מחירון אופנועים מוטו - בגרסא דיגיטלית, בחנויות ובעסקים

קיוואי בנלי
ברקום
ייעוץ קניה – עליון מתחת ללוגו
אינדיאן ימין
מטרו באנר שמאל הכי עליון
שרקו
אבניר קוביה שמאל
קונה אופנוע
הווסקוורנה באנר שמאל
לרט
KTM שמאל
סטפן
KTM עליון קוביה
רוית דדוש עליון
1 על 1
אישימוטו באנר קוביה שמאל
אוגוסטה קוביה הכי עליון
פרפקט קוביה שמאל
רפידו
ברקום שמאל
אינדיאן קוביה שמאל
HJC
מתלה לקסדה
הארלי שמאל

ק.ט.מ: קרב סכינים

ק.ט.מ: קרב סכינים
כתב: נמרוד בוקר

מאז השקת דגמי 2016 של KTM, אנחנו מתכננים לקחת למבחן את הדיוק 690 וה- SMC 690. שבוע רודף שבוע, עבודה ומבחנים נוספים והנושא נשאר תלוי לו ככה באוויר. 

בעיקר בגללי. אריק מנכ"לנו הלחוץ (נימיץ אתה פשוט לוחץ*), מזכיר את מבחן הכתומים בכל ישיבה שאנחנו עושים, ואני מושך יותר לכיוון ה- GSX S1000, והספורטיבים, מעיק עליו לארגן MV אוגוסטה קיצוני ושייפן ושאר ירקות כביש, כי שם איזור הנוחות שלי. אופנועי שטח, אדוונצ'ר, וסופרמוטו לא באים לי טבעי וזורם. 

אני לא רוכב שטח בעברי ולא בעתידי, אין לי ניסיון מופלג על אופנועי סופרמוטו, ובהשכבה נמוכה של האופנוע, הסליידר משמש לי כאינדיקציה היכן אני בזווית ולא המגף השלוח רחוק קדימה. גם טכניקות מתקדמות של טרייל ברייק או החלקות זנב נשלטות בכניסה לפנייה לא ממש שגורות בידי הימנית (להבדיל מהיציאה מהפניה).  ואנחנו, קל וחומר רוכבים וותיקים על סף הגריאטרים, מעדיפים להיצמד לאיזור הנוחות שלהם…

עם זאת, רצף של רכיבות מבחן על ה- MT 07, והסוזוקי GSX S1000, התחילו את השינוי, והיום אני כבר יודע, שבכבישים הנכונים, אפשר ליהנות מאוד, להתרגש ולא להפסיק לחייך גם על אופנוע עירום מפלסטיקה, עם כידון רחב ותנוחת ישיבה זקופה, ואפילו, ליהנות מאוד מאופנוע שכזה, המצוייד במנוע שמפיק לא יותר מ- 70 כוחות סוס. 

עם התובנות הללו בירכתי המוח, והניסיון שהולך ומצטבר, הלך ונרקם לו מבחן ה- 690 של KTM.
אז החלטנו לצאת קצת מהפורמט המוכר עד זרא של רכיבת סולו ויצאנו הפעם לבחינה של שני כלים, שבמבט ראשון על הנייר זהים: דיוק 690 וה- 690 SMC.

לצורך כך היה עלינו לצרף רוכב נוסף והפעם החלטנו ללכת על רוכב אורח. רוכב שיודע לרכב היטב, ושרוכב מספיק שנים כדי שתהיה הבנה עמוקה של הכלי עליו הוא עולה, בפרספקטיבה של שנים רבות.
בשבילי זו הייתה הזדמנות לצרף למבחן את אודי הררי.

את אודי בן ה- 55, אני מכיר משנת 86, עת אסף אותי כחייל משוחרר, הלום לבנון ודי מבולבל, לעבודה כשליח בחברת הצוות שליחויות, שאותה הקים יחד עם עוד שני שותפים. אני חושב שהאהבה לרכיבה בפרט ואופנועים בכלל, באו בעקבות ההיכרות שלי עם אודי באותן שנים. במרחק של שני בניינים מבית ילדותי היה ביתו של אודי. תמיד היו מתחת לביתו כלים "גדולים" ומרשימים, מקטאנה 1100 של ראשית שנות השמונים, שבימים ההם היה ה- דבר, ולימים היה האופנוע הראשון שרכשתי, דרך דוקאטי רפליקת מייק היילווד אמיתית, של אחיו גיורא, דרך הונדה סופר מיוחדת המצוידת במנוע CB900F, ושילדת מרטין של אח אחר שלו, צביקה. אני זוכר את עצמי חוזר הביתה בזחילה בימי שישי אחרי מסע פילים מפרך לילה לפני כן בבסיס הטירונות ופשוט מתיישב להביט בכלים הללו, לפני שבכלל הבנתי מה אני רואה. כשאודי התחיל לקחת אותי לרכיבות קצה כמשקולת ל- R750 משנת 86, שהיה בעיתי משהו עם הבולם האחורי, נדבקתי במחלת המהירות. התמכרות ש- 30 שנים אחרי וכמעט כל עצם שבורה לא הספיקו לי כדי להיגמל ממנה…


ירון קסטנבוים – חד כמו סכין! 

רוכב נוסף שצירפנו הוא השף ירון קסטנבוים. ירון, ינוקא בן 48, הוא שם דבר בעולם הקולינרי של ישראל. בעבר היה הבעלים של חברת הקייטרינג הנחשבת פוד ארט, שופט פרשן בארבע עונות של קרב סכינים וכיום שותף במסעדת הבשרים היותר מסעירה בתל אביב, M25, שמוכרת יותר כ- מיטמרקט. את ירון אני מכיר מעט שנים, אבל כמארח פנטסטי במסעדה שלו, אין לו דיסטנס עם הלקוחות, ודי מהר הבנו ששנינו רוכבים, מהר. שנינו פריקים של מוטו ג'יפי (ושנינו נלך יום אחד מכות כי הוא אוהד של מרקז ואני של רוסי, הדו קרב הזה בלתי נמנע) כאמור, ירון, מעבר להיותו גולש גלים מושבע ומנוסה גם רוכב. ורוכב אמיתי על כלי פסיכי, SM990. מושלם למבחן שלנו, בעיקר בשביל הפרופורציה מול שני הסינגלים גדולי הנפח שלפנינו.


אז ביום ראשון התאספנו בסוכנות ד.ל.ב. ברחוב שוקן, שם חיכו לנו הדיוק 690 וה- 690SMC. טקס החתימה הבלתי נמנע על מסמכים, ואנחנו יוצאים לדרך. ראשון רכבתי על ה- דיוק.

קצת פרטים טכניים:
לקראת 2016 עבר הדיוק 690 רוויזיה מוחלטת. היצרן האוסטרי מתגאה ששינה 55% מחלקי המנוע, כמו כן ,מראש ההיגוי ועד לזרוע האחורית. צמד בולמי WP בקוטר של 43 מ"מ (בלי אפשרויות כיוונון למעט עומס הקפיץ), אוחזים צמיג קידמי סטנדרטי של 120 מ"מ על 17 אינץ', ובלם מרובע קליפרים של ברמבו בתצורת מונובלוק, לופת דיסק בלימה יחיד, בקוטר של 320 מ"מ ומצוייד במערכת ABS, שמצידה משולבת עם הבלם האחורי המשולב עם גלגל אחורי המגיע ברוחב צנוע של 160 מ"מ (ולכן, מאוד זריז בשינויי כיוון בכבישים מפותלים). שילדת צינורות מערסלת את המנוע כשמושב הרוכב מופרד ממושב המורכבת. כידון פאט באר רחב יותר מרוחב הכתפיים מביא לידיך את מצערת Ride by wire. גולת הכותרת בדיוק 690, הוא המנוע כפול המצתים, ששונה לגמרי השנה. קדח המנוע הורחב ומהלך הבוכנה קוצר, לטובת עוד טיפת אוויר בסל"ד גבוה, וההספק שלו עומד על 73 כוחות סוס, נתון מדהים בהתחשב בעובדה שמדובר במנוע חד בוכנתי. שוב ולאט: 73 כוחות סוס ממנוע סינגל. וואו!  וכש- 73 כוחות סוס יוצאים מכלי ששוקל פחות מ- 150 קילו יבש, מובטחת לך חגיגת גזים, על הנייר לפחות.

יוצאים מרחוב שוקן ושמים פעמינו לכביש אחד, כשהתכנון לרדת במחלף לוד לכביש המוביל לצומת שמשון, משם לאשתאול, דרך צובה, לבר גיורא, משם לנס הרים לבר בהר, פס לעמק האלה, וכל הדרך בחזרה הביתה כדי להספיק ולראות את מרוץ המוטו ג'יפי שנערך באותו יום. אילו רק…

ישיבה על האופנוע והוא מרגיש נמוך משהו (מר בוקר לא איש קטן… הערת המערכת), חרף גובה מושב של 83.5 ס"מ. ידיות התפעול נופלות ישר לידיים, ועל אף גובהי, כ- 187 ביום טוב ו- 1.85 ביום של כאב, משתלב יפה בדיוק ולא הרגשתי שהוא קטן או צפוף במיוחד, חרף הרושם הראשוני. תחילת תנועה בעיר, בדרך החוצה מן הכרך. ניכר שהדיוק מתפקד היטב בתנועה עמוסה, ומחליף נתיבים בקלילות וללא מאמץ. גם בהשתחלות בין מכוניות בפקק, הדיוק עושה עבודה לא רעה. האופנוע מרגיש קצר וניתן בנקל לעבור מנתיב לנתיב בין מכוניות עומדות. ירידה לכביש מספר 1, ואני מתחיל להתרשם מהמשקל הקליל של הדיוק. שינויי הכיוון בכל מהירות הם ללא מאמץ, פקודת כיוון קטנה, הינד ראש ואתה כבר בנתיב מימין או משמאל, הרף עין של ממש.

נראה שגם אודי וירון רוכבים על כלים זריזים כי הדינמיקה שמתפתחת עד למחלף לוד הופכת להיות על גבול הפלילי. הדיוק נטול פיירינג ואף משקף קדמי, אבל בניגוד ל- GSX S1000 אותו בחנו לפני חודש, הסידור של הפנס הקידמי עם לוח השעונים הופך אותו למעין מפנה אוויר מלפנים, וגם במהירות המתקרבת לאיזור חיוג ירושלים, הידיים לא נתלשות מהכתפיים והצוואר שעבר כמה שברים, עדיין מחזיק. שאפו! תיבת ההילוכים לעומת זאת מרגישה טיפה מושנת, ודורשת החלפת הילוך החלטית ונחושה. העברת הילוך עדינה, מהירה וללא קלאצ' הסתיימה לא פעם ב"ניוטרל מדומה", שהוציא אותי מהקצב והזרימה.


מגיעים לצומת אשתאול, עצירה בצד לתדרוך קצר ותזכורת שאנחנו שלוחי דוגרי על אופנועי מבחן שלא שלנו, ויוצאים לדרך. מבחינתי המבחן מתחיל עכשיו, ואם עד עכשיו עפנו עקפנו ונעקפנו והרבה חייכנו מתחת לקסדה, הגיע החלק לשמו נתכנסנו. ואין לך לדעתי דרך מתאימה יותר מאשר אשתאול, צובה, בר גיורא ונס הרים כמקשה אחת, כדי לבחון אופנוע. יש שם שילוב מושלם של פניות מאוד מהירות ופניות סופר איטיות, שננעלות עליך בעניבת חנק. עליות וירידות, ורמות שונות ומשונות של אחיזת כביש, הנעות בין אחיזה מעולה לעומת אין אחיזה כלל..

הקפה התגלגל לארוחה..
עבורי, הדיוק היה גילוי של ממש. מדובר בכלי קטנטן ופנטסטי, ממש פוקט רוקט במשקל והספק של אופנוע מרוצים דו פעימתי של תחילת שנות התשעים. השילדה מספיק קשיחה כדי לעמוד בעומס בפניות הדוקות, והאופנוע יציב מאוד בסוויפרים ארוכים על הצד. גם שינוי מהירות קליל על הצד, לא מתקבל בקיפול שילדה או מחאות מהזרוע האחורית, ונראה ששושלת המירוצים של היצרן, באה לידי ביטוי בשלדה קלילה מאוד וקשיחה. מעולה.

חלוקת הכוח במנוע ליניארית עד לתחום ה- 10,000 סל"ד. אופי חלוקת ההספק של המנוע לא מייצר דרמות וההרגשה היא שבכל פנייה אתה יכול עם הגיעך לאפקס, לפתוח את המצערת עד הסוף, ללא חשש מפרידה כואבת של הצמיג האחורי מהאספלט. אחרי כמה פניות זה מתחיל להיות כייף של ממש ודי ממכר… לוח השעונים חצי דיגיטלי חצי אנלוגי, מאוד אינפורמטיבי, עם שלל נתונים לתצוגה. הבעיה היא שלוח השעונים כמעט ולא קיים תחת שמש ישירה, וגם את אורגן האורות שמחליף צבעים ככל שהסל"ד עולה, בקושי רואים תחת השמש. אני מניח שבלילה מדובר במחזה נחמד, בערך כמו בלוח השעונים של ההונדה אינטגרה.  בלמי הברמבו עושים עבודה טובה, מאיטים ובולמים בלי דרמות מיוחדות, אם כי הנשיכה הראשונית מתונה משהו, שלא כמו בSMC שצירפנו למבחן. מערכת ה- ABS המשולבת נותנת לך לנהל את עצמך ונכנסת לפעולה אחרי שווידאה שהגיעה הזמן להתערב. 

לסיכום
הדיוק 690 מציע משהו אחר, עם מנוע סינגל חזק מאוד, המייצר כוח ליניארי וידידותי למשתמש ללא פיקים דרמתיים, שילדה מעולה וקלילה וחבילה קלה לתפעול שמייצרת המון כייף בכבישים מפותלים. בכבישי אשתאול וצובה, בואך בר גיורא, האופנוע מסוגל לשמור על קו עם מפלצות עתירות R ונפח, וה"חולשה" היחסית של מנוע המספק 73 כוחות סוס, תהווה יתרון משמעותי בכל הקשור למהירות הכניסה והיציאה מהפנייה. התנהגות הכביש של הדיוק 690 בכבישים הרריים פשוט נהדרת, והתנהגות הכביש של הדיוק בעיר קלילה וזריזה ומאפשרת חיים נוחים עם הדיוק ביומיום. אהבתי.


KTM SMC 690
איפשהו באיזור צובה אנחנו עוצרים להחלפת חוויות, ואופנועים.
עכשיו תורי לרכב על ה- SMC ושנינו מקבלים אחד את השני בחשדנות משהו.

אם תנוחת הישיבה על הדיוק היא "בתוך האופנוע", הרי שב- SMC, הסיפור שונה ואתה יושב ממש "על" האופנוע, כמו על גלשן. התחושה היא שאתה יושבה גבוה גבוה, והאופנוע משדר קרביות קיצונית עוד בטרם התנעת. המושב ספרטני, לא נוח והוא יחידה אחת וישרה, שמאפשרת לך לנוע קדימה ואחורה על המושב, בהתאם לקטע המסלול בו אתה נמצא. בקטע האספלט, שם אתה יושב איפשהו באמצע האופנוע למרכז מסה, או בקטע ארגז החול, שם אתה מתנהג כאילו אתה במרוץ מוטוקרוס קלאסי ויושב יותר קדימה, או במעוף של כמה מטרים באוויר, בדרך לעוד רמפה שתעיף אותך לגבהים חדשים, אז רצוי שתהיה הרחק מאחור ביחס למושב. את כל זה מאפשר לך קרש הגיהוץ הצר והקשה שמתחזה למושב לעשות בדרך הכי אפקטיבית.

ישיבה על האופנוע והבולם האחורי שוקע בצורה מורגשת. אחרי שהתרגלת למהלך מתלה של 135 מ"מ על הדיוק, מהלך כמעט כפול של 250 מ"מ מבהיר לך שאתה הרחק מאיזור הנוחות שלך. התנעה, וכל העולם הופך לתזזיתי וקופצני, הודות לוויברציות המגיעות אליך מהידיות. אם מנוע הסינגל של הדיוק נוח, חלק ומרטיט אך במעט את הידיים, הרי שפה המנוע מווברץ אותך לדעת, עד כדי טשוטש הראייה, ונראה שהוויברציות ימשכו כמה שעות טובות אחרי סיום הרכיבה.

מנוע ה- SMC הוא כאמור אותו חד בוכנתי בנפח של 690 סמ"ק, אבל מהדור הקודם של משפחת ה- LC4 ולא חדש ומחודש כמו של הדיוק. ככזה, המנוע פחות מאוזן ויותר מווברץ. למרות שחלוקת הכוח ליניארית לאורך כל קשת הסל"ד, ללא פיקים דרמתיים, המנוע מרגיש חלש יותר לעומת המנוע של הדיוק. כמה מבחני תאוצה מעמידה ורול און בהילוך רביעי, הראו שמנוע הדיוק חזק יותר וחי היטב גם ב- 10,000 סל"ד, בעוד שמנוע ה- SMC מתחיל לסבול מאסתמה בסביבות ה- 8500 סל"ד. כאמור, ה- SMC הוא כלי מרוצים לכל דבר ועניין וככזה, אין לו שום עניין לעשות לך את החיים נוחים, הן בכרך והן בפלך.

סביבת המחייה הטבעית של ה- SMC הוא על מסלול המרוצים, ונראה שלוח השעונים מלפנים כמו גם הפנס והאיתותים הם סמליים ותו לא. כולו אומר ספרטניות פונקציונלית, בלי מפות הצתה ושאר ירקות לרוכבים מתקשים, ועדיין, עם מערכת ABS… התחושה היא שפה, אם אתה טועה זה אתה, יד ימין שלך וגדר ההפרדה מימינך. Do not fuck around! בכל הקשור להתנהגות הכביש של ה- SMC, אההה, בואו רק נאמר שמדובר בטעם נרכש.. בקו ישר האופנוע לא משדר יציבות בוטחת, ובמהירויות גבוהות שמעל ל- 150 קמ"ש, אליהן הוא מגיע ללא מאמץ מיוחד, הזנב מתחיל להתנדנד קלות מצד לצד. בפניות האופנוע חופשי ומשוחרר ולא מעניק יציבות של קטר המאפיינת את הדיוק. בפניות ארוכות על הצד התחושה היא שוב, גלית משהו, כנראה שבגלל מהלך המתלים הארוך של ה- SMC.


מוכן למירוצים – מתוך הפיילוט בבית שאן. צילום: אייל מור.

התחושה בפניות הדוקות לא יציבה יותר והאופנוע כופה עליך להוציא רגל סטייל סופרמוטו, הרחק לצד הקידמי, מפני שהתחושה היא שבכל רגע תאבד אחיזה. מה שכמובן לא נכון. ה- SMC פונה מהר ויורד נמוך הרבה יותר ממה שאני העזתי. גם בעת השימוש בבלם הקידמי, צלילת הפרונט מורגשת ובעיני דרמטית ואף מבהילה. מהלך הבולם הקידמי עומד על 21 ס"מ בריאים, לא משהו שרוכב כביש חד גוני כמוני רגיל אליו, ומכאן תחושת חוסר הנוחות. אני מניח שרוכבים יותר וורסטיליים יסתגלו בקלות לצלילות הפרונט הללו, עניין של העדפה וניסיון.  בידיים מיומנות המורגלות במרוצי סופר מוטו על שלל התוואים המתבקשים, האופנוע הופך לכלי מלחמה חזק ויעיל, כוח להתחשב בו של ממש. אבל ככלי לשימוש יומיומי, הוא נוקשה, מווברץ ומכניס אותך למוד של מלחמה בדרך למכולת או לפאב.


והיה גם את ה- SM990
אמנם מדובר בכלי בן 5 שנים, אבל עם "רק" 30,000 ק"מ עליו. והדיוק 990 הוא כלי חזק ומרגש, שמצריך ניסיון ברכיבה כדי להוציא ממנו את המיטב. הוא מגיע חף ממערכות אלקטרוניות ומערכות עזר למיניהן. המנוע גס וחזק, מאיץ בצורה מהממת וברוטלית, אם כי חלוקת הכוח חלקה ושווה לאורך כל קשת הסל"ד עד למנתק. תנוחת הישיבה זקופה, עם רכינה קלה לפנים. פקודות ההטייה קלות והאופנוע יודע לנטות מצד לצד ללא מאמץ מיוחד, פרי הכידון בצורת הפאט באר הרחב. 

כאמור, המנוע חזק וגס, ובהורדות הילוכים לקראת סט של פניות האחורי ננעל בליווי חריקת צמיגים שמטיסה את לחץ הדם לשמיים. המצערת היא מצערת אולד סקול של כבל גז, ללא פוטנציומר שימתן את תנועת היד הימנית, וכל תזוזה של ידית המצערת ניכרת מייד במנוע. אם הדיוק וה- SMC אפשרו לך לפתוח גז באמצע הפנייה בשל ההספק המוגבל יחסית של מנוע הסינגל 690, הרי שבSM990 המצוייד במנוע וי טווין מסדרת ה- LC8 המצב שונה ופה נדרש ריכוז ומתינות בפתיחת המצערת בפניייה. השלדה יציבה ונוסכת ביטחון, הן בכניסה לפנייה והן בשינויי מהירות על הצד. סה"כ מדובר בכלי משחית לכל דבר ועניין עם מקדם פאן פסיכי שימשוך אותך לביצוע עבירות פליליות ושתיית חשיש כשעליך עדיין חולצת בית הספר. כבדהו וחשדהו.

דבר האורח, וראשון, ירון קסטנבוים:

SMC 690
בכביש המהיר הוא דוהר כמו פסיכי ולפעמים זה מרגיש כמו אופנוע עם מנוע הרבה יותר גדול. המנוע נפלא, חלק ועוצמתי על גבול תחושה של ריחוף על מטאטא קסמים. הבלמים קטלניים ובכלל התחושה היא של מכלולי מסלול נטו. בפניות ה- SMC מרגיש גבוה, הכידון רחב והרוכב ממוקם במרכז הכיסא כמו נעוץ שם ללא יכולת לזוז, הגם שלכאורה אין מגבלת תנועה. בפניות מרכז הכובד מרגיש גבוה, לא משרה תחושת ביטחון וגם רגלית ההילוכים מרגישה מחוספסת ונוקשה. לעומת האופנוע אשר נוסע חלק עד כדי לא להאמין, ידיות הרוכב מעבירות רעידות על גבול זרמים אשר בתום רכיבה זה על גבול מחלת ים לאחר הפלגה בים סוער. כאמור אופנוע מסלול שלטעמי יעבוד הרבה יותר טוב במסלול סגור וצפוף מאשר בכבישים מפותלים בעלי פניות רחבות וארוכות.  חשבתי עליו כפרטנר עירוני מושלם אבל הכיסא הצר, הספרטניות המוגזמת והרעידות בידיים פסקו שזה לא מספיק.  

DUKE 690
הפתעת המבחן מבחינתי. אופנוע קל, אתה יושב בתוכו, אינטואיטיבי להפליא, מפליק מצד לצד בסיבובים, מאוד נח להשכיב אותו, משרה ביטחון ואחיזה נהדרים. רק הברקס הקדמי אכזב מעט בעודו מספק נשיכה בינונית בלבד. המנוע לא מתאמץ מידי, נעים, חלק ופשוט לא מרגיש סינגל . זה לא 990 אבל למי שלא חזיר ימצא באופנוע זה פרטנר נפלא, מבויש משהו אבל מדויק ואיכותי.

SM990
האופנוע שלי בשנים האחרונות, חף מאלקטרוניקה, חזק, נושך, בועט ובעיקר מעלה חיוך על הפנים בכל רכיבה ובכל פעם מחדש. מרגיש כבד משני הזבובונים הר"מ אך בידיים מנוסות הוא תענוג צרוף.   



צילום: יצרן


אודי הררי: (הRRי)

SMC 690, על כביש מהיר התחושה מזכירה רכיבה על DR משנות ה-90. כמו ב- DR, ה- SMC מתנדנד מצד לצד והצליל שבוקע מהמנוע מזכיר את הסאונד של ה- DR. אבל ברגע שמגיעים עם ה- SMC לכביש מפותל, האופנוע מסתגל ומרגיש בבית ואז גם מביא לידי ביטוי את יכולותיו. ניתן להוריד את האופנוע בביטחון עד קצה הצמיגים. כדי להפיק הנאה מה- SMC צריך לשמור אותו בקצה בסל"ד. תיבת ההילוכים נוחה ולא נתקלתי בבעיות עליהן סיפר נמרוד. 

דיוק 690. הדיוק הוא אופנוע כביש מדהים, לא פחות. הכלי נוסך ביטחון בפניות הדוקות ופתוחות. המנוע מרגיש גמיש יותר ממנוע ה- SMC, אם כי קצת מווברץ בידיות, אך לא ברמת הוויברציות שמספק ה- SMC. ב- SM990 זה הכלי שהייתי רוצה לעצמי. מהיר בטירוף, ונוח לרכיבה. יציב מאוד בכל סוגי הפניות, וכדי לנצל אותו באמת צריך ניסיון וביצים גדולות. אהבתי.

תעודת זהות

ק.ט.מ  דיוק 690

DUKE 690

שנת ייצור: 2016

מחיר: 63,665 ש"ח

אחריות לחדש: שנתיים ללא הגבלת ק"מ

דרגת רשיון:

*מוגבל ל-A1 – כ-47 כ"ס
(דיוקR מחיר: 73,581 ש"ח)

דרגת זיהום אוויר: 3

נתונים טכניים

דיוק 690
מנוע:
 צילינדר יחיד, , 4 שסתומים
נפח: 690 סמ"ק

הזרקה עם מצערת חשמלית
הספק: 73 כ"ס, 7.5 קג"מ, 
מוגבל ל-A1 – כ-47 כ"ס

התנעה:
 חשמלית

הילוכים:
 6 הילוכים
קלאץ' מחליק הידראולי

צמיג קדמי:
 120/70ZR17
צמיג אחורי: 160/60ZR17

בלמים: 
דיסק 320 ו-240 מ"מ

מערכת ABS

שלדת מסבך משולשי פלדה
מונושוק עם לינקג' וזרוע אלומיניום

בולמים קדמיים הפוכים 43 מ"מ

KTM SMC R 690
צילינדר בודד, 4 פעימות, מקורר מים, 4 שסתומים
690 סמ"ק, קוטר 84.5, מהלך 102, גוף מצערת בקוטר 46 מ"מ
67 כ"ס ב- 7,500 סל"ד, 6.9 קג"מ ב- 6,000 סל"ד
מידות צמיגים: ק' 120/70-17, אחורי 160/60-17
דיסק בקוטר 320 מ"מ מקדימה, דיסק בקוטר 240 מ"מ מאחור
מזלג קדמי הפוך בקוטר 48 מ"מ, מהלך מקדימה – 215 מ"מ, מאחור – 250 מ"מ
 

מדידות

דיוק 690

גובה מושב: 
835 מ"מ
בסיס גלגלים: 1,466 מ"מ

משקל:
 148.5 ק"ג (יבש)

מיכל דלק: 14 ליטר

690 SMC

בסיס גלגלים: 1,480 מ"מ


משקל "רטוב" ללא דלק:
144 ק"ג

מיכל דלק:
12 ליטר

3 תגובות ל ק.ט.מ: קרב סכינים

תגובות

אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל 2