fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

voge מוטו24 רביעי מתחת לתפריט
פאנטיק קוביה 3 מתחת לתפריט
דוקאטי מתחת לתפריט – אמצע 2
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
cristalino קובית צד xi
מטרו באנר שמאל הכי עליון
אישימוטו באנר קוביה שמאל
מוטוטאץ דקר
לרט
תמוז
עופר אבניר קוביה שמאל
מידלנד שחורי 140 על 70
לרט
HJC
voge מוטו24 באנר
סטפן
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
MV קוביה
אודי דגן 140 על 70

גיא רדר | סיפורו של הצוללן היבש

גיא רדר | סיפורו של הצוללן היבש

תנו לי שלוש דקות מזמנכם. עצמו את העיניים, דמיינו חופים עם חול לבן, מים תכולים וכל כך נקיים עד כדי שקופים. שוניות אלמוגים צבעוניות ומגוון של אלפי דגים, ואתם צוללים בניהן נפעמים מהחיים הזרים שהפכתם להיות חלק מהם. ועכשיו קחו שלושים שנה קדימה ואתם שוחים בין שקיות אשפה ואשפה פזורה, המים כבר עכורים ואתם נאבקים לדחוף את הראש למים בכל פעם שאופנוע ים חוצה את קו ההתקדמות שלכם ובכל רגע נשפכת אשפה מסירה מזמנת.

התעוררתם שטופי זיעה, לא לדאוג – אתם בחיים, קוראים מוטו במזגן עם כוס משקה קרה. אבל יש חלק גדול באוכלוסיית המטיילים שעובר את 'הבליץ' המדומיין מדי שבוע. שכן המצב בשטחים הפתוחים הפך לבלתי נסבל. נכון, ולדעתי הכול חלק מתרבות ה"מגיע לי" או "לא שם זין" (אפשר להשתמש במילה זין במגזין? כי זו בדיוק המילה) הרווחת בכל מקום. ונכון שחלק מ"התרבות" (ותסלחו לי על השימוש המוגבר במרכאות כפולות, סטייל שלי יחימוביץ' יוצאת חוצץ בארץ נהדרת) כולל גם חוסר תגובתיות, שכן מי רוצה להיכנס לעימות כאשר ויכוחים על חניה נגמרים במכות או בדקירה או בירייה ומודעת אבל בעיתון; אבל כן – אני חושב שהפעם צריך להתעורר ורגע לפני שנמצא עצמנו בדיוק כמו אותו צוללן שלפני 15 שנה, אחרי מאות ואלפי צלילות גילה שהמים כבר לא צלולים, הדגים הפכו לשקיות ניילון, והרגולציה הנדרשת לצלילה הפכה בלתי אפשרית, או במילים אחרות – בשביל כל צלילה הוא צריך צלילת רענון, מדריך צמוד וקיימות הגבלות חמורות על איך ומה הוא יכול לעשות בזמן הצלילה, ובתמצות – הוציאו את כל הכיף מהתחביב. ולמה אני מבלבל לכם את הראש עם ענייני צלילה, שקיות זבל צפות ואזורים שהיום ניתן רק להיזכר איך פעם היינו צוללים בהם? הנה, אשמח אם תקראו את רחשי ליבו של נמרוד שיאון, רוכב שטח ומטייל ותיק ואת החוויה שלו משבת משפחתית ביער וכמה מסקנות. תקראו ותיכף נמשיך:

"ביום שישי התביישתי שאני רוכב על דו גלגלי.
אמיתי לגמרי, בושה אמיתית כזו שממש גרמה לי לחשוב שאולי אני צריך לעשות משהו על מנת לשנות את המצב הזה, כי אני ממש לא רוצה להרגיש בושה שאני חלק מקהילת הרוכבים על 2.
ועכשיו קצת פרטים,
בשישי עצרתי להתרעננות בבן שמן, מלבי וכו׳, עצירה של כמעט שעה שבמהלכה חבורת רוכבים רכבו הלוך וחזור בערך על קטע של 200 מטר סמוך לכל הרוכלים והקונים בווילי, סטופי וכל פעלול אחר שיכול לסכן את העוברים והשווים ואת הרוכלים עצמם.
הכל בצורה הכי גסה, מסוכנת, רועשת ומעצבנת שיש.
בדרכי חזרה עם הרכב לכיוון הבית, שלושה רוכבי כביש עם כפכפים, תרגלו ווילי על הכביש המהיר, כאילו אין רכבים והסכנה להם ולסביבה לא קיימת.
הגעתי הביתה, ולקחתי את משפחתי לים, ואז כרגיל בנוהל הקבוע, חבורת רוכבים על כביש הגישה אל חוף ניצנים רוכבים למולי בווילי מסוכן, כשאחד הרוכבים בירידה מהווילי כמעט מאבד שליטה מטרים מהרכב שלי כשאני בנסיעה מולו.
מגיעים לחוף הים השקט, שעת בין הערביים, ואז…. מגיחה חבורת ״רוכבי דיונות״, שכמובן רוכבת על חוף הים סמוך לרוחצים, כמובן שבמהירות וכמובן שוב בוולי, הרי איך אפשר בלי וולי סמוך למתרחצים? כזה שיראה לכולם מי הכי גבר בחוף.
לי באופן אישי די נמאס, באמת זה פשוט מעצבן לראות את ההתפרעות הזו באזורים ציבוריים, זה קורה כל הזמן וכבר קשה שלא לראות את זה בכל אזור רכיבה.
התחום שלנו גדל כל הזמן וזה נהדר! אבל צריך לעשות משהו על מנת להפסיק את התפרעות בכבישים הציבוריים ובאזורים ציבורים כי זה פשוט בלתי נסבל!

אז מה עושים? מגנים את זה!
יש לכם חבר שעושה את זה, תגידו לו, אחי זה אזור ציבורי, תתרגל בשטח!!!
ראיתם רוכב באזור הרכיבה מתפרע ליד אנשים, גשו עליו בעדינות ותגידו לו, אחי זה אזור ציבורי, חבל שבסוף לא נוכל לרכוב כאן.
בואו נהיה אקטיביים, בואו ניקח את המושג רכיבה בדרך ארץ למקום פרקטי, בואו נצמצם את התופעה המכוערת הזו שפשוט הורסת לנו את התדמית ובסופו של דבר תשניא את כולם עלינו!
יאללה, ווילי ארוך ומפנק, בשטח!".

נמרוד קיבל הרבה תגובות לכתוב, חלקן התעסקו בכל מה שקורה במרחב הציבורי, החל מבריונות בכבישים, בפארקים, במקומות הבילוי ונראה שבכל חלקה טובה. נראה שיש אוכלוסייה – ולא קטנה – שאומרת משהו בסגנון  – אם ראיתי מישהו נוסע מהר כנראה שהכול מותר, אז בוא נהרוס הכל ולכולם. יש אוכלוסייה עם מנטרה נוספת של – אין מסלולים, אין ספורט מוטורי, אין איפה לפרוק.

כאילו שאם היו מסלולים הם היו משלמים בשביל לרכב במסלול ומה הקשר בין ווילי באמצע מצפה מודיעין בין ילדים ומטיילים וספורט מוטורי? ואם כבר, הארה: אופנוע בעל רישוי אפור אינו כלי רכב ואינו פתרון זול לדודא לרכיבה, אלא כלי ספורטיבי עם מגבלות חמורות על איפה ניתן לרכוב עליו בדיוק כמו חץ וקשת או אקדח לירי ספורטיבי. והעלות האמתית של רכיבה על כלי אפור בשטח ציבורי תהיה בשכירת עו"ד במשפט הפלילי או מכירת הדירה של ההורים בשביל לשלם פיצויים להורי הילד שפגעו בו ביער.

כן, היו גם תגובות ואפילו רבות של תמיכה והזדהות אבל אני רוצה להתמקד בתגובה אחת שרוכב כתב בסגנון "אלו שעשו זאת לא יודעים לקרוא" לכן חברי הרוכבים, זה הזמן להתגייס, לעצור ולהסביר לכל פורק עול מה המשמעות של מה שהוא עושה, שוב ושוב ושוב, עד שהם יפסיקו לעשות זאת בגלל שהם יבינו או שימאס להם לשמוע זאת, זה באמת לא משנה, לגרום להם להפסיק להכתים את שם ואת התחביב שלנו, אחרת נמצא את עצמנו בדיוק כמו אותו צוללן שכבר שכח את ההרגשה לצלול חופשי במים צלולים ובלי שיגידו לו איפה לצלול. מה שמזכיר לי שצריך לבדוק אם ציוד הצלילה עוד נמצא במקום בו השארתי אותו…

כל החדשות המוטוריות ישירות ל-WhatsApp

5 תגובות ל גיא רדר | סיפורו של הצוללן היבש

  1. כל מילה בסלע !
    * או בחול במקרה הזה…

  2. תודה שהערת אותי מהחלום/סיוט.. כרוכב וצולל
    מקבל את תחושות העצב של השחתת הטבע מהכתבה
    הכל כך נכונה.. אשים לב מעכשיו יותר לסביבה. ואשתדל להוות דוגמה אישית להתנהגות שומרת.
    מרגיש צורך לציין שרוב קהילת הרוכבים הינה אוכלוסייה איכותית וטובה ששומרת על הטבע והסביבה. ויש הגבלות שטחי רכיבהבצורה מגמתית. שגם לתופעה זו יש לתת דעת ופיתרון. בברכה ????????

  3. כל מילה בזולת, כמה שזה נכון . אני מבטיח לעזור לשינוי תרבות הנהיגה בישראל הקטנה. וזה אפשרי .

  4. לא יעזור אין עם מי לדבר! חוסר החינוך והתרבות כאן כל כך עמוקים, שרק הסברה בנועם לא תעזור לכלום, במקרה הטוב נקבל חיוך של בוז מזלזל,ברע איומים שאדקר ,כמו שקרה לי בכביש ציבורי ,שקטנוען חתך אותי מספר פעמים בצורה פראית ביותר ובנועם ניסיתי להסביר לו שגם אני רוכב וכך לא רוכבים .לצערי ישראל נהפכה לישרעעעהלללל ומכאן ואילך אני רואה רק המשך התדרדרות, כי אין שום דבר שיעצור את התדרדרות ואת המושחתים ממעל מעניין רק דבר אחד !

  5. אתה מוזמן להעיר, אני לא מתכוון אפילו לקחת את הסיכון.
    ההתנהגות הברברית והעבריינית מאפיינת אוכלוסיות מסויימות, והדבר האחרון שצריך זה ל"הדליק" אותם ולהסתכן בדקירה.
    זה בחוף, ביער, בטיול, וברכיבה. זה ברחוב, ופארק, עם או בלי אופנוע.

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל