מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית
מוטו בוחן | יוסאנג GV250 DR אקילה – הקטר הקטן שיכול
כתב: עמית משיח | בחנו: אריק רוזנבלום, אביעד רייס, עמית משיח | צילום: אדם בלנגה, גל ליבר, אדם רודן
מתוך מוטו מדריך, גיליון 365, יולי 2018, לקריאה דיגיטלית כאן.
שורה תחתונה: קאסטום A1 שמרגיש כמו הגדולים. קטן, יפה, יעיל וזול.
רעם מנועים, כידונים גבוהים, שקי שינה מגולגלים – קשורים אל הכידון, או אל המשענת, שיער וזקן מתבדרים ברוח; הדרך הפתוחה, הרוח החופשית, Born to be Wild או איך שלא תקראו לזה – המהות והתמצית של ההוויה ה'קאסטומאית' – זו שיש בה ערימות של פוזה, כרום ניקל וקימורי כנפיים, רכיבת 'איזי ריידר' – איטית ומדודה – כאילו מתריסה מול העולם אך בעצם כל כולה סובבת את הרוכב, את האופנוע ואת הדרך.
ובכן, את המהות הזו, מאז שנות ה-60' ועד היום, ניתן להשיג בכמה דרכים; ראשוני ה"מקסטמים' לקחו אופנוע כביש סטנדרטי של אותם הימים וקיצצו ממנו את כל מה שהיה מיותר/ מכוער בעיניהם – הוסיפו משענת, הורידו כנף, מיכל בצורת טיפה וכידון קרני שור – זה היה בארה"ב של הסיקסטיז אז הרוב היו הארלים, אבל היו שם מכל תוצרת שיכלו למצוא. התופעה התפשטה אל אירופה ואל שאר הכדור, כמו שרק מהפיכה אישית הדוגלת בערכי החופש היצירתי וחופש ההבעה יכולה לצבור רייטינג, באופן טבעי החלו יצרניות האופנועים לייצר גרסאות סדרתיות שנראו כמו האופנועים ה'מקוסטמים' שברחוב. זה טבעי, הגיוני וכלכלי; זה קרה אח"כ עם סופרספורט, סופרמוטו ונייקד. הראשונים לזהות את הטרנד, כבר אז – בשנות ה-70' וה-80', היו הארלי דיווידסון – שנהנו ונהנים מקהל אוהדים עצום. היפנים ויצרנים אחרים הסתפקו בדגם או שניים ובליין תוספות צנוע. עולם האופנועים התקדם, אופנועי הכביש הפכו טובים ובטוחים יותר וה'קיסטום' שנועד במקור לשפר את האופנועים הישנים והכבדים, הפך למסורת שמעדיפה דווקא את העיצוב והביצועים מהעבר…
האקילה, סוס הברזל שמגיע אלינו מחברת יוסאנג, הוא בדיוק זה. הוא נראה וגם מרגיש גדול ו'אמיתי'; ארוך ורחב, כידון קרניים נמוך ומשוך מעט לאחור, כנפיים עמוקות מלפנים ומאחור, כיסאות , סליחה, אוכפים – נפרדים לרוכב ולמורכבת, רגליות 'פורווד-קונטרול'; גם רגליות התפעול (גיר/ברקס) וגם מנשאי הרגליים ממוקמים הרחק לפנים.
תנוחה לא נוחה בעליל! בעיקר למי שכבר סובל מהגב ובעצם לכולם – אבל, בשביל יופי צריך לסבול – זה עניין ידוע ובתחום הקאסטום אנחנו עמוק בענייני יופי, לא ככה? והיוסאנג הזה מסובב מבטים ומעלה חיוכים, אגזוז הניקל הארוך וגוף האופנוע הגדול בשחור, מעליו, מספקים מראה משכנע כל כך, עד שאנשים שואלים לזהותו האמריקנית של האקילה – למרות שכתוב עליו בבירור יוסאנג ואקילה ו-250…
המנוע הזה – 249 סמ"ק בתצורת V עם 75° בין שני הצילינדרים, 4 שסתומים לצילינדר, הזרקת דלק וקרור אויר ושמן. סה"כ אותו המנוע המוכר, רק שכעת הוא עומד בתקן יורו4 ומספק כ-26 כ"ס, על משקל רטוב של כ-170 ק"ג. לא המנוע הזריז ביותר אבל גם לא עצל ובעיקר – מטפס בנחישות במעלה הסל"ד וההילוכים ולמרות שהוא לא מיועד לזה, הוא יודע להאיץ גם עד לקצה הסקאלה – אי שם באזור 160 הקילומטרים לשעה – בזריזות מפתיעה. ועוד תכונה חשובה ונחשבת – הוא מפיק צליל גרגרני, נעים לאוזן הרוכב, גם אם לא נשמע ממש משכנע למאזין מהצד.
גמישות המנוע וחלוקה נכונה של יחסי ההעברה בתיבת ההילוכים הופכים את האקילה הקטן לבית יוסאנג לאופנוע כביש חמוד ומשתף פעולה – גם מעבר לגבולות הז'אנר – כשהוא מצוייד גם במערכות מתקדמות כגון ABS ובלמי דיסק עם שתי בוכנות לקליפר וגם לוח מחוונים דיגיטלי מפורט, משולב בתוך מד מהירות אנלוגי גדול ועגול; עם טריפ-מטר מתאפס, אודומטר מצטבר, שעון, מד טמפ' וחיווי הילוך. מתחת לשעון הגדול נמצא גם שורת נוריות למערכות הבטיחות ווחיווי ניוטראל, לחץ שמן וכמובן איתות לשני הצדדים. המתגים שעל כידון הקרניים הצנוע הם בסיסיים ומוכרים, כמעט אוניברסליים. רגליות וידיות מחומרים פשוטים וזולים – עושים את העבודה אבל משדרים איכות נמוכה. הצביעה של חלקי המתכת – מיכל דלק וכנפיים, לעומתם, מפתיעה באיכות גבוהה במיוחד – ממש כמו הגדולים ממילווקי, כך גם איכות וגימור חלקי הפלסטיק של החיפויים מלפנים ומאחור, הגרמושקות שעל המתלה הקדמי, איכות הניקל הנוצץ של מגן החום האימתני שעל צינורות המפלט וגם הפנסים – קדמי עגול, בשחור מט אופנתי ואחורי קטנטן, מעוצב ומרושת נורות לד – באדום מסורתי.
את אותה איכות אנחנו פוגשים גם בריפודי המושבים – ספוג וכיסוי; כיסא נפרד לרוכבת מתהדק למקומו בעזרת בורג אלן בודד ואוכף יחיד נאה לרוכב, עם אפשרות לפתיחה (עם אותו מפתח, כמובן) הממוקמת בצד שמאל של האופנוע. מתחת לכיסא הרוכב נמצא גישה אל קופסת הפיוזים, אל המצבר, מחברי חשמל עיקריים וכיוב'. מקום מוסדר לציוד אין שם. רוצים לקחת אתכם ציוד על קרוזר? – תיקי אוכף, גב ואותה קשירה עתיקה אל הכידון או ל'סיסי-בר' שתוכלו להתקין על ברגי ה'חרבות' האוחזות בכנף האחורית.
המושב נמוך וקל להגיע אל הרצפה עם שתי כפות רגלים מלאות על הקרקע, בכל גובה שלא תהיו. זה, בשילוב המשקל הקל יחסית והכידון הרחב, הופך את הניהוג של האקילה לקל ונוח – בתמרוני חניה צפופים וגם, במפתיע, בהשתחלות בפקקי העיר. הספוגים רכים ומפנקים; לרוכב ולמורכבת כאחד.
הז'אנר מכתיב גם אורך מבנה וזוית מזלג שלוחה קדימה, מה שמייצר יציבות כיוונית נהדרת, גם במהירות זחילה, וודאי במהירות EASY RIDER ואפילו כשאצה לכם הדרך ואתם בודקים את סוף הסקאלה. שינויי כיוון, בצד השני של הרעיון – ידרשו פקודת היגוי החלטית וממשית, מרגע שהאופנוע בהטיה – הוא יציב כקטר רכבת על מסילה וישמור על הקו באדיקות.
למרות כל זאת – הוא קל לתנועה, קל בהיגוי (גם בתמרוני חניה, כאמור, בזכות הכידון הרחב), הבלמים שלו טובים; לא נושכים יתר על המידה ובהחלט מספקים בכדי לעצור את המאסה הקטנה. הוא לא זריז, אבל הוא עולה יפה ובאופן לינארי; רוצה לומר – המנוע הקטן מושך ומושך ומשדר נוחות ונינוחות תוך כדי שהוא עושה זאת. בהחלט הפתעה לטובה. עוד הפתעות טובות שכאלו מצאנו ברכות תפעול תיבת ההילוכים, בנוחות למורכבת מאחור (מושב וזוג המתלים), מרווח גחון לא אופייני, מאפשר טיפוס מדרכות מבלי לגעת – ועדיין גובה מושב נמוך וידידותי, בדיוק כמו שהייתם מצפים למצוא בז'אנר.
בפועל עמדה צריכת הדלק על 1:20 קמ"ל, נתון לא רע ביחס למנוע רבע ליטר, בתנאי מאמץ של מבחן דרכים – שאינם מאפיינים את הרוכב הרגוע שמהווה את הקהל הטבעי וההיסטורי של האקילה.
המראות סבירות ומספקות שדה ראיה נרחב, הן מעוצבות בפשטות – כמו האופנוע כולו; עם צביעה איכותית ומראה קרבי שיכול לשטות בצופה הנלהב או בצופה נלבבת; כן,כן, קאסטום – תרצו או לא – הוא מגנט ידוע לבני המין הנגדי – יותר מסופרספורט, אנדורו או מונקי בייק. זו עובדה קיימת וחבל להתווכח איתה. והאקילה הקטן שבמבחן אינו שונה בעניין הזה מכלים גדולים ויקרים ממנו גם פי חמש…
גם מעבר לגבולות הז'אנר – מדובר באופנוע כייפי וחמוד. כזה שקל להתנועע איתו ברחבי הכרך.
ובתוך עולם הקאסטום – למרות שחסר לו כוח סופי – הוא נותן שלושת רבעי החוויה, בחצי המחיר!
רוצה לראות מה מחיר האופנוע שלך עכשיו? כנס למוטו מדריך
התגובות סגורות לפוסט זה.