fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
פאנטיק קוביה 3 מתחת לתפריט
cristalino מתחת לתפריט xi
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
cristalino קובית צד xi
מטרו באנר שמאל הכי עליון
תמוז
מוטוטאץ דקר
לרט
אישימוטו באנר קוביה שמאל
לרט
מידלנד שחורי 140 על 70
עופר אבניר קוביה שמאל
voge מוטו24 באנר
אודי דגן 140 על 70
HJC
MV קוביה
סטפן
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון

אפשר להוציא את האדם מהרכב, אי אפשר להוציא את הרכב מהאדם

אפשר להוציא את האדם מהרכב, אי אפשר להוציא את הרכב מהאדם

עולם הרכב מקיף אותי מאז שאני זוכר את עצמי. התמזל מזלי והאהבה לאופנועים ולמכוניות, הפכה בשלב מסוים למקצוע. מתישהו בחיי הקמתי עמוד באינטרנט כדי להזמין רוכבים להצטרף לטיול אופנועים ומשם דברים התגלגלו לבד. חבר מפורום אופנועים בתפוז ביקש שאפרסם גם את הטיול שלו, אחר שאל אם אפשר לפרסם תמונות שצילם מאותו הטיול, אני העליתי סיכום כתוב והזמנה לטיול הבא ואז בלי שום הודעה מוקדמת זה קיבל תפנית מוזרה.

בהתחלה פנה אלי יחצן ששאל אם אוכל לצאת לטיול על אופנוע חדש ולפרסם את סיפור הטיול עם תמונות האופנוע וכמה מילים. יבואן אחר ביקש שאהיה הוגן ואצלם את גם את האופנוע שלו ואז החליט מי שהחליט שצריך לשאול אותי אם אני יכול לקחת גם מכוניות לטיול עבור טור שבועי במקומון. השתתפתי בהכשרות נהיגה ורכיבה, למדתי מקולגות ומשם זה התפתח לכתיבה, עריכה ובשנתיים האחרונות לכתיבה מסחרית עבור יבואנים וקידום רגולציה.

ואז התפרצה הקורונה ובדיוק באותו האופן בו הכל התחיל, ללא שום תכנון, הכל השתנה. בניגוד לרוב האנשים, לי אין מערכת חיסונית, הריאות שלי אינן שלי וחלק מהתרופות אותן אני נוטל מגדילות את הסיכון בו אני נמצא. כדי להבטיח את בריאותי, נכנסתי ביחד עם משפחתי לבידוד, או בעצם לריחוק חברתי, בידיעה שכלי רכב יוצאים זמנית מחיי. מסתבר אפשר להוציא אותי מהמכונית, אבל אי אפשר להוציא את המכוניות ממני.

כדי לשרוד את הבידוד, צריך לייצר עניין. הילדים חיפשו מה לעשות (חוץ מלטפס על הקירות ולשגע את אמא ואבא) ואני שאפתי לבצע את תפקיד האב המושלם כדי לפתות על כך שבגללי הם בבית. בתור המורה הביתי, עם ניסיון בהוראת המדעים והפיזיקה בתיכון, גיליתי שכל חומר מוביל אותי לדוגמאות מעולם הרכב. שיעורי יצירה לילדתי הקטנה עשו שימוש נרחב במגזיני רכב מהם גזרנו מכוניות וקטלוגים ששימשו ללימוד אותיות ומספרים.

המשכנו ללגו מרמות שונות. בן ה-10 הרכיב מודלים סיניים מסובכים שהוזמנו טרום הקורונה מתוך אמונה שאתפנה ואבנה אותם. הקטנה הרכיבה מכונית לברבי, חיקוי של לגו עם משאית מזון ועוד כמה סצנות של ילדות על אופניים, בתוך אוטובוס, ליד אופנוע וכן הלאה. כדי לגוון, חיפשתי בחנויות הסטוקים הזולות משחקי ילדים ויצירה. כך נחשפתי לעולם שלם של משחקים נחמדים שנמכרים כעיסוק לילדים, אך מטעמי הלך רוח סיני וחוסר רצון לשלם על קניין רוחני, הם כולם, ללא יוצא מין הכלל, מבדרים מאוד לחובבי הרכב המבוגרים.

הרכבנו מכונית מחומר מוקצף ודק בצבע כחול עם כונס אוויר גדול על מכסה המנוע וכנף מגוחכת בגודלה מאחור. הייתם מצפים שאכתוב שעל המכונית מופיע צירוף המספרים 555, אך יצרני המודל שידרגו את האימפרזה ופינקו ב-666 (אין שום קשר למיתולוגיה הנוצרית ולידידנו השטן). גם בפאזלים גיליתי אנומליות משעשעות, כמו מכונית ספורט אדומה שמזכירה את פרארי, אבל בתוך המגן הצהוב נחה ציפור שחורה. אופנוע שמזכיר קצת את ה-R1 קופץ עם צמיגי קוביות בשטח, כיכב בחוברת צביעה ואני אפילו לא אתחיל לספור את אי הדיוקים שאיתרתי בהאמר להרכבה התלת ממד.

כמובן שאנחנו לא רק משחקים. כדי לשמור על קשר עם בית הספר, השלים בני את המטלות כמו חבריו לכיתה. טוב, כמעט כמו חבריו לכיתה… כאשר למדו חבריו על חדשנות ישראלית והתבקשו לבחור מוצר ישראלי פורץ דרך לעבודת חקר, בחר בני בזיבאר האימתני של עידו כהן. לתפיסתו, זוהי התקדמות טכנולוגית חשובה יותר מהדיסק און קי, מהפתיתים ואפילו מהבמבה. מיותר לציין שהעבודה זכתה לשבחים רבים ותלויה במקום מכובד בבית הספר.

כמובן שלא הכל פאן ושעשועים. בתקופת הבידוד הגיעו כמה חלקים למכונית שרכשתי לפני כשנה וחצי ב-3,000 שקלים כדי ללמד את בני קצת מכונאות. המכונית, פז'ו 306 משנת 2001, נוסעת נהדר כיום ומידי פעם מקבלת תוספות (חלקן יפות וחלקן פחות) שבחר בני באינטרנט. אז לגו לגדולים, כמו שקוראת לזה אשתי, גם העסיק אותנו בזמן הבידוד.

5 חודשי בידוד הם פרק זמן משמעותי שצריך למלא ואני חייב לציין שאנחנו בהחלט מצליחים לצאת מאזור הנוחות שלנו. כך למשל הרחבנו את הצפייה בטלוויזיה מערוצי הילדים המוכרים לערוצי הטבע הנהדרים, שם מצאנו תכניות רכב, תכניות שיפוץ מכוניות, תכניות לאיתור ומכירת מכוניות ברווח ואפילו תכניות דוקו על יצרני מכוניות. כדי לשנות אווירה, מצאנו אין ספור משחרי מרוצים ובניית כלי רכב באקס בוקס והילדים אפילו שמרו על קשר עם החברים באמצעות משחקי מרוץ מרובי משתתפים בטלפונים החכמים.

בזכות עולם הרכב, הצלחתי גם לשמור על קשר עם העולם החיצון. הטלפון היומי המפתיע לא אכזב עד היום. "תשמע, אני מחליף רכב. מה דעתך על…" או "הילד עשה תאונה לא באשמתו. עמוד חשמל קפץ עליו במפתיע באמצע פנייה ולא נתן פרטים" והלהיט "אמרו לי לא לקנות צרפתי/איטלקי כי אני אבלה במוסך וגם לא אצליח למכור" מחזקים את הקשר עם הבוחר.

בגדול, אני מאמין שהעיסוק בכלי הרכב שומר על השפיות שלנו בבית. מצד שני, כל מי שמכיר את משפחתי, טוען שמעולם לא היינו ממש שפויים. קשה לשכנע את הגננת ביום ירושלים שהילדים סופגים תרבות טובה כשלמראה סמל האריה השואג הילדה אומרת שזה יום הולדת לפז'ו. עוד יותר קשה להתמודד עם מורה שמותקפת על ידי תלמיד כיתה ד' מתוצרת קוזלובסקי בשאלות על חצי המסה של האופנוע ולמה צריך שריבוע המהירות יהיה במטרים לשנייה ולא בקילומטרים לשעה שלא מרפה.

אני מניח שגם בחלוף הבידוד, אנחנו בבית נמשיך לאכול טוסטים עם סימני צריבה של BMW, הבגדים יראו כמו תאונת דרכים של 5 מותגי רכב ידועים ומסין ימשיכו להגיע חיקויי מכוניות הזויים. אבל בינתיים אנחנו מתנחמים בעובדה שגם בסלון או המרפסת, עולם הרכב תמיד איתנו.

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל