעיקר זילות הכתיבה מצד אחר, מושכות את הצעירים למקום שקל להם לצרוך בו ובעיקר למחזר שוב ושוב את מה שאני קורא לו "הזבל המפוקסל" של העשור השני של המאה ה-21. בעולם כזה, אשר ללייקים יש בו כוח גדול יותר מאשר לכתיבה איכותית, וכל הדיוט הוא גביר בפני עצמו בתרבות מעוותת של טוקבקים, הולכים ומתמעטים הנאמנים לדרכים הישנות.

פנים אל פנים
אינני יודע כמה זמן עוד יימשך העניין הזה, אבל ככל שיידרשו שירותיי, ככל שארגיש שתרומתי מוחשית וקיימת, אעשה ככל שביכולתי כדי להמשיך לשרת את הציבור שלנו, של כולנו.
אסיים בנימה אופטימית: למרות השינוי המהותי בדרך שבני אדם יוצרים קשר זה עם זה וצורכים מידע, עדיין הם נוהגים באותה הדרך בפגישות פנים אל פנים. דבר זה מדרבן אותי לקראת האתגרים שלפנינו, ובראשם המפגש הגדול של 2012, שאני מכנה אותו "מפגש סוף העולם, כפי שאנחנו מכירים אותו". כולנו נהיה שם, גם אתם. תעברו ותגידו שלום. ללייקים בפייסבוק אין אותו אפקט כמו ללחיצת יד חמה, מילה טובה וחיבוק אנושי. זה מה שאנחנו צריכים, זה מה שגורם לכולנו להמשיך.

דניאל "מיצו" פטרי

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל